חוק השחיטה (שוודיה)
חוק השחיטה (בשוודית: Lag angående slakt av husdjur), הוא חוק שוודי משנת 1937 האוסר שחיטה ריטואלית, אלא אם כן הבהמה הייתה לפני כן בחוסר הכרה, והשחיטה היהודית תתאפשר רק על ידי הימום חשמלי לבהמה בטרם שחיטתה. אחר השתדלויות שונות לא הצליחו לבטל את החוק. רבני ישראל ישבו לדון בזה, וישנם צדדים לאיסור וצדדים להיתר.
רקע
ערך מורחב – המאבק על השחיטה הכשרה
החל משנת 1864 החלו ארגוני הגנה על בעלי-חיים לפעול לאיסור השחיטה והשחיטה היהודית בכללה. פעילות זו עוררה דיונים והצעות חוק שונות לאיסור השחיטה היהודית. עם הזמן התפשטה בכל אירופה המגמה לאסור את השחיטה.
הנימוקים העיקריים לאוסרה הייתה הצער בעלי חיים הכרוך בטיפול הבהמה והכנתה לשחיטה, והכאב של הבהמה בעת השחיטה עצמה ולאחריה כאשר היא עדיין נתונה להכרה מלאה.
המדינה הראשונה בה נאסרה השחיטה הייתה מדינת שווייץ, לאחר מכן נאסרה השחיטה בעוד מדינות בזה אחר זה, בפינלנד (לאחר השתדלות הרב שמעון פדרבוש בפני הפרלמנט הפיני הותר הדבר). בנורווגיה ובוואריה בשנת 1930. בשנת 1933 נאסרה השחיטה גם בגרמניה עם עלות הנאצים לשלטון, ובשנת 1936 נאסר גם לייבא שחיטה כשרה לתוככי גרמניה.
בשנת 1937 נאסרה השחיטה גם בשוודיה, אך בהסתייגות, אם השחיטה נעשית על ידי הקדמת הימום לבהמה תותר השחיטה. בעקבות החוק החדש בשוודיה גם בהונגריה ובאיטליה נאסרה שחיטת בהמה שאינה מהוממת בשנת 1938. עם התפשטות השלטון הנאצי הוחל איסור זה גם במדינות נוספות כסלובקיה ופולין.
הימום הבהמה
על מנת לפתור חלק מבעיות הטיפול בבעלי החיים, ובעיקר השכבת הבהמה לשחיטה השתדל ד"ר מנחם שלמה לובן למצוא פתרון מדעי לכך. ד"ר לובן העלה בתחילה כי ניתן להזרים חשמל מועט לבהמה, אשר זה יספיק להמם אותה ולהשכיבה מבלי לגרום פגם-מטריף פנימי. ד"ר לובן עצמו, לאחר ניסויים רבים, הגיע למסקנה, כי כל שימוש בזרם חשמלי מזעזע את הבהמה וגורם לה פגמים ובכך מטריפים חלקיה הפנימיים.
מלבד זאת יש צדדים נוספים ואיסורים נוספים בהימום טרם השחיטה:
טעמו של הרב יוסף רוזין, היות שהמתת הבהמה צריכה להיות דווקא על ידי השחיטה ולא על ידי גורם נוסף אחר, ממילא נאסרת הבהמה, מכיוון שההימום מסייע להמתת הבהמה.
טעם נוסף אותו העלה רבה של סטוקהולם והשו"ב הראשי, הרב יעקב ישראל זובער, הוא חשש בליעת דם באיברים, היות שהימום הבהמה גורם גם להאטת מרוצת הדם, על כן ישנו החשש שהדם נבלע באיברים.
לאיסור הימום הבהמה הצטרפו חשובי הרבנים, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, הרב שלמה דוד כהנא, ועוד. בקשר עם מאבק השחיטה בפולין יצאו למעלה משמונה מאות רבנים בקריאה לשלטונות שיימנעו מחקיקת חוק זה, בייחוד בהתחשב בעובדה שבפולין היו כשלושה מיליון וחצי יהודים.[1]
הימום חשמלי לבהמה בשוודיה
בעקבות ההצעה שהועלתה להזרים חשמל לבהמה, ובכך להמם אותה ולגרום לה את מניעת הכאב, הלחץ מטעם השלטונות, וגם מהקהילה היהודית, אשר סברו כי בזרם חשמלי חלש ניתן להשיג את המבוקש, גבר יותר ויותר.
בעקבות זאת, בשנת 1937 שלטונות החוק בשוודיה חוקקו כי החוק אוסר שחיטה ריטואלית, אלא אם כן הבהמה הייתה לפני זה בחוסר הכרה, והשחיטה היהודית תתאפשר רק על ידי הימום חשמלי לבהמה בטרם שחיטתה. שלטונות שוודיה היו הראשונות בחקיקת חוק זה המחייב הימום חשמלי לבהמה.[2] החוק היה אמור להיכנס לפועל בתוך שנה, עד שנת 1938, בכך הוגבר הצורך לפתרון עבור הקהילה היהודית בשוודיה על שאלה זו.
הקהילה היהודית בשוודיה כבר התעסקה בשאלה זו שנים מקודם, וכך כתב, בט"ו סיון תרצ"ד, הרב ישראל זובער אל הרב יוסף רוזין, "היות שבאיזו מדינות אסרו עלינו את השחיטה לגמרי, וגם במדינתנו שאלה השליטה עומדת על הפרק ומי יודע איך יפול דבר ואם ח"ו...", אחר זה שואלו על ההימום האלקטרוני, בתוספת ציון דעתו לאיסור ההימום מצד ארבעה טעמים המפורטים במכתבו.
על כך ענה הרב רוזין, בתשובה מיום ה' שלח תרצ"ד, אחרי נתינת טעמיו לאיסור "לכן ח"ו להתיר זה".
בי"ט אב תרצ"ה כתב שוב הרב יוסף רוזין בשלילת ההימום החשמלי, לקהילת שוודיה, "ח"ו להתיר זה וכבר השבתי כמה פעמים לאיסור גמור חשש נבילה . . לכן לדינא אי אפשר להתיר באופן כזה בשום אופן ואקצר".[3]
עריפת כל המפרקת
שאלה נוספת שהתעוררה, היא עריפת כל הראש על פי דרישת הממשלה השוודית, וכך כותב הרמ"א (יורה דעה, סימן כד, הלכה ה): "והמנהג להטריף אפילו לא חתך רק רוב המפרקת, ואין לשנות, כי יש מרבוותא סוברין כן". אמנם בשו"ע ובנו"כ יש המקילים בזה באופנים שונים. בפועל רבו המתירין בזה בעופות הקטנים בשעת הדחק.
על ההיתר מהרב חיים עוזר גרודזנסקי סיפר הרב זובער במכתבו לרב יוסף אונא, תוך התעניינות בסכין מיוחדת המיועדת לכך:
"באתי במכתבי דנא לבקש להודיעני ע"ד שחיטת העופות על פי הסכין המחודש, והוא, ד"ר עהרענפרייז, אמר לי שהרב ד"ר האפפמאנן מברעסלוי סיפר לו שבמאנהיים המציאו סכין כזה שיכולים לשחוט בו ולעשות תיכף התזת הראש בבת אחת ושעל זה יש היתר מהגאון, ר"ח עוזר מווילנא – ויש לי העתקה ממכתב זה – וכן ד"ר וויינבערג ה"י כתב היתר ע"ז אך לא ראיתי את זה. וגם אני בעצמי כתבתי בארוכה על כך ולדעתי ג"כ היתר גמור יש בזה.
"היות שבמדינתנו עומדת כעת על הפרק שאלת השחיטה והחוק כפי ההצעה של המינסטעריון הוא שהראש מוכרח להיבדל – דער קאמפפ מוז געטרעננט וערן פאם קעפער – וע"כ עלינו לדעת מאופן השחיטה בסכין זה.
"ובזה הנני לבקש מכבוד הדר"ג לשלוח לנו תמונה לדוגמה מסכין זה, וכן להודיעני אם מעשה יכולים להשתמט בזה באופן נקל – היינו הצד המעשי מאופן שחיטה זו".
הרב אונא השיבו, תוך תיאור נתינת ההיתר וההסתגויות כי "הגאב"ד דק"ק ווילנא ר' חיים עוזר נ"י הסכים להתיר בעד בתי-החולים וגם בעד אחרים אם אין באפשרות להכניס בשר מן החוץ. גם עשו ניסיונות כמה פעמים והצליחו". לאחר מכן מסתייג מהשימוש בסכין, שכן אינו טוב לעופות גדולים (אווזים וכדומה) אלא רק לעופות קטנים (תרנגולים וכדומה), שכן יש בזה "חששות גדולים". וגם לעופות הקטנים אינו טוב כל-כך, רק אחר ניסיון השוחט פעמים רבות.
ומסיים "אקוה שתוכלו לבטל את הגזרה מבלי לשנות ממנהג אבותינו וד' יהי' בעזרתכם". ושוב חוזר ומזהיר כי "בוודאי שלא תחליטו את הדבר מבלי להתייעץ עוד הפעם עם גדולי תורה".[4]
תגובת הקהילה
לאחר שהוצעה הצעת ההימום תמך בה הרב מרדכי ערנפרייז, מראשי הקהילה, בהימום ובשחיטה כזו והורה להיתר. מר ערנפרייז רצה את תמיכת הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, והיה אמור לפוגשו אך לא הסתדרה נסיעתו והם לא נפגשו (בעבור השנים, בשנת תשי"ד, אסרה הרבנות הראשית לישראל שחיטה על ידי הימום, בראשות הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג).
כתב על כך הרב שלמה דוד כהנא אל הרב זובער בי' אדר ראשון תרצ"ח, "לפי הנשמע רוצים במדינתו להתיר ההימום קודם השחיטה באופנים שונים והתעמולה נעשית על ידי הרב החכם עהרענפרייז וכבר יצאו רבני מדינתנו באיסור נגד זה . . ואבקשו להודיעני מזה אם חזרו מדעתם להתיר ההימום".[5]
בו' ניסן תרצ"ז כתב אל הרב זובער, הרב חיים עוזר גרודזנסקי בעניין זה: "נצטערתי לשמוע כי הרב הד"ר ערענפרייז מתיר את ההימום לפני השחיטה. וכי כן הודיע לפני שרי הממשלה. וגם כתב בכל העיתונים השוויידים, שהוא מסכים על ההימום על ידי עלעקטריע בוודאי ראוי למחות נגד זה בכל תוקף וע"ז כתבתי לווארשא אודות זה.
"כידוע שקרוב לתשע מאות רבנים במדינת פולני' הגישו להממשלה דעתם שאין להתיר את השחיטה על ידי ההימום בשום אופן, כמדומה שגם הפרופיסור שאר הי' בין החותמים, ומוזר הדבר מאד איך יתיר דבר שאסרו כל הרבנים ממדינתנו[6] וכל גדולי הזמן, ודבר זה יוכל להיות לפוקה ולמכשול בכל תפוצות ישראל, ועד עתה לא הרהיב בנפשו שום רב העומד על המסורה להתיר את ההימום".[7]
הרב זובער בהוראת רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ', החל לשכנע את מר ערנפרייז בביטול תמיכתו, ואמנם הוא חזר בו מהסכמתו.
וכך כותב רבי יוסף יצחק שניאורסון אל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג[8]: "כפי הנשמע בראשונה הסכים לזה גם הפראפעסאר מר מ. עהרנפראייז רב הכולל דמדינת שוועדין, אכן באחרונה בקש מהממשלה לדחות החוק עד יתברר העניין על ידי רבנים מפורסמים עד כמה מתאים זה עם דת ישראל.
"יש אומרים אשר הפרפעסאר מר עהרנפרייז התחרט על אשר שגג בהסכמתו ומבקש לו מוצא איך לתקן הדבר.
"דבר זה נוגע הוא לכל המדינות, ובזה הנני לבקש את כת"ר אשר יכניס עצמו בזה לעורר את כבוד הרבנים הגאונים בכל המדינות להתענין בזה, ובהשפעת כת״ר הגדולה יפעול גם על הרבנים הנאורים כי יתנגדו להצעת ההימום לפני השחיטה והשם יתברך יהי' בעזר כת"ר אשר בכל אשר יפנה לטובה ישכיל ויצליח בגשם וברוח".
לאחר זמן הועלתה הצעה להמם את הבהמה לאחר שחיטתה ובדיקת סימניה בכך להסיח את דעת השלטונות, על ידי מניעת הפרכוס תיכף לאחר השחיטה, כתב אז הרב ישראל זובער אל הרב חיים עוזר גרודזנסקי ושאל לעצתו, וזה ענה בל' כסלו תרצ"ז:
"בדבר השאלה אדות ההמום בזרם אלקטרי לאחר השחיטה – כמובן לאחר הבדיקה בסימנים – בוודאי אין חשש בזה מכיוון שנעשה לאחר השחיטה והבדיקה בסימנים. וגם משום הבלעת דם באיברים אין לחשוש יותר מבהכאת הראש כמ"ש כת"ר. ואם יש תקוה שעי"ז לא יגעו לרעה בעצם השחיטה, בוודאי ראוי מאד לעשות בזה ולהרבות השתדלות עד כמה שאפשר, וד' יהי' בעזרם להעמיד יסודות הדת והכשרות על תלם".[9]
לא ידוע מה עלה בסופו של ניסיון זה, אך בהמשך השנים הועלתה שוב ושוב הצעה זו, להיתר ולאיסור.
בשנים הבאות וכיום
לפועל לא הצליח חפצו של הרב ישראל זובער, ובשוודיה נאסרה השחיטה. הרב זובער החליט להמשיך את השחיטה היהודית על אף שהיה זה בניגוד לחוק. במשך תקופה ארוכה היה יוצא בספינה מעבר לגבול, ושם היה שוחט בהמות ועופות, כאשר לקראת החגים היה שחוט כמויות גדולות יותר של בשר.
ההוצאות הכרוכות בנסיעה זו הביאו לכך שמחיר הבשר התייקר. משום כך החליט למצוא דרך חילופית לקיום השחיטה בשוודיה. וכך במשך תקופה ארוכה נהג לשחוט ללא אישור, אך גם לשלם את הקנס הקבוע לכך מראש.[10]
כעבור זמן הרב זובער נסע משוודיה, והקהילה היהודית החלה להשתמש בהימום חשמלי לפני השחיטה על סמך היתר זמני שניתן על ידי הרב צבי פסח פרנק, בשנת תשי"ב, לשוחט בסטוקהולם על פי תנאים שונים.[11] ההיתר עורר תמיהה.
הרב זובער, שלבינתיים התיישב בבוסטון הביע את תמיהתו לרבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ' על ההיתר, ושאלו על כך, ועל כך ענהו בו' אדר תשי"ב[12]:
"במענה על מכתבו . . ובו מתאר מצב השחיטה במקומו לפנים בסטוקהולם במדינת שוועדען אשר הממשלה מתרת שם השחיטה דווקא על ידי הימום עלעקטרע לפני זה, וכת"ר אסר את זה, אבל אח""כ המציאו לו היתר מרבנים באה"ק ת"ו". וממשיך למנות הסיבות הפשוטות אשר כל רופא יודע שאפשר שימית את הבהמה, וכותב ג' טענות על ההיתר. ומסיים, "אבל המורם מכל זה, שכיון שכבודו כבר כתב דעתו לאיסור, לדעתי יחזור על דבריו בזה ובפרט ע"פ כל הנכתב לעיל".
ב-1933 פתר הרב ד"ר שמעון פדרבוש את בעיית השחיטה בפינלנד, עקב כך פנו ראשי הקהילה בסטוקהולם אליו, בתקווה שימצא פתרון הולם לבעיה, אמנם עלה בדעתו לכתוב בירור הלכה בעניין, וערך ניסויים להימום לא חשמלי, והעלה לעשות הימום בעזרת נשימת אוויר מחניק שאינו מזיק לבהמה אלא מהממה לזמן מה.[13] פעולת ההימום על ידי שהבהמה נושמת לתוכה אוויר המחזיק רק יסוד החנקן, היינו אוויר שמתרוקן מיסוד החמצן. נשימת אוויר שכזה מביאה לידי התעלפות ואיבוד התודעה, וכמובן גם לידי חדלון הרגשה של צער וכאב.
לפתרון הימום זה הסכים במידה מסוימת גם הרב שמעון דוד כהנא, תוך הסתייגות שאין לעסוק בשאלה זו, כיוון שזה נותן פתחון פה לשונאי ישראל. אך הרב מרדכי יעקב ברייש בספרו 'חלקת יעקב', הרב יצחק יעקב ווייס בספרו 'מנחת יצחק' והרב יחיאל יעקב ווינברג בספרו שרידי אש[14] הורו לאסור גם שחיטה על ידי הימום כזה.
הקהילה פנתה גם אל הרב שלמה גורן לגבי היתר השחיטה, וזה אחר תשובה ארוכה ומפולפלת כתב:[11]
"אינני שותף לעצם ההיתר של שחיטה לאחר הימום, הן משום שאין לנו אפשרות להתיר את זאת מבחינת ההלכה עצמה, והן משום שעלינו לציית לגדולי ישראל וגאוניו שרי התורה ועמודי ההוראה הלא המה הגבורים אנשי השם זצ"ל: הגאון הרב דב בער כהנא שפירא מקובנא והגאון ר' יוסף רוזין מרוגטשוב וכן הגאון ר' חיים עוזר גרודז'נסקי זצ"ל שכתבו במפורש לאסור ללא כל פשרות ותנאים וכן שאר גאוני ישראל אסרו את ההימום בכל צורה שהיא.
"אלא שאתם, שקיבלתם למעשה את ההיתר מפיו של הגרצ"פ פרנק זצ"ל ונוהגים על פיו, עליכם לפחות למלא אחר התנאים דלעיל כדי למנוע תקלה גדולה וחמורה יותר.
"אלה הדברים אשר העליתי במצודתי בנושא חמור זה ואם כי מבין אנכי את הקשיים בפניהם אתם עומדים, אין להתייאש מסכויי ההצלחה, ואם תפעלו במסירות נפש למען העברת הגזירה הרעה הזו מקהל ישראל וה' יהיה אתכם ויסייע בידי העושים והמעשים לבל יכשלו במאכלות אסורות והבא לטהר מסייעין אותו".
בעבור השנים הוצעה שוב השאלה על הימום הבהמה לאחר השחיטה, שהרב גרודז'נסקי הורה להתירה. השאלה הופנתה אל הרב שלמה זלמן אוירבך שפסק להיתר. אך הרב משה שטרנבוך פסק לאסור.[15]
בפועל, בשוודיה כיום, אסורה השחיטה שלא על ידי הימום מוקדם לבהמה.
לקריאה נוספת
- תשובתו של הרב שלמה גורן "השחיטה היהודית בשוודיה" מחניים גיליון קטו (אייר תשכ"ז), עמוד ח ואילך.
- התכתבות הרב ישראל זובער עם הרב יוסף רוזין והרב עזריאל מונק בספר 'עדות נאמנה' (שו"ת על מאבק השחיטה באירופה), עמודים 139–143.
- התכתבות הרב זובער עם הרב יוסף רוזין והרב חיים עוזר גרודזנסקי בקובץ 'עטרת חכמים' (תומכי תמימים מאריסטאון), עמודים מה-מח.
- התכתבות הרב ישראל זובער עם הרב יוסף אונא "בעניין שחיטת עופות בחתיכת כל המפרקת" בספר 'שואלין ודורשין' עמודים לג-לד.
- בגוף הנידון להיתר ולאיסור בהרחבה ראו בספרים – שרידי אש, חלק א (ווינברג); עדות נאמנה (מונק); זכרון יעקב (זובער); נתיבות התלמוד (פדרבוש); אגרות קודש (חב"ד-לובביץ'), חלק ה', עמוד רנ ואילך.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כללות שני פרקי הרקע מיוסדים ערוכים על פי 'עדות נאמנה'.
- ^ עדות נאמנה.
- ^ קובץ עטרת חכמים (ניו ג'רזי), עמודים מא ואילך. עדות נאמנה עמוד 139 ואילך.
- ^ תכתובת זה מתוך 'שואלין ודורשין' בספרו של הרב אונא.
- ^ הציטוט מתוך 'זכרון יעקב' עמוד קמג.
- ^ ראו בספר 'עדות נאמנה' קול קורא מרבני פולין.
- ^ הציטוט מתוך קובץ 'עטרת חכמים' (ניו ג'רזי) עמוד מח.
- ^ אגרות קודש (ריי"צ), חלק ד, עמוד נה ואילך.
- ^ קובץ עטרת חכמים (ניו ג'רזי), עמוד מז.
- ^ בתוך תולדות חייו בספר חסידים הראשונים, עמוד 239.
- ^ 11.0 11.1 תשובתו של הרב שלמה גורן, "השחיטה היהודית בשוודיה", מחניים גיליון קטו (אייר תשכ"ז), עמוד ח ואילך.
- ^ אגרות קודש, חלק ה, עמוד רנ ואילך.
- ^ ראשונים לציון הנה הנם, גאולה בת יהודה, עמוד שפ, וראו בספרו נתיבות התלמוד.
- ^ חלק א, עמודים ז-ח. שם הובאו גם דעות הרבנים ברייש ווייס.
- ^ השחיטה וצער בעלי חיים, ישראל מאיר לוינגר, עמוד קכו. הספר באתר דעת.
31559604חוק השחיטה (שוודיה)