יידיש ליטאית
| מדינות |
 ישראל ארצות הברית אירופה |
|---|---|
| כתב | אלפבית עברי |
| משפחה |
|
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
יידיש ליטאית (ביידיש: ליטווישער יידיש; לעיתים: יידיש צפון-מזרחית, ביידיש: צפון־מזרחדיקער יידיש) היא ניב מודרני של היידיש, שהתפתח בתחומי היישוב של יהדות ליטא ההיסטורית. היידיש הליטאית שייכת לענף המזרחי של ניבי היידיש.
תפוצה ותתי-ניבים
היידיש הליטאית הייתה הניב המקומי של יהודי ליטא, ששכנו בשטחי המדינות הבלטיות, בלארוס ואזורים מסוימים בפולין ואוקראינה. על בסיס הבדלי דקדוק, אוצר מילים והגייה, ניתן לחלק את הניב הליטאי לחמישה תתי-ניבים שונים: הניב המרכז-מזרחי, הניב של סובאלקיה, הניב של רייסן, הניב של זאמוט והניב של קורלנד (שהיה די דומה לניב של זאמוט).[1][2] אחת הסיבות להתפצלות היידיש הליטאית למספר תתי-ניבים היא לשונות העמים הסובבים: בליטא עצמה היידיש הושפעה מליטאית, בבלארוס מבלארוסית ובלטביה מלטבית. אותה סיבה גרמה גם להיווצרות תתי-ניבים חדשים גם מחוץ לתחום הגאוגרפי המקורי של הניב, כמו היידיש האירלנדית, שדוברה בפי יהודי אירלנד שמוצאם מליטא, וספגה השפעות איריות רבות.[3]
בגבולות הלשוניים (אנ') של היידיש הליטאית עם היידיש הדרום-מזרחית, היו מספר תתי-ניבים עם השפעות מעורבות משניהם:
- הניב של צ'רנוביל: צורה מקומית של הניב הליטאי האזורי, עם השפעות דרום-מזרחיות מסוימות (כמו למשל הגיית השורוק כחיריק, בשונה משאר הניבים הליטאיים).
- הניב של אזור קייב: צורה מקומית של הניב הדרום-מזרחי האזורי, עם השפעות ליטאיות מסוימות (למשל, הגיית הדיפתונג ei במקום ɔi במילים מסוימות, כמו ברײִט [לחם] במקום ברוֹיט).[4]
המצב כיום
למן סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מספר דוברי היידיש הליטאית הצטמצם באופן דרסטי, משום שרבים מהם עברו לדבר בידייש סטנדרטית או בעברית (בעקבות תחיית הלשון העברית). מלבד זאת, רוב יהודי ליטא נרצחו בשואה, וגם אלו ששרדו והיגרו מליטא, בדרך כלל עברו לדבר בשפה המקומית, כמו רוסית, אנגלית או גרמנית.
כיום, הניב מדובר בעיקר על ידי קהילות הפרושים בירושלים וחסידות חב"ד, וכן נפוץ ברחבי העולם בקהילות יהודיות שמוצאן מליטא.
פונטיקה ופונולוגיה
עיצורים
מימוש העיצורים ביידיש הליטאית זהה כמעט לגמרי לשאר הניבים המזרחיים. ההבדל הגדול ביותר הוא שביידיש הליטאית אין הבחנה בין העיצורים השורקים השונים.[5][6] אמנם, במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, חזרה ההבחנה בין העיצורים השורקים השונים בתתי-ניבים מסוימים: במקומות אחדים בהשפעת היידיש הסטנדרטית; ובתת-הניב הקורלנדי בהשפעת ניבים גרמניים מקומיים (גר') שדוברו על ידי הגרמנים הבלטים.[7] במילים ממקור סלאבי או שמי חוסר ההבחנה בין העיצורים השורקים נשאר זמן רב יותר, גם בתתי-ניבים אלו.
ביידיש הליטאית יש את עיקרון ההידמות לאחור (הידמות רגרסיבית) בעיצורים אטומים ועיצורים קוליים, כמו בשאר הניבים המזרחיים של היידיש. אמנם, בשונה מהם, ההידמות לאחור פועלת גם מעבר לגבולות המורפמה, כמו בין תחילית ושורש ובין מילים מחוברות. למשל, הצליל האטום /x/ (ח) הופך לצליל /ɣ/ כשיש /ɡ/ (ג) אחריו, וכך, הגיית המילים בוך-געשעפט (חנות ספרים) היא [buɣgəʃeft].[8]
מאפיין נוסף של היידיש הליטאית הוא שפעמים רבות עיצורים קוליים בסוף מילה נשארים עיצורים קוליים, ולא נהפכים (אנ') לעיצורים אטומים כמו בניבי היידיש האחרים ובשפות מסוימות, כמו הולנדית או קטלאנית. הסיבה לזה היא משום שצורות הריבוי, בהן העיצורים הקוליים נשארו קוליים, השפיעו על צורות היחיד, וגרמו גם לעיצורים הקוליים שבסופן להישאר קוליים. כך, העיצור /b/ שבסוף המילה ווייב (אשה), נשמר כעיצור קולי בזכות צורת הרבים של המילה: ווייבער. במקרים מסוימים העיצורים הקוליים שבסוף המילים אכן נהפכו לאטומים, אך בדרך כלל התהליך השפיע גם על צורות הרבים, וכך נכחדה הצורה המקורית של המילה. למשל, העיצורים הקוליים שהיו במקור בסוף המילים צוואַנציק (עשרים) ו-האַנט (יד) נהפכו לעיצורים אטומים (/k/, /t/), אך גם צורות הרבים שלהם הפכו לעיצורים אטומים: צוואַנציקערס, הענטעלעך. במקרים חריגים העיצורים הקוליים שבסוף מילה אכן נהפכו לאטומים ונשמרו כקוליים בצורות רבים, כמו במילה גנב או יום טוב, שבצורת היחיד העיצור האחרון הופך מ - /v/ ל - /f/, אך בצורת הרבים (גנבים, ימים טובים) העיצור /v/ נשמר.[9]
תנועות
רוב תתי-הניבים של היידיש הליטאית מתאפיינים בהיעדר ניגודים בין תנועות ארוכות ותנועות קצרות, כיוון שהתנועות הארוכות מתקצרות.
להלן טבלה המדגימה את הגיית התנועות באופן שהיה מקובל באזור וילנה:
| קדמיות | מרכזיות | אחוריות | |
|---|---|---|---|
| סגורות | i | u | |
| אמצעיות | ɛ | ə | ɔ |
| פתוחות | a |
| eɪ | aɪ | ɔɪ |
דקדוק
מין דקדוקי
בניגוד לכל הניבים של היידיש (ושל הגרמנית), היידיש הליטאית איבדה את צורת המין הנייטרלי[10][11][12], ואת מקומה תפסו קטגוריות דקדוקיות חדשות: מין מעורב ושמות עצם מקובצים. שיוך שמות העצם לקטגוריות השונות נעשה בשתי דרכים עיקריות: הקשר סמנטי והקשר מורפולוגי[10][13][11][12][14][15]:
- המין של שמות העצם המציינים נשים יהיה לעולם נקבה.
- המין של שמות העצם המציינים גברים יהיה לעולם זכר (למעט 'הילד' ביחסת הנושא - 'די קינד').
- המין של שמות עצם קיבוציים וחומריים (ולפעמים גם מושגים מופשטים) הוא זכר.
- מושגים המציינים יחידות או סוגים בודדים מתוך סדרה של חומרים הם תמיד במין זכר. לדוגמה: 'ברזל גדול' - 'א גרויסער אייזן'.
- מילים שנגזרות מפעלים שייכות תמיד למין זכר.
- במקרים מסוימים, המין נקבע לפי סיומת המילה:
- מילים המסתיימות בתנועה /ə/ (־ע, ־ה), או בסיומות ־ניש, ־קייט, ־שאַפט, ־ונג, ־ריי ועוד, הן לרוב במין נקבה. לדוגמה: די געשעעניש (האירוע), די מלחמה (המלחמה).
- מילים המסתיימות בסיומות ־ער או ־ניק, הן לרוב במין זכר.
- בשאר המקרים, המין הדקדוקי נקבע לפי היחסה של המילה:
יש לציין שבמקרים רבים השיוך לקטגוריות משתנה בין אזורים גאוגרפיים, ניבים ותתי-ניבים שונים, ולעיתים גם הדוברים עצמם אינם עקביים בנושא.[11][14]
מערכת היחסות
מערכת היחסות של היידיש הליטאית מפושטת יותר בהשוואה לזו של היידיש הסטנדרטית, ולכינויי הגוף יש שתי צורות בלבד: נושא (נמניטיב) ומושא עקיף (דאטיב) וישיר (אקוזטיב) (אנ'). לעומת זאת, מערכת היחסות של שמות העצם פחות עקבית, יותר מורכבת ומשתנה בין אזורים גאוגרפיים שונים, אם כי גם היא מפושטת יותר מהניבים האחרים של היידיש.[14][16]
הטבלה הבאה מציגה, במבט כללי, את מערכת היחסות של היידיש הליטאית:
| נמינטיב | דאטיב | אקוזטיב | |
|---|---|---|---|
| כינויי גוף | איך | מיט מיר | מיר |
| נקבה | די שוועסטער | מיט די שוועסטער | די שוועסטער |
| מין מעורב | די קאָפּ | מיטן קאָפּ | די קאָפּ |
| זכר | דער טיש | מיטן טיש | דעם טיש |
| שמות עצם מקובצים | די געלט | מיט די געלט | די געלט |
פעלים
תכונה מיוחדת של היידיש הליטאית היא השימוש הקבוע בפועל העזר 'האָבן' כדי ליצור זמן עבר.
ביידיש הליטאית, בשונה משאר הניבים, מקובל להשתמש בשם הפועל במודוס התנאי, ולא בצורת הבינוני: 'איך וואָלט עסן' במקום 'איך וואָלט געגעסן'.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ מאַרק י (1951) אונדזער ליטווישער יידיש. אין: סודאַרסקי מ (רעד) ליטע, באַנד 1, ניו־יאָרק: 472–492 (ביידיש)
- ↑ Weinreich U (1969) The geographic makeup of Belorussian Yiddish. In: Herzog M, Ravid W, Weinreich U (eds) The field of Yiddish: studies in language, folklore, and literature. Third collection: 82–101
- ↑ שפת יהודי אירלנד, באתר J-Wire
- ↑ כ"ץ הד (2010) געדאַנקען, אידייען, רעיונות, מחשבות: וואָס איז די נפקא־מינה? און אַנדערע עניינימלעך. אַלגעמיינער זשורנאַל 38: 3 (ביידיש)
- ↑ Weinreich U (1963) Four riddles in bilingual dialectology. In: American Contributions to the Fifth International Congress of Slavicists: 335–359
- ↑ Peltz R (2008) The sibilants of Northeastern Yiddish: a study in linguistic variation. In: Herzog M, Kiefer U, Neumann R, Putschke W, Sunshine A (eds) EYDES (Evidence of Yiddish Documented in European Societies): 241–273
- ↑ וויינרייך מ (1923) שטאַפּלען. פיר עטיודן צו דער יידישער שפּראַכוויסנשאַפט און ליטעראַטורגעשיכטע. "וואָסטאָק", בערלין, 260 זז. (ביידיש)
- ↑ גוטמאַן ט (1928) די קאָנסאָנאַנט אַסימילאַציע אין זאַץ. פילאָלאָגישע שריפטן 2: 107–110 (ביידיש)
- ↑ Sapir E (1915) Notes on Judeo-German phonology. The Jewish Quarterly Review 6: 231–266
- ^ 10.0 10.1 רייזען ז (1924) גראַמאַטישער מין אין יידיש. יידישע פילאָלאָגיע 1: 11–22 (ביידיש)
- ^ 11.0 11.1 11.2 מאַרק י (1944) די ליטווישע יידן און דער נייטראַלער מין יידישע שפּראַך 4: 83–94 (ביידיש)
- ^ 12.0 12.1 Weinreich U (1961) The seven genders of Yiddish. An unpublished paper read at the Annual Meeting of the Linguistic Society of America, Chicago: 6 pp
- ↑ רייזען ז (1924) גראַמאַטישער מין אין יידיש (המשך). יידישע פילאָלאָגיע 1: 180–192 (ביידיש)
- ^ 14.0 14.1 14.2 Wolf M (1969) The geography of Yiddish case and gender variation. In: Herzog M, Ravid W, Weinreich U (eds) The field of Yiddish: studies in language, folklore, and literature. Third collection: 102–215
- ↑ Jacobs NG (1990) Northeastern Yiddish gender-switch: abstracting dialect features regionally. Diachronica 7: 69–100
- ↑ Verschik A (2001) On the dynamics of article use in Estonian Yiddish. Folia Linguistica 35: 337–370
יידיש ליטאית42110802Q47011258