חתיכה נעשית נבלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חתיכה נעשית נבלה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ק' עמוד א'
משנה תורה ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט', הלכה ח'
שולחן ערוך יורה דעה סימן צב סעיף ב-ד
חתיכת בשר שנבלע בה חלב ביחס גדול מ־1:60, נעשית כל החתיכה אסורה כנבלה, וצריכה שישים כנגדה כדי לבטלה במקרה והתבשלה בקדרה חמה של מאכלים המותרים.
דין חנ"ן

חתיכה נעשית נבלה (מכונה בקיצור בראשי תיבות חנ"ן[1]) הוא מושג שעיקרו בהלכות ביטול ברוב, ומשמעו שחתיכת אוכל כשר שהתערב בו אוכל אסור, נאסר כולו (=נעשה "נבלה"). כלומר, חתיכת ההיתר נחשבת על פי ההלכה כאילו נעשית בעצמה דבר איסור, ולא רק כאילו מעורב בה טעם איסור. ולכן, אם חתיכה זו התערבה בהיתר אחר, בטלה ברוב רק אם יש מספיק היתר כנגד כולה, כנדרש על פי ההלכה, ולא מספיק היתר כנגד האיסור הבלוע בלבד.

עיקרו של מושג זה בהלכות בשר בחלב, שם הוא נובע מעצם איסור בשר בחלב, בו התורה אסרה בשר של היתר וחלב של היתר והגדירה שתערובת של שניהם נהיית כ"חתיכת נבילה". הראשונים והפוסקים נחלקו האם מושג זה תקף גם כאשר מדובר באיסורי אכילה אחרים[2].

מקור הדין

מקור הדין בגמרא[3] בדברי האמורא רב. שיטת רב היא כשיטת רבי יהודה ש"מין במינו" לא בטל כלל[4], ורב אמר שחתיכת נבילה שנתנה טעם בחתיכת בשר, ”כיון שנתן טעם בחתיכה” ('נתינת טעם' משמעה עירוב ביחס קטן מ־1:60) - ”חתיכה עצמה נעשית נבלה, ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה”.

לדעת הראב"ד דין חנ"ן נאמר בתלמוד רק לדעת רבי יהודה הסבור שמין במינו לא בטל כלל, ולפי פרשנות זו, מכיוון שלא נפסקה הלכה כדעת ר' יהודה, לא שייך דין זה.

אפשר לסוחטו

במקום אחר בתלמוד[5] נחלקו אמוראים בנידון דומה: "אפשר לסוחטו מותר או אסור", כלומר האם היתר שבלע איסור ואפשר לסחוט את האיסור ממנו, האם ההיתר נהיה חזרה מותר, או שהוא נשאר באיסורו. בראשונים יש שהשוו את נידון זה לנידון "חתיכה נעשית נבילה": לדעה ש"אפשר לסוחטו מותר", יש להתייחס רק לחלק האיסור שנבלע בחתיכה, שכנגדו יש שיעור ביטול, כלומר שלא אומרים דין חנ"ן. ואם "אפשר לסוחטו אסור", היינו שמתייחסים להיתר כאילו הוא נעשה נבילה ולכן הוא נשאר באיסורו גם אחרי שסחטו ממנו את ההיתר, וזה בעצם דין חנ"ן שיש לשער את תערובת ההיתר שבקדירה כנגד כל החתיכה שנאסרה.

להלכה, דעת השולחן ערוך[6] ש"אפשר לסוחטו אסור", ומאידך פסק שדין חנ"ן נאמר רק בבשר בחלב ולא בשאר איסורים (ראו להלן).

הגבלות לאיסור

דין חנ"ן נאמר רק במקרה שהחתיכה התערבה עם האיסור ועבר זמן בטרם התערבה בחתיכות היתר נוספות. בתלמוד נאמר שאם נפלה טיפת חלב על חתיכת בשר שנמצאת בקדירה וניער מיד את הקדירה או הניח עליה כיסוי, שוב לא אומרים שהחתיכה נעשית נבילה, אלא רואים כאילו הטיפה התערבה מיד בכל הקדירה - ומשערים בכל הקדירה את השישים הנצרכים בשביל ביטול הטיפה לבדה[7].

לדעת השולחן ערוך כאשר המפגש בין החתיכות האוסרת והנאסרת נערך בסביבה יבשה (ללא רוטב), ואף אחת מן החתיכות אינה שומנית לא נאמר דין חנ"ן. קביעה זו מסבירה הלכה אחרת[8] המתעלמת לכאורה מדין חנ"ן[9].

באיסורי משהו - איסורים שאוסרים את תערובתם ב"משהו" (כגון עבודה זרה, או מין במינו לדעת רבי יהודה ורב כנ"ל), אוסרים רק אם התערבו "בעין", כך שחתיכת ההיתר שנאסרה ממשהו, הבליעה של ה"משהו" איסור שבלוע בהיתר, לא יכול לאסור שוב היתר אחר ב"משהו"[10]. שיטת רבינו תם, שבליעת משהו גם אינה אוסרת את החתיכה כדין חנ"ן, ולכן היתר שנאסר ממשהו של איסור ולאחר מכן התערב בהיתר אחר, ההיתר האחר לא נאסר מבליעת המשהו של האיסור הבלוע בחתיכת ההיתר הראשונה, וגם לא צריך לבטל בשישים את חתיכת ההיתר כולה[11].

בשאר איסורים

ישנה מחלוקת ראשונים המופיעה בתוספות[3] בין רבינו תם לרבינו אפרים, האם דין חנ"ן חל בכל בהלכות איסור והיתר, או רק באיסור בשר בחלב. לשיטת רבינו אפרים דין חנ"ן נוהג רק באיסור בשר בחלב, ואילו לדעת רבינו תם והרא"ש חנ"ן נוהג אף בשאר איסורים. מקור הדין הוא מדברי רב שהובאו למעלה[12].

רבינו אפרים מסביר שאיסור זה קיים רק בבשר בחלב שבו הכלל מוכרח: כאשר בשר מתערב בחלב כל אחד מהם הוא היתר ורק בהתערבם יחד נהפכים לאיסור, אם כן מוכרח שהחתיכה נהפכה כולה לאיסור ולכן אוסרת כנגד כולה אם נפלה לקדירה אחרת של היתר. לעומת זאת בדבר היתר שנאסר על ידי איסור, אין הוא עצמו סיבה לאסור אלא רק מעורב בו דבר איסור, ולכן אינו מוגדר כאיסור עצמי אלא כדבר היתר ש"ספוג" בו איסור.

השולחן ערוך[13]פוסק כדעת ר' אפרים, ולדבריו דין זה נוהג רק בבשר בחלב, ומדאורייתא, ולא בשאר האיסורים. אולם הרמ"א חולק וסובר כר"ת שדין זה נוהג בכל האיסורים, אם כי דין זה הוא רק מדרבנן, ועל כן, באופנים מסוימים, חל הכלל של ספק דרבנן לקולא[14]. עוד כתב הרמ"א שהרב הפוסק יוכל להקל בתערובת לח בלח[15] במקרה של הפסד מרובה. ובתערובת יבש ביבש אין חנ"ן בשאר האיסורים אף לדעת הרמ"א.

בשר וחלב שהתערבו, ולאחר מכן נבלעו מעורבים בהיתר אחר, נחלקו האחרונים האם זה נידון כ"חנ"ן בבשר בחלב", או כחנ"ן בשאר איסורים. דעת הבית יוסף[16] והב"ח[17] שאומרים בזה חנ"ן לכל הדעות כי זה חנ"ן "בבשר בחלב", אך מהרש"ל הש"ך והדרישה[18] כתבו שכיון שכאן אין שני דברי היתר שנאסרו אלא איסור שנבלע בהיתר, זה כחנ"ן בשאר איסורים - ששנוי במחלוקת אם אומרים חנ"ן או לא.

איסור דבוק

ערך מורחב – איסור דבוק

חתיכת איסור שדבוקה לחתיכת היתר ומתבשלת בקדירה יחד עם חתיכות היתר נוספות, יש אומרים שלא משערים בכל הקדירה כנגד חתיכת האיסור, אלא חתיכת ההיתר הדבוקה בה נאסרת ראשונה (במקרה ואין בה שישים כנגד האיסור הדבוק), ולאחר מכן חתיכת ההיתר הזו נעשית נבילה ויש לשער כנגד כולה בשביל להתיר את שאר הקדירה.

מקור דין זה שחתיכת ההיתר הדבוק נאסרת בפני עצמה הוא מדברי רש"י, והרמ"א[19] פסק כדבריו, ואף כתב שהחתיכה נעשית נבילה - ואף בשאר איסורים שאינם בשר בחלב החמיר בזה (וכשיטתו שיש חנ"ן בכל האיסורים). אמנם דעת השולחן ערוך להקל שחתיכת היתר הדבוקה לאיסור דינה כמו שאר חתיכות ההיתר שבקדירה, והיא מותרת אם יש בכל ההיתר שבקדירה בכדי לבטל את חתיכת האיסור[20]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פעמים מכונה חתיכה ענ"נ/חתיכה עצמה נ"נ - חתיכה עצמה נעשית נבילה.
  2. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ב, סעיף ד'
  3. ^ 3.0 3.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק' עמוד א'.
  4. ^ להלכה מין במינו בטל ברוב (בתערובת יבשה, ובתערובת לחה צריך שישים מדרבנן), כשיטת חכמים, מלבד דעת רש"י שפסק כרבי יהודה ורב.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח עמוד א'
  6. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ו
  7. ^ נחלקו הראשונים אם מדובר שהחתיכה חציה בתוך הרוטב או כולה מחוץ לרוטב. לדעת התוספות (ר"י), כל דין זה נאמר דווקא כאשר החתיכה מונחת מעל החתיכות שבקדירה, אולם במקרה וחלק מהחתיכה טבולה ברוטב, לא נאמר דין חנ"ן גם אם לא ניער ולא כיסה כלל. מאידך לדעת רש"י האיסור נאמר גם באופן זה ורק אם כולה טבולה ברוטב לא נאמר חנ"נ כשלא ניער/כיסה. לפי פרשנות הש"ך, הרמ"א פסק כשתי הדעות לחומרא.
  8. ^ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ה, סעיף ד'.
  9. ^ על כל זה ראו בש"ך סימן צ"ב ס"ק ג. הסבר אחר, בסימן ק"ה מדובר כאשר האוסר הוא איסור גוש
  10. ^ הש"ך בנקודות הכסף כתב שלח בלח כן יכול לאסור בתערובת נוספת אף במשהו, כי זה נחשב בעין. למשל: טיפת יין של עבודה זרה שאסרה כמות גדולה של יין היתר, טיפה מתערובת זו אוסרת כמות גדולה נוספת של יין היתר אחר. כי בתערובת לח בלח, יש בטיפה הזו קצת מהטיפה הראשונה של יין הע"ז, וזה לא מוגדר כ"בליעה" אלא כממשות.
  11. ^ נחלקו הט"ז והש"ך בדין זה של ר"ת: שיטת הט"ז שחתיכת היתר שנאסרה מ"משהו" כן נעשתה נבילה וצריך לבטל את כולה, וכוונת ר"ת רק שפליטתה של חתיכת היתר זו לא אוסר ב"משהו". אך הש"ך בנקודות הכסף מסברי את ר"ת כפשטות דבריו: חתיכת היתר שבלעה "משהו" של איסור אינה נעשית כלל נבילה.
  12. ^ רב אמר שחתיכת בשר שקיבלה טעם מנבילה, אוסרת את כל חתיכות ההיתר כי זה מין במינו. הגמ' שואלת שחתיכת הנבילה עצמה תאסור כי היא ממין חתיכות ההיתר, ועונה שמדובר שקדם וסילקו (או שהרוטב שאינו מינה יכול לבטל את חתיכת הנבילה כשהיא אוסרת לבדה). קשה שהרי הבליעה מהנבילה שבתוך חתיכת ההיתר יכול לאסור מצד עצמו במשהו, וכן למה עושה חנ"נ רק "בנותן טעם" ולא כאיסורו - במשהו. שיטת ר"ת שבלע משהו לא אוסר במשהו, ושחנ"נ לא נהיה על ידי "משהו" (וכמבואר בפרק הקודם). שיטת רבינו אפרים שבלע משהו לא אוסר במשהו, ושאין חנ"נ בשאר איסורים, וכוונת הגמרא כאן זה לא מדין חנ"נ אלא שאם יש בלע בנותן טעם, הוא עצמו אוסר את חתיכות ההיתר מדין "משהו".
  13. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ב, סעיף ד'.
  14. ^ ש"ך יורה דעה, צב, ס"ק יב.
  15. ^ כלומר באופן שהנאסר הוא רוטב ולא חתיכה
  16. ^ יו"ד קג
  17. ^ יו"ד צו
  18. ^ יו"ד צד
  19. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ב, סעיף ד'
  20. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ו, סעיף ב'. כנ"ל, השולחן ערוך מקל שאין דין חנ"נ בכל האיסורים אלא רק בבשר בחלב, וגם לגבי החתיכה עצמה, השו"ע מקל כשבישל בקדירה של בשר חתיכת בשר שדבוק בה חֵלב (בציר"י) שמשער בכל הקדירה כדי לבטל את החלב, ואז גם החתיכה הדבוקה מותרת.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33827348חתיכה נעשית נבלה