חבורת יהודה
.jpg)
חבורת יהודה היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל. הסלעים המרכיבים את חבורת יהודה הם: דולומיט, גיר וקירטון. החבורה מונה מספר רב מאוד של תצורות.
חבורת יהודה חשובה ביותר מבחינה הידרולוגית מכיוון שהיא היא שלד אקוויפר ההר, וממנה שואבים את מי התהום. כמו כן היא מקור חשוב לאבני הבניה המוכרים בשמות: "מלכה" - לבן בהיר ו"מיזי אחמר" - אדמדם בהיר.
סביבת היווצרות
החל מתור היורה אזור ארץ ישראל מצוי בשולי יבשה פאסיביים, כלומר תחום מעבר בין קרום יבשתי (שולי השילד הערבו-נובי) לבין הקרום האוקיאני של ים תטיס. גובה הים והתפשטותו על פני השטח השתנו לאורך התקופה, וחבורת יהודה מייצגת את תצורות הסלע שהורבדו בתקופה מאוחרת יותר באזורים שהיו מדף יבשתי רדוד של הים.החבורה כוללת יחידה דולומיטית ויחידה קרבונטית מגוונת (חוואר, גיר, קירטון ודולומיט).
האבחנה בין חבורת יהודה לחבורת כרנוב שקדמה לה יכולה להיעשות לפי אבחנה ביוסטאראטיגרפית כלומר בהתאם למאובנים שנמצאים בסלע. העמקת הים שבו הורבדה חבורת יהודה מוביל לריבוי פורמינפרים פלנקטוניים החיים בעמודת המים, ביחס ליצורים בנתוניים החיים על גבי הקרקעית. אבחנה זו קובעת את בסיס החבורה בתצורת טמון שבאמצעה מופיעים אמוניטים מגיל אלביאן. אבחנה אחרת בין החבורות הוא בהתאם למסלע, כך שהבסיס נמצא בגבול שבין היחידה החווארית-אואוליטית ליחידה הדולומיטית הכוללת בצפון את תצורות דלומיט יגור, כסולות ופרט כמון, בקידוחים במישור החוף את תצורת יכיני, בהרי יהודה את תצורות כפירה, גבעת יערים, שורק וכסלון ובננגב את פרט חביון מתצורת חצרה. במרבית הטבלאות הסטרטיגרפיות בבסיס חבורת יהודה בצפון ובמרכז מצויה תצורת עין-אל אסד המכונה גם "בלאנש" התצורה בנויה מגיר שיש בו סטילוליטים (תפרים בסלע). היא מופיעה בין השאר במצוק מנרה ובגליל העליון. היא הורבדה מעל תצורת חתירה של אבן חול שהורבדה באזור ימי, שבו לצד משקעים ימיים קרבונטיים הורבד גם חומר קלאסטי (בלייה מסלעי היבשת) שהוסע לים.
הגליל והגולן
בהרי הגליל סלעי החבורה יוצרים נוף טרשי-מצוקי אופייני. עוביה כ-700 מטר. בין התצורות שלה ניתן למצוא מהקדומה שבהן לחדשה שבהן[1]:
- תצורת כסולות - תצורה בגליל הכוללת דולומיט חווארי וחוואר עם תרכיזי פיריט.
- תצורת כמון - דולומיט מרוּבָּד וקווארצולית.
- תצורת דיר חנא - דולומיט או קירטון עם צור - כולל את פרט יערה ופרט ראש הנקרה.
- תצורת סכנין - דולומיט
- תצורת בענה - אבן גיר מהקנומן - לאבני התצורה יש חשיבות כלכלית עקב היותם אבני בנייה מבוקשות: אבן גיר לבנה גסת-גביש המכונה "מֶלֶכֶה", ואבן גיר לבנה דקת-גביש המכונה "מיזו חילו". בדרך כלל שכבות המלכה עבות ומעליהן מונחות שכבות דקות של מיזו-חילו. עובי התצורה כ-100 מטר.
תצורות נוספות בגולן כוללות את תצורת עין-אל אסד ("בלאנש"), טמון, וצלמון. תצורת טמון הנמצאת בגולן (וכן בשומרון) כוללת גיר, אבן חול וחוואר. היא נקראת גם "גיר האורביטולינות" (סוג של חוריריות גדולות). תצורת צלמון כוללת גיר וגיר חווארי עם שכבות ביניים של חרסית וחוואר. בסלע מופיעים גם אואוליטים ברזליים ומאובנים רבים.מכונה גם "גיר הקנמיצרס" עקב הופעת אמוניט הקנמיצרס שידוע בכפתורים הגסים שעל הקונכייה שלו. בצפון ישראל ניתן למצוא גם את תצורת עין-אל אסד שנזכרה לעיל ולאחריה תצורות הידרה, עספורי, ראמה וצלמון. בגיל הטורון ניתן למצוא תצורות כגון ירכא, קישק, בענה שנזכרה לעיל, וכן תצורת שונה.
באזור הכרמל - תצורת יגור כוללת את פרט כמון שנזכר לעיל וכן את פרט כרכרה המורכב מדולומיט, גיר וקירטון המכילים צור.
לצד תצורות קרבונטיות שונות (קירטון עוספיא, גיר בית אורן, קירטון חרייבה וקירטון ג'וגדיה) ניתן למצוא גם הרבדה של טוף (טוף איגזים, טוף פוריידיס, טוף אום א-טוס וטוף שפייה). בטורון ניתן למצוא תצורות כגון מוחרקה, דליה, גיר אום א-זינת וגיר קומבזה.
השומרון
בהרי השומרון החבורה מיוצגת על ידי סלעי גיר קשים הכוללים שכבות דקות של חוואר. עוביה נאמד ב-1,000 מטר. בשטח היא ניכרת בנוף הטרשי, בגובה של חצי מטר עד מטר וחצי. על סלעים אלה מתפתח קרום נארי שהוא קרום בליה המתפתח בתנאי אקלים לח על סלעים גיריים.
התצורות העליונות שלה תצורת ורדים ותצורת בענה מופיעות בשומרון:
- תצורת הוורדים נחשפת, בין השאר, במערב השומרון, בערוצים עמוקים. עבייה המרבי החשוף הוא 90 מטר. גילה קנומן עליון והיא בנויה דולומיט גס גביש, קשה, היוצר נוף של טרשים אפורים.
- תצורת בענה נחשפת באזור המחצבות שמדרום לכביש שכם - טולכרם, באזור משולש הכפרים א-רמה, כפר ראעי-עלאר, בשולי קמר אום אל-פחם ובאזור עזמוט שבשולי קמר פרעה. הסלע השולט הוא אבן גיר דקת-גביש, מרובדת היטב, עם בליה קרסטית. גיל התצורה טורון ועובייה נע בין 40 מטר ל-120 מטר.
יהודה
בהרי יהודה נחשף מחבורה זו חתך של 900 מטר המורכב מהתצורות הבאות:[2]
- תצורת כפירה - גיר אואוליטי מרובד שעם שכבות ביניים של דולומיט חווארי, ויש בה מאובנים רבים.
- תצורת גבעת יערים - דולומיט אפור, גס גביש עד בינוני גביש. הדולומיט מרובד עם אופקים של קווארצולית, חוואר וגיר. הסלע מכיל רודיסטים מצוררים.
- תצורת שורק - דולומיט חוארי צהבהב לחלופין עם שכבות חואר - עליה רוב הטרסות החקלאיות. מעיינות עין חמד וסטף נובעים משכבה זו.כוללת תרכיזי צור וכדורי אליהו.
- תצורת כסלון - מופיע כמצוק כהה אחיד, הבולט בנוף - מורכבת מדולומיט אפור וגיר דק-גביש.הדולומיט מאסיבי ויש בו שכבות ועגשות קווארצולית. ניתן למצוא מושבות רודיסטים וחלזונות.
- תצורת בית מאיר - שכבות דקות של דולומיט צהבהב לחלופין עם שכבות חואר. מתאים לטרסות חקלאיות.
- תצורת מוצא - השכבה החשובה בהרי יהודה שכן היא בנויה משכבות חואר - העוצרת מים. ממנה נובעים מאות מעיינות קטנים. עשירה במאובנים.
- תצורת עמינדב - דולומיט משובח המשמש לאבני בנייה "מלכה". בונה את הר הקסטל והר צובה.
- תצורת כפר שאול - בנויה קירטון וקירטון חוארי לבן, רך ופריך, הגיר מוכר בתור אבן ריצוף בשם "מיזי די יאסיני".
- תצורת ורדים - נוף טרשים נחשפה בגבעת רם ובגבעת הוורדים. בתצורה זו, בגובה 400 מטר מעל פני הים, נוצרו המערות הידועות בהרי יהודה: מערת שורק, מערת שמשון ומערת התאומים[3].
- תצורת בענה – הפרט התחתון, ממנו מופקות אבני בנייה מסוג "מיזי אחמר". יוצר שכבה אוצרת מים ממנה נובע מעיין הגיחון; הפרט האמצעי, גיר מסיבי, גס גביש, ממנו מפיקים את אבני "מלכה" - מהם בנוי הכותל המערבי. אבני ה"מלכה" נחצבו כנראה במערת צדקיהו. הפרט העליון, בנוי אבן גיר דקת-גביש - "מיזי חילו" שאף היא משמשת לבניה.
נגב
חבורת יהודה בנגב חולקה למספר תצורות. החתך הסטרטיגרפי מהבסיס לגג החבורה[4]:
- תצורת חביון - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן ובנחל צפית בעובי של כ-140 מטר. תצורת חביון מונחת באי התאמה מעל תצורת חתירה מחבורת כורנוב ובבסיסה אבן גיר המכילה גלאוקוניט. חלקה התחתון בנוי מאבן גיר, דולומיט ואבן גיר דולומיטית צהובה ואפורה, דקי גביש בחילופין עם חוואר ואבן גיר חווארית צהובים. חלקה העליון בנוי אבן גיר דולומיטית מרובֶּדֶת היוצרת מצוק אופייני.
- תצורת עין ירקעם - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, בנחל עורץ ובקמר ירוחם בעובי 50 עד 80 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר רכה, לבנה עד צהובה, דקת-גביש עם תרכיזי קוורץ, בחילופין עם שכבות חוואר צהוב-אפור.
- תצורת צפית - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, בנחל עורץ ובקמר ירוחם בעובי 40 עד 50 מטר. החלק התחתון הוא מצוקי ובנוי מדולומיט ודולומיט גירי מסיבי, גס עד בינוני גביש, בצבע צהוב, אפור, חום, אדמדם בבליה. החלק העליון בנוי דולומיט ואבן גיר דולומיטית מרובד היטב, בצבע אפור בהיר, חום בבליה, דק גביש.
- תצורת אבנון - סלעי התצורה חשופים במכתש הגדול, במכתש הקטן, בנחל צפית, לאורך מצוק ההעתקים, באנטיקלינות אפעה, דיה וירוחם בעובי 60 עד 100 מטר. בתצורה מובחנות שלוש יחידות. היחידה התחתונה בנויה מאבן גיר קירטונית צהובה, רכה, דקת-גביש, מכילה במקומות תרכיזי צור, בחילופין עם אבן גיר חווארית וחוואר צהוב עד ירקרק.
- תצורת תמר - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה, בערוצים, כולל בנחל צין ולאורך מצוק ההעתקים. עובי התצורה 50 עד 80 מטר. התצורה בנויה מדולומיט, דולומיט גירי ואבן גיר בצבע אפור עד צהוב. הופעתה מצוקית.
- תצורת דרורים - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה בערוצים, כולל בנחל צין ולאורך מצוק ההעתקים. עובי התצורה עד 30 מטר. התצורה בנויה אבן גיר צהובה עד אדמדמה, רכה, בחילופין עם חוואר צהוב.
- תצורת שבטה - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה לאורך הערוצים, כולל בנחל צין. עובי התצורה עד 40 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר ביוקלסטית לבנה, גסת עד דקת גביש, מכילה תרכיזי צור בעיקר בחלק העליון. השיכוב הוא מסיבי והתצורה יוצרת מצוק אופייני.
- תצורת נצר - סלעי התצורה חשופים לאורך המורדות של אנטיקלינות הנגב הצפוני, כולל: המכתש הגדול, המכתש הקטן, אפעה, דיה, ירוחם, צבוע, שחר, בוקר וכן במדבר יהודה לאורך הערוצים, כולל בנחל צין. עובי התצורה עד 50 מטר. התצורה בנויה מאבן גיר ליתוגרפית דקת-גביש, לבנה עד אפורה, במקומות אחדים דולומיטית, מרובדת היטב. במקומות אחרים אבן הגיר מצויה בחילופין עם שכבות של אבן גיר קירטונית.
מבחר סלעים
-
שימוש ב"מיזי אחמר" כהה בעיר בעתיקה בירושלים בישיבת המקובלים בית אל -
שימוש באבני "מלכה" - ברוב המבנים העתיקים בירושלים העתיקה - כאן שער הפרחים -
הלובן של "פרט ראש הנקרה"
הלובן של "פרט ראש הנקרה" מתצורת דיר חנא:
-
הקרוניות הצבעוניות על רקע הקירטון הלבן - 2007 -
רגל הפיל במלואה -
הלובן של המצוק - 1980
לקריאה נוספת
- אלי שדות - רשות שמורות הטבע, יעקב מימרן - המכון הגאולוגי, מיפוי שימושי שטח - גיליון שכם, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ בעריכת יעקב אשל, מכללת יהודה ושומרון - מכון מחקר, 1993, קדומים אריאל.
קישורים חיצוניים
- רעי סופר - זאב רכס - דניאל וקס, מיפוי גיאו-טכני צור הדסה - מבוא ביתר - מכון למדעי האדמה, המחלקה לגאולוגיה, האוניברסיטה העברית ירושלים.
- מירב אנקורי, מקור מפתיע למים לשתייה: אקוויפר חבורת יהודה במדבר יהודה, באתר גלובס, 26 במרץ 2006
הערות שוליים
- ^ אריה יצחקי, מדריך ישראל, גליל תחתון וארץ כנרות
- ^ ספי בן-יוסף מדריך ישראל - יהודה
- ^ עוזי פז, פסלים נוטפים
- ^ אילני, ש., מינסטר, צ., 2007. מחצבות עזובות בתחומי מפות ערד (מזרח), דימונה, שדה-בוקר וניצנה (1:100,000): סקר גאולוגי וסביבתי מקדים לשיקומן, המכון הגיאולוגי לישראל, ירושלים.
36588949חבורת יהודה