טרוני
טרוני הוא ז'אנר באמנות החזותית שהתפתח בעיקר בתקופת תור הזהב של הציור ההולנדי ובאמנות הבארוק הפלמית. המונח "טרוני" מקורו בהולנדית, ומשמעו "פנים" או "הבעה". יצירות מסוג זה אינן מציגות דמויות מזוהות או דיוקנאות רשמיים, אלא מתמקדות בהבעות פנים, סוגי טיפוסים, לבוש יוצא דופן ולעיתים גם תחפושות. שלא כמו דיוקן, המיועד להנציח אדם מסוים ולעיתים מוזמן על ידו, טרוני נועד ללימוד, להתנסות ולמכירה חופשית - ללא קשר לזהותו של המודל.[1]
מאפיינים וסגנון
בציורי טרוני מופיעה לרוב דמות בודדת, בדרך כלל בגודל ראש או חצי גוף, כשהמיקוד הוא באור, בצבע ובאפקטים של ניגודיות. אמנים השתמשו ביצירות מסוג זה כתרגול בהבעת רגש, בתאורה דרמטית או בהצגת טקסטיל ותכשיטים. לעיתים נכללו בהן גם אלמנטים אקזוטיים, כגון כובעים מזרחיים או תכשיטים יוצאי דופן, שנועדו להעשיר את התמונה מבחינה חזותית. מטרתן של יצירות אלה הייתה בעיקרה אמנותית וטכנית - לבחון כיצד ניתן לשקף הבעה, אור ותחושה דרך ציור, ללא הצורך לייצג אדם מזוהה.[1]
דוגמאות בולטות
אחת הדוגמאות המוכרות ביותר לטרוני היא "נערה עם עגיל פנינה מאת יאן ורמיר, המתארת נערה מביטה מעבר לכתפה כשהיא עונדת עגיל פנינה גדול ולבושה בלבוש "מזרחי" שאינו תואם את האופנה ההולנדית בת הזמן. היא אינה נושאת שם, אין לה ביוגרפיה, והיא אינה מייצגת דמות מסוימת – אלא מהווה מחקר באור, בצבע ובהבעה. דוגמה נוספת היא "הנערה עם הכובע האדום", יצירה נוספת של ורמיר שבה מתוארת דמות צעירה בלבוש צבעוני ובאור דרמטי.
ציירים נוספים שהתמחו בז'אנר הטרוני כוללים את אדריאן ברואר, שצייר טיפוסים בעלי הבעות חזקות ולעיתים גרוטסקיות. לדוגמה, ביצירתו "המשקה המר" מוצגת הבעת גועל קיצונית, ובציור "צעיר מעווה את פניו" נראה ילד המבצע תנועת פנים מוגזמת. טרוני מסוג זה נושאים גוון הומוריסטי ולעיתים אף תיאטרלי.[1]
השוואות בין אמנים
צייר נוסף שפעל בז'אנר הטרוני הוא חֵרָארְד דָּאוּ, מראשוני אסכולת ליידן, שהתפרסמה בזכות דיוק טכני קפדני, עיבוד ריאליסטי של מרקמים ותאורה רכה. טרוני מעשה ידיו מציגים לרוב דמויות שקטות ואציליות - נשים צעירות, זקנים או טיפוסים מן היומיום – וניחנים באיכות אינטימית ומאופקת. בכך שונים ציוריו באופן מובהק מהטרוניס של אדריאן ברואר, שהתאפיינו בהבעות עזות, מתח דרמטי ולעיתים גם באלמנטים גרוטסקיים. ההבדל בין השניים ממחיש את המנעד הרחב של הסגנונות שפעלו במסגרת ז'אנר הטרוני.
מטרות ושימושים
הטרוני שימש לא רק לתרגול אמנותי אלא גם לצורך מסחרי. אמנים יכלו למכור יצירות אלו לקהל הרחב, ללא צורך במזמין עשיר. נוסף על כך, טרוניס שימשו כתרגול לקראת ציורי היסטוריה, שבהם נדרשו אמנים לשלוט במגוון רחב של הבעות, טיפוסים ותגובות אנושיות. כך היווה הטרוני גם אמצעי להפגין את המיומנות הטכנית והיצירתית של הצייר, וגם מקור הכנסה עצמאי.[1]
גלריה
- דוגמאות לטרוני
-
-
-
"דיוקן של צעיר האוחז בחתול" מאת מיכיאל סוורטס, (אלגוריה של חוש המישוש) -
לוקאס פרנסואה הבן, גבר מסיר פלסטר - חוש המישוש
.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Anastasia Manioudaki, What Is a Tronie? Famous Examples of Tronies in Dutch and Flemish Baroque, DailyArt Magazine, 2025-05-19 (באנגלית אמריקאית)
טרוני41282796Q1433099