יחזקאל פרק ה

יחזקאל פרק ה הוא הפרק החמישי בספר יחזקאל. הפרק מכיל נבואת פורענות המומחזת באמצעות מעשה סמלי, שבמרכזו גילוח שער ראשו וזקנו של הנביא והשמדת השיער בדרכים שונות. המעשה נועד לייצג את גורלם של תושבי ירושלים בעת חורבן העיר: מוות במגפה וברעב, נפילה בחרב האויב ויציאה לגלות.

הפרק נחשב להמשך ישיר של פרק ד', המדמה את המצור על ירושלים, אולם בפרק ה' עובר המוקד מתיאור המצור עצמו לתיאור תוצאותיו ההרסניות ולצידוק העונש החמור.

תוכן הפרק

הפרק נפתח בציווי אלוקי המורה ליחזקאל לבצע סדרה של פעולות סמליות בגופו ובשערו, ולאחריהן מופיע נאום אלוקי המסביר את משמעותן.

המעשה הסמלי

הנביא מצטווה לקחת "חֶרֶב חַדָּה" ולהשתמש בה כ"תַּעַר הַגַּלָּבִים" (סכין גילוח של סַפָּרים) כדי לגלח את שער ראשו וזקנו. לאחר הגילוח, עליו לקחת "מֹאזְנֵי מִשְׁקָל" ולחלק את השיער לשלושה שלישים מדויקים.

את שלושת חלקי השיער עליו להשמיד באופן הבא:

1. השליש הראשון: לשרוף באש ("בָּאוּר תַּבְעִיר") בתוך העיר (על גבי דגם ירושלים שבנה בפרק הקודם) עם סיום ימי המצור הסמליים.
2. השליש השני: להכות בחרב סביבות העיר.
3. השליש השלישי: לפזר לכל רוח, תוך הבטחה שחרב תרדוף אחריהם ("וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם").

מתוך החלק האחרון, מצטווה הנביא לקחת מעט שערות ("מְעַט בְּמִסְפָּר") ולקשור אותן בכנף בגדו, אך גם מתוכן עליו להשליך חלק אל האש.

פשר המעשה ונאום התוכחה

החל מפסוק ה' מסביר הא-ל את הנמשל: ”זֹאת יְרוּשָׁלִַם, בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ”. ירושלים, שהוצבה במרכז העמים, המרתה את פי הא-ל יותר מהגויים הסובבים אותה.

העונש מתואר כחסר תקדים (”וְעָשִׂיתִי בָךְ אֵת אֲשֶׁר לֹא עָשִׂיתִי”). העונשים המפורטים תואמים את גורל השיער:

• רעב וקניבליזם: "אָבוֹת יֹאכְלוּ בָנִים בְּתוֹכֵךְ וּבָנִים יֹאכְלוּ אֲבוֹתָם" (פסוק י').
• מגפה וחרב: שליש ימותו בדבר וברעב, ושליש יפלו בחרב.
• גלות: השליש הנותר יפוזר לכל רוח.

הנבואה מסתיימת בתיאור השממה והחרפה שתהיה מנת חלקה של הארץ, ובשבירת "מטה לחם" (מקור הפרנסה והמזון).

פרשנות

משל השיער

פרשן המקרא רבי דון יצחק אברבנאל הציע הסבר פילוסופי לבחירה בשיער. לשיטתו, השיער הוא "מותרות" – חלק מהגוף שאינו חיוני לחיים. בכך מדגיש הנביא את היחס בין הא-ל לעמו: קיומו של הא-ל אינו תלוי בעם ישראל; כשהעם חוטא, הא-ל יכול "להסיר" אותו מעליו בקלות שבה אדם מסיר את שיערו, ללא פגיעה במהות האלוקית.

ירושלים כטבור העולם

מפת העולם הבבלית (המאה ה-6 לפנה"ס). המפה מציגה את בבל במרכז העולם, תפיסה עמה מתפלמס יחזקאל כשהוא מציב את ירושלים במרכז.

בפסוק ה' מנבא הנביא על ירושלים על שהיא באמצע העולם במקום הנבחר של העולם והיה לה ליושביה ללכת בדרך הישר: "זֹאת יְרוּשָׁלִַם, בְּתוֹךְ הַגּוֹיִם שַׂמְתִּיהָ, וּסְבִיבוֹתֶיהָ אֲרָצוֹת".

פסוק זה הפך לימים לבסיס התאולוגי של הכרטוגרפיה הנוצרית בימי הביניים. במפות העולם הידועות כ"מפה מונדי" (Mappa Mundi), וכן במפות "T and O", צוירה ירושלים במרכז הגאומטרי המדויק של העולם, לא מתוך ידע גאוגרפי, אלא כפרשנות מילולית לפסוקו של יחזקאל "בתוך הגויים שמתי".

סוגיות בנוסח ולשון

פרק ה' מציב מספר אתגרים לחוקרי נוסח המקרא ולבלשנים, הנוגעים הן למילים יחידאיות והן להבדלים משמעותיים בין הנוסח העברי לנוסחים העתיקים האחרים.

"כמשפטי הגויים... לא עשיתם"

בפסוק ז' מופיע כתב אישום חריף כלפי העם: ”וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם” חטאם של ישראל הוא כפול: הם דחו את חוקי התורה, אך גם לא עמדו בסטנדרטים ובנורמות של הגויים הסובבים אותם (ששמרו אמונים לאלוהיהם). כלומר, מבחינה מוסרית הם ירדו לשפל נמוך יותר משל העמים עובדי האלילים.

בתרגום הפשיטתא (התרגום הסורי העתיק) ובמספר כתבי יד של תרגום השבעים, המילה "לֹא" איננה מופיעה. לפי גרסה זו, הטקסט הוא: ”וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם”. לפי גרסה זו, החטא הוא הפוך: חיקוי של מנהגי הגויים.

החידה הלשונית: "הֲמָנְכֶם"

בפתח הפסוק משתמש יחזקאל במילה יחידאית במקרא שמשמעותה המדויקת שנויה במחלוקת: ”יַעַן הֲמָנְכֶם מִן הַגּוֹיִם”.

רש"י בפירושו הראשון ביאר שהוא מלשון 'הזמנה' שהזמינו עצמם להפקר יותר מן הגויים, עוד ביאר בשם המדקדק מנחם בן סרוק שהוא מלשון "הומה" (מהומה, רעש). ופירושו הוא: יען היותכם רועשים, פרועים או מרובים בחטאים יותר מהגויים., לדעת רי"ד הוא מלשון 'המון' שהרבו לחטוא יותר מן הגויים, והרד"ק פירושו שאף שהיו רבים והיה להם הרבה טוב בכל אופן בעטו.

קישורים חיצוניים

• יחזקאל פרק ה באתר קול הלשון.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יחזקאל פרק ה42520450Q12525132