טיוטה:עפרא לפומיה
עפרא לפומיה (בארמית: עפר לפיו; ברבים: עפרא לפומיהו, ובראשי תיבות: עפ"ל) הוא קללה המופנית כלפי אדם המחרף ומגדף. מקור הביטוי בדברי אמוראים בתלמוד על תלונותיו של איוב כלפי הקדוש ברוך הוא, שם נאמר "עפרא לפומיה דאיוב".

מקור הביטוי
ערך מורחב – איוב
בגיל שבעים הועמד איוב בניסיון כדי לבחון את אמונתו. הוא סבל ייסורים רבים, ובמהלך שיחה עם חבריו התרעם על מעשי הקדוש ברוך הוא ועל עקרון שכר ועונש. התלמוד במסכת בבא בתרא, דף ט"ז עמוד א' מביא כמה תגובות חריפות של אמוראים לדבריו[1]:
- אמר רב: "עפר לפיו של איוב", על שאמר כלפי הקב"ה כדבר אל חברו: "לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ"[2].
- אמר רב: "עפר לפיו של איוב", וכי יש עבד שמוכיח את אדונו? שהרי אמר: "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה"[3].
- אמר רבא: "עפר לפיו של איוב", שהביט בנשים זרות, ואילו אברהם לא הסתכל אף באשתו, שנאמר: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ"[4], ומכאן שעד אז לא הבחין ביופייה.
הביטוי בארמית נבנה על פי לשון הקללה לנחש הקדמוני בחטא עץ הדעת, ”ועפר תאכל כל ימי חייך”[5][6]. הרב בן ציון מוצפי מבאר אותה על לשון הכתוב במשלי: ”ואחר ימלא פיהו חצץ”[7][8]
שימוש
הקללה מופנית כלפי מי שמשמיע דברי כפירה, ומשמעותה – שיאטום פיו עפר. כך למשל, במכתב ששלחו רבני קושטא לרבני אירופה על אודות מעלליו של חיים מלאך, ממפיצי השבתאות, נכתב: "עפרא לפומיה דההוא גברא... תיפח רוחו דמחשב קיצין".
על פי ספר ישעיה, פרק מ"ג, פסוק כ"ו ”הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק”, העלאת טענות לפני ה' כשלעצמן אינן פסולות. עם זאת, טענת איוב נחשבה לפסולה משום שלא נאמרה לשון כבוד. כך לדוגמה: ”שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד: כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ.[9]”, דבר שהביע ביטחון בצדקתו. משום כך קיללו אותו ב"עפרא לפומיה"[10].
רבינו בחיי בן אשר פירש[11] שהביטוי "עפרא לפומיה" נאמר גם כלפי מי שנותן עצה רעה, כפי שמצינו אצל הנחש הקדמוני.
בבן יהוידע[12] מבואר משמעות הביטוי בשני אופנים: האחד – כשם שהנחש הקדמוני נענש בעפר משום שדיבר דברים שאינם מהוגנים, כך ראוי שגם איוב שנשא דברים כאלה ייענש ב"עפרא לפומיה". השני – שדיבורים רעים דומים ל"שחין רע", וכשם שאיוב גרד את שחינו בחרס, כך ראוי שיעשה גם לפיו שבו יצאו הדיבורים הרעים.
קישורים חיצוניים
ערך מילוני בנושא עפ"ל בוויקימילון
- עפרא לפומיה, באתר מילון אבניאון
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ לשון התלמוד: "אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב! חברותא כלפי שמיא?! "לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו". אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב! כלום יש עבד שמוכיח את רבו?! "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה". אמר רבא: עפרא לפומיה דאיוב! איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל. דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה"
- ↑ ספר איוב, פרק ט', פסוק ל"ג
- ↑ ספר איוב, פרק ל"א, פסוק א'
- ↑ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק י"א
- ↑ ספר בראשית, פרק ג', פסוק י"ד
- ↑ תורת משה אלשיך, בראשית ג' י"ד וכן בן יהוידע, בבא בתרא דף טז
- ↑ ספר משלי, פרק כ', פסוק י"ז
- ↑ תשובת הרב באתר דורש טוב
- ↑ ספר איוב, פרק ו', פסוקים ב'-ג'
- ↑ כהן, אברהם, אור אברהם - א, א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ רבינו בחיי על בראשית ג יד
- ↑ בן יהוידע, בבא בתרא דף טז, באתר היברובוקס
קטגוריה:ניבים וביטויים חז"ליים קטגוריה:מילים וביטויים בארמית