יוהאן הויזינחה
יוֹהאן הויזינגה או הויזינחה (Johan Huizinga)[1] (7 בדצמבר 1872 - 1 בפברואר 1945) היה היסטוריון הולנדי, מאבות חקר היסטוריית התרבות. נחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים במאה העשרים.
ביוגרפיה
יוהאן הויזינחה נולד בחְרוֹנינגן שבצפון הולנד. באוניברסיטה של אותה העיר למד בלשנות השוואתית והתמחה בסנסקריט. משפחתו השתייכה משך דורות רבים לכת המנוניטים, כת פרוטסטנטית שנוסדה במאה ה-16. בשנת 1897 הגיש את עבודת הדוקטור שלו, שעסקה בתפקידו של השוטה בדרמה ההודית. רק ב-1902 החל לגלות עניין בהיסטוריה של ימי הביניים והרנסאנס. הוא עסק בלימודי המזרח עד שהפך פרופסור להיסטוריה כללית והולנדית באוניברסיטת חרונינגן ב-1905. לאחר מכן, ב-1915 התמנה פרופסור להיסטוריה כללית באוניברסיטת ליידן (Leiden). הוא החזיק במשרה זו באופן יציב עד שנת 1942. במקביל למחקר והוראה של ההיסטוריה, כיהן גם כעורכו של כתב העת הספרותי "דה חידס" (De Gids, "המדריך"), וכראש המחלקה לספרות באקדמיה המלכותית למדעים של הולנד.
בשלב מסוים בקריירה שלו בליידן הוא אף התמנה לרקטור של האוניברסיטה. כרקטור הויזינחה ידוע בתקרית אקדמית שבה באביב של שנת 1933 סירב להכניס לאקדמיה פרופסור נאצי בשם פון לרס (Von Leers). בעקבות הרצאה פומבית בה ביקר את השפעת הנאצים על המחקר בהולנד (1941), נעצר במחנה סינט-מיכילסחסטל (Sint-Michielsgestel). למעשה, משנת 1942 עד למותו ב-1945 הוא הוחזק בסוג של מעצר על ידי הנאצים. אף על פי שלקה בעיוורון, עד לרגעיו האחרונים לא חדל מלכתוב. הוא מת בדה סטך (De Steeg) שליד ארנהם (Arnhem) במזרח הולנד.
גישתו להיסטוריה
הויזינחה ניסה לתווך בין הרגישויות ההיסטוריות של המאה ה-19 והדרישות המודרניות של מדעי החברה מנקודת מבט שבה האינטלקטואל או ההיסטוריון מתפקד כאמן. זו הסיבה המרכזית לכך שאמנות ומשחק הן תימות שתופסות את מרכז הבמה בעבודותיו החשובות. סיבות נוספות שניתן למנות לאותו עניין הן:
- עבודת הדוקטורט שלו שטיפלה בדרמה ההודית העצימה וחידדה את תפיסתו כהיסטוריון אשר מעניק מקום למשחקי או לדרמטי במחשבתו על התרבות בכלל.
- ימי ילדותו כפי שהם משתקפים בזיכרונותיו מעלים על נס את היסודות המשחקיים של התיאטרון, הדרמה והמוזיקה שנספגו בדמו כחלק מן ההווי המקומי של העיר שבה גדל (חרונינגן) ושל החברים שבילה במחיצתם.
למרות איכויות הכתיבה הספרותית שלו הויזינחה האמין בלב שלם בדיסיפלינה ההיסטורית כדיספלינה מדעית לכל דבר ועניין. הוא דחה מכול וכול זיהוי שלה עם בדיון ספרותי. הבסיס המדעי הוא גם הבסיס המוסרי לכתיבת היסטוריה אמיתית.
חיבוריו החשובים
"סתיו ימי הביניים" (1919)
ערך מורחב – סתיו ימי הביניים
הספר יצא לאור ב-1919 ותורגם לאנגלית ב-1924 (הויזינחה עצמו היה מעורב במלאכת התרגום) והפך לרב-מכר באירופה כולה. הספר עוסק באזור הגאוגרפי של פלנדריה–בורגונדיה, בשלהי ימי הביניים במאות ה-14 וה-15. ההשראה לכתיבת הספר כולו באה להוזינחה מתוך התבוננות בציור "נישואי הזוג ארנולפיני" ליאן ואן אייק.
מלחמת העולם הראשונה והתמוטטות עולם הערכים הליברלי היו אירועים היסטוריים בעלי השפעה רבה על תודעתו כהיסטוריון ולפיכך יש להם יד ורגל בעיצוב עולם הדימויים של בסתיו ימי הביניים. שאלת היסוד בספר היא מהי מערכת האידיאלים המדיאבלית של המרחב האנושי והתודעתי בו מתבונן ההיסטוריון ומגמת העל מתבטאת בניסיון לתפוס את רוח התקופה דרכו. מסיבה זו המקורות המועדפים עליו בסתיו ימי הביניים הם ספרות ובעיקר שירה ולא תעודות ומסמכים. לפי הויזינחה האידיאל האבירי תופס אמנם מקום מרכזי בתקופה אולם כלל האידיאלים הימי ביניימיים ששיקפו בעבר רעיונות נשגבים על מוסר, אומץ לב ודתיות הפכו לריקים מתוכן, לאנכרוניסטיים, לטקסים שאיבדו את מקורם האותנטי ולפיכך פינו את עצמם בסופו של דבר לאידיאלים ולצורות תרבותיות מזן חדש.
תפיסתו מציעה מזיגה בין ימי הביניים העילאיים לבין תקופת הרנסאנס. הניסיון למתוח קו תיחום ביניהם הוא חמקמק ומטשטש את המציאות ההיסטורית כיוון שהרנסאנס מלא ברעיונות שמקורם הוא ימי ביניימי. הויזינחה מציג את שלהי ימי הביניים באור של פסימיות ודקדנס ולא באור ההרואי של "לידה מחדש". לטעמו כיליונה של ההרואיות עצמה כאידיאה החלה כבר במאה ה-15.
למרות תפיסתו השונה מיעקב בורקהרדט שנחשב לאבי תפיסת הרנסאנס או תפיסת הלידה מחדש, הויזניחה אינו עוסק באיטליה – מוקד המחקר של בורקהרדט. הויזנחה רחש הערכה רבה לבורקהארט. שניהם כהיסטוריונים של התרבות עוסקים בתיאור נרטיבי של העבר על סך הידע, האמונות והאמנויות המשותפות לקבוצת אנשים. במובנים רבים עבודתו כהיסטוריון, במיוחד בסתיו ימי הביניים, מתכתבת עם המלומד השווייצרי הגדול. גם במישור הכתיבה עצמו, שניהם אומני קישור אימפרסיוניסטיים של עובדות והתיזה מהווה ציר רופף ולא מחייב להנעת התיאור ההיסטורי.
כציר עיקרי בספר משמש תיאור ההיסטוריה של דוכסות בורגונדיה במאה ה-15, אשר מתבסס על כתבי ז'ורז' שסטלן ואחרים.
בסתיו ימי הביניים תורגם מחדש לאנגלית בשנת 1996. הוא נגיש לקריאה במהדורה של שנת 1924 באתר של הספרייה האוניברסלית. הספר ראה אור בתרגום לעברית ב-1977 ושוב ב-2009.
"ארסמוס ועידן הרפורמציה" (1924)
ביוגרפיה אינטלקטואלית שמתארת את פועלו של ארסמוס על רקע המרחב הגאוגרפי, ההיסטורי והאנושי שבו חי. הספר נמצא באתר של פרויקט גוטנברג.
"אמריקה" (1926); "בצל המחר" (1936)
אלו הם ספריו האידאולוגיים ביותר. אמריקה כולל אסופת מאמרים ורשימות שהויזינחה החל לגבש עם תום מלחמת העולם הראשונה. הספר יצא לאור לאחר שהויזינחה חזר מביקור שערך בארצות הברית. ברשימותיו הוא מנתח את אידיאל התרבות האמריקאי מנקודת מבט מתבוננת של אנתרופולוג השם ליבו לפרטים, תוך הסתמכות על ג'ון דיואי שאותו הוא תופס כאבי החשיבה הסוציולוגית של אמריקה באותם הימים.
בצל המחר מהווה ניסיון להתמודדות ישירה עם משבר המודרניות ועם האידאולוגיה הפשיסטית. על אף הפער בשנות הפרסום ניתן לתפוס את שני הספרים כיחידה בעלת מהות משותפת אשר מציגה ביקורת על המציאות המודרנית ועל מצב התרבות בת זמנו.
"האדם המשחק" (1938)
בספר זה מנסה הויזינחה לתת מענה לשאלת-העל: מה מקורה של התרבות? תשובתו הכללית היא שכל תרבות נשענת על יסודות משחקיים. מהלך הספר הוא דן בהשפעת המשחק על התרבות האירופית ומנתח את תבניות המשחק המתקיימות במכלול תחומי החיים. הוא גורס כי התרבות הטרום- מודרנית פועלת על פי כללי משחק אמיתיים או טהורים ואילו התרבות המודרנית אינה משחקת על פיהם שכן היא חוטאת בניסיון לגייס דעת קהל, לסחוף המונים באמצעים תועמלניים ולא משחקיים.
בימינו, עצם הרעיון שהמשחק והתרבות הם עניינים שלובים זה בזה נדמה כברור, אולם הויזינחה כותב את הדברים בתקופה שבה לא היו עדיין משחקי מחשב או מציאות מדומה. על רקע התקופה ובתוך הקונטקסט של אותם ימים הוא הציג תפיסה חדשנית שפתחה שדה שלם ורחב בחקר תבניות התרבות.
"אדם ורעיונות" (1959)
קיבוץ מאמרים חשובים של הויזינחה לאסופה. בין היתר נמצאים כאן מאמרים על פטריוטיות ולאומיות בהיסטוריה האירופית, על אידיאלים היסטוריים ועל דרכו האישית לעיסוק בהיסטוריה.
בעבודותיו עוברת כחוט השני המגמה או הרצון לאזן בין תופעות תרבותיות שונות, להציג את האידיאל מול פניה של המציאות כאשר כף המאזניים נוטה לחיוב ולשלילה בהתאם. הניסיון הזה למצוא גשר של זהב במכניזם התרבותי של המערב שקוע בתפיסתו את עצמו כהיסטוריון הולנדי והדגש הגאוגרפי כאן חשוב. לפי הויזינחה ההולנדים הם אנשי המציאות השמרניים. גם המשוררים שבהם לא יתנתקו לגמרי מן הקרקע. ובכל זאת, השירי שבו כהיסטוריון קרא לו לכתוב על מחשבות, תפיסות ואידיאלים ולא אחת, להתאכזב.
פרסומים
- (Huizinga Johan, Erasmus and the Age of Reformation, (New York : Harper and Row publishers, 1957
- (Huizinga Johan, “Historical Ideals of Life”, Men and Ideas, (New York: Meridian Books, 1959
- (Huizinga Johan, America, (New-York: Harper Torchbooks, 1972
- ( Huizinga Johan, In the Shadow of Tomorrow, (New-York:W.W.Norton and Company,inc.1936
פרסומיו בתרגום עברי
- האדם המשחק (ירושלים: מוסד ביאליק תשכ"ו).
- בסתיו ימי הביניים (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ז); תרגום חדש לספר בהוצאת כרמל יצא ב-2009.
- יומן אמריקה: רשימות בחטף (תל אביב: רסלינג, 2007).
לקריאה נוספת
- Peters, Edward and Walter P. Simons. "The New Huizinga and the Old Middle Ages." Speculum 74 (1999).
- [/F/?func=find-c&con_lng=heb&local_base=&ccl_term=SYS%3D2374316 יהודה אילנית, אידאל ומציאות בעבודתו ההיסטורית של יוהאן הויזינחה, עבודת גמר (מ"א)—אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ג.]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יוהאן הויזינחה |
- 'בסתיו ימי הביניים' באתר הספרייה האוניברסלית
- על 'בסתיו ימי הביניים'
- הספר 'ארסמוס' בפרויקט גוטנברג
- "סתיו ימי-הביניים" מאת: יוהאן האוזינחה, באתר "טקסט"
- יואב רינון, יוהאן האוזינחה, או: האם תיתכן יצירת מופת בתחום המחקרי?, באתר הארץ, 8 באפריל 2011
הערות שוליים
- ^ התעתיק הנכון הוא "הויזינגה" או "האוזינגה", אך בתרגומו של אהרון אמיר לספריו בעברית נכתב "הויזינחה", וכך נתקבע השם בעברית.
24700240יוהאן הויזינחה