חוסט

חוסט
Xуст

בית הכנסת בחוסט
מדינה
מחוז
תאריך ייסוד	1090
גובה	164 מטרים
אזור זמן	UTC +2
http://www.khust.org
(למפת אוקראינה מוגדלת)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים חוסט (למפת אוקראינה רגילה)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים חוסט (למפת זקרפטיה רגילה)   אוז'הורוד מוקצ'בו וינוהרדיב סבליאבה רחיב לבוב איוואנו-פרנקיבסק רומניה הונגריה סלובקיה פולין חוסט (למפת זקרפטיה מוגדלת)   אוז'הורוד מוקצ'בו וינוהרדיב סבליאבה רחיב לבוב איוואנו-פרנקיבסק רומניה הונגריה סלובקיה פולין חוסט

חוסט או הוסט (באוקראינית, ברוסית וברוסינית: Xусt; ברומנית: Hust; בסלובקית: Chust; בהונגרית: Huszt; ביידיש: חוסט, קרי (בניב הרוסי): "חיסט") היא עיר היושבת ליד הנהר חוסטץ במחוז זקרפטיה שבאוקראינה המערבית. היא משמשת כעיר הבירה של נפת חוסט.

מקור השם

השם מיוחס כנראה לשם הנחל חוסטץ או חוסטיצה, הבא מן המילה הסלבית "חוסטקה" שמשמעותה "מטפחת". יש שמקשרים את שם העיר למרכיב מזון רומני מסורתי – חוסטי.

היסטוריה

העיר מוזכרת לראשונה בשם חוסת' בשנת 1329. טירתה נבנתה בשנת 1090 על ידי מלך הונגריה, לסלו הקדוש, כדי להגן על העיר מפני הקומנים. היא נהרסה במהלך הפלישה המונגולית להונגריה ב-1241 ונבנתה מחדש בשנת 1318 לערך.

ב-1458 כלא המלך מתיאש את דודו, מיהאי סילאגי בטירה. ב-1514, בהשפעתו של גיירגי דוז'ה ומרד האיכרים שלו בטרנסילבניה, נכבשה הטירה על ידי איכרים. ב-1526 האזור הפך לחלק מטרנסילבניה.

צבאו של פרדיננד הראשון כבש את העיר ב-1546. ב-1594 הרסו הטטרים את העיר, אולם הטירה נשארה בשלמותה. הטירה הושמה במצור מספר פעמים במהלך ההיסטוריה: ב-1644 על ידי הפולנים מצבאו של גיירג' רקוצי הראשון, ב-1657 שוב על ידי הפולנים וב-1661 עד 1662 על ידי העות'מאנים ובני בריתם הטטרים. הרוזן פרנץ רדיי, הנסיך השליט בטרנסילבניה באותה עת, מת בטירה בשנת 1667. עצמאותה של טרנסילבניה הוכרזה בטירה בשנת 1703. הטירה הוכתה על ידי ברק ב-1766 ונשרפה, וב-1798 סופה העיפה את המגדל שלה ממקומו. היא לא נבנתה מחדש מאז.

ב-1910 מנתה חוסט 10,292 תושבים, רובם רוסינים. כמו כן היו גם הונגרים וגרמנים. עד חוזה טריאנון העיר הייתה שייכת להונגריה. לאחר מלחמת העולם הראשונה היא הועברה לרומניה, ובהמשך לצ'כוסלובקיה. בין דצמבר 1938 למרץ 1939 שימשה חוסט כעיר הבירה של הרפובליקה קצרת הימים, קרפטו-אוקראינה. במרץ 1939 שוב פלשו אליה ההונגרים.

בשנת 1944 הקימו הגרמנים גטו בעיר, שהכיל למעלה מ-5000 יהודים. יושביו הועסקו בעבודות כפייה. בין ה-24 במאי ל-6 ביוני 1944 שולחו כל יהודי הגטו לאושוויץ. יהודים שהצליחו להימלט ליערות נרצחו ברובם בידי הונגרים ואוקראינים.

באוקטובר 1944 נכבשה העיירה בידי הצבא הסובייטי ובתושבים הגרמנים וההונגרים בוצע טרנספר.

אוכלוסייה

ב-2001 היו בחוסט 31,900 תושבים, מהם:

• 28,500 (89.3%) אוקראינים
• 1,700 (5.4%) הונגרים
• 1,200 (3.7%) רוסים
• 100 (0.4%) צוענים

אטרקציות

• הריסות הטירה מהמאה ה-11
• כנסיית מבצר הפרוטסטנטים
• הכנסייה הרומית הקתולית
• הכנסייה האורתודוקסית

היסטוריה יהודית

אנדרטה לזכר יהודי חוסט והסביבה שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

בינואר 1941 נמנו בחוסט 6,023 יהודים, 28% מאוכלוסייתה. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית, רובה סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה קיימה בית ספר, "בית יעקב", לנערות ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן. משנות העשרים של המאה העשרים התקיים גם בית ספר ציוני וכן ארגונים ציוניים. תחת הכיבוש הגרמני ממרץ 1944 הוקם בעיר גטו, אשר יושביו הועסקו בעבודות כפייה. בין ה-24 במאי ל-6 ביוני 1944 שולחו כל יהודי הגטו לאושוויץ. יהודים שהצליחו להימלט ליערות נרצחו ברובם בידי הונגרים ואוקראינים.

ישיבה

ב-1861 ייסד רבי משה שיק, הידוע בשם "המהר"ם שיק" את מה שהייתה אז הישיבה הגדולה ביותר במזרח אירופה, בעיירה חוסט. בישיבה היו למעלה מ-800 תלמידים.

רבני חוסט

בקהילת חוסט כיהנו רבנים חשובים, ששמם של רובם התפשט הרבה מעבר לגבולות הקהילה.

• בשנת תקע"ב (1812) קיבלה הקהילה הקטנה על עצמה את הרב יעקב, יליד זידיטשוב, נכד רבי שמעלקא מניקלשבורג.
• אחריו - רבי יעקב גוטליב מטוקאי.
• בשנת תר"ה (1845) רבי מנחם אייזנשטטר (בנו של המהר"ם א"ש), שהיה לאחר מכן רב העיר אונגוואר לאחר פטירת אביו. נפטר בתר"ל (1870).
• רבי שמואל שמעלקא קליין, מחבר הספר "צרור החיים". נפטר בתרל"ה (1875), בהיותו רב העיר סעליש.
• משנת תרכ"א (1861) כיהן ברבנות המהר"ם שיק עד ליום פטירתו בשנת תרל"ט (1879).
• אחריו כיהן רבי עמרם בלום, מחבר ספר שו"ת "בית שערים", כרבה של חוסט במשך שנתיים. נפטר בשנת תרס"ז (1907), בהיותו רב העיר ברט אויפאלו.
• אחריו כיהן רבי יואל צבי ראטה, מחבר ספר שו"ת "בית היוצר", עד פטירתו בשנת תרנ"ג (1893).
• אחריו כיהן רבי משה גרינוולד, מחבר הספר "ערוגת הבושם", עד פטירתו בשנת תרע"א (1911). בשנת 2022 קראה עיריית חוסט רחוב בעיר על שמו.
• אחריו כיהן כרב בנו הבכור רבי אברהם יוסף גרינוולד, שלאחר מכן כיהן כרב העיר אונגוואר. נפטר בתרפ"ח (1927).
• לאחריו כיהן רבי יוסף צבי דושינסקי (מאוחר יותר רבה של ירושלים). נפטר בשנת תש"ט בירושלים, בזמן מלחמת העצמאות, ונקבר בבית הקברות הסמוך לבניין שערי צדק הישן.
• הרב האחרון היה רבי יהושע גרינוולד, נכדו של רבי משה גרינוולד. בחירתו הייתה מלווה בסכסוך קשה בקהילה כנגד תומכי דודו, רבי יעקב יחזקיה גרינוולד מפאפא, שטען גם הוא למשרה. אנשיו של האחרון התפלגו והקימו את 'עדת יראים שומרי הדת' הנפרדת. רבי יהושע כיהן ברבנות עד גירוש הקהילה לאושוויץ בשנת תש"ד (1944). הוא שרד את המלחמה והקים קהילה למען ניצולי השואה מחוסט בברוקלין. נפטר בשנת תשכ"ט, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. כיום חתנו, הרב פנחס דוד הורוביץ, מנהיג את הקהילה.

מלבד רבני העיר, היו בעיר מספר אדמו"רים חסידיים ובהם:

• האדמו"ר רבי ישראל יעקב לייפר, בן הזקונים של רבי מרדכי מנדבורנה, האדמו"ר הראשון בחסידות חוסט.
• בנו - האדמו"ר רבי שמואל שמעלקא לייפר.
• רבי משה טויב, האדמו"ר מקאליב.

עוד רבנים מפורסמים היו בעיר בהם: רבי יעקב קטינא, מחבר ספר "רחמי האב".

יהודי נוסף שהתגורר בחוסט והיה פעיל במועצה הוא משה "טעטשר" רוזנפלד.

גלריה

• 
  בית הכנסת של חוסט
• 
  פנים בית הכנסת

לקריאה נוספת

• קהילת חוסט והסביבה - ספר זיכרון, איסוף החומר, ריכוזו ועריכתו - צבי מנשל, עורך - דוד זית, רחובות, 2000
• אברהם פוקס, חוסט ובנותיה: לתולדות עיר ואם בישראל וקהילותיה הכפריות, ירושלים, תשס"ח 2007

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוסט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של חוסט
• הוסט (Huszt), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
• "חוסט", באתר JewishGen (באנגלית)
• שלמה יעקב גרוס, יצחק יוסף כהן, ספר מארמארוש: מאה וששים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, תל אביב, תשמ"ג, עמ' 241–266, באתר היברובוקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32050979חוסט