חב
| |||
 | |||
| מדינה |
 צ'כיה | ||
|---|---|---|---|
| גובה | 459 מטר מטרים | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה | 632 מטר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בהעיר | 32,808 (2025) | ||
| ‑ צפיפות | 880 נפש לקמ"ר (2025) | ||
| קואורדינטות | 50°4′46″N 12°22′14″E / 50.07944°N 12.37056°E | ||
חֶבּ (בצ'כית: Cheb, בגרמנית: Eger הידועה בעברית בשמה הגרמני איגר) היא עיר באזור[1] קרלובי וארי במערב צ'כיה. חֶבּ ממוקמת כ-38 קילומטרים דרומית-מערבית לקרלובי וארי, על הגבול עם גרמניה. צפון מערב העיר שוכן על הרי פיכטל והנקודה הגבוהה היותר בעיר היא גבעת זלנה הורה בגובה 632 מטרים מעל פני הים. בעיר התקיימה בעבר קהילה יהודית חשובה ורבנים חשובים נשאו את שמה, ביניהם ר' נתן איגרא, ר' משולם איגרא, הרב אליעזר איגרא ור' עקיבא איגר (הראשון והאחרון). כיום מתגוררים בחב כ־30,000 תושבים.
היסטוריה
האזכור הראשון של העיר חֶבּ מתוארך לשנת 1061. הסלאבים בנו מבצר בעיר כבר במאה ה-9, ובשנת 1146 העיר נכבשה על ידי פרידריך ברברוסה שבנה בה טירה. בשנת 1322 העיר נכבשה על ידי לואי הרביעי מבוואריה שמסר אותה ליוהאן מלוקסמבורג מלך בוהמיה וכך העיר נשארה בוהמית עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך מלחמות ההוסיטים, העיר שהייתה קתולית סבלה מהתקפה רצינית בחזרת ההוסיטים ממסעם בגרמניה. לעומת זאת, מאוחר יותר תושבי העיר הפכו לפרוטנסטנטים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, חֶבּ, שתשביה דברו גרמנית, לא הייתה מרוצה מצ'כסלובקיה שזה עתה הוקמה, ודרשה לסתנף לאוסטריה הגרמנית. באוקטובר 1918 אזור חֶבּ הכריז על עצמאות, אך זמן קצר לאחר מכן האזור נכבש על ידי צ'כסלובקיה. במלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1938 העיר סופחה לרייך השלישי בתוך חבל הסודטים, ובמהלך המלחמה הוקם בה בית חרושת למטוסים ובסיס של הלופטוואפה. באפריל 1945 העיר שוחררה על ידי בעלות הברית ותושביה הגרמנים עברו ממנה לגרמניה, מה שגרם לירידה משמעותית באוכלוסייתה. בשנת 1968 העיר נכבשה על ידי הסובייטים במסגרת דיכוי האביב של פראג עד לנורמליזציה שהושגה ב־1969[2]. בשנת 1985 רעידת אדמה פגעה בעיר ובניינים רבים ניזוקו.
הקהילה היהודית
בעיר התקיימה קהילה יהודית חשובה שנקראה בפי היהודים איגר, איגער או אייגער, מהעתיקות שבקהילות בוהמיה. היישוב היהודי בעיר החל כנראה בסביבות המאה ה-13 וידוע כי בית הכנסת בעיר נשרף בשנת 1270. בשנת 1350 הקהילה הושמדה במסגרת פוגרום חֶבּ(צכ'), אך מיד לאחר מכן, ב-1352 רחוב היהודים מוזכר שוב במסמכים ובשנת 1364 קרל הרביעי נתן ליהודים זכות לבית קברות. בסוף המאה ה-14 וראשית המאה ה-15 התקיימה בעיר ישיבה חשובה על ידי רבני העיר, ביניהם ר' נתן איגרא ור' יעקיל איגרא, ורבים מרבני אשכנז בדור ההוא היו מבוגריה[3]. בשנת 1430 העיר התלוננה לקיסר על חוסר יכולתה להגן על היהודים מהפורעים הזועמים על אי- גיוס היהודים לצבא, והקיסר אישר את גירוש היהודים[4]. למרות שב-1430 הקהילה בטלה רשמית, ב-1435 התיישבו בעיר שני יהודים עם משפחותיהם. באותה שנה התחדשה הקהילה באופן רשמי, ובכתבי הקיום מתיר הקיסר ליהודים להזמין עוד 8 משפחות קרובות שלהם (להשלמת מניין) כמו כן מותר להם להזמין רב ולפתוח בית כנסת[5]. רב הקהילה באותו זמן הוא ככל הנראה ר' חיים מאיגרא המוזכר בספרות הזמן ההוא[6]. בשנת 1463 אישר המלך ייז'י מפודבראדי הקמת בית קברות לקהילה, וב-1499 התיישבו בעיר עוד שבע משפחות[7]. ב-1502 יהודי העיר גורשו ומאז ועד סוף המאה ה-18 לא שבו יהודים לעיר וגם אז ישבו בעיר רק יהודים יחידים עד לחוק שוויון הזכויות ב-1848. ב-1860 נוסדה בעיר קהילה קטנה ששרדה עד השואה.
מקורות חיצוניים
לקריאה נוספת
- אתר האינטרנט הרשמי של העיר חב.
- היסטוריה של יהודי חב באתר holocaust.
- העיר חב בגוגל ארץ.
- מפת GIS של העיר חב מתוך האתר של העיר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חב
הערות שוליים
- ↑ צ'כיה מחולקת לאזורים והם מחולקים למחוזות.
- ↑ הנורמליזציה היא החזרה של צ'כסלובקיה מהרפורמות של האביב של פראג עקב הפלישה הסובייטית.
- ↑ כגון ר' ישראל איסרלן, ר' מיישטרליין ור' זלמן משוטיגווערא מחבר מנהגי המהרי"ל.
- ↑ ישראל יובל , חכמים בדורם עמ' 175.
- ↑ משה פרנק, קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו, הוצאת דביר, 1937, עמ' 133.
- ↑ שו"ת מהר"י ברונא סימן ריח, פסקים וכתבים סימנים: קסו, רכה- רכו.
- ↑ משה פרנק, קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו, הוצאת דביר, 1937, עמ' 133.
חב41170778Q193719