טיוטה:שחיטת נוכרי
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
| משנה | מסכת חולין, פרק א', משנה א' |
|---|---|
| ברייתא | תוספתא, מסכת חולין, פרק א', הלכה א' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף י"ג |
| משנה תורה |
ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ד', הלכות י"א–י"ב ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ב', הלכה י' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן ב', סעיף א' |
שחיטת נוכרי היא בשר או עוף שנשחט כהלכתו, אלא שהשוחט היה אדם שאינו יהודי. המשנה קובעת כי שחיטת נוכרי הרי היא נבלה, ומטמאה במשא[1].
מקור האיסור וטעמו
המפרשים ביארו מקור האיסור וטעמו במספר אופנים:
- יש שביארו מסברא, שכיוון שנכרי אינו בתורת שחיטה, על כן כששחטה הרי היא כמתה מאליה[2].
- יש שלמדו ממקרא שכתוב ”וזבחת… ואכלת”[3] - לא שזבח הנוכרי[4].
- יש שלמדו ממקרא שכתוב ”וקרא לך ואכלת מזבחו”[5] - מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו, אתה למד שזבחו אסור[6].
איסור הנאה
רבי עובדיה מברטנורא מבאר כי אם השוחט היה מין האדוק לעבודה זרה, אז הבשר אסור בהנאה, משום שסתם מחשבתו לעבודה זרה. אבל אם השוחט היה מאלו שאינם עובדים עבודה זרה אלא משום "מנהג אבותיהם בידיהם", אז הבשר מותר בהנאה, שאין סתם מחשבתם לעבודה זרה[7].
נוכרי שאינו עובד עבודה זרה
יש שהבינו מדברי הרמב"ם[8] כי שחיטת נוכרי שאינו עובד עבודה זרה (כגון גר תושב[9]) אינה אסורה באכילה אלא מדרבנן[10]. לעומת זאת, דעת הש"ך שגם לרמב"ם הרי זו אסורה מן התורה[11], ומה שמשמע מהרמב"ם שאינה אסורה אלא מדרבנן, סובר הש"ך שזהו רק בנוגע לשחיטת כותי[12].
נוכרי קטן
כתב הרמב"ם שאפילו שחיטת נוכרי קטן, לוקים על אכילתה מן התורה[6]. לפי הסוברים שלדעת הרמב"ם אין איסור מן התורה אלא בעובד עבודה זרה[13], מבאר בלחם משנה הטעם מדוע בקטן אסור מן התורה, משום דאתי לכלל גדול, ויעבוד עבודה זרה[14].
הערות שוליים
- ↑ משנה, מסכת חולין, פרק א', משנה א'
- ↑ ר"ן על הרי"ף, חולין א:
- ↑ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק כ"א
- ↑ תוספתא, מסכת חולין, פרק א', הלכה א'; תוספות, מסכת חולין, דף ג' עמוד ב', ד"ה קסבר; פסקי הרא"ש, מסכת חולין, פרק א', סימן ה' בשם ר"י (ומבאר בתוספות יום טוב, מסכת חולין, פרק ב', משנה ג', שאף שממקרא זה למדו גם שאם נפלה סכין מאליה ושחטה, פסולה, מכל מקום שומעים אנו מכאן את שני הדינים).
- ↑ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק ט"ו
- ^ 6.0 6.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ד', הלכה י"א
- ↑ פירוש הרע"ב, מסכת חולין, פרק א', משנה א'. וראו תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"ג .
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ד', הלכה י"ב: ”וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו נכרי שאינו עובד עבודה זרה שחיטתו נבלה”.
- ↑ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן ב'; רמ"א, יורה דעה, סימן ב', סעיף א'; רדב"ז, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ד', הלכה י"א.
- ↑ כסף משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ד', הלכה י"ב, ועוד מפרשים (באור שמח (הלכות שחיטה, פרק ד', הלכה י"ג) מבאר שהרמב"ם סבר שמ"וזבחת" לא נתמעט אלא כשלא היה מכוח אדם, כמו שכתב הרמב"ם בפרק ב', הלכה י"ב (על פי המשנה, מסכת חולין, פרק ב', משנה ג'): ”סכין שנפלה ושחטה, אף על פי ששחטה כדרכה, הרי זו פסולה, שנאמר וזבחת, עד שיהיה הזובח אדם”. ובכסף משנה (הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ב', הלכה י') כתב שלדעת הרמב"ם, דרשת התוספתא "וזבחת ואכלת - ולא שזבח הנוכרי" אינה אלא אסמכתא).
- ↑ ומבאר בפרי מגדים שהש"ך סובר שמה שמביא הרמב"ם הפסוק "וקרא לך ואכלת מזבחו" (שמדבר בעובד עבודה זרה), כן הוא דרך הרמב"ם להביא המקרא היותר פשוט, אבל לעולם גם הרמב"ם סובר שעיקר הלימוד הוא מ"וזבחת".
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ב', סעיף קטן ב' (הש"ך מסתמך על דפוסים מסויימים (מצונזרים) של ספר משנה תורה לרמב"ם שהיו לפניו, שם הייתה הגירסא: ”וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו כותי שאינו עובד כוכבים שחיטתו נבלה”).
- ↑ ראו למעלה.
- ↑ לחם משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שחיטה, פרק ד', הלכה י"ב
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.