טיוטה:שיעור יומי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיעור יומי הוא שיעור עיון בגמרא (תלמוד) הנמסר על ידי הר"מ לתלמידיו במסגרת הישיבה. בקביעות יומית.

מטרת השיעור הינה להעניק ראייה מעמיקה ומקיפה על שרשי הסוגיה הנלמדת, ואת סגנון צורת הלימוד לומדות - המכונה לומדעס'. שהיא ייחודית בישיבות. ומעוברת במסורת מרב לתלמיד.

מהותו

בסיס השיעור הוא לימוד הגמרא ומפרשיה מפי הר"מ, תוכן השיעור לימוד מגמרא ומפרשיה עד ההלכה, ובעיקר והתמקדות בביאור והסבר הדינים וגדריהם.

השיעור נמסר על הסוגיה הנלמדת בישיבה ולאחר שהתלמידים למדו את הסוגיה בעצמם, ובמהלכו יקבלו התלמידים זווית מעמיקה יותר בסוגיה.

ומטרתו להעניק לתלמידים את צורת הלימוד לומדעס'. [הנחשבת בעולם הישיבות כצורת הלימוד הנכונה] עד שיוכלו ללמוד בכוחות עצמם.

חשיבותו

מסירת השיעור באופן יומי נקבע ע"י רבי חיים מוולוז'ין בישיבת האם (הישיבה המודרנית הראשונה) ישיבתו וולוז'ין שהוקמה בשנת 1802.[1]רבי חיים ראה את בחשיבות יתרה את קיום השיעור באופן קבוע ויומי וכונה "תמידין כסדרן", "קרבן התמיד"[2].

וכן ניתן לראות מהרב אלעזר מנחם מן שך שהיה מסתגר ביום שהיה אומר את השיעור כללי ולא היה מדבר עם איש בשעת הכנת השיעור,[3]

רבים מראשי הישיבות ובהם רבי גרשון אדלשטיין עוררו בחשיבות שמיעתו, ומחו בהעדרותם של תלמידים משמיעתו[4].בשל היינו המפתח העיקרי בהתפתחות התלמיד בלימוד העיון.

שיעור יומי

השיעור נמסר ע"י אחד הרמי"ם לכל שכבת גיל בנפרד, ולהבדיל משיעור כללי שנמסר פעם בשבוע לכל תלמידי הישיבה ע"י הראש ישיבה.

השיעור נמסר בכל יום בשעות הבוקר. זמן מסירת השיעור אורך בישיבות קטנות כשעתיים, לעומת ישיבות גדולות בהן השיעור קצר ומתומצת יותר, ואורך כשעה.

קצב הלימוד בישיבה נקבע לפי קצב השיעורים. וביותר, בישיבה קטנה יש לפניו סדר הכנה לשיעור, ולאחריו סדר חזרה על השיעור,

סך השנים בהם התלמיד שומע שיעור יומי הוא 6 שנים, מתוכם 3 בישיבה קטנה ו-3 שנים בישיבה גדולה.

יש ישיבות (בפוניבז' ובנותיה) שבשנים בהם התלמיד, שומע שיעור יומי, נספרות בנפרד מהשנים בהם הוא מפסיק לשמוע שיעורים ולומד בכוחות עצמו, ומכונים התלמידים "שיעור". ולכן שנה ראשונה נקראים התלמידים שיעור א', שנה שניה שיעור ב', שנה שלישית שיעור ג'. משנה רביעית בה התלמידים אינם שומעים שיעור יומי, מכונים הבחורים קיבוץ א'. וכן על זה הדרך. ישנם ישיבות (בחברון ומוסדותיה) שאין חלוקה ומכונים "וועד" ולכן שנה ראשונה וועד א', שנה שניה וועד ב', וכן על זה הדרך.


ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ שלמה טיקוצנסקי, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע עשרה,, עמ' 12
  2. ^ טיקוצינסקי, שלמה, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע עשרה, תשס"ד, עמ' 12
  3. ^ יתד נאמן, מוסף שבת קודש - 10 - חיי שרה, תשס"ב, עמ' 36
  4. ^ אדלשטין, ירחמיאל גרשון בן צבי יהודה, אסיפת שמועות - קנייני התורה, תשס"ח, עמ' יא