חיל האוויר הדומיניקני
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הרפובליקה הדומיניקנית |
| שיוך | הכוחות המזוינים של הרפובליקה הדומיניקנית |
| סוג | חיל אוויר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1948–הווה (כ־78 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 16,100 |
| כלי טיס | 75 |
חיל האוויר של הרפובליקה הדומיניקנית (בספרדית: Fuerza Aérea de la República Dominicana) הוא אחד משלושת הזרועות של הכוחות המזוינים של הרפובליקה הדומיניקנית, לצד צבא היבשה הדומיניקי וחיל הים הדומיניקי.
היסטוריה
חיל האוויר של הרפובליקה הדומיניקנית נוסד ב־5 בפברואר 1948, עם הקמת גוף התעופה הצבאית ומטהו הכללי מכוח צו מס' 4918. במסגרת זו נותק תחום התעופה הצבאית באופן מלא מצבאה של הרפובליקה, והחל לפעול כזרוע עצמאית. ב־15 בפברואר 1948 מונה קולונל־טייס פרננדו מנואל קסטיו לראש המטה הכללי הראשון. באותה שנה נקלט צי ראשוני של מטוסי קרב מתוצרת בריטית מדגמי Beaufighter ו־Mosquito, וכן 15 מטוסי אימון מדגם PT-7 “Stearman”, שיועדו להכשרה ולמשימות צבאיות שונות.ב־10 בינואר 1949 סיים קולונל קסטיו את תפקידו, ובמקומו מונה תת־אלוף פדריקו פיאיו. במקביל הגיעה למדינה משלחת צבאית מברזיל, שכללה טייסי הדרכה, מכונאים ומהנדסי תעופה, שנשכרו לצורך הקמת בית ספר מתקדם להכשרת טייסי קרב. בשנת 1950 מונה הקולונל פרנק פליס מירנדה לראש המטה הכללי של גוף התעופה הצבאית, וב־29 בספטמבר 1950, בצו מס' 6853, שונה שמו של הגוף רשמית ל־חיל האוויר הדומיניקני (Fuerza Aérea Dominicana).[1]
ב־16 בינואר 1951 הוחלף הקולונל מירנדה בידי תת־אלוף פליקס הרמידה, ובמקביל הוענק לרפאל ל. טרוחיו מרטינס דרגת קפטן של כבוד. בהמשך, עם קבלת דרגת תת־אלוף, החליף טרוחיו את הרמידה בתפקיד. בשנת 1952 החל חיל האוויר בתהליך התרחבות משמעותי, בהתאם לשאיפות הפיקוד החדש, והפך לגורם הצבאי המרכזי והעוצמתי במדינה. בין השנים 1952 ל־1961 נרכשו עבור החיל מטוסים רבים, בהם 42 מטוסי P-51, 25 מטוסי P-47, וכן מטוסי סילון מדגם Vampire.במהלך תקופה זו הוקמו יחידות וגורמים ארגוניים חדשים, ובהם טייסות קרב, טייסות קרב־הפצצה, יחידות חימוש ותחמושת, מערך מבצעים, עניינים משפטיים, טייסות חי"ר, חיל רפואה, טייסת סיור וחילוץ ויחידות מיוחדות. ב־22 במרץ 1953 נחנך בסיס האוויר המודרני “נשיא טרוחיו”, המוכר כבסיס האוויר סן איסידרו.[1]
ב־18 באוגוסט 1958 מונה הקולונל פרננדו א. סאנצ'ס לראש המטה הכללי של חיל האוויר, וב־29 במאי 1960 הוחלף על ידי תת־אלוף וירחיליו גרסיה טרוחיו, שכיהן עד יולי 1961. לאחר מכן שב סאנצ'ס לתפקיד, והיה לראש המטה הכללי האחרון של חיל האוויר בתקופת שלטון טרוחיו.
לאחר נפילת משטר טרוחיו בנובמבר 1961 נקלע חיל האוויר לתקופה של חוסר יציבות, על רקע הטלטלה הפוליטית במדינה. בין השנים 1961–1966 התחלפו מספר מפקדים, בהם הקולונלים פדרו ס. רודריגס אצ'בריה, מיגל אטילה לונה פרס, איסמעיל א. רומאן קרבוצ'יה וחואן דה לוס סנטוס ספסדס. בתקופת כהונתו של האחרון חווה החיל את אחד המשברים החמורים בתולדותיו, על רקע עימות מזוין פנימי שהביא לערעור היציבות הלאומית.
ב־26 ביוני 1959 הוקמה מערכת אזורי אוויר, שחילקה את שטח המדינה לשלוש זירות: אזור צפון, אזור דרום ואזור מזרח. בשנת 1966 שונה שמה של זירת הצפון ל־פיקוד האוויר הצפוני, וב־1990 הועבר מטה הפיקוד מסנטיאגו דה לוס קביירוס לבסיס האוויר בפוארטו פלטה, כחלק מתהליך התרחבות והתאמה אסטרטגית.[1]
תפקיד
תפקידו של חיל האוויר הדומינקני הוא להפעיל שליטה, ביטחון והגנה על המרחב האווירי של הרפובליקה, באמצעות הכנה ויישום של תוכניות להגנה אווירית ולשירות צבאי, במטרה להגן על עצמאותה, ריבונותה ושלמותה של הרפובליקה הדומיניקנית, וכן על החוקה, החוקים ומוסדות הרפובליקה, לטובת הביטחון וההגנה הלאומיים; נוסף על כך, לסייע למשטרה הלאומית בשמירה או בהשבת הסדר הציבורי במקרים חריגים.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר הדומיניקני
הערות שוליים
חיל האוויר הדומיניקני42478394Q2669881