טיוטה:רבי שאול מרגליות
 | |
| מקום קבורה | בית העלמין היהודי הישן בלובלין |
|---|---|
| תחומי עיסוק | הלכה, רבנות |
| פטירה |
כ"ז בכסלו ה'תקמ"ח (8 בדצמבר 1787) לובלין, האיחוד הפולני-ליטאי |
| רבותיו | מאיר מרגליות (אביו) |
| בת זוג | בתו של רבי שאול היילפרין |
| אב | מאיר מרגליות |
רבי שאול מרגליות (? – כ"ז בכסלו ה'תקמ"ח, 8 בדצמבר 1787) היה רב ואב בית דין (אב"ד) בקהילות זברז', קומארנו ולובלין.
ביוגרפיה
נוסח מצבתו
|
|---|
|
פ"ג מגן גבורים מגן שאול בחיר ה' |
נולד כבן בכור לרבי מאיר מרגליות, אב"ד אוסטרהא ורב מחוז לבוב, ולמד תורה בעיקר מאביו. אביו קירבו אל הבעל שם טוב והוא שהה אצלו זמן רב. כישרונותיו ניכרו כבר בצעירותו, ואביו מזכיר אותו בתשובותיו ההלכתיות עוד בהיותו נער.
נישא לבתו של רבי שאול היילפרין, אחיו של רבי אברהם ר' חיימס, שהיה פרנס בלובלין ונציג בועד ארבע ארצות.
על כס הרבנות
בסביבות שנת ה'תקי"ב (1752) החל לכהן כרב העיירה זברז' וגלילותיה בגליציה המזרחית. בשנת ה'תקי"ח (1758) עבר לכהן כאב"ד בקומארנו ובמחוז פודוליה, תפקיד שבו החזיק כ-15 שנה. בתקופה זו עמד בקשר עם גדולי דורו, ובהם רבי יוסף תאומים, המזכיר אותו באחת מתשובותיו.
לאחר פטירת רעייתו, בשנת ה'תקל"ג (1773), מונה לרבה של לובלין, אחת הקהילות החשובות ביהדות פולין. במסגרת תפקידו היה מקורב לשלטונות ועסק בשתדלנות לטובת הקהילה היהודית.[1] הוא היה מעורב בתיקון תקנות קהילתיות, וחתימתו מופיעה על רבות מהן. בין היתר, חתם על תקנה שאסרה על קיום מניינים פרטיים מחוץ לבתי הכנסת המרכזיים בעיר, במטרה לחזק את התפילה הציבורית.[2]
רבי שאול שמר על קשר הדוק עם אביו, והרבה להתכתב עמו בשאלות הלכתיות שהתעוררו בקהילותיו. אביו מזכיר אותו רבות בספרו "מאיר נתיבים", ואף חיבר את ספרו "דרך הטוב והישר" על פי בקשתו ובסיועו, כפי שציין בהקדמה לספר.[3] בסוף ימיו נחלש, וביקש מבני קהילתו בלובלין למנות רב נוסף שיסייע לו. הוא נפטר עוד בחיי אביו, בשבת, כ"ז בכסלו ה'תקמ"ח (8 בדצמבר 1787), ונקבר בבית העלמין היהודי הישן בלובלין. בנו, רבי צבי הירש מרגליות, מילא את מקומו כרבה של לובלין.
לקריאה נוספת
- יצחק אלפסי, "רבי שאול ובנו רבי צבי הירש מרגליות רבני לובלין", בתוך: תשעים שרים, כרך ב', ירושלים, תשנ"ז, עמ' 527.
- הרב ישכר בעריש וייס, "גדולת שאול - הגה"ק רבי שאול מרגליות זצ"ל", קובץ עץ חיים (באבוב), גיליון כ"ז, עמ' שפח–שצג.
הערות שוליים
- ↑ לפי מסורת, התחבב עוד בצעירותו על יורש העצר הפולני, שפגש בו במהלך סיור באזור מגוריו.
- ↑ תקנה זו נתקנה לאחר שחלק מהמתפללים עזבו את בית הכנסת העתיק של המהרש"ל. רבי שאול החריג מתקנה זו את רבי יוסף תאומים (פרנקל), סבו של הברוך טעם, שכיהן אז כראב"ד לובלין ולעת זקנתו כהו עיניו.
- ↑ כפי שכתב רבי מאיר בהקדמה לספרו.
