טיוטה:עפרא לפומיה

עפרא לפומיה (מארמית: עפר לפיו) (בלשון רבים: עפרא לפומיהו; נכתב בדרך כלל בראשי תיבות: עפ"ל) הוא קללה נגד אדם שמחרף ומגדף.

ציור של איוב מתבשר בבשורות הרעות

מקור הביטוי

איוב הועמד בגיל 70 בניסיון משמיים לבחון את אמונתו, הוא סבל מייסורים קשים, ואז באו אליו חבריו וניהלו עימו שיחה על מה שאירע עימו ועל שכר ועונש בכלל. בתוך דבריו התרעם איוב על הקדוש ברוך הוא על מה שעשה לו, התלמוד במסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד א' מביא מספר אמוראים שהגיבו בחריפות על דברי איוב:

• אמר רב: עפר לפיו של איוב שדיבר כלפי הקדוש ברוך הוא כמו אל חבר. הוא אמר "לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ".
• אמר רב: עפר לפיו של איוב, האם יש עבד שמוכיח את אדונו?! שאמר "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה.
• אמר רבא: עפר לפיו של איוב, הוא הסתכל על נשים זרות, ואילו אברהם לא הסתכל אפילו על אשתו שלו, שנאמר "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ", משמע, שעד עתה לא ידע.

הביטוי בארמית הוא על משקל הכתוב במשלי ”ואחר ימלא פיהו חצץ”^{[דרוש מקור: מניין שזה מקור הביטוי?]}.

שימוש

הקללה מופנית כלפי מי שמשמיע דברי כפירה, ומאחלת לו שיאטום את פיו בעפר. במכתב ששלחו רבני קושטא לרבני אירופה, בו סיפרו על מעלליו של חיים מלאך, ממפיצי השבתאות, כתבו בין השאר "עפרא לפומיה דההוא גברא... תיפח רוחו דמחשב קיצין".

עצם הבאת טענה כלפי הקדוש ברוך הוא הוא דבר רצוי, כמו שמוזכר בספר ישעיה, פרק מ"ג, פסוק כ"ו ”הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק”, אך הטענה על איוב היתה שהוא לא דיבר בלשון כבוד, ואמר ”שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד: כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ.”, שמשמע שהוא היה בטוח שהוא צודק, ועל כן קיללו אותו ב"עפרא לפומיה".

רבינו בחיי בן אשר מבאר שכלפי מי שמייעץ עצה שאינה הוגנת משתמשים בלשון "עפרא לפומיה", כפי שרואים בחטא עץ הדעת שהנחש הקדמוני קולל "ועפר תאכל כל ימי חייך".

ראו גם

• אפוסטמוס#משמעות השם

הערות שוליים

קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים קטגוריה:מילים וביטויים בארמית