טבות רישבא

טבות רישבא

מקום פעילות	בבל
תקופת פעילות	סוף האלף השלישי או תחילת האלף הרביעי
השתייכות	אמוראי בבל, הדור השני
רבותיו	שמואל
בני דורו	רב יהודה, רב נחמן

טבות רישבא (נקרא גם טבי רישבא) היה אמורא בדור השני של אמוראי בבל. תלמידו של האמורא שמואל.

ביוגרפיה

טבות רישבא (חי בסוף האלף השלישי או בתחילת האלף הרביעי לפי מניין השנים בלוח העברי) היה תלמידו של שמואל, ומסר שני דברים בשמו, וכן שמואל הביא דוגמא ממנו כדי להשיב תשובה לשאלה שנשאל על ידי תלמידיו.

בביאור הכינוי רישבא נחלקו הראשונים, רש"י בפירושו לתלמוד מבאר, שטבות נקרא כך על שם שהיה פורס רישבין (מצודות) כדי לצוד חיות ועופות, ואילו רבי נתן בר יחיאל בספר הערוך מבאר בשם אחד הגאונים, שרישבא היינו ראש בית אב, כמו שאת המילים בחומש במדבר "נשיא בית אב", מתרגם בתרגום אונקלוס "רב בית אבא".

רבינו גרשום מאור הגולה כותב עליו שהיה עשיר.

אמרותיו

טבות רישבא מוזכר שלשה פעמים בתלמוד בבלי:

במסכת שבת הגמרא מפרטת מה הם גזירות שמונה עשר דבר שנפסקו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון על פי דעת בית שמאי שבאותו פעם היוו רוב כנגד בית הלל. את אחת הגזירות מביא טבי רישבא בשם שמואל:

אמר טבי רישבא אמר שמואל, אף גידולי תרומה תרומה בו ביום גזרו.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז עמוד ב'.

מימרא נוספת בהלכות שבת הוא מביא בשם שמואל:

אמר טבות רישבא אמר שמואל, האי טרפא דאסא אסור.

— תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ו עמוד ב'.

כלומר, שאסור לתת בשבת עלה של הדס בנקב החבית, כדי שהעלה ישמש כמרזב שדרכו יצא היין.

המקום השלישי בו הוא מוזכר בגמרא, הוא במסכת תענית, שם הוא מוזכר על ידי שמואל רבו:

בעו מיניה משמואל, מאימת מדכרינן ותן טל ומטר, אמר להו, מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא.

— תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י' עמוד א'.

דהיינו, ששמואל נשאל ממתי יש להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים, והשיב להם שמזמן שמכניסים את העצים מהשדה למחסן אצל טבות רישבא, זה סימן להתחלת החורף, ויש להזכיר ותן טל ומטר. הגמרא מסיקה, שזמן זה הוא לאחר ששים יום מתקופת תשרי דהיינו 6 בדצמבר או 7 בדצמבר, אך למעשה ההלכה נפסקה כדעת רב שסובר שיש להתחיל יום קודם דהיינו 4 בדצמבר או 5 בדצמבר.

רבי אהרן הימן מציין לכך שבמדרש שמואל מצינו מימרא של טבות בשם שמואל, וכותב שאולי הוא טבות רישבא.