טיוטה:סקילה
מראה
בהלכה, סקילה היא אחת מארבע מיתות בית דין, הנעשית על ידי זריקת הנהרג מבית הסקילה, ואם לא מת זורקים עליו אבן. לדעת חכמים סקילה היא החמורה שבארבע המיתות, אך לדעת רבי שמעון שריפה היא החמורה ביותר[1].
אופן עשיית הסקילה
כשנגמר דינו של הנידון לסקילה, מוציאים אותו מבית הסקילה, שהיה מחוץ לבית דין, שנאמר גבי בן האשה הישראלית ”הוצא את המקלל”, ואדם אחד עומד סמוך לבית דין עם סודר בכדי שאם בית דין יחזרו
הסקילה
לאחר מכן, דוחפים את הנסקל מבית הסקילה, ואם לא מת זורקים עליו אבן[2].
עבירות שעונשם סקילה
במסכת סנהדרין[3] מנתה המשנה את העבירות שעונשם סקילה:
- השוכב עם האם
- השוכב עם אשת הבן
- השוכב עם זכר
- השוכב עם בהמה
- אשה השוכבת עם הבהמה
- המגדף את השם
- העובד עבודה זרה
- הנותן מזרעו למולך
- המעלה אוב
- ידעוני
- המחלל שבת
- מקלל אביו ואמו
- הבא על נערה המאורסה
- מסית
- מדיח
- בן סורר ומורה
לקריאה נוספת
- הערך "סקילה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה