זכויות נשים בקוריאה הצפונית
זכויות הנשים בקוריאה הצפונית השתנו לאורך ההיסטוריה. חלוקת קוריאה (אנ') והרעב ההמוני בקוריאה הצפונית מילאו תפקיד חשוב בעיצוב זכויות הנשים במדינה.
הקשר ההיסטורי
עד ל-1945, בקוריאה הצפונית, לנשים היו מעט מאוד זכויות. הן עסקו בטיפול צאצאי המשפחה. לנשים היו הזדמנויות מועטות להשתתף בחיים החברתיים, הכלכליים או הפוליטיים. בחברה הקוריאנית המסורתית, השכלה אקדמית לא הייתה חשובה לנשים, ורק מעטות קיבלו השכלה אקדמית. במאה ה-19, מיסיונריות נוצריות הקימו בתי ספר לבנות, ואפשרו לצעירות קוריאניות לקבל השכלה מודרנית.[1]
המעמד החברתי ותפקידיהן של נשים השתנו באופן קיצוני לאחר 1945. ב-30 ביולי 1946, העבירו השלטונות מקו רוחב 38 צפון חוק שוויון בין המינים. חוקת קוריאה הצפונית מ-1972 קבעה כי "נשים מחזיקות במעמד חברתי שווה לגברים". חוקת 1990 קבעה כי המדינה מחויבת ליצור תנאים שונים לקידום נשים בחברה. באופן עקרוני, החוק הצפון קוריאני תומך בשוויון בין המינים.[1]
עם זאת, זכויות נשים אינן מבוצעות במלואן. אף על פי שהמשטר של קים ג'ונג-און הביא לנשים השתתפות שווה יותר בכוח העבודה מחוץ לבית ולגישה רבה יותר לחינוך, נשים המשיכו להיחשב נחותות מגברים. חלק מההיבטים של תוכניות הלימודים בין בתי הספר לבנים לבתי הספר לבנות שונים, כאשר בבתי הספר לבנים יש דגש על חינוך גופני, כאשר בבתי ספר לבנות יש דגש על כלכלת בית. עם זאת, במערכת האוניברסיטאות של קוריאה הצפונית, רוב הנשים מתמחות ברפואה, ביולוגיה, שפות זרות וספרות.[1]
קוריאה הצפונית נותרה חברה פטריארכלית ביותר, ותפקידן של הנשים במישור המשפחתי ובמרחב הציבורי השתנה מספר פעמים מסוף מלחמת העולם השנייה ועד היום. לאחר המלחמה, נשים השתתפו בכלכלה הסוציאליסטית, ומילאו תפקיד מרכזי בשיקום המדינה. עם זאת, ככל שהכלכלה השתפרה, נשים היו פחות נחוצות בכוח העבודה, ולכן התפתח מהלך להעביר נשים לבצע תפקידים מסורתיים יותר.
עובדי מדינה ומשפחותיהם בקוריאה הצפונית יכלו להתקיים מהמנות שקיבלו מהמדינה, אך במהלך הרעב הצפון-קוריאני בשנות ה-90 של המאה ה-20, המשפחות נאלצו לחפש תמיכה כספית במקום אחר. הממשלה חסרת המזומנים מסתמכת, במידה רבה, על העבודה החופשית שהיא מקבלת מגברים, וסביר להניח שהנוהג הזה לא יופסק בזמן הקרוב.[2]
המעורבות הנוכחית של נשים בשוק העבודה איננה ודאית, בעיקר בשל הכלכלה האפורה הבלתי מוסדרת בשוק, שגדלה מאז הרעב. על פי הארגון Human Rights Watch, נשים חשופות לפגיעות ולניצול, ו-"יישום הכללים והתקנות על פעולות השוק הן שרירותיות ופקידי ממשלה יכולים לדרוש שוחד ולהטריד ולכפות נשים ללא כל עונש".[2]
אלימות נגד נשים
אפילו במעמדות הנמוכות ביותר של הסונגבון, שיטת מעמד שמיוחסת לקוריאה הצפונית, נשים מתמודדות עם פעולות איבה ייחודיות, בעיקר בשל הגעתן לפריצות ולשימוש בסמים, ואפילו סיכון בהתעללות או בסחר בבני אדם.
קישורים חיצוניים
- דו"ח פגיעות בנשים על ידי פקידים מאת Human Rights Watch, 2018
הערות שוליים
זכויות נשים בקוריאה הצפונית36435700Q28136080