חוק פסיקת ריבית והצמדה

חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961

פרטי החוק
תאריך חקיקה	14 ביוני 1961
תאריך חקיקה עברי	ל' בסיוון תשכ"א
גוף מחוקק	הכנסת הרביעית
חוברת פרסום	ספר החוקים 348 מ-29 ביוני 1961, עמ' 192
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד המשפטים
מספר תיקונים	9
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 אושר בכנסת הרביעית, והוא בא לתת לרשות שיפוטית שחייבה בעל דין לשלם סכום כסף לבעל דין אחר, סמכות לפסוק גם תשלום ריבית והצמדה למדד על אותו סכום.

היסטוריה חקיקתית

עד לחקיקת חוק זה עסק בפסיקת ריבית סעיף 112 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני, אך פסיקת בית המשפט העליון קבעה שסעיף זה מאפשר פסיקת ריבית רק בתביעות על הפרה של התחייבויות חוזיות או מעין­־חוזיות, ורק על התקופה שעד מתן פסק הדין. בנוסף קבעה פסיקה זו כי "אין בארץ הוראה חוקית מפורשת המקנה לשופט באופן כללי, את הסמכות לחייב את הנקבע בתשלום ריבית על סכום פסק הדין." כדי לפתור ביה זו ובעיות נוספות במצב החוקי שהתקיים, קבעו דברי ההסבר להצעת החוק:

כל המעכב בידיו שלא כדין כספי זולתו מן הראוי שיפצנו על כך. החוק המוצע בא לתת בסיס אחיד ושלם לפסיקת הריבית. הוא מעניק סמכות זו לכל רשות המוסמכת לפי כל דין לפסוק את התשלום, כגון בתי דין שונים, ממונים ובוררים, ולא רק לבתי המשפט הרגילים; והוא מאפשר פסיקת ריבית על כל חיוב בתשלום, בין שהוא על פי התחייבות חוזית ובין שהוא על פי תביעת נזיקין או באופן אחר.

החוק אושר בכנסת ב-14 ביוני 1961 וביטל את סעיף 112 לחוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני. בנוסחו הראשון עסק החוק רק בפסיקת ריבית, ובהתאם לכך נקרא "חוק פסיקת ריבית". מיום חקיקתו תוקן החוק 9 פעמים.

בתיקון מס' 3 משנת 1978, שנחקק לאחר שנים אחדות של אינפלציה בישראל, נוספה לחוק האפשרות לפסיקת הפרשי הצמדה, ובהתאם לכך שונה שם החוק לשמו הנוכחי, "חוק פסיקת ריבית והצמדה". דברי ההסבר להצעת החוק נימקו זאת:

החוק כיום איננו מסמיך את הרשות השיפוטית לפסוק הפרשי הצמדה על החוב הפסוק. במציאות הכלכלית הנוכחית, שבה הולך ופוחת ערך הכסף בצורה תלולה, האפשרות לצאת ידי חובת החוק על ידי תשלום החוב בערכו הנומינלי, כשערכו הריאלי שונה לחלוטין מזה שהיה בעת היווצרות עילת התביעה, מהווה פיתוי ועידוד לחייב להשהות את תשלום חובו תקופה ממושכת ככל האפשר. עיכוב הכספים מאפשר לו להשקיעם בדברי ערך או בהשקעות צמודות, או לסחור וליהנות מפירותיהם, כך שבסופו של דבר נמצא שהחייב לא רק שאינו נענש על עיכוב כספי זולתו שלא כדין אלא גם מקבל "פרס" על כך בצורה של הטבות כספיות ניכרות, ואילו בעל החוב נמצא בעת תשלום החוב במצב כלכלי גרוע בהרבה מזה שהיה נמצא בו אילו היו רשויות המשפט מאלצות את החייב להחזיר את החוב סמוך למועד שבו נוצרה עילת התביעה.

תיקונים נוספים לחוק עסקו בליטוש כללי חישוב הריבית וההצמדה. עיקרי בהם הוא תיקון מס' 9 שתוקפו מתחילת שנת 2025, שבו נעשתה רפורמה בכללי חישוב הריבית וההצמדה, בהתאם להמלצות ועדה בין־משרדית שמינו שר האוצר ושרת המשפטים בשנת 2018. לפי דברי ההסבר להצעת החוק, התיקונים "נועדו להבטיח כי הריביות שייקבעו לפי חוק פסיקת ריבית יממשו את תכליות החוק, תוך שמירה על האיזון בין האינטרסים של הנושים והחייבים".

עשרות חוקים מפנים להגדרות ולכללי החישוב שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, לשם חישוב סכומים הנקבעים בהם. כללים אלה מקובלים גם בחוזים רבים ביחס לסכומים הנקבעים בהם. אתרי אינטרנט אחדים מציעים מחשבון לחישוב סכומים בהתאם להוראות חוק זה.

הוראות החוק

רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום פסוק, הוצאות משפט או שכר טרחת עורך דין, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק על הסכום הפסוק, על ההוצאות או על שכר טרחת עורך הדין, כולו או חלקו, ריבית שקלית והפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן (או מדד אחר שקבעה הרשות השיפוטית). רשות שיפוטית לעניין זה היא "בית משפט, בית דין או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין, או לקבוע סכום המשתלם לבעל דין, לרבות בורר וכן רשם ההוצאה לפועל כשהוא מוסמך על פי דין לפסוק או לקבוע סכום כסף".

תקופת הריבית או הפרשי ההצמדה שנפסקו תהיה מיום הגשת התביעה ועד מועד הפירעון, לעניין הסכום הפסוק, ומיום מתן ההחלטה ועד מועד הפירעון, לעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין; ואולם, הרשות השיפוטית רשאית לקבוע מועד אחר שממנו תחל התקופה כאמור, שלא יקדם ליום היווצרות עילת התביעה או למועד ההוצאה או תשלום שכר טרחת עורך הדין, לפי העניין.

שר האוצר, לאחר התייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, קובע בתקנות את השיעורים במונחים שנתיים, את דרך חישובם ואת אופן פרסומם מדי רבעון של כל אלה:

(1) ריבית שקלית;

(2) ריבית צמודה;

(3) דמי פיגורים.

בהתאם לסמכות זו הותקנו תקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס״ג–2003, שהוחלפו ב-1 בינואר 2025 בתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת השיעורים במונחים שנתיים של ריבית שקלית, ריבית צמודה ודמי פיגורים, דרך חישובם ואופן פרסומם), התשפ״ה–2024. שיעורי הריבית, הנקבעים מדי רבעון, מתפרסמים בילקוט הפרסומים.

החוק קובע סייגים אחדים:

(א) אין לפסוק ריבית לפי חוק זה אם נקבעה בהסכם בין בעלי הדין או בחיקוק הוראה בדבר תשלום ריבית בשל פיגור בתשלום.

(ב) אין לפסוק הפרשי הצמדה או ריבית צמודה והפרשי הצמדה לפי חוק זה –

(1) אם קיים בין בעלי הדין הסכם על הצמדה;

(2) אם קיים בין בעלי הדין הסכם על ריבית פיגורים וההסכם נכרת אחרי יום ה' בכסלו תשל"ד (30 בנובמבר 1973);

(3) אם נקבעה בחיקוק אחת מאלה:

(א) הוראה בדבר תשלום הפרשי הצמדה או סעד אחר, למעט ריבית, מחמת פיגור בתשלום;

(ב) הוראה בדבר שלילת תשלום הפרשי הצמדה, בין שלילה מלאה ובין שלילה חלקית מבחינת השיעור או התקופה.

(ג) לא יתווספו דמי פיגורים לפי חוק זה אם נקבעה בהסכם בין בעלי הדין או בחיקוק הוראה בדבר תשלום דמי פיגורים או תשלום אחר בשל פיגור בתשלום.

הוראות החוק חלות גם על פיצוי שנפסק במשפט פלילי, למשל לפי סעיף 77 לחוק העונשין, ולעניין תקופת הריבית רואים את יום הגשת כתב האישום כיום הגשת התביעה.

קישורים חיצוניים

• חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, בספר החוקים הפתוח
• היסטוריית החקיקה של חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חוק פסיקת ריבית והצמדה42155718Q136799627