חיים גורי
 | |
| גורי ב-2005 | |
| לידה |
9 באוקטובר 1923 כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד  תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 2018 (בגיל 94) ט"ו בשבט ה'תשע"ח  ירושלים, ישראל |
| תקופת פעילות | 1941–2018 (כ־77 שנים) |
| עיסוק | משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע |
חיים גורי (כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923 – ט"ו בשבט ה'תשע"ח, 31 בינואר 2018) היה משורר, סופר, מתרגם, פזמונאי, עיתונאי וקולנוען ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת ה'תשמ"ח (1988), פרס ביאליק, פרס סוקולוב, פרס אוסישקין ופרס ניומן.
ביוגרפיה
"עשוי מאותיות"
|
|---|
|
גורי נולד בתל אביב בשם חיים גורפינקל לגילה (לבית ווסקובויניק) ולישראל גורי. הוא קרוי על שם סבו מצד אימו. הוא התחנך בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב, בחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית-הספר המחוזי בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי[1][2] שלמרגלות הר תבור והיה חניך בתנועת הנוער המחנות העולים.[3]
בשנת 1941 הצטרף גורי לפלמ"ח, שם היה ידוע בכינוי "ג'ורי". בהמשך יצא לקורס מ"כים ובשנת 1944 לקורס מ"מים (קורס הקצינים של ההגנה).[4] את התקופה הזאת, שבה נע צבא גרמניה הנאצית לעבר ארץ ישראל, אזכר גורי ב"שיר הוותיקים".[5] לאחר מכן מונה למפקד מחלקה בפלוגה א' בגדוד הראשון.[1]
בשנת 1946 השתתף בפיצוץ תחנות הרדאר בסטלה מאריס.[6]
במאי 1947 יצא בשליחות "ההגנה" להונגריה[א] ופעל שם בקרב שרידי תנועות הנוער הציוניות, על מנת לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל.[7] משם עבר לצ'כוסלובקיה ובקיץ 1948 שימש כמפקד קורס הצנחנים הראשון של צה"ל שהתקיים בתוך הצבא הצ'כי.
בהמשך מלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום. במבצע האחרון של מלחמת העצמאות, מבצע עובדה, היה סגנו של אברהם אדן (ברן), מפקד פלוגת אנשי גח"ל.[8] במלחמת ששת הימים השתתף במערכה על ירושלים כמפקד פלוגה.
בשנת 1968 הועבר לתפקיד קצין חינוך[6] ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בחצי האי סיני.[1]
ספרו הראשון, "פרחי אש", אותו הוציא בשנת 1949, התקבל בהתלהבות הן בקרב קהל הקוראים והן בקרב הממסד הספרותי, והפך אותו לאחד ממייצגיהם הבולטים של הלוחמים ממלחמת העצמאות.[9]
בשנים 1950–1952 למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 למד בסורבון.
משנת 1954, לצד יצירתו הספרותית, היה בעל טור בעיתון למרחב, שאותו המשיך לכתוב גם אחרי האיחוד עם עיתון דבר (1971) ועד פרישתו לגמלאות ב-1988. על מאמריו בעיתונות חתם גם בשמות העט חגור וח-גי.[10][11]
גורי פרסם יותר מ-12 ספרי שירה, 10 ספרי פרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, וגם תרגומי שירה צרפתית, פרוזה ומחזות.[1]
קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון[12] והאוניברסיטה העברית בירושלים,[13] אזרח כבוד של העיר תל אביב[14] ו"יקיר ירושלים".[15]
גורי המשיך בפעילות ספרותית ועיתונאית, כתבות שלו התפרסמו ב"הארץ" ובעיתונים אחרים. הספר "עיבל" יצא לאור ב-2009. פרופסור נסים קלדרון מאוניברסיטת בן-גוריון כתב על הספר[16]: ”חיים גורי כתב ספר שירים נוקב ובלתי נשכח”.
באוקטובר 2007 מסר את ארכיון כתביו העשיר לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
בשנת 2015 הוכרז כזוכה פרס היצירה בתחום הציונות על ספרו "אף שרציתי עוד קצת עוד", אך סירב לקבל את הפרס, לדבריו: "זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם".[17]
פעילות ציבורית ופוליטית
גורי נמנה עם תומכי מפלגת "אחדות העבודה" וכתב בעיתון התנועה, "למרחב" (בשם העט "חגי"). הוא השתתף גם בפעילות ציבורית ופוליטית. בשנת 1967 השתתף בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה, אך עם השנים התרחק ממנה וטען כי אי אפשר לשלוט בעם אחר.[18] ב-8 בדצמבר 1975, נכח כעיתונאי מטעם העיתון "דבר", בתחנת הרכבת מסעודיה שליד סבסטיה, בעת שגרעין "אלון מורה" של תנועת גוש אמונים התנחל במקום ללא אישור. הוא הצטרף לניסיונות ההידברות עם המתנחלים.[19] אחר כך פרסמו המתנחלים הודעה לפיה גורי הציע פשרה, בשם השר ישראל גלילי (יושב ראש ועדת שרים לענייני התיישבות) שבמסגרתה עברו למחנה צבאי סמוך. ב-9 בדצמבר 1975 אמר שלא פעל מטעם גלילי. הפשרה נועדה למנוע עימות פיזי ופתרון זמני ולא כפי שהודיע "גוש אמונים", כאילו הפשרה הייתה אישור להקים התנחלות במחנה קדום.[20] גם באוטוביוגרפיה שלו טען שנעשתה בו מניפולציה, כשהוצג כאילו הוא תמך בניסיונות ההתנחלות של "גוש אמונים".[21]
בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969 היה גורי חלק מקבוצת אינטלקטואלים שקראו להצביע בעד המפלגה הקומוניסטית הישראלית, גם כדי לאפשר לה לעבור את אחוז החסימה, ולהכניס לכנסת את ראש הרשימה משה סנה, וגם כדי לחזקה למען תוכל לשמש משקל נגד לרק"ח בתנועה הקומוניסטית העולמית.[22]
בשנות התשעים היה ממקימי "הדרך השלישית", זרם ניצי בתוך מפלגת העבודה. הוא המשיך לתמוך במפלגת העבודה גם לאחר שחבריו לדרך פרשו מהמפלגה, והקימו את מפלגת הדרך השלישית. גורי המשיך להחזיק בעמדות שבהן החזיקה מפלגת "אחדות העבודה" שבראשות יצחק טבנקין.
בקיץ 2010 הצטרף לתקופה קצרה למשמרות המחאה השבועיות בשייח' ג'ראח נגד דחיקת רגלי תושביה של השכונה הפלסטינית.
חיים אישיים
נולדתי לעברית
|
|---|
|
גורי, יליד תל אביב, התגורר בירושלים משנת 1949, כשמשנת 1961 גר בשיכון העיתונאים שבשכונת טלביה. אחותו חנה, שהייתה קרובה לו, בחרה להקים משפחה בקיבוץ גשר. ב-1952 נשא לאישה את עליזה (1929–2024), חברתו לנשק מימי הפלמ"ח ולהם שלוש בנות.
גורי נפטר ב-31 בינואר 2018, בגיל 94, ונקבר בהר המנוחות.[24]
רחוב קרוי על שמו בעיר נתניה בשכונת "אופק הים".[25]
חטיבה ותיכון קרויים על שמו בעיר נתניה.[26]
פרסים ואותות כבוד
פרסים:
- פרס אוסישקין לשירה על הספר "פרחי אש" (1961)[7]
- פרס סוקולוב על הספר "מול תא הזכוכית" (1962)[1]
- פרס ביאליק על הספר "מראות גיחזי" (1974)[1]
- פרס ישראל לשירה (1988)
- פרס ניומן על הספר "הבא אחרי" (1994)[11]
- פרס על שם אורי צבי גרינברג על שני כרכי שירה "השירים", הכוללים את השירים שפורסמו בין השנים 1945–1997 (1998)[1]
- פרס היצירה לסופרים ומשוררים (2004)
סרטים דוקומנטריים:
- פרס יצחק שדה לספרות צבאית על הסרט "הים האחרון" (1980)[27]
- פרס קצטניק על הטרילוגיה התיעודית-קולנועית בנושא השואה[28]
- מועמדות לאוסקר, סרט "המכה ה-81" (1975)[29]
- פרס "נשר הכסף", סרט "הים האחרון" (צרפת)
אותות כבוד:
- חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית[12]
- יקיר ירושלים (2002)[30]
- דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים (2003)[13]
- אזרח כבוד של העיר תל אביב (2006)[31]
- עיטור טדי קולק מטעם הקרן לירושלים (2010)[28]
- אות כבוד של המרכז האקדמי שלם[32]
- דוקטור לשם כבוד - היברו יוניון קולג', המכון למדעי היהדות, ירושלים, 18 בנובמבר 2016[33]
- ב-2011 זכה באות אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי[34]
פרסים על שמו של חיים גורי:
- החל משנת תשפ"ב, מקום לשירה מעניק פרס לשירה עברית ע"ש חיים גורי. עד כה זכו בפרס: נתן וסרמן (2021) יונית נעמן ועמוס נוי (2022) רון דהן ומאיה ויינברג (2023).[35][36][37]
הנצחה
חיים גורי הונצח "בגבעת הרעות" שנחנכה בפארק הלאומי ברמת גן ב-7 בפברואר 2024. באתר ההנצחה, הנמצא ליד חלקת הקבר של אברהם קריניצי, הוצבו מיצגים המבוססים על שיריו וספריו של חיים גורי.[38]
פרס לשירה על שם חיים גורי מוענק מאז שנת 2021 על ידי מקום לשירה בירושלים ובשיתוף משפחת גורי, עבור ספר שירה ועשייה ספרותית. הזוכים בפרס: נתן וסרמן (2021), יונית נעמן ועמוס נוי (2022), רון דהן ומאיה ויינברג (2023), ליאור שטרנברג ויוסף עוזר (2024), רוני אלדד ושי שניידר - אילת (2025).[39]
בשנת 2021 שונה שמו של בית הקונפדרציה בירושלים לבית הקונפדרציה ע"ש חיים גורי. במסגרת שינוי השם תוכננה והוקמה באתר תצוגת קבע כמחווה למשורר וליצירתו בעזרת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, עיריית ירושלים ומשפחת גורי. במרכז התצוגה, פסל קינטי עשוי מפסי פלדה לא אחידים, היוצרים מראה דמות משתנה של פניו של גורי בהתאם לזווית בה צופים בו. הפסל עוצב בהשראת שירו של גורי "הבא אחרי" שנפתח כך: "כְּבָר אֵינֶנִּי הָאִישׁ שֶׁהָיָה. אֲנִי הוּא הַבָּא אַחֲרַי, הֶמְשֵׁך מְשֹׁעָר לְאוֹתָן הַפָּנִים...".
גלריה
-
אני הוא הבא אחרי - בית הקונפדרציה -
כבר אנני האיש שהיה - בית הקונפדרציה -
סביב המדורה - גבעת הרעות -
היו היה פנס בודד - גבעת הרעות -
הספרייה על שם חיים גורי - גבעת הרעות
קישורים חיצוניים
- כתבי חיים גורי בפרויקט בן-יהודה
- גיבור תרבות: פודקאסט המוקדש כולו לחייו ויצירתו של חיים גורי, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: קישור להאזנה
- מידע על חיים גורי בקטלוג הספרייה הלאומית
- ארכיון חיים גורי, בספרייה הלאומית
- חיים גורי, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- הספרים של חיים גורי, באתר "סימניה"
- חיים גורי, באתר הפלמ"ח
- חיים גורי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
ביאורים
- ↑ בעת שהותו במחנה העקורים שם, קיבל את הידיעה על נפילת חברו הקרוב ביותר (לדבריו) חיים בן דור, ואת תחושותיו הקשות תיאר במכתב שפורסם על ידי מכון גנזים בבלוג שלו. לעיון במכתב בכתב ידו, ראו כאן.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 גורי (גורפינקל) חיים (ג'ורי), באתר הפלמ"ח
- ↑ חיים גורי באתר של בית הספר החקלאי כדורי
- ↑ דוד טברסקי, תנועת המחנות העולים חוגגת תשעים שנים להקמתה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 בנובמבר 2016
- ↑ סיגל ארביטמן, סיכות המ"מ הראשונות, באתר ישראל היום, 7 במרץ 2014
- ↑
אבשלום קור, באופן מילולי: דאליית אל כרמל מארחת באהבה, באתר גלי צה"ל, 19 בפברואר 2025
- ^ 6.0 6.1 חיים גורי, ראשי פרקים לביוגרפיה, מעריב, 12 בספטמבר 1969
- ^ 7.0 7.1 חיים גורי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- ↑ גל פרל, "על הנגב יורד ליל הסתיו…", הבלוג על הכוונת, 6 באוגוסט 2022.
- ↑ רחל ויסברוד, "בימים האחרים: תמורות בשירה העברית בין תש"ח לתש"ך", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002, עמ' 26
- ↑ שולה שירן, חיים גורי (1923–2018), באתר אוניברסיטת המדינה של אוהיו
- ^ 11.0 11.1 קורות חיים של חיים גורי, באתר שירשת
- ^ 12.0 12.1 חיים גורי באתר של האקדמיה ללשון העברית
- ^ 13.0 13.1 Honorary Doctorates באתר של האוניברסיטה העברית בירושלים
- ↑ אלי אליהו, עכבר העיר אונליין, הבהוב שעתו היפה, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
- ↑ חיים גורי באתר של עיריית ירושלים
- ↑ נסים קלדרון, הנמר הזקן עוד נושך, באתר ynet, 4 במאי 2009
- ↑ מאיה כהן, חיים גורי ויתר על פרס הציונות: "שייתנו לצעירים", באתר ישראל היום, 5 בינואר 2016
- ↑ עמרי נחמיאס, כתבנו הפוליטי, חיים גורי: "מדינת ישראל זקוקה לחשבון נפש", באתר וואלה, 16 באפריל 2013
- ↑ חיים גורי, הקרע, דבר, 8 בדצמבר 1975
- ↑ ח. גורי "חש עצמו מרומה בפרשת סבסטיה", מעריב, 9 בדצמבר 1975
- ↑ נסים קלדרון, היומנים של חיים גורי, תשוקות ופצעים, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
- ↑ אינטלקטואלים ישראליים על מק"י 69', דבר, 24 באוקטובר 1969
- ↑ דבריו של גורי בערב עיון באקדמיה ללשון
- ↑ עופר אדרת, חיים גורי, משורר וחתן פרס ישראל, מת בגיל 94, באתר הארץ, 31 בינואר 2018
- ↑ נתניה מוקירה תודה לאישים על תרומתם למדינת ישראל ולעם היהודי, באתר כאן ישראל | kanisrael | כאן נעים | kan-naim, 2019-06-05
- ↑ עיריית נתניה, בית ספר חיים גורי
- ↑ פרס יצחק שדה באתר הפלמ"ח
- ^ 28.0 28.1 מקבלי עיטור טדי קולק בעבר באתר של הקרן לירושלים, (הקישור אינו פעיל, 2 בפברואר 2018)
- ↑
"סרט "המכה ה-81", מועמדות לאוסקר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ↑ רשימת יקירי ירושלים לשנת 2002 באתר עיריית ירושלים
- ↑ אזרחי כבוד בתל אביב באתר "הבמה"
- ↑ ""טקס הביכורים" של מחזור א': הרבה יותר מטקס סיום". נבדק ב-2017-06-27.
- ↑ HUC-JIR Mourns Honorary Alumnus Haim Gouri, Israeli War Poet. HUC-JIR
- ↑ הזוכים באות מסדר האמנויות והספרות, אתר הבמה, 14 ביוני 2011
- ↑ הפרס ע"ש חיים גורי לשירה עברית
- ↑ פרס "מקום לשירה" ע"ש חיים גורי לשירה עברית 2022 יוענק למשוררים יונית נעמן ועמוס נוי, באתר ישראל היום, 7 ביוני 2022
- ↑ פרס מקום לשירה ע”ש חיים גורי לשירה עברית תשפ”ב יוענק למשורר נתן וסרמן | מקום לשירה
- ↑ הפארק הלאומי מתחדש במרכז מורשת לאומית, באתר www.ramatgannet.co.il
- ↑ הפרס ע"ש חיים גורי לשירה עברית | מקום לשירה
| הקודם: ישראל כהן |
פרס ביאליק לספרות יפה 1975 |
הבא: יהודה עמיחי, ישורון קשת |
חיים גורי42823501Q2661005
- חיים גורי
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- לוחמי הפלמ"ח
- הצ'יזבטרון: יוצרים
- משוררים ישראלים
- משוררים כותבי עברית
- משוררי השואה
- פזמונאים ישראלים
- פזמונאים כותבי עברית
- סופרים ישראלים
- סופרים כותבי עברית
- סופרי דור הפלמ"ח
- זוכי פרס ישראל לספרות ושירה
- זוכי פרס ישראל לשנת 1988
- זוכי פרס סוקולוב
- זוכי פרס ניומן
- זוכי פרס ביאליק לספרות יפה
- יקירי ירושלים
- במאי קולנוע ישראלים
- משוררים ששיריהם הולחנו
- מעוטרי מסדר האמנויות והספרות
- חברי הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית
- זוכי פרס יצחק שדה
- בוגרי בית הספר כדורי
- בוגרי בית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרי אוניברסיטת פריז
- זוכי פרס היצירה לסופרים ומשוררים
- פעילי הדרך השלישית
- זוכי פרס רמת גן לספרות
- חברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה
- סגל דבר
- סגל למרחב
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- חיילי חיל החינוך והנוער
- אזרחי כבוד של תל אביב-יפו
- בוגרי המחנות העולים
- בוגרי בית החינוך ע"ש א"ד גורדון
- טלביה: אישים
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- זוכי פרס ק. צטניק
- ישראלים שנולדו ב-1923
- ישראלים שנפטרו ב-2018