חזית העבודה הגרמנית
 | |
| תחום | ארגון עובדים |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| חברים | 32 מיליון (1938) |
| מנכ"ל | רוברט ליי |
| תקופת הפעילות | 10 במאי 1933 – 8 במאי 1945 (12 שנים) |
חזית העבודה הגרמנית (בגרמנית: Deutsche Arbeitsfront) היה ארגון עובדים הלאומי של המפלגה הנאצית, שהחליף את איגודי העובדים העצמאיים השונים בגרמניה במהלך תהליך ההאחדה שהנהיגו הנאצים בגרמניה הנאצית.
רקע
כבר במרץ 1933, חודשיים לאחר עליית הנאצים לשלטון, החל האס אס לתקוף משרדי איגודים מקצועיים. מספר משרדי איגודים מקצועיים נפרצו, רהיטיהם הושמדו, מסמכיהם נגנבו או נשרפו, וחברי איגודי עובדים הוכו, נזרקו מחלונות ובמקרים מסוימים נרצחו, המשטרה התעלמה מהתקפות אלה[1]. תחילה, ההתקפות על משרדי איגודי העובדים בוצעו בצורה לא-מאורגנת, על ידי פעילים נאצים שפעלו מתוך רצון "לבער" את המרקסיזם מהחברה הגרמנית, רק לאחר כמה חודשים, במאי 1933, החלו הנאצים באופן רשמי לפעול כנגד איגודי העובדים[2]. ב-2 במאי 1933, הנאצים פשטו על משרדים של ארגוני עובדים בכל רחבי גרמניה, החרימו את כספיהם והוציאו את האיגודים מחוץ לחוק. רבים ממנהיגים האיגודים הוכו ונעצרו ולאחר מכן נשלחו למחנות הריכוז.
היסטוריה
חזית העבודה הגרמנית הוקמה במאי 1933 כארגון שהיה אמור להוות אלטרנטיבה לכל ארגוני העובדים שהיו קיימים עוד כה בגרמניה. רוברט ליי, שלא היה לו כל ניסיון קודם ביחסי עבודה, מונה על ידי היטלר להיות ראש הארגון[3]. שלושה שבועות לאחר מכן, הוציא היטלר צו שאסר על הסכמים קיבוציים וקבע כי הארגון החדש "יסדיר את חוזי העבודה" וישמור על "שלום העבודה"[4]. צו זה למעשה אסר על שביתות, מכיוון שעובדים לא יכלו להתנגד להחלטות הנאמנים[4].
אנשי חזית העבודה הגרמנית הדגישו כי לא יהיה אנטגוניזם בין עובדים למעסיקים בגרמניה הנאצית. כדי להדגיש זאת, חוקיה נוסחו בשפה נאו-פיאודלית של הדדיות. מערכת חדשה זו של יחסי עבודה ייצגה ניצחון גדול עבור המעסיקים, הנתמכים על ידי ההנהגה הנאצית, אשר נזקקו לשיתוף פעולה של התעשייה במאמציה להתחמש מחדש[5].
בניגוד לאיגודי העובדים שהחליף, חזית העבודה הגרמנית לא שאפה להיות ארגון המייצג את האינטרסים של העובדים בלבד; הוא כלל גם מעסיקים והגדיר את עצמו כ"ארגון של גרמנים יצירתיים בעלי מוח וכוח"[6]. החוק שהקים את חזית העבודה הגרמנית קבע כי מטרתו אינה להגן על העובדים אלא "ליצור קהילה חברתית ופרודוקטיבית אמיתית של כל הגרמנים" ו"לראות שכל אדם יוכל לבצע את העבודה בצורה המקסימלית"[6]. נאמני העבודה, שהיו בעלי הסמכות לקבוע את השכר, פעלו בפועל אחר רצון המעסיקים ואף פעם לא התייעצו עם העובדים[6]. הארגון קיבל אישור מהיטלר לשמור על שכר נמוך עבור העובדים, שכן הוא הצהיר כי השכר השעתי צריך להישאר זהה וכי עובדים צריכים להיות מסוגלים להרוויח יותר רק באמצעות עלייה בפריון[6]. אף על פי שגרמניה חוותה התאוששות כלכלית לאורך שנות ה-30 והתעשייה והכלכלה גדלה מאוד, השכר נותר נמוך כפי שהיה במהלך השפל הגדול ולפעמים אף נמוך יותר.
חזית העבודה הגרמנית נתנה למעסיקים את היכולת למנוע מעובדיהם לחפש עבודות אחרות. בפברואר 1935 הונהגה מערכת "ספר העבודה", אשר הנפיקה לכל עובד ספר עבודה שתיעד את כישוריו ואת תעסוקתיו לאורך השנים. ספרי עבודה אלה נדרשו לצורך העסקה של כל עובד חדש והם נשמרו על ידי המעסיק; אם עובד רצה לעזוב את עבודתו, המעסיק יכול היה לסרב לשחרר את ספר העבודה שלו, ובכך למנוע מהעובד להיות מועסק באופן חוקי בכל מקום אחר.
כדי לפצות על הגבלות אלו על שכר ותעסוקה, הארגון ביקש לספק לעובדים פנאי ובידור. רוברט ליי הסביר את מדיניותו כמטרה "להסיט את תשומת ליבם של ההמונים מערכים חומריים למוסריים", שכן הוא האמין ש"חשוב יותר להאכיל את נשמותיהם של בני האדם מאשר את קיבתם"[7]. לפיכך, הקים ליי את ארגון "כוח באמצעות שמחה", שסיפק פעילויות פנאי במחירים נמוכים, כמו כרטיסים מסובסדים לאופרה ובריכות שחייה, קונצרטים, טיולים וחופשות בבתי הבראה. אוניות נוסעים גדולות, כמו למשל האונייה וילהלם גוסטלוף, נבנו במיוחד עבור הארגון למטרת שיט תענוגות, דבר שהיווה את מוצר הדגל של הארגון. מספר האנשים שהשתתפו בשייט תעונות בגרמניה עלה מ-2.3 מיליון ב-1934 ל-10.3 מיליון בשנת 1938[8]. כ-6 ספינות קיטור פעלו כספינות תענוגות עד לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. עבור אלו שרצו חופשות קרוב יותר לבית, נבנו מתחמי ספא ואתרי נופש קיץ ברחבי גרמניה. הפרויקט השאפתני ביותר במסגרת "כוח באמצעות שמחה" הוא פרורה באורך כ-4.5 ק"מ באי רוגן, שהיה אמור להכיל כ-20,000 מיטות והיה אמור להיות אתר הנופש החופי הגדול בעולם שיכיל בריכות שחייה, אולמות ספורט, בתי קולנוע. הוא מעולם לא הושלם והמתחם העצום נותר ברובו פיל לבן ריק עד המאה ה-21.
חזית העבודה הגרמנית היה אחד הארגונים הנאציים הגדולים ביותר, והתגאה ביותר מכ-35,000 עובדים במשרה מלאה עד 1939[9]. הוא הפעיל את אחד המוסדות הפיננסיים הגדולים ביותר, בנק העבודה הגרמני כמו גם תוכניות שונות במקום העבודה כגון בדיקות רפואיות לעובדים, הכשרה מקצועית, סיוע משפטי וארגון[9]. כדי לעזור להיטלר לקיים את הבטחתו שכל גרמני יהיה מסוגל להחזיק במכונית במחיר סביר, חזית העבודה הגרמנית סבסבדה את הקמת פולקסווגן. עם זאת, כ-340,000 מהעובדים ששילמו עבור מכונית לא קיבלו את המכונית מעולם, כשאחת הסיבות היו השימוש במפעלי הרכב לייצור מלחמתי עבור פלישת גרמניה הנאצית לפולין.
חברות בחזית העבודה הגרמנית הייתה תאורטית התנדבותית, אך כל עובד בכל תחום במסחר או התעשייה הגרמניים היה מתקשה למצוא עבודה מבלי להיות חבר בחזית העבודה הגרמנית. בנוסף לכך, מובטלים רבים "גויסו" לחזית העבודה שם קיבלו מדים וכלים והועברו לעבודה; היעלמותם של מובטלים מהרחובות תרמה לתפיסה שהנאצים משפרים את המצב הכלכלי של גרמניה[10]. דמי חבר בארגון נעו בטווח של 15 פני עד 3 רייכסמארק, בהתאם לעבודה של חבר הארגון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ T. W. Mason, Social Policy in the Third Reich: The Working Class and the "National Community", 1918–1939, Oxford: UK, Berg Publishers, 1993, pp. 74, 77
- ↑ T. W. Mason, Social Policy in the Third Reich: The Working Class and the "National Community", 1918–1939, Oxford: UK, Berg Publishers, 1993, pp. 74, 77
- ↑ T. W. Mason, Social Policy in the Third Reich: The Working Class and the "National Community", 1918–1939, Oxford: UK, Berg Publishers, 1993, pp. 88–89
- ^ 4.0 4.1 ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, עמוד 203
- ↑ J., Evans, Richard (2008). The Third Reich in power, 1933–1939. Allen Lane. p. 461. ISBN 978-0-7139-9649-4. OCLC 282554619.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 William L. Shirer, The Rise and Fall of the Third Reich: A History of Nazi Germany, New York, Simon & Schuster, 2011, p. 263
- ↑ William L. Shirer, The Rise and Fall of the Third Reich: A History of Nazi Germany, New York, Simon & Schuster, 2011, p. 265
- ↑ T. W. Mason, Social Policy in the Third Reich: The Working Class and the "National Community", 1918–1939, Oxford: UK, Berg Publishers, 1993, p. 160.
- ^ 9.0 9.1 Richard Bessel, Nazism and the War, New York: Modern Library, 2006, p. 67
- ↑ Childers, Thomas (2001). "Racial Policy and the Totalitarian State" (in English). A History of Hitler's Empire, 2nd Edition. Episode 7. The Great Courses. Event occurs at 12:20–12:41. https://www.wondrium.com/a-history-of-hitlers-empire-2nd-edition. Retrieved 28 March 2023.
חזית העבודה הגרמנית41880843Q312526