חנוכיית התקווה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנוכיית התקווה מוצבת בכיכר החטופים, מאי 2025. צילום: Lilia Megera
הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, עם משפחות חטופים בהדלקת נרות בחנוכיית התקווה

חנוכיית התקווה (המכונה גם החנוכייה האיראנית) היא מיצב של האמן הישראלי אלי גרוס, שהוצב בדצמבר 2024 בכיכר החטופים והנעדרים בתל אביב, לקראת חנוכה, על רקע המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) ומלחמת חרבות ברזל.

המיצב עשוי מחלקי טילים ששוגרו לישראל משלוש חזיתות – איראן, רצועת עזה ולבנון, ושלא גרמו לנפגעים בנפש, וכן מחלקי מיירטים של מערכת כיפת ברזל. החנוכייה נבנתה כסמל לעמידות ולתקווה, באמצעות שימוש בחומרי הרס.

נתונים

גובהה של החנוכייה כ-1.90 מטר, ומשקלה מוערך בכחצי טון. היא עשויה ממתכות שעברו חימום ועיוות, הכוללות רסיסים ושרידי טילים, שעוצבו לכדי מבנה המזכיר חנוכייה מסורתית. סביב זרועות החנוכייה קשרו מבקרים סרטים צהובים, כאות הזדהות עם החטופים ולתפילה להשבתם.

תהודה ציבורית

במהלך חג החנוכה תשפ"ה (2024) נערכו בסמוך למיצב טקסי הדלקת נרות בהשתתפות אנשי ציבור, נציגים ממשפחות חטופים ונפגעי הלחימה.

החנוכייה עוררה עניין ציבורי ותקשורתי במיוחד ברשתות החברתיות. סרטון שתיעד את המיצב זכה ללמעלה ממיליון צפיות בטוויטר[1], והמיצב סוקר בכלי תקשורת בישראל ומחוצה לה. אלפי מבקרים פקדו את המקום, קשרו סרטים צהובים על זרועות החנוכייה, והביעו הזדהות עם החטופים.

על האמן

אלי גרוס (נולד ב־1996) הוא אמן חברתי ישראלי שמתגורר ופועל בתל אביב. יצירתו מתמקדת בשילוב בין חומרים בעלי מטען ביטחוני־חברתי, כמו רסיסי טילים ומיירטים, לבין סמלים יהודיים ולאומיים. עבודותיו עוסקות בנושאים של זיכרון, תיקון ותקווה[2].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חנוכיית התקווה41409991