טיוטה:מיגו להוציא
| תלמוד בבלי | מסכת בבא בתרא, דף ל"ב, עמוד ב'; מסכת בבא מציעא, דף ב', עמוד א' |
|---|---|
מיגו להוציא הוא כלל הלכתי בדיני ממונות השנוי במחלוקת לפיו טענת מיגו לא מועילה להוציא ממון מהמוחזק.
המחלוקת
במסכת בבא בתרא מובא אודות אדם שישב בשדה שחבירו היה מוחזק בה, והראה לרבה שטר ובו כתוב שהוא קנה את השדה מהמוחזק, אך לאחר מכן לחש לרבה שהשטר שהראה הוא מזוייף, אך הוא אכן קנה את השדה והיה בידו שטר, אך השטר נאבד, ורבה האמין לו, מכיוון שיש לו מיגו שהיה יכול לומר שהשטר שמחזיק הוא השטר המקורי. ובגמרא מובא שרב יוסף חלק על רבה, מכיוון שבסופו של דבר השטר שמחזיק בידיו הוא מזויף.
והקשו התוספות[1] מדוע רב יוסף לא האמין לו, הרי בכל מיגו אין מאמינים לו מכוח הטענה עצמה, אלא מכוח הטענה אותה היה יכול לטעון. והביאו שהוכיח מגמרא זו רבי יצחק בן מרדכי שטענת מיגו מועילה רק להשאיר ממון בידיו של המוחזק למרות שיש ראיה שהממון לא שייך לו, אך לא בכדי להוציא ממון מידי המחזיק בו. בשיטת רבה, נחלקו הראשונים, לפי התוספות בבבא מציעא ב. אף הוא סובר שמיגו להוציא לא אמרינן, אך שהוא סובר שמכיוון שרק אם היה שותק היה זוכה בממון אין זה מיגו להוציא. אך בדף קט"ז כתבו התוספות שרבה סובר שמיגו להוציא אמרינן[א].
וכדברי ריב"ם שמיגו להוציא לא אמרינן סוברים גם כן התוספות בבבא מציעא[2], רבי שמשון מקינון[3], ספר התרומות[4], הרא"ש[5] והמרדכי[6]. אך שיטת הרמב"ן[7] הריטב"א[8] הר"ן[9] והריב"ש[10] שאומרים מיגו להוציא. והרשב"א בחידושיו ובתשובה[11] כתב שמיגו להוציא לא אמרינן, אך בתשובה אחרת[12] כתב שמיגו להוציא אמרינן.
להלכה, הביא הרמ"א[13] את שתי השיטות ולא הכריע.
טעמו
- קצוה"ח (פב ט-יא) - חזקה יותר חזק.
- שואל ומשיב - אומדנא, ואומדנא לא מוציאה ממון.
- אגרות משה חו"מ כד ענף א בתשובה לרב שך - למיגו אין כוח לחדש דבר חדש, אלא רק להשאיר את המצב כמות שהוא.
אופנים שבהם אומרים מיגו להוציא
במיגו דאי בעי שתיק
התוספות במסכת בבא מציעא כתבו שבאופן שהמיגו הוא לא שהיה יכול לטעון טענה טובה יותר, אלא שרק היה שותק ובכל זאת היה מקבל את החפץ, כגון במקרה שכבר הביא ראיה שהחפץ שייך לו, אך הודה שהראיה הזו אינה נכונה, אך בכל זאת החפץ שלו, אומרים מיגו. בטעם דין זה נמצאו כמה הסברים באחרונים:
- השואל ומשיב ביאר על פי דבריו המובאים לעיל שהסיבה שלא אומרים מיגו להוציא היא משום שאומדנא לא מספיקה להוציא ממון, וביאר שאומדנא של אי בעי שתיק היא אומדנא חזקה יותר שמועילה אף להוציא ממון.
- רבנו יונה[14] ביאר שמכיוון שאם היה שותק היה מקבל את הממון, זה נקרא כאילו הממון כבר בידו, ואין זה נקרא להוציא.
מיגו להכשיר ראיה
התוספות במסכת בבא בתרא שאומרים מיגו להכשיר ראיה שבכוחה להוציא ממון.
בקרקע
בברי ושמא
ההגהות מרדכי[15] והכריתות כתבו שבאופן שהתובע ברי והנתבע שמא, מועילה טענת מיגו על אף שמיגו להוציא לא אמרינן.
כששניהם מוחזקים
באופן ששניהם מוחזקים, שיטת התוספות[16] רבנו יונה[17] הר"ן[18] והרמב"ן[19] שבאופן ששניהם מוחזקים בחפץ גם כן לא מועילה טענת מיגו, אך שיטת התוספות רי"ד[20] שבאופן זה מועילה טענת מיגו, ואין זה נקרא להוציא.
לקריאה נוספת
ביאורים והרחבות
הערות שוליים
- ↑ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף ל"ב, עמוד ב', ד"ה "אמאי"
- ↑ ב. ד"ה וזה
- ↑ ספר הכריתות חלק חמישי, כללי מיגו אות קעט
- ↑ שער כא ח"ג ס"ב
- ↑ כתובות פ"ט סי' כג, בבא בתרא פ"ג סי' י"ג
- ↑ כתובות סי' רט"ז
- ↑ ב"מ ב. ב"ב לב: וכן הביא הריטב"א בכתובות טז. שכך מקובל ממנו
- ↑ ב"מ לב:
- ↑ ב"מ ב.
- ↑ סי' שלו
- ↑ ח"ב סי' רנ"ד
- ↑ ח"ג סי' שנג
- ↑ סי' פב יב
- ↑ ב"ב לב: ד"ה אמר
- ↑ ב"מ סי' תטז
- ↑ ב"מ ב. ד"ה וזה
- ↑ עליות דרבינו יונה ב"ב לב: ד"ה אמר
- ↑ ב"מ ד"ה וזה
- ↑ ב"ב לב: ד"ה וגמרי וד"ה ומיהו (הרמב"ן והר"ן אומרים זאת בדעת הסוברים שמיגו להוציא לא אמרינן, אך הוא עצמו סובר שאומרים מיגו להוציא)
- ↑ ב"מ ב. ד"ה וזה