טיוטה:תנועת החסידות בארץ ישראל
תנועת החסידות התפשטה לארץ ישראל בעיקר מימי עליית תלמידי הבעל שם טוב לארץ, אך גם לפני כן עם עלייתו של רבי גרשון מקיטוב ב-תק"ז (1747) שנחשבת לעלייה החסידית הראשונה.
לאחר השואה הועתקו רוב חצרות החסידות מאירופה לארץ ישראל.
היסטוריה
עליית תלמידי הבעל שם טוב והתיישבותם
ערך מורחב – עליית תלמידי הבעל שם טוב
תנועת החסידות הגיעה לארץ ישראל בעיקר על ידי קבוצות עולים שהגיעו ממרכזי החסידות. העולים הראשונים עלו כבר בימי הבעל שם טוב אך עלו על פי רוב כיחידים ללא התארגנות קבוצתית, הראשון מביניהם היה רבי אברהם גרשון מקיטוב שעלה בסביבות שנת ה'תק"ז, אחריו עלו רבי נחמן מהורדנקא[א] ורבי מנחם מנדל מפרמישלן בה'תקכ"ד. כן עלה לארץ רבי יעקב בנו של רבי אהרן הגדול מקארלין בסביבות שנת ה'תק"ל. רבי גרשון מקיטוב התיישב בירושלים ואילו האחרונים התיישבו בטבריה[1].
עיקר החסידות בארץ התפשטה בעליית החסידים שהייתה בשנת ה'תקל"ז (1777) אז עלתה שיירה גדולה לארץ ישראל שמנתה מעל 300 איש[ב] כשבניהם קבוצת חסידים בראשות רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק[ג]. הם התיישבו בצפת אך בעקבות הההתנגדות לחסידות בעיר, הם עברו לגור בטבריה בחצר היהודים שם אף בנו את בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה בשנת ה'תקמ"ז. מנהיגם העיקרי היה רבי מנחם מויטבסק, וכשנפטר בשנת ה'תקמ"ח קיבל חברו רבי אברהם מקאליסק את ההנהגה. הם נהגו לשלוח שד"רים לאירופה שאספו להם כסף, ודברנו אחרים לעלות לארץ.
בשנת ה'תקנ"ד עלו קבוצת חסידים נוספת בראשות רבי יעקב שמשון משיפיטובקה, ובשנת ה'תקנ"ח עלה רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה, הם גם התיישבו בטבריה, וכשנפטר רבי אברהם מקאליסק קיבל רבי זאב וולף את הנהגת הקהילה החסידית. בינתיים[ד] התגלה סכסוך בין חסידי חב"ד בעיר לבין רבי אברהם מקאליסק בעקרונות החסידות ובניהול קופת מעות ארץ הקודש בעקבות זה עזבו חסידי חב"ד את העיר והתיישבו בצפת, שם הם סבלו מההתנגדות לחסידות מה שגרם להם[ה] לעזוב את העיר ולהקים את קהילת חב"ד בחברון[2] שם הם גם הקימו את קופת כולל חב"ד.
ערים
טבריה
- ערכים מורחבים – חצר היהודים בטבריה, בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה
בטבריה התיישבו הניצנים הראשונים כבר בזמן הבעל שם טוב, אז הגיעו לשם לגור רבי מנחם מנדל מפרמישלן ורבי יעקב בנו של רבי אהרן הגדול, אך אז עדיין לא הקימו קהילה, אך בשנת ה'תקמ"א עברו רוב החסידים שגרו עד אז בצפת, אל עבר טבריה שם הם בנו את בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה וקיימו קהילות יהודיות תוססות כשביניהם
צפת
ירושלים
חברון
קהילות חסידויות
חסידות לעלוב
- ערך מורחב – חסידות לעלוב
האדמו"ר השני של החסידות רבי משה בידרמן עלה לארץ בסוף ימיו יחד עם רוב משפחתו והתיישב בירושלים, בניו ונכדיו המשיכו לכהן כאדמורי"ם בחסידות בירושלים, הם תיקנו את הלבוש הירושלמי, הקימו את ישיבת חיי עולם את כולל וורשא ואת שכונת בתי וורשא. רבי משה מרדכי בידרמן שהיה אחד מנינו שימש לצד אדמו"ר מלעלוב, גם כאדמו"ר לפלג הזקנים מחסידות קרלין פלג שכהיום נקרא פינסק קרלין.
חסידות קרלין
- ערך מורחב – חסידות קרלין
רבי יעקב, בנו של רבי אהרן הגדול עלה לארץ והקים את החסידות שהתיישבה בעיקר בטבריה שם התפללו בבית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ובהמשך התרחבה לירושלים, צפת ותל אביב. אדמורי"ה נהגו לבוא לבקר בארץ, ושני מאדמור"י לעלוב - רבי דוד צבי שלמה בידרמן ורבי משה מרדכי בידרמן שימשו כמנהיגים גם בחסידות קרלין. במשך השנים החסידות התפלצה לפינסק קרלין וקרלין סטולין, ובהמשך יצאה קבוצה נוספת שנקראת קהל חסידי ירושלים.
חסידות סלונים
- ערך מורחב – חסידות סלונים
ראשוני החסידים עלו בהוראת רבי אברהם וינברג הראשון, ובימי רבי משה מקוברין החסידות התאכלסה בטבריה, שם הם היוו חלק מרכיב מהקהילה בעיר כשהחסידים רבי משה קלירס ורבי אשר זאב ורנר אף שימשו כרבני העיר. כשהוקמה ישיבת בית אברהם עברה החסידות לירושלים, ובהמשך גם בתל אביב - בני ברק. כהיום החסידות התפצלה לשתיים - אחד נקרא 'סלונים' ואחד 'סלאנים'.
חסידות ברסלב
- ערך מורחב – חסידות ברסלב
חסידות חב"ד
- ערכים מורחבים – חסידות חב"ד, קהילת חב"ד בחברון
לרבי שניאור זלמן מלאדי כבר הייתה תכנית לעלות לירושלים בעת העליית תלמידי הבעש"ט, הוא יצא איתם לדרך, אך כשהיגעו אל מוהילב, הם החליטו שעליו להישאר ולהנהיג את הציבור ברוסיה, והוא אכן נשאר שם[3], בהמשך הוא קיבל את הנהגת קופת
אחרי השואה
קישורים חיצוניים
- לוין, שלום דובער, תולדות חב"ד No. 1 5748, באתר היברובוקס
- הלחמי, מאיר בן דוד, תולדות החסידות בארץ ישראל - א, ירושלים, תש"ד, באתר אוצר החכמה