יוזף זיסקינד אופנהיימר
 | |
| יוזף זיס אופנהיימר, "היהודי זיס" | |
| פטירה | י"ד בשבט ה'תצ"ח |
|---|---|
יוזף בן יששכר זיסקינד אופנהיימר (שנודע כיוזף זיס אופנהיימר, או בכינוי הגנאי: "יוד זיס" – היהודי זיס; בגרמנית: Joseph Süß Oppenheimer; אשר נולד כנראה ב-1698 או 1699, היידלברג – י"ד בשבט ה'תצ"ח, 4 בפברואר 1738, ליד שטוטגרט) היה בנקאי יהודי ויועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו של הדוכס, פטרונו, הועמד אופנהיימר למשפט והוצא להורג מסיבות מפוקפקות. דמותו הייתה ההשראה לרומן של ליון פויכטוונגר, "היהודי זיס" משנת 1925, בעקבותיו הופק בבריטניה ב-1934 סרט פרו-יהודי בעל אותו שם, בו השתמשו גם הנאצים כמודל לסרט התעמולה האנטישמי משנת 1940 באותו שם.
קורות חיים
יוזף זיסקינד אופנהיימר גדל במשפחה יהודית מהמעמד הבינוני בעיר היידלברג. בשנים 1713–1717 ערך כנראה מסעות לערים אמסטרדם, וינה ופראג. בכל הקשור לחייו בשנים אלה רב הנסתר על הנגלה.
אופנהיימר נודע כאיש כספים וכבנקאי בראשית שנות ה-20 של המאה השמונה-עשרה. הוא פעל בין השאר בשירותם של נסיכים בדרום מערב הקיסרות הרומית ה"קדושה" בגרמניה. בשנת 1732 הכיר בבאד וילדבאד(אנ') את קרל אלכסנדר מווירטמברג, שיועד לרשת את אברהרד לודוויג כדוכס ווירטמברג באותה עת. ב-31 באוקטובר 1733, התמנה קרל אלכסנדר לדוכס וירטמברג והוא נזקק עוד יותר לשירותיו של אופנהיימר, לכן העניק לו סמכויות נוספות בתחומי הכלכלה והפיננסים בארצו. בשנת 1736 מונה אופנהיימר ליועצו הפיננסי הבכיר והפוליטי של הדוכס. עוד בטרם עלה לכס השלטון, עבר קרל אלכסנדר מן הנצרות הפרוטסטנטית אל הנצרות הקתולית, וכך נוצרו במהלך שנות שלטונו (1733–1737) שתי סוגיות שלטוניות חריגות: האחת, שלטון של דוכס קתולי על אוכלוסייה פרוטסטנטית; השנייה, מינוי יהודי לעמדה משפיעה בנסיכות. שתיהן עוררו מתח רב.
כדי להתאים את הכלכלה הכושלת של וירטמברג לבזבזנות האבסולוטיסטית של קרל אלכסנדר, הנהיג אופנהיימר חידושים ברוח הכלכלה המרקנטילית. הוא ייסד תעשייה של טבק, משי ופורצלן וכן את הבנק הראשון של וירטמברג, אותו הוא ניהל בעצמו. הוא הטיל מס על משכורות הפקידים וגבה עמלות גבוהות עבור זכויות המסחר במלח, בעור וביין לסוחרים שונים, בהם גם יהודים. בנוסף, הוא סחר גם באבנים יקרות ובמתכות יקרות, החכיר בשכר את המטבעה הממלכתית לגורם פרטי, הנהיג הגרלות ומשחקי מזל ותיווך בסכסוכים מסחריים. בכל עיסוקיו הוא היה מעורב אישית, כך שבמקביל להתעשרות קופת המדינה, הלך והתעשר גם הוא.
קרל אלכסנדר הקתולי, כשליט האבסולוטי, גיבה את הרפורמות הכלכליות והמסחריות של אופנהיימר, מבלי להיוועץ כלל בנציגי המעמדות (גרמנית: Landstände) שהיו פרוטסטנטים, חרף זכות הווטו שעמדה להם בהחלטות של הטלת מיסים, לפי החוקה של וירטמברג. על רקע מתיחות פוליטית זו עוררו הרפורמות הנועזות של אופנהיימר, מדיניות המיסוי הקפדנית שלו, ועושרו האישי - קנאה וצרות-עין, הן בקרב פקידים והן אצל אזרחים רבים. אופנהיימר עצמו חי חיי מותרות וניהל אורח חיים פזרני. תופעת היהודי המורם מעם, "המושך בחוטים" וחי חיי עושר מופלגים, הביאה לו שונאים רבים, בהם אפילו "יהודי חצר" אחרים.
כשמת קרל אלכסנדר במפתיע ב-12 במרץ 1737 התפרץ כל הכעס העצור, ואופנהיימר נעצר בו-ביום.
הוצאה להורג
אופנהיימר הועמד לדין והואשם בבגידה, בפגיעה בכבוד המלכות, בגזל אוצר המדינה, בקבלת שוחד ובקיום יחסים עם נשים גרמניות - ביניהן קטינה בת ארבע עשרה. חרף שתי עדויות שסתרו את הטיעון אודות הנערה, הורשע אופנהיימר ונגזר דינו ב-9 בינואר 1738 למיתה. גזר הדין ניתן בלא שפורטו מעשיו הפליליים, לא הובאו הוכחות לעבירות שבהן הואשם ולא סופקו כל נימוקים. אין לראות בכך דבר יוצא דופן - פסקי הדין בבתי המשפט של האימפריה הרומית ה"קדושה" בגרמניה היו תדיר לקוניים. (גם כיום מקובל במדינות שונות מתן פסקי דין קצרים - למשל, במשפטים פליליים בארצות הברית).
במהלך מאסרו, ניסו אי-אלו כמרים לשכנע את אופנהיימר להתנצר, ללא הצלחה. העינויים שעבר בבתי הסוהר היו מתונים, ולא היה להם כל קשר ליהדותו. ב-4 בפברואר 1738 הוא נתלה על הגרדום. כמה מבני הקהילה היהודית הקטנה בווירטמברג ניסו להשתדל למען הצלתו, בעוד אחרים העידו נגדו - בכוונה להרוויח מנפילתו. לפני תלייתו, הותר לו להיפגש עם אחד מראשי הקהילה היהודית המקומית, מרדכי שלוס וחתנו, שאף תיעד את רשמיו מהפגישה במסמך שפרסם אז שנקרא ״רעלאציאן על פטירת יוסף זיס זצ״ל״, אך נמנע ממנו להיפגש עם רב. קהל הצופים בהוצאתו להורג מנה מעל 10,000 איש שנאספו מחוץ לשטוטגרט, במקום הידוע כ"אוכף פראג" (Pragsättel).
בימי מאסרו שב אופנהיימר לאמונת אבותיו, התפלל ואכל אוכל כשר בלבד. לפי המסופר, ירק אופנהיימר על הקרקע כאשר ניגש אליו הכומר של העיר והציע לו להמיר את דתו. תחת זאת, הוא אמר לפני מותו את שמע ישראל; לדברי השוחט זלמן שכטר, בשעה שטיפס אופנהיימר על 52 מדרגות הגרדום, על כל מדרגה עמד והכריז "ה' הוא האלוקים"[1].
לאחר ההוצאה להורג
גופתו של אופנהיימר הושארה במשך שש שנים תלויה בכלוב ברזל צבוע צבע אדום, כ״אזהרה חמורה לדורות הבאים". רק בשנת 1744 התיר קרל אויגן, דוכס וירטמברג לטמון ללא כל טקס את שרידיו.
כלוב זה היה פרי מוחו של היועץ פוֹן פְּפְלוּג, חבר בהרכב שחקר את אופנהיימר. כלוב הציפורים היה רמז ברור ליחסים האסורים שקיים אופנהיימר עם נשים גרמניות, בשל קרבה לשונית בגרמנית בין המילים.
היהודי זיס בתרבות
עלייתו של היהודי זיס מחיים בגטו אל פסגת החברה וחצר המלוכה הייתה כמעט חסרת תקדים, שכן עד לזמנו הוטלו על היהודים מגבלות קשות. בשל כך שימש סיפורו בסיס ליצירות רבות.
בשנת 1827 הופיעה הנובלה "היהודי זיס" מאת וילהלם האוף אשר התבססה בעיקר על מסורת שמיעה ופרשנות מאוחרת, משום שתיקי המשפט המקוריים פורסמו רק בשנת 1919. אף על פי שהאוף תמך בהפרדה בין יהודים לגויים, הוא תקף את העוול שבגזר דינו של אופנהיימר. הרומן "היהודי זיס" מאת ליון פויכטוונגר משנת 1925 זכה לפרסום כלל עולמי. מחזה על-פי הספר הוצג בתיאטרון "הבימה".
הסופר החרדי הרב מאיר להמן כתב סיפור בגרמנית על היהודי זיס מנקודת המבט היהודית הדתית שלה בשם "זיס אופנהיים" שיצא ב-1882 ותורגם עברית בתשט"ז על ידי המתרגם החרדי מאיר צבי פרוש.
בהמשך לספר ביים לותר מנדס(אנ') באנגליה בשנת 1934 את הסרט "היהודי זיס" (Jew Suess), שנועד להזהיר מפני האנטישמיות הגרמנית. בתפקיד כיכב השחקן הגרמני קונרד ויידט שגלה מגרמניה עקב התנגדותו לנאציזם.
ב-1940 הופק בגרמניה סרט בעל שם דומה אבל הפעם היה זה סרט תעמולה נאצי. יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, יזם הפקת גרסה גרמנית שהיא אחד מסרטי התעמולה האנטישמיים החריפים שנוצרו אי פעם. למרבה האירוניה, סיפורו של אופנהיימר התפרסם יותר מכל בסרט תעמולה זה, שנקרא אף הוא "היהודי זיס" (Jud Süß), שאותו ביים פייט הרלן בשנת 1940 בגרמניה. את היהודי זיס גילם השחקן האוסטרי פרדיננד מריאן. הרלן וגבלס גייסו בכפייה למעלה ממאה ניצבים יהודים מטרזינשטט לסרט, שמטרתו הייתה להראות את הסכנה ביהודי המתבולל העוסק בכספים, ושהפך ליצירה האנטישמית הניצפית ביותר באירופה הנאצית. כעשרים מיליון צופים חזו בו. היהודי זיס מוצג בו כדמות אפלה ורצחנית, מלאה בתככים ומזימות המרעילות את הלב הגרמני. מולו מוצגת הפשטות והיופי בעם הגרמני. אחרי מלחמת העולם השנייה, הואשם פייט הרלן בפשעים כנגד האנושות בגלל סרטו.
לקריאה נוספת
- "אופנהיימר, יוסף זיס", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 208–209, באתר HebrewBooks
- יאיר מינצקר, היהודי זיס - רשומון, מאנגלית: אביעד שטיר. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 2020.
קישורים חיצוניים
- "אופנהיימר, יוסף זיס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
יאיר מינצקר, גירסת "היהודי זיס" נחשפת, באתר הארץ, 8 במרץ 2013- עופר אדרת, סיפור חייו, משפטו ומותו של "היהודי זיס״, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2017
- אריאל בולשטיין, "היהודי זיס-החידה הנצחית, באתר ישראל היום, 10 אפריל 2020
- ירון אביטוב, עלייתו ונפילתו המהירה של יהודי החצר של גרמניה, בעיתון מקור ראשון, 19 ביולי 2020
הערות שוליים
- ^ עופר אדרת, סיפור חייו, משפטו ומותו של "היהודי זיס״, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2017
37957965יוזף זיסקינד אופנהיימר