טיוטה:עפרא לפומיה
עפרא לפומיה (מארמית: עפר לפיו; בלשון רבים: עפרא לפומיהו. בראשי תיבות: עפ"ל) הוא קללה המופנית כלפי אדם המחרף ומגדף. מקור הביטוי בדברי אמוראים בתלמוד על תלונותיו של איוב כלפי הקדוש ברוך הוא, שם נאמר "עפרא לפומיה דאיוב".
מקור הביטוי
ערך מורחב – איוב
בגיל שבעים הועמד איוב בניסיון כדי לבחון את אמונתו. הוא סבל ייסורים רבים, ובמהלך שיחה עם חבריו התרעם על מעשי הקדוש ברוך הוא ועל עקרון שכר ועונש. התלמוד במסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד א' מביא כמה תגובות חריפות של אמוראים לדבריו הפותחות בביטוי זה[1].
הביטוי בארמית מושאל מקללת נחש הקדמוני לאחר חטא עץ הדעת, ”ועפר תאכל כל ימי חייך”[2][3]. הרב בן ציון מוצפי מבאר אותה על לשון הכתוב במשלי: ”ואחר ימלא פיהו חצץ”[4][5]
שימוש
הקללה מופנית כלפי מי שמשמיע דברי כפירה, ומשמעותה – שיאטום פיו עפר. כך למשל, במכתב ששלחו רבני קושטא לרבני אירופה על אודות מעלליו של חיים מלאך, ממפיצי השבתאות, נכתב: "עפרא לפומיה דההוא גברא... תיפח רוחו דמחשב קיצין".
רבינו בחיי בן אשר פירש[6] שהביטוי "עפרא לפומיה" נאמר גם כלפי מי שנותן עצה רעה, כפי שמצינו אצל הנחש הקדמוני.
בבן יהוידע[7] מבואר משמעות הביטוי בשני אופנים: האחד – כשם שהנחש הקדמוני נענש בעפר משום שחטא בדיבור, כך ראוי שגם איוב שנשא דברים כאלה ייענש ב"עפרא לפומיה". השני – שדיבורים רעים דומים ל"שחין רע"[דרושה הבהרה], וכשם שאיוב גרד את שחינו בחרס, כך ראוי שיעשה גם לפיו שבו כשל בדיבורו.
קישורים חיצוניים
ערך מילוני בנושא עפ"ל בוויקימילון- עפרא לפומיה, באתר מילון אבניאון
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ לשון התלמוד: "אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב! חברותא כלפי שמיא?! "לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו". אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב! כלום יש עבד שמוכיח את רבו?! "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". אמר רבא: עפרא לפומיה דאיוב! איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל. דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה"
- ↑ ספר בראשית, פרק ג', פסוק י"ד
- ↑ תורת משה אלשיך, בראשית ג' י"ד וכן בן יהוידע, בבא בתרא דף טז
- ↑ ספר משלי, פרק כ', פסוק י"ז
- ↑ תשובת הרב באתר דורש טוב
- ↑ רבינו בחיי על בראשית ג יד
- ↑ בן יהוידע, בבא בתרא דף טז, באתר היברובוקס
קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים קטגוריה:מילים וביטויים בארמית