יונאס בסנביצ'יוס
_cropped.jpg) | |
| לידה |
23 בנובמבר 1851 אוז'קבליאיי, גוברניית סובאלקי, פולין הקונגרסאית |
|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 1927 (בגיל 75) וילנה, הרפובליקה הפולנית השנייה |
| מקום קבורה | בית העלמין ראסוס, וילנה |
| ידוע בשל | מאבות ליטא העצמאית |
| מקצוע | רופא, אתנוגרף |
| בת זוג | גבריאלה אלאונורה מוהל |
| חתימה |
 |
יונאס בסנביצ'יוס (בליטאית: Jonas Basanavičius להאזנה (מידע • עזרה); 23 בנובמבר 1851 – 16 בפברואר 1927) היה בלשן, אתנוגרף, עיתונאי ורופא ליטאי, ממנהיגי תנועת העצמאות ומקימי ליטא המודרנית. בארצו הוענק לו התואר "אבי האומה".
ביוגרפיה
בסנביצ'יוס נולד בכפר הקטן אוז'קבליאיי, סמוך לוילקבישקי, אז בפולין הקונגרסאית. הוריו היו איכרים שנדרו להקדישו לכמורה. דווקא הרקע הכפרי שלו העניק לו היכרות עם השפה הליטאית, שכן המעמדות המשכילים והעירוניים נטו לדבר פולנית – חיי תרבות ליטאיים התקיימו בעיקר בליטא הפרוסית ("הקטנה"), שהשתייכה מאז המאה ה-13 למדינת המסדר הטבטוני ולפרוסיה אחריה, ולא נכללה באיחוד הפולני-ליטאי – ואילו שפת הממשל הייתה רוסית. שלטון הצאר ניסה להטמיע את האוכלוסייה באמצעות דיכוי תרבותי; לאחר מהפכת 1863 נגד הממשל נאסר להדפיס חיבורים שלא באלפבית קירילי והונהגה מדיניות רוסיפיקציה נוקשה. הילד הכיר את התרבות העממית מהאגדות והשירים של הוריו ושכניו.
הוא למד בגימנסיה במריימפולייה, שבה שפת הלימוד הייתה פולנית אך רוב בוגריה נמשכו לתנועה הלאומית החדשה, ובשעות הפנאי קרא יצירות ליטאיות קלאסיות. בסנביצ'יוס נעשה ספקני כלפי הדת לאחר שקרא את "חיי ישו" מאת ארנסט רנן, וזנח את אמונתו הקתולית. למרות הלחץ של הוריו, סירב לפנות לסמינר לכמרים, וב-1873 החל בלימודי פילוסופיה ובלשנות באוניברסיטת מוסקבה. כעבור שנה עזב את המסלול לאחר שקיבל מלגה מיוחדת לבית-הספר הגבוה לרפואה בבירה, וב-1879 הוסמך לעסוק במקצוע. במהלך שהותו באוניברסיטה הרבה לפקוד את ספריית רומיאנצב כדי לחפש חומרים על ההיסטוריה של ארצו, ובחופשות הקיץ שב הביתה כדי לאסוף שירי-עם ואגדות.
עם סיום לימודיו קיבל הצעה מבית-החולים בעיר לום (בולגריה) לשמש כמנהלו. בעת שהותו שם, מלבד עיסוקיו השוטפים, כתב טורים רבים בעיתונות הליטאית-פרוסית. הוא עזב את בולגריה ב-1882 בעקבות האווירה המתוחה שהשתררה לאחר ההתנקשות באלכסנדר השני, קיסר רוסיה והחשש מצעדי דיכוי נגד ליברלים ומהפכנים, והשתקע בפראג שבקיסרות האוסטרו-הונגרית, שם הוסיף לתמוך בלאומיות הליטאית. באותה שנה היה ממייסדי והעורך הראשי של "אאושרה" (Aušra; "השחר"), העיתון הראשון בשפה הליטאית שהיה בעל אוריינטציה לאומית. הוא הודפס בפרוסיה ועותקים הוברחו אל מעבר לגבול הרוסי. על אף שהעיתון קרס כלכלית כעבור שלוש שנים, בהיסטוריוגרפיה הליטאית מקובל לראות בהדפסת המהדורה הראשונה במרץ 1883 את תחילת התנועה הלאומית שלהם. החוג שפרסם את העיתון גיבש והפיץ את משנת התנועה, שיסודותיה הונחו על ידי ההיסטוריון סימונס דאוקנטס וחלוצים אחרים באמצע המאה ה-19: בראש ובראשונה, הם קידמו בפומבי את הרעיון לפיו רק דוברי הליטאית הם "ליטאים", ובכך מתחו קו היסטורי בין מורשת הדוכסות הגדולה של ליטא – שרבים מצאצאי אציליה דיברו פולנית וראו עצמם מזה מאות שנים "בני האומה הפולנית", ושרוב אוכלוסייתה הייתה סלאבית במקורה – לבין הלאומיות המודרנית שלהם, שאפשר לה בין היתר התנתקות מהשאיפות הפולניות ומסלול עצמאי (דאוקנטס עסק בימיו בהצגת הפולנים כאויב היסטורי). הדיכוי מצד רוסיה, שהיה לו גם מימד דתי של כפייה אורתודוקסית על קתולים, העניק קרקע פורה לקליטת רעיונותיהם.[1] תרומתו לפרסום בלתי-חוקי הפכה את בסנביצ'יוס לעבריין בעיני הרוסים, ונמנע ממנו לבקר במולדתו. ב-1884 נישא לגבריאלה אלאונורה מוהל, גרמנייה בוהמית, וכעבור שנה חזר לבולגריה, בה הושבה לו משרתו בלום.
ב-17 באוגוסט 1887 שרד בסנביצ'יוס ניסיון התנקשות, כשבולגרי בשם אלכסנדר מנואילוב ירה בו שני כדורים מסיבות שלא הובררו מעולם, אם כי הלה נחשד כסוכן רוסי. אחד הכדורים לא הוצא, והוסיף לגרום לו סיבוכים לשארית חייו. ב-1889 מתה אשתו במגפת טיפוס והוא סבל מדיכאון ממושך שהוביל לבעיות בריאות גופניות. על אף שקודם למשרת מנהל בית-החולים בוארנה לאחר שקיבל נתינות בולגרית ב-1891, הוא פרש במהרה והגביל את עיסוקו המקצועי למרפאתו הפרטית. במקביל, שימש כרופא האישי של פרדיננד הראשון, מלך בולגריה. ב-1894 סירבה הממשלה הרוסית לבקשתו לאפשר לו לבקר לליטא. בנוסף לאיסוף פולקלור, אותו פרסם בכתבי-עת ליטאיים שפעלו בגולה, ופעילות לאומית – בין היתר נסע לגרמניה כדי לסייע ליונאס סמלאקיס, המתמודד הליטאי על ייצוג אזור ממל ברייכסטאג – הלך והתקרב לתרבות ארץ בה התגורר. ב-1898 התקבל לאגודת הספרות המקומית, ובאותן שנים עסק בביסוס תאוריה (שלא התקבלה על אף חוקר) לפיה היו הליטאים צאצאי התראקים הקדמונים ולכן קרובים לבולגרים.
לאחר תבוסת הצאר במלחמת רוסיה–יפן פרצה מהפכת 1905, ושטחי ליטא שקעו למהומה ששררה בכל הקיסרות. החוקים נגד השפה בוטלו בבהילות כשהממשל ניסה לרצות את הליברלים והמיעוטים הלאומיים. בסנביצ'יוס שב הביתה, ובאוקטובר היה יושב-ראש הוועדה המארגנת של "הסאימה הגדולה של וילנה", כינוס ארצי של תומכי העצמאות. הוא היה המחבר העיקרי והעורך של ההצהרה שהתקבלה על האספה ב-15 בנובמבר (ה-2 בו לפי הלוח הגרגוריאני שהיה נהוג אז ברוסיה) והוגשה לראש הממשלה, הרוזן סרגיי ויטה. היא תבעה אוטונומיה וחידוש השימוש בתואר "הרוזן הגדול של ליטא" בתכתובת הרשמית של הצאר. המסמך נשא טון לאומני קיצוני, והכריז על שטחים נרחבים – כל גוברניות סובאלק, קובנה, וילנה והורדנה ורוב קורלנד – כשייכים לליטאים, על אף שהיוו מיעוט אתני במרביתם. המחברים תירצו זאת בתואנה שהפולנים והיהודים שהתגוררו שם הם פולשים זרים והבלארוסים אינם אלא "ליטאים שעברו סלאביזציה." הסאימה הגדולה פיזרה ללא שפיכות דמים את הממשל המקומי בנפות רבות וארגנה בחירות בהן ניתנו המשרות לליטאים. אך פעילותה באה לקצה תוך זמן קצר: השלטונות התעשתו תוך זמן קצר ושיגרו כוחות צבא כדי לדכא את המהפכה בכל אזורי רוסיה. על אף תפקידו המרכזי בסאימה, בסנביצ'יוס לא נאסר והוסיף להתגורר בווילנה. כמה מעמיתיו הוגלו לסיביר.
על אף ריסוק המהפכה, הרפורמות לא נזנחו. הוא נסע לסנקט פטרבורג וניסה ליצור בריתות עם הגורמים הליברליים בדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית, בהצלחה מעטה. לאחר מכן ניהל תעמולת בחירות עבור מתמודדים ליטאים לדומה ונאבק להנהגת דרשות בליטאית בכנסיות הקתוליות, בהן נישאה בפולנית. הוא אף ניסה ללא הצלחה לשכנע את האפיפיור פיוס העשירי למנות בישוף ליטאי-אתני לדיוקסיה של וילנה, מהלך שהביא אותו לעימות עם הכמורה שהייתה פולנית ברובה. הוא נמנה עם מייסדי אגודת האמנים ואגודת המדענים הלאומיות של ארצו, ופעל למען קידום השפה והתרבות הליטאית. בימי מלחמת העולם הראשונה, בעת הכיבוש הגרמני, נשא ונתן עם רשויות צבא הרייך על אוטונומיה.
ב-1917, כשלגרמנים הוברר כי רוסיה על סף יציאה מהמלחמה וחתימת שלום, הם ניסו ליצור סדר פוליטי חדש בשטחים הכבושים במזרח. הם חששו מסיפוח ישיר אך גם לא אוו להשיב את הטריטוריות לאויב הישן. הם התירו את כינוסה של "אספת וילנה" בספטמבר, שבסנביצ'יוס היה ממארגניה העיקריים, ומנתה 264 נציגים נבחרים מליטא כולה שפעלו לעצמאות. ההתוועדות נערכה בין ה-18 ל-23 בספטמבר, ובחרה במועצה בת עשרים חברים כוועד פועל. בסנביצ'יוס היה אחד מראשי המועצה, ואף שימש לפרקים כיו"ר זמני. במהלך דיוניה בחודשים הבאים התרחשו מאורעות הרי גורל בעולם: מהפכת אוקטובר, והכרזת ארבע עשרה הנקודות של הנשיא וודרו וילסון. המועצה הייתה מחויבת בתחילה לברית צבאית עם גרמניה ולחסותה, אך על רקע התהפוכות החליטה לפנות לקו נועז יותר. ב-16 בפברואר 1918 אומצה הכרזת העצמאות של ליטא, שבסנביצ'יוס היה ראשון החותמים עליה. הריבונות התקבלה למעשה רק לאחר המהפכה הגרמנית בנובמבר, ובשלוש השנים הבאות התנהלה נגד הסובייטים, הצבא הלבן ופולין העצמאית.
בסנביצ'יוס התרחק מהעשייה הפוליטית לאחר 1918 והתמקד במחקר; בימי חייו פרסם ארבעים מאמרים מדעיים על היסטוריה, פולקלור ותרבות ליטא. הוא בחר להישאר בבירה ההיסטורית וילנה גם כשסופחה בידי פולין ב-1923, ועמד בראש המכון למחקר העם הליטאי בעיר. כשמת ב-1927, באותו תאריך בדיוק בו חתם על ההכרזה ושהפך ליום העצמאות הליטאי, הוכרזו במדינה חמישה ימי אבל לאומי. גם בימי השלטון הסובייטי העדיפו למקד את התאריך בזכירת מורשתו של בסנביצ'יוס, כאמצעי להסיט את תשומת הלב מחגיגות העצמאות האסורות. מוסדות ורחובות רבים קרויים על שמו ברחבי ליטא, והוא מוכר בתואר הכבוד "אבי האומה" (tautos patriarchas).
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Alexander J. Motyl (עורך), Encyclopedia of Nationalism, Volume 2, Academic Press, 2000. עמ' 304.Tomas Balkelis, The Making of Modern Lithuania, Routledge, 2009. עמ' 6-7.
31969284יונאס בסנביצ'יוס