טבח קנדנוס
 | |
| אנדרטת המלחמה של קנדנוס, 2000 |
הריסת קנדנוס (ביוונית: Καταστροφή της Καντάνου) מתייחסת להרס המוחלט של הכפר קנדנוס במערב כרתים שביוון וההרג של כ-180 מתושביו ב-3 ביוני 1941 על ידי כוחות הכיבוש הגרמניים במהלך מלחמת העולם השנייה.[1][2]
גנרל-אוברסט קורט שטודנט הורה על ההריסה כפעולת תגמול על השתתפות האוכלוסייה המקומית בהקרב על כרתים שהאטו את התקדמות החיילים הגרמנים במשך יומיים. ההרס מהווה אחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שבוצעו במהלך הכיבוש של כרתים על ידי מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.
רקע
ההתנגדות המקומית
קרב כרתים החל ב-20 במאי 1941 עם פלישה אווירית בקנה מידה גדול שנועדה לכבוש את המיקומים האסטרטגיים של האי. קנדנוס ממוקם על הדרך מחוף הצפון חאניה לדרום פלאוחורה, שהייתה נקודת נחיתה מועמדת לחיזוקים אפשריים של בעלות הברית מאפריקה הצפונית. הכפר קנדנוס הופצץ בימים הראשונים של המתקפה ויחידה גרמנית מוטורית קטנה (רכיבה על אופנועים עם מקלעי MG 34 על עגלות צד) ניסתה לעבור דרכו ב-23 במאי 1941, במטרה להגיע ולהבטיח את פלאוחורה.
ביום שלאחר מכן, התאספו המקומיים במספרים גדולים יותר והציבו מארב לחיילים הגרמנים המתקדמים של הדיוויזיה ההררית החמישית (ורמאכט) (יחידות מפלוגת האופנועים ה-55 והגדוד נגד טנקים ה-95[3]), בוואדי של קנדנוס.[4][5]
למרות התנגדותם החזקה ב-24 ו-25 במאי והנזקים המוגבלים שלהם, המקומיים היו במספר נמוך בהרבה וכך נאלצו בסופו של דבר לסגת להרים, לאפשר לגרמנים להתקדם לעבר פלאוחורה.[6][7]
השלכות ההתנגדות
במהלך קרב כרתים, הכוחות הגרמניים הפולשים סבלו מהפסדים כבדים. בנוסף, ההתנגדות החסרת תקדים של האוכלוסייה המקומית ערערה את תחושת הסדר הצבאי הפרוסית שלהם לפיה רק לוחמים מקצועיים אמורים להילחם.
סיפורים כאלה התגלו כשגויים מאוחר יותר, כאשר חקירות זהירות יותר הצליחו לזהות רק כמה מקרים של השחתה בכל כרתים, רובם בוצעו לאחר המוות.[6] עם זאת, כתוצאה מהאשמות אלו ובמטרה להציב דוגמה, מיד לאחר כניעת כרתים ב-31 במאי, מפקד זמני גנרל קורט שטודנט הוציא צו להשקת גל של נקמות אכזריות נגד האוכלוסייה המקומית. הנקמות נועדו להתבצע במהירות על ידי אותן יחידות שהתעמתו עם המקומיים, תוך התעלמות מפורמליות.[6]
ההרס
ב-3 ביוני 1941, יום לאחר הוצאת להורג של אזרחים רבים בקונדומארי, חיילים גרמניים מגדוד III של רגימנט התקיפה האווירית הראשון (סביר להניח בהנהגת אובר-לויטננט הורסט טרבס) הגיעו לקנדנוס, בעקבות צו הנקמה של שטודנט. הגרמנים הרגו כ-180 תושבים ושחטו את כל בעלי החיים; כל הבתים נשרפו ונהרסו.[8]
כפרים סמוכים כמו פלוריה וקקופטרו חוו גורל דומה. לאחר ההרס, קנדנוס הוכרז כ"אזור מת" ואוכלוסייתו הנותרת נאסרה מלחזור לכפר ולבנות אותו מחדש. לבסוף, נתלו כתובות בגרמנית ויוונית בכניסות לכפר. אחת מהן נקראה: פה עמדה קנדנוס, שהושמדה כנקמה על רצח 25 חיילים גרמנים, לעולם לא תיבנה מחדש.[9]
השלכות
אנדרטה לחיילים הנופלים של הגדוד ה-95 הוקמה על ידי הדיוויזיה ההררית החמישית ליד פלוריה לאחר כניעת כרתים.
לאחר כניעת גרמניה, גנרל קורט שטודנט נתפס על ידי הבריטים. במאי 1947, הוא הובא בפני בית דין צבאי לענות על האשמות של התעללות והריגת שבויי מלחמה ואזרחים על ידי כוחותיו בכרתים. דרישת יוון להסגיר את שטודנט נדחתה. שטודנט נמצא אשם בשלוש מתוך שמונה האשמות ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. עם זאת, הוא שוחרר ב-1948 לאחר שחרור רפואי. שטודנט זוכה מפשעים נגד אזרחים, בין היתר בשל עדותו של גנרל-מייג'ור לינדסי אינגליס במשפטו.[10]
היום, קנדנוס נבנה מחדש והוא מרכז הרשות המקומית. העתקים של השלטים המלנכוליים של הוורמאכט המציינים את הרס הכפר מוצגים באנדרטת מלחמה מקומית.[11]
ב-31 באוקטובר 2024, נשיא גרמניה פרנק-ולטר שטיינמאייר ביקר בקנדנוס. הוא ביקש מחילה בשם גרמניה על הפשעים שביצע הוורמאכט, ואמר: "אני מבקש מכם, הניצולים והצאצאים, את מחילתכם על הפשעים הנוראיים שבוצעו כאן על ידי גרמנים. אני מבקש מחילה על כך שבמשך עשרות שנים מדינתי נכשלה להעניש פשעים אלה."[12] עם זאת, הוא דחה את התביעות לתשלומי פיצויים לקורבנות.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Callum A. MacDonald, The lost battle: Crete 1941, New York: Free Press, 1993, מסת"ב 978-0-02-919625-0
- ↑ John Mosier, Cross of iron: the rise and fall of the German war machine, 1918 - 1945, 1. Holt paperbacks ed, New York, NY: Holt, 2007, A Holt paperback, מסת"ב 978-0-8050-8321-7
- ↑ Official History of New Zealand in the 2nd World War 1939–45. Crete – The fifth day: 24 May, ndhadeliver.natlib.govt.nz
- ↑ Maria Hill, Diggers and Greeks: the Australian campaigns in Greece and Crete, Sydney: University of New South Wales Press, 2010, מסת"ב 978-1-74223-014-6
- ↑ Ειδήσεις από τα Χανιά και όλη την Κρήτη - Χανιώτικα Νέα, 2013-07-06 (ביוונית)
- ^ 6.0 6.1 6.2 Beevor, Antony. Crete: The Battle and the Resistance, John Murray Ltd, 1991. Penguin Books, 1992.
- ↑ G. C. Kiriakopoulos, The Nazi occupation of Crete, 1941 - 1945, Westport, Conn.: Praeger, 1995, מסת"ב 978-0-275-95277-8
- ↑ Matthew Willingham, Perilous commitments: the battle for Greece and Crete, 1940 - 41, Staplehurst: Spellmont Publ, 2005, מסת"ב 978-1-86227-236-1
- ↑ Stroud, R. Kidnap in Crete: The True Story of the Abduction of a Nazi General, Bloomsbury Pub., 2015; מסת"ב 978-1632861948.
- ↑ Peter D. Antill, Howard Gerrard, Crete 1941: Germany's Lightning Airborne Assault, London: Bloomsbury Publishing Plc, 2005, Campaign Ser, מסת"ב 978-1-84176-844-1
- ↑ Philip Chrysopoulos. "Crete Remembers the Razing of Kandanos by the Nazis on June 3, 1941". Greek Reporter. אורכב מ-המקור ב-2021-06-04. נבדק ב-2022-03-10.
- ↑ "I ask you for your forgiveness". Bundespraesident. 31 באוקטובר 2024. ארכיון מ-1 בנובמבר 2024. נבדק ב-1 בנובמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
טבח קנדנוס41537819Q4377502