לדלג לתוכן

חוק צ'יילד-לאנגמיור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

באלקטרוניקה של שפופרות ריק, חוק צ'יילד-לאנגמיוראנגלית: Child–Langmuir law) מתאר את הזרם העובר בין הקתודה לאנודה של שפופרת ריק כפונקציה של המתח החשמלי ביניהן. החוק קובע שהזרם העובר מצוי ביחס ישר לחזקה ה-3/2 של המתח בין הלוחות וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם. החוק נקרא על שם הפיזיקאים קלמנט צ'יילד ואירווינג לאנגמיור.

מבחינה רעיונית, החוק מתאר את האופן שבו מגבילה השפעת נוכחותו של "מטען מרחבי" בסמוך לקתודה את הזרם המועבר לאנודה: תאורטית, הזרם העובר בשפופרת צריך להיות שווה לזרם הפליטה התרמיונית כפי שמתואר על ידי חוק ריצ'רדסון, המייצג את המטען הזמין הנפלט ליחידת זמן. בפועל, זרם הפליטה שכפי שנחזה על ידי חוק ריצ'רדסון גדול בכמה סדרי גודל מאשר זה שנמדד בניסוי. ההסבר לכך הוא שרוב האלקטרונים הנפלטים מהקתודה מובלים בחזרה אליה על ידי דחיה של ענן האלקטרונים הנוצר ממש בסמוך אליה על ידי הצטברות של אלקטרונים שנפלטו.

ניסוח החוק

עבור אלקטרונים, צפיפות הזרם J (הנמדדת ביחידות אמפר למטר רבוע) היא:

J=IS=4ε092emeV03/2d2

כאשר I הוא הזרם העובר ו-S הוא שטח הלוחות; e ו-me הם מטען ומסת האלקטרון, V0 הוא המתח בין הלוחות ו-d המרחק ביניהם.

גזירת החוק

בגזירת החוק מניחים את ההנחות הפיזיקליות הבאות:

  • האלקטרונים נעים באופן בליסטי בין לוחות האלקטרודות (ללא פיזור).
  • האלקטרונים במשטח הקתודה הם בעלי מהירות אפסית.
  • האלקטרודות שטוחות, מקבילות ומתייחסים אליהם בתור משטחים אינסופיים שווי פוטנציאל.
  • מצב המערכת הוא יציב - מתח האנודה נשאר קבוע לזמן מספיק ארוך עד להתייצבות זרם האנודה.

הנחות אלו ממירות בעיה תלת-ממדית מורכבת לבעיה חד־ממדית, ולכן הן מאפשרות לפתח משוואה דיפרנציאלית רגילה עבור הפוטנציאל החשמלי V(x) בכל נקודה כפונקציה של המרחק x של הנקודה מהקתודה. ממשוואת שימור האנרגיה עולה שמהירות האלקטרונים u מקיימת:

12meu(x)2=eV(x)u(x)=2eV(x)me

הנחת היציבות של המערכת גוררת שכיוון וגודל צפיפות הזרם J(x) אחידים במרחב, כך שאין הצטברות משתנה בזמן של מטען מרחבי בנקודה מסוימת. תחת הנחה זאת, ניתן לרשום את צפיפות הזרם באופן הבא:

J(x)=ρ(x)u(x)=constρ(x)=J2eV(x)me

מצד שני, משוואת פואסון מאפשרת לקשר בין הפוטנציאל החשמלי V(x) לצפיפות המטען המרחבי ρ(x):

2V=ρε0d2Vdx2=ρ(x)ε0

ואם נציב את התוצאה הקודמת במשוואה האחרונה נקבל את המשוואה הדיפרנציאלית:

d2Vdx2=Jε02eV(x)me

זוהי משוואה דיפרנציאלית לא ליניארית מסדר שני. כדי לפתור אותה נכפול את שני האגפים ב-dVdx ונקבל:

d2Vdx2dVdx=JdVdxε02eV(x)me

ניתן לרשום משוואה זאת גם באופן הבא:

12ddx(dVdx)2=2Jme2eε0dVdx

ואם נבצע אינטגרציה בשני האגפים נקבל:

12(dVdx)2=2Jme2eε0VdVdx=(4Jme2eε0)12V14

וזאת כבר משוואה דיפרנציאלית שניתן לפתור באמצעות הפרדת משתנים:

dVV14=(4Jme2eε0)12dxV(x)=Ax43

כאשר מתנאי השפה - שהם V(x=0)=0 ו-V(x=d)=V0 - נובע שהקבוע A שווה ל- V0d43. מצד שני, מאינטגרציה של שני האגפים נובע גם שהקבוע A הוא:

A=(34(4Jme2eε0)12)43=(3/2)43(me2e)13ε023J23

והשוואה בין שני הביטויים שהתקבלו עבור A נותנת את חוק צ'יילד-לאנגמיור:

J=(A((3/2)43(me2e)13)/ε023)32=((V0/d43)((3/2)43(me2e)13)/ε023)32=4ε092emeV03/2d2

ראו גם

חוק צ'יילד-לאנגמיור41938455