יחסי ברבדוס – הממלכה המאוחדת
| יחסי ברבדוס – הממלכה המאוחדת | |
|---|---|
|
|
| |
| ברבדוס | הממלכה המאוחדת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 430 | 243,610 |
| אוכלוסייה | |
| 282,533 | 69,311,072 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 6,394 | 3,340,032 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 22,629 | 48,189 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית ומונרכיה חוקתית | מונרכיה חוקתית |
יחסי ברבדוס–הממלכה המאוחדת הם היחסים בין ברבדוס לבין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (בריטניה). הקשרים ההיסטוריים בין שתי המדינות ארוכים ומורכבים, כולל התיישבות, פוסט-קולוניאליזם ויחסים דו-צדדיים מודרניים. שתי המדינות קשורות ביניהן דרך היסטוריה משותפת המשתרעת על פני 339 שנים (1627–1966). מאז עצמאותה של ברבדוס, המדינות ממשיכות לחלוק קשרים דרך חבר העמים הבריטי, והן אף חלק מממלכות חבר העמים הבריטי ברחבי העולם המקיימות שיתוף פעולה הדוק באמצעות אוניה פרסונלית של אותו ראש מדינה, המלכה אליזבת השנייה כמונרך.
ברבדוס הייתה אחת היישובים האנגלים העתיקים ביותר באיי הודו המערבית, והייתה שנייה רק לסנט קיטס אם כי בניגוד לסנט קיטס ברבדוס מעולם לא החליפה ידיים. היישוב האנגלי הראשון קרוב להולטאון בברבדוס הוקם 74 שנים לפני שפעולות האיחוד יצרו את ממלכת בריטניה הגדולה. בשנת 2016 בירך ראש ממשלת בריטניה את ברבדוס לרגל 50 שנה לעצמאות, והביע רצון להמשך "שותפות מתמשכת" צמודה בין המדינות.[1]
הנציבות העליונה הבריטית בברידג'טאון הוקמה בשנת 1966. במקביל, נציבות עליונה של ברבדוס ממוקמת בלונדון.
היסטוריה
היחסים ההיסטוריים בין ברבדוס לבריטניה מקורם במאה ה-17. בהפלגה מברזיל תבע קפטן ג'ון פאוול את ברבדוס על שם אנגליה בשנת 1625.[2] עם שובו לאנגליה הורה מעסיקו סר ויליאם קורטן לג'ון פאוול לחזור לברבדוס עם מתיישבים. ספינתו של ג'ון פאוול חזרה לאנגליה לאחר שלא איתרה את האי בהצלחה. הפלגה שנייה שהובלה אז על ידי קפטן (האח) הנרי פאוול בשנת 1627 הצליחה. קבוצה של 80 מתיישבים אנגלים (יחד עם 12 עבדים אפריקאים שנתפסו מהספרדים בים), הקימה את ההתיישבות האירופית הקבועה הראשונה באי ברבדוס ב-17 בפברואר 1627 בעיירה הולטאון של ימינו, סנט ג'יימס. ברבדוס הפכה ל"מושבה קניינית" של קורטן, עד שנחשפה תביעה על האי על ידי ג'יימס היי, הרוזן הראשון מקרלייל שהוכיח כי מלך צ'ארלס הראשון של אנגליה העניק לו בפועל תואר למושבה.
מההתיישבות האירופית הראשונה בסנט ג'יימס טאון (ששמה שונה מאז), ועד לעצמאות ברבדוס בשנת 1966, האי נותר האי הקריבי היחיד שמעולם לא החליף ידיים בקרב מדינות אירופה בעקבות ההתיישבות.
עם התפתחותה המוקדמת של חקלאות קנה סוכר, ברבדוס הפכה לאחת העשירות במושבות אנגליה בעולם.[3][4][5] מיקומה המזרחי הרחוק של ברבדוס הפך את המושבה למרכז מסחרי מרכזי לסחר טרנס-אטלנטי במיוחד עם העיר הבריטית בריסטול.[6][7] בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 שימשה ברבדוס גם כאחת מנקודות החיבור העיקריות בקו האדום של האימפריה הבריטית.
היום
אף על פי שלברבדוס היו קשרים חזקים עם בריטניה מאז ההתיישבות האירופית הראשונה, בריטניה קשורה יותר ויותר לאיחוד האירופי לסחר. זה הביא את ברבדוס ומדינות אחרות לשעבר של מדינות איי הודו המערבית הבריטיים לחפש שווקים חדשים להרחבת סחר ביבשת אמריקה. ככאלה יחסי המסחר, הפיננסים והתרבות עם הגושים הנפרדים הללו הפכו לדומיננטיים יותר ויותר.
ממשלת בריטניה איחדה כמה מהנציבויות העליונות שלה עם מספר גדול של משרדי מזרח הקריביים שהעבירו תפקידים למשרד בברידג'טאון.[8]
כממלכות חבר העמים, שתי המדינות חולקות מלוכה, המלכה אליזבת השנייה, ושתיהן חברות מלאות באו"ם, בחבר העמים, באגודה הפרלמנטרית של חבר העמים ובאסיפה הפרלמנטרית המשותפת של האיחוד האירופי, האיים הקריביים והפסיפיקיים. ברבדוס הודיעה שהיא תהפוך לרפובליקה עד נובמבר 2021, כדי להשאיר את 'העבר הקולוניאלי מאחור'.[9] המבקרים טוענים שהמהלך התרחש בין השאר משום שסין הפעילה לחץ על ברבדוס.[10]
הבנק המרכזי של ברבדוס הוא אחד מכמה גופים כספיים שמדפיסים את שטרותיו באמצעות דה לה רו האנגלי.
בשנת 2011 הנציב העליון הבריטי לברידג'טאון אמר כי: "היחסים עם בריטניה וברבדוס הם חזקים וחיוביים ביותר והקשרים נותרים הדוקים. זו מערכת יחסים טובה וחמה וברבדוס נותרה היעד הנבחר לבריטניה."[11]
בשנת 2012 שר המדינה בבריטניה לאיים הקריביים העצמאיים במשרד החוץ וחבר העמים, הנרי בלינגהאם, אמר: "ברבדוס היא האי שאיתו יש לבריטניה את היחסים החזקים והטבעיים ביותר; יש רמה מסוימת של אמון ושיתוף פעולה בין שתי מדינות."[12]
יחסי סחר
בשנת 2008 היצוא הבריטי לברבדוס עמד על 38.0 מיליון ליש"ט.[13] זה הציב את ברבדוס כשוק הייצוא הרביעי בגודלו באזור.
לאחר שנים של משא ומתן[14] תאגיד השידור הבריטי נכנס מחדש לשוק הרדיו הברבדיאני על ידי השקת תחנת ממסר FM בנובמבר 2009.[15]
יחסים דיפלומטיים
בשנת 2011, שר החוץ הבריטי, ג'רמי בראון, ביקר בברבדוס כדי להיפגש עם שרי ממשלה שונים וכן לקדם עסקים בבריטניה מתחום התיירות השוכן בברבדוס.[16] לאחר הפגישה מר בראון הצהיר כי ממשלת בריטניה מבינה את חששות ממשלת ברבדוס בנוגע לחובת הנוסעים האוויריים (APD) ואת השפעתה האפשרית על התיירות עם ברבדוס; בראון המשיך ואמר כי תוצאות העניין יפורסמו בתקציב השנתי לבריטניה ב-23 במרץ.[17]
שיתוף פעולה צבאי
באופן היסטורי, הממלכה המאוחדת שמרה על נוכחות צבאית חזקה באי ברבדוס. הכוחות האימפריאליים הראשונים שנחתו בברבדוס היו כוחותיו של סר ג'ורג' איישוק בשנת 1651. מאז הוקמה מיליציה ומספר מגדלי שמירה (כמו תחנת האותות של גבעת היל) הוצבו אסטרטגית לאורך נקודות השיא של האי כדי לאתר ולהעביר במהירות כל מעשי תוקפנות או ניסיונות פלישה לעבר המושבה. לאחר מכן בשנת 1780, פיקוד קבוע יותר של חיילים קיסריים הוצב בברבדוס עד 1906. חיילים אלו הוצבו בחלקים הדרומיים של האי בסוואנה גאריסון סנט אן בסנט מייקל, אזור שהיווה את אחד הגריזונים העתיקים שהוקמו בכל חצי הכדור המערבי. במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה לחמו אנשי שירות ברבדיים רבים במאמץ המלחמתי הבריטי. נקודה מהוגה ארוכה של חברי שתי הממשלות הייתה התכתבויות ששלחו ברבדוס למשרד המושבות בלונדון. במברק מיום 6 באוגוסט 1914 כתבו פקידים ברבדיים: "המשך, אנגליה. ברבדוס מאחוריך. "בנוגע למלחמה בגרמניה.[18] ב-3 בספטמבר 1939 (היום בו הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה הנאצית), המברק הראשון שהגיע לווייטהול הגיע מברבדוס והכיל בפשטות: "ברבדוס איתך."[19]
ברבדוס ובריטניה ממשיכים בהיסטוריה הארוכה של שיתוף פעולה בענייני ביטחון. כיום תפקיד זה התפתח לעבר התמודדות עם: סמים, פשע והלבנת הון.[20] כוח ההגנה של ברבדוס והנחתים המלכותיים עדיין מקיימים ברית בין היחידות הצבאיות שלהם. ממשלת בריטניה מבססת את צוות הייעוץ וההכשרה הצבאי הבריטי (BMATT) במדינות ברבדוס ואנטיגואה וברבודה.[21]
הגירה
לברבדוס
בשנים האחרונות מספר גדל והולך של אזרחים בריטים עברו להתגורר בברבדוס.[22][23] סקר שנערך על ידי תאגיד השידור הבריטי (BBC) מצא כי ישנם כ-27,000 בני אדם המזוהים כאזרחים בריטים המתגוררים בברבדוס. הדירוג הציב את ברבדוס כשלישית ביבשת אמריקה מבחינת תושבי בריטניה (מאחורי ארצות הברית וקנדה).[24] סקרים אחרים הראו כי אזרחים בריטים מהווים 75–85 אחוזים משוק הבית השני של ברבדוס. [25][26][27]
לבריטניה
מפקד האוכלוסין בבריטניה בשנת 2001 הראה כי מעל 21,000 אנשים ילידי ברבדוס המתגוררים בבריטניה (הפזורה הגדולה ביותר שנולדה בברבדוס על פני כדור הארץ). הם מהווים את הקבוצה האפרו-קריבית השנייה בגודלה בבריטניה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ May, Theresa (30 בנובמבר 2016). "Press release: Barbados' 50th anniversary of independence: Prime Minister's statement". Government of the United Kingdom. נבדק ב-6 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Holetown Monument, Fun Barbados Sights
- ^ Gragg, Larry Dale (2003) [2003]. "Chapter 2, First Impressions". Englishmen transplanted: the English colonization of Barbados, 1627–1660. Oxford University Press. p. 14. ISBN 0-19-925389-7. נבדק ב-7 ביוני 2010.
Nonetheless, most of those who wrote about the island remain optimistic and enthusiastic about the prospects on Barbados, a place they called the richest spot in the English Empire.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Dunn, Richard S. (1969). "The Barbados Census of 1680: Profile of the Richest Colony in English America". William and Mary Quarterly. 1 January 1969. 26 (1): 3–30. doi:10.2307/1922291. JSTOR 1922291.
- ^ Watson, Dr. Karl (15 באוקטובר 2010). "The Civil War in Barbados". BBC History. אורכב מ-המקור ב-2 בדצמבר 2010. נבדק ב-11 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Run Barbados – History". Run Barbados. 2011. אורכב מ-המקור ב-10 במאי 2011. נבדק ב-17 בינואר 2011.
Speightstown, the northern commercial centre, took its name from an English Family which owned property in the area. It is also known as "Little Bristol" because several of the old sailing ships traded – since 1630 – directly with the English port, Bristol where resides a museum and artefacts of Barbadian and African trade and Slavery.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Speightstown". 2009. נבדק ב-17 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Smith, Nikisha (7 במאי 2008). "British High Commission closes Antigua office". Antigua & Barbuda Sun newspaper. אורכב מ-המקור ב-4 במאי 2012. נבדק ב-20 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wintour, Patrick (16 ספט' 2020). "Barbados revives plan to remove Queen as head of state and become a republic". The Guardian. נבדק ב-16 ספט' 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Fisher, Lucy (23 בספטמבר 2020). "China blamed for Barbados ditching Queen". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2020-09-27.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brancker, Nadia (9 במאי 2011). "Business Monday: UK investment in Barbados to spark". Barbados Advocate. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2012. נבדק ב-14 במאי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ UK’s Ambassador To Focus On Security, Trade And Business
- ^ "Barbados profile: Overview". UK Trade and Investment (UKTI). אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2006. נבדק ב-28 בדצמבר 2009.
Barbados is the UK's fourth largest export market in the Caribbean. Traditionally the UK has maintained close trading links with Barbados despite strong competition from the United States, Canada and Japan. Barbados is a small market in global terms yet remains a key one for UK companies in the region. In 2008, UK exports to Barbados were valued at over £38.0 million. Invisibles such as banking, insurance and consultancy are of considerable importance.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ransome, Debbie (7 בדצמבר 2007). "Our FM launch in T 'n' T". BBC News. נבדק ב-28 בדצמבר 2009.
The day after the FM launch in Trinidad, the team flew to Barbados for meetings with media executives and diplomats. Again, in Barbados the message was welcoming.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "BBCCaribbean.com – Listening in the Caribbean". BBC News. 2009.
You can tune in to our programmes on the following BBC FM relay stations in the Caribbean: Barbados: 92.1 FM (new)
- ^ "UK foreign officials begin visit". BBCCaribbean.com. 17 בינואר 2011. 21:40 GMT. נבדק ב-17 בינואר 2011.
A British Foreign Office Minister is visiting Barbados as part of a wider Caribbean visit that includes Trinidad and Tobago and Jamaica. During his trip to Bridgetown, Jeremy Browne will meet government ministers and UK businesses from the tourism sector based in Barbados.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Air tax decision by March 23". Nation Newspaper. 26 בינואר 2011. נבדק ב-26 בינואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ BARBADOS INDEPENDENCE BILL by LORD BOYLE, Order of the Day for the Second Reading read., 10 November 1966,Parliament of the United Kingdom
- ^ BARBADOS INDEPENDENCE BILL by Mr. Edward du Cann (Taunton), Order of the Day for the Second Reading read., 28 October 1966,Parliament of the United Kingdom
- ^ "FCO MINISTER LEADS SECURITY TEAM TO THE CARIBBEAN (02/03/2004)". Foreign and Commonwealth Office (FCO). אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2012. נבדק ב-5 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "UNITED KINGDOM – CARIBBEAN FORUM (19/02/2002)". Foreign and Commonwealth Office (FCO). אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2012. נבדק ב-5 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Blackwood, Lorna (14 בנובמבר 2008). "Wealthy Britons are discovering paradise in Barbados and Grenada". Times Newspapers. אורכב מ-המקור ב-30 במאי 2010. נבדק ב-5 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Barbados is queen of the Caribbean". The Independent. 14 במרץ 2010. נבדק ב-5 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Brits Abroad: Caribbean". BBC News. 11 בדצמבר 2006. נבדק ב-24 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tyzack, Anna (19 בפברואר 2010). "Property in the Caribbean: Welcome to Barbados". The Daily Telegraph. נבדק ב-24 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tyzack, Anna (2 בפברואר 2010). "Overseas property: a home in Barbados". The Daily Telegraph. אורכב מ-המקור ב-27 במאי 2010. נבדק ב-24 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Walker, Tim (23 בספטמבר 2010). "Sir Cliff Richard: Why Barbados beats Britain". The Daily Telegraph. אורכב מ-המקור ב-27 בינואר 2011. נבדק ב-26 בינואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה)
33540775יחסי ברבדוס – הממלכה המאוחדת