שמאל (ממלכה עתיקה)
שַמאַל (נקראה בפי מלכיה יאדי) הייתה ממלכה עתיקה ששכנה בדרום טורקיה. בירתה שכנה בתל הארכאולוגי זינג'ירלי הויוק. במאה ה-10 לפנה"ס, התיישבו באתר הקדום הארמים והקימו ממלכה ארמית בשם שמאל שהתקיימה עד המאה ה-7 לפנה"ס. עד לכיבושה על ידי האימפריה הנאו אשורית והפיכתה לפחווה אשורית. אתר העיר שוכן ליד הרי נור בנפת גזיאנטפ (אנ') במחוז דרום-מזרח אנטוליה.
שמות האתר
לאתר היו מספר שמות לאורך ההיסטוריה. בכתבים הקדומים מופיעים שני שמות, השם יאדי שהוא שם בשפה לא שמית אולי בשפה הלוּוית, המצביע על כך שבתקופה מסוימת, נכנסה לאזור אוכלוסייה לא שמית. ההגייה של שם זה אינו ידוע. שם זה היה בשימוש מלכיה של שמאל. השם שַמאַל, היה שמה הרשמי שבו התכנתה תמיד בפי ממלכות אחרות וזרים.[1] משמעות השם בשפות השמיות הוא כיוון שמאל, וגם צפון, כמו שהמילה ימין, משמשת גם לדרום ונתנה את שמה לממלכת תימן. להשערת החוקרים השם למקום ניתן על ידי דוברי שפות שמיות שהגיעו מהדרום, אולי בתקופת הממלכה השמית הגדולה של אבלה שהתקיימה באלף השלישי לפנה"ס, בעת שהאתר החל להיות מיושב, ואולי מאוחר יותר בתחילת האלף השני לפנה"ס, כשהממלכה האמורית של ימחד (היום חלב) שלטה בכל המרחב. השם שמאל היה נהוג בממלכת אשור, ואילו בכתובות מלכי שמאל היא נקראת לעיתים יאדי. בחלק מכתובות שלמנאסר השלישי היא מכונה לעיתים בית גַבַּרִ, על שם מייסד השושלת.[1] השם המודרני זינג'ירלי הויוק, פירושו בטורקית "המקום של השרשרת". הויוק פירושו "תל", וזינג'ירלי פירושו שרשרת. השם ניתן למקום לאחר שהצבא העות'מאני הניח שרשרת ברזל לאורך הדרך ליד התל. זה מעשה חריג באזור זה, שבאותה עת שימש רק לרועים נוודים.[2]
גאוגרפיה
מיקומה של העיר היה בעמק למרגלות המורדות המזרחיים של הרי נור (הרי אמאנוס בעת עתיקה), על דרך מעבר חשובה שחצתה את ההרים המשתרעים מצפון לדרום. העמק בו עובר נהר אמאנוס הוא צר וארוך, אורכו 20 ק"מ ורוחבו 10 ק"מ. הוא תחום בצפונו על ידי הרכס הגבוה של הרי הטאורוס, ממזרח על ידי רכס נמוך של גבעות שהפריד בין שמאל לאזור נהר הפרת, וממערב הרי נור. הרים אלה מפרידים בין שטחה הפנימי של צפון סוריה ממישור קיליקיה באנטוליה והים התיכון שבמערב. העיר המבוצרת שלטה בתנועת השיירות שהגיעו ממסופוטמיה דרך נהר הפרת, ועזבו אותו בחלקו העליון, במקום בו ברך הנהר היא הקרובה ביותר לים התיכון, כ-100 ק"מ ממזרח לזינג'ירלי. הרי הטאורוס הגבוהים היוו מכשול לתנועה בעת העתיקה, וחציית ההרים התאפשרה במספר מועט של מקומות. אחד המעברים הידועים נקרא "שערי קיליקיה" והדרך אליו נמצאת 160 ק"מ ממערב לזינג'ירלי. תושבי שמאל היו בקשר מתמיד עם תרבויות מדרומם, ששכנו לאורך נהר האורונטס וסוריה. המעבר לשם נעשה דרך עמק הנהר קראסו (Karasu) יובלו הצפוני של האורונטס, שנשפך אליו 100 ק"מ מדרום לשמאל. משם הגיעה הדרך לעמק אמוק, שבו שכנה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס עיר הבירה של ממלכה אזורית חזקה בשם פָּלישְׂתין, באתר הידוע היום בשם תל טאיינאט. הרי נור שימשו בעת העתיקה כמקור עשיר לעצי ארז ואורן שנשלחו במורד הפרת למסופוטמיה.[2]
היסטוריה
על פי ממצאי הקרמיקה מהאתר שנמצאו בחפירות במאה ה-19 ונבחנו על ידי המשלחת הארכאולוגית החדשה של אוניברסיטת שיקגו, האתר של שמאל אוכלס בתקופת הברונזה הקדומה (3300 לפנה"ס - 2400 לפנה"ס), ולאחר מכן במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס, תקופת הברונזה התיכונה. בתקופה זאת התקיימה באזור הממלכה האמורית של ימחד. שמאל מוזכרת בכתובת של המלך המצרי תחותמס השלישי שמלך במאה ה-15 לפנה"ס, שם נקראה שַׁמאַלַוַ. הסיומת וַ היא סיומת בשפה הלווית שנוספה לשם השמי.[1] באתר לא נמצאו ממצאי קרמיקה מתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550 לפנה"ס) וגם לא מתקופת ברזל I (1000-1200 לפנה"ס). העדר הקרמיקה מתקופה זאת מצביע על כך שהאתר ניטש בתקופת פריחתן של ממלכת מיתני והאימפריה החתית ובחלק מתקופת הממלכות הנאו-חתיות. במאה ה-10 לפנה"ס, בתקופת ברזל II, האתר יושב מחדש על ידי שושלת ארמית חדשה שמייסדה היה המלך גַבַּרִ. כניסת השושלת הארמית של בית גבר הייתה חלק מכניסת הארמים לאזור שבו שכנו הממלכות הנאו-חתיות והקמת ממלכות ארמיות. בהמשך הפכו מלכי השושלת את היישוב לבירת ממלכה בשם שמאל. עם עליית האימפריה הנאו-אשורית, הפכה הממלכה בהמשך למדינה ואסלית של אשור, ולאחר מכן הפכה לפחווה אשורית, עד לנפילת ממלכת אשור בשנת 609 לפנה"ס.[3]
ממלכת שמאל
ממלכת שמאל הייתה ממלכה קטנה במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס, ששכנה באזור הרי נור. המידע העיקרי על הממלכה מקורו באסטלות מלכותיות ולוחות מאבן של המלכים כלמו, פנמו השני ובר-רַכִּב, שמלכו בממלכת שמאל, וברשימות אשוריות. התל המקורי, שגודלו היה 4 דונם, הורחב על ידי השושלת הארמית שהתיישבה במקום והפך למצודה מלכותית מסיבית.
שמה של שמאל מופיע לראשונה בכתובות מלכי אשור, בתיאור מסעו למערב של שלמנאסר השלישי בשנת 858 לפנה"ס במטרה להילחם ולכבוש ממלכות נאו-חתיות. אחד השמות המופיע באנלים הוא חַ'נִ וגם חַ'יַנֻ, שעל פי האנלים, היה אחד המלכים שהוכו על ידי אשור. שמה של שמאל מופיע שוב באנלים של שנת 857 לפנה"ס, במסעו הנוסף של שלמנאסר השלישי, כאחת הממלכות שמיהרו לשלם מס לאשור. שמאל מופיעה שלישית ברשימת הממלכות שהעלו מס לאשור, דבר המצביע על עושרה באותה עת.[1] הממלכה לא השתתפה בקרב קרקר, שהתרחש בשנת 853 לפנה"ס בין ברית של 11 מלכים לבין אשור, אבל שמה מוזכר באנלים של מסע זה.[4] אבל התפשטות אשור נבלמה באזור זה. היישוב באתר הפך בהמשך מעיר-מדינה לממלכה קטנה. העיר התרחבה וכבשה שטחים מכרכמיש, אזורים סביב אדנה וכן גם מממלכת קְוֵה (אנ'). הממלכה לא הפכה להיות חלק מקיליקיה. בכתובת כלמו, מספר כלמו מלך שמאל שביקש את סיועו של מלך אשור בהורדת הלחץ של מלכת הדננים (ממלכת קוה), ממערב לשמאל, שהגבירה את כוחה. בכתובת אזתוד, מציין אזתוד מלך הדננים שהרחיב את ממלכתו. תיארוכה של הכתובת שנוי במחלוקת בין החוקרים, בין המאה ה-9 לפנה"ס והמאה ה-8 לפנה"ס, וייתכן שמדובר באותו אירוע היסטורי המתואר בשתי הכתובות. במסע מלחמה נוסף של שלמנאסר השלישי בין השנים 833-839 לפנה"ס, נכבשה ממלכת קוה, ובכך ירד הלחץ שלה משמאל. לאחר מותו של שלמנאסר השלישי, חזרה ממלכת שמאל להיות ממלכה עצמאית.
חלק ממלכי שמאל פעלו אגרסיבית להרחבת הממלכה, ואחרים פעלו במסגרת קואליציה של מלכים שפעלו כנגד אשור. שמאל הייתה אחת ממדינות הלוויין של אשור. שמאל מוזכרת בכתובת זכור מלך חמת כאחת המדינות שהצטרפו בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס, לקואליציה של 17 מלכים בראשותו של בן-הדד השלישי מלך ארם דמשק, שצרו על העיר חדרך ולא הצליחו לכבוש אותה. שמאל מוזכרת שוב בכתובת משנת 791 לפנה"ס של אדד ניררי השלישי, כאחת המדינות שקיבלו יין מאשור. כתובת המלך פנמו הראשון, שמלך במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפנה"ס, מספרת שתקופת מלכותו הייתה תקופת פריחה ושגשוש, וכי נעשו בתקופתו מפעלי בנייה. כתובת שהציב המלך בר-רכב על קברו של אביו, פנמו השני, מספרת שסבו, המלך בר-צור, נרצח על ידי אחד מבניו, שרצח גם את 70 בני משפחת אביו. היחיד שניצל היה בנו, פנמו השני. הוא פנה לעזרת המלך האשורי תגלת-פלאסר השלישי, שהחזיר אותו לשלטון על שמאל, ובנוסף הרחיב את שלטונו גם על חשבון שטחים של ממלכת גורגום (אנ'), ששכנה מצפונו. בתמורה לסיוע שקיבל, התחייב פנמו השני להצטרף למלחמותיו של תגלת-פלאסר השלישי כנגד ממלכת ארם-דמשק. במסע המלחמה שהתקיים בשנת 732/733 לפנה"ס, בעת המצור על דמשק, הוא נהרג. פנמו מוזכר בשלוש רשימות של מלכי המס לאשור, בשנים: 740, 738, 734 לפנה"ס. באנאלים משנת 738 לפנה"ס, מופיע שמו לצד שמות מלכים נוספים, שהעלו אף הם מס למלך אשור: ”קיבלתי מס מכשתשפ מכמח, רצין מארם דמשק, מנחם משומרון, חירם מצור, ...פנמו משמאל...”.[5]
השערת החוקרים היא שניסיון ההפיכה בשמאל קשור במאבקים בין אשור ואוררטו על השליטה בסוריה ודרום אנטוליה, כאשר המורד נתמך על ידי אוררטו ובנות בריתה, ופנמו השני נתמך על ידי אשור. המלכתו באה כנראה בעקבות ניצחונו של תגלת-פלאסר השלישי על אוררטו בשנת 743 לפנה"ס, וכפרס על נאמנותו לאשור קיבל גם שטחים על חשבון ממלכת גורגום, שתמכה באוררטו. בעקבות כיבושיו של תגלת פלאסר, צורפו ארפד ופתינה, שכנותיה הדרומיות, לאשור. המלך האחרון הידוע של שמאל הוא בר-רַכִּב, שמתאר את עצמו כ"עבד תגלת-פלאסר". באותה עת שלטה אשור שלטון מוחלט על שמאל. מסוף ימי תגלת-פלאסר ישנה גם תעודה שנמצאה בכלח, שבה מצוין שמה של שמאל כאחת המדינות שהעלו מס לאשור.[6] שמאל סופחה לאשור ביחד עם קוה, בסוף ימי תגלת פלאסר או בתחילת ימי שלטונו של יורשו, שלמנאסר החמישי. בשנת 713 לפנה"ס היא הייתה אחת הפחוות האשוריות ששלחו יחידות צבא למסע המלחמה של סרגון השני כנגד תבל (אנ'). בירת ממלכת שמאל הפכה למרכז פחווה אשורית. בשנת 681 לפנה"ס, בימי אסרחדון, נתן נציב שמאל את שמו בתור אפונים שעל שמו נקראה השנה. בשנת 671 לפנה"ס הציב בה המלך האשורי אסרחדון את אסטלת הניצחון שלו על מצרים.[7] לאחר קריסת האימפריה האשורית בשנת 609 לפנה"ס, חלה ירידה בהתיישבות באתר והוא נינטש בצורה מסודרת על ידי תושביו.
בחפירות נמצאו בראש התל שרידי מצודה קטנה, כנראה מהתקופה הפרסית, אך לא נמצאה כל קרמיקה. לאחר הכיבוש של אלכסנדר הגדול בסוף המאה ה-4 לפנה"ס, נבנתה עיר הלניסטית בשם ניקופוליס (היום İslahiye), כ-10 ק"מ מדרום לתל. בסוף המאה ה-19 נבנה על התל הכפר זינג'ירלי הויוק.[3]
שושלת מלכי שמאל בתקופת הברזל
.JPG)
תאריכי תקופת השלטון, הן הערכה מקורבת.
- גַבַּרִ - 875 לפנה"ס.
- בַּמַה - בנו של גבר - 860 לפנה"ס.
- חיא ( וגם חַ'נִ וגם חַ'יַנֻ) - בנו של במה - 850-860 לפנה"ס. מופיע באנלים של שלמנאסר השלישי בשנים: 858, 857 ו-853 לפנה"ס.
- שַאַל - בנו של חיא - 840-850? לפנה"ס.
- כלמו בנו של חיא ואחיו של שאל -840 - 825/830 לפנה"ס - מקים אסטלת כלמו. ביקש את עזרת אשור בהתמודדות עם אויביו הדננים. שמו הוא שם בשפה הלווית, בעוד שלקודמיו היו שמות שמיים. ייתכן ובא לייצג את שילוב היסודות השמיים והלוויים בממלכתו.
- פַּנַמֻוַ הראשון - בנו של קרל. מלך במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפנה"ס - תקופת שלטון ארוכה ומשגשגת. השאיר אחריו כתובת בניב מקומי המכונה "שמאלית", שגולפה על פסל של ה"אל" הדד.[8][9]
- בר-צוּר - בנו של פנמו הראשון - אמצע המאה ה-8 לפנה"ס - היה וסאל של אשור, נרצח על ידי בנו בהפיכה.
- עזריהו מיאודי - מלך לא חוקי שלקח את השלטון,
- פַּנַמֻוַ השני - בנו של בר-צור - לפחות בין השנים 732/733-740 לפנה"ס - ביקש את עזרת תגלת פלאסר השלישי לחזור לשלטון. היה ואסל של אשור.
- בר-רַכִּב - בנו של פנמו השני, 732/733-? המלך האחרון, לאחריו הפכה שמאל לפחווה אשורית. הקים את "אסטלת פנמו" לכבוד אביו, עליה מופיעה כתובת בניב המקומי "שמאלית".[10]
ארכאולוגיה
החפירות באתר החלו בשנת 1888 על ידי משלחת גרמנית של החברה הגרמנית האורינטלית (Deutsche Orient-Gesellschaft), בראשותם של הארכאולוג האוסטרי פליקס פון לושאן (אנ') והארכאולוג הגרמני רוברט קולדווי (Robert Koldewey). בהמשך התקיימו עונות חפירה נוספות, בשנים 1890, 1891, 1894 ו-1902. בשנת 1954 התקיימה חפירת בדיקה נוספת, על ידי הארכאולוג הגרמני הלמוט תאודור בוסרט (גר').[11]
בחפירות התגלתה על האקרופוליס מצודה מבוצרת היטב, המעוצבת כטיפה, ומוקפת בעיר תחתית גדולה (שלא נחפרה). שטח האקרופוליס 70 דונם. בחומת המצודה היה שער אחד בכיוון דרום. ביצורי המצודה נבנו כנראה בתקופה אחת במאה ה-9 לפנה"ס. העיר הייתה מוקפת בחומה כפולה בעלת מראה של עיגול כמעט מושלם ובחומה היו שלושה שערים. חומות העיר נבנו בשני שלבים: שלב אחת במאה ה-9 לפנה"ס, ביחד עם המצודה, והשלב השני נבנה על ידי האשורים במאה ה-7 לפנה"ס. האקרופוליס חולק באמצעות קירות למתחמים נפרדים. בתוך המתחמים נמצאו מספר מבנים שנבנו בסגנון בית חילאני במאה ה-9 וה-8 לפנה"ס.[11]
בין הממצאים החשובים באתר היו חמישה פסלי ענק של אריות בסגנון נאו-חתי, שגולפו מאבן וכנראה שמרו על שערי העיר, אבל ייתכן גם שנקברו במהלך טקס בתוך המצודה. השערת החוקרים היא שמקורם של פסלי האריות היא באתר של מחצבת יסמק שהייתה חלק ממלכת שמאל.[12] בחפירות נמצאה גם כמות גדולה של אורטוסטטים מגולפים וכן כתובות בשפות הארמית, פיניקית ואכדית. הכתובות והאורטוסטטים מוצגים במוזיאון פרגמון בברלין ובמוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול בטורקיה. ממצא חשוב נוסף היא אסטלת הניצחון (אנ') של המלך האשורי אסרחדון, המתעדת את ניצחונו על המלך המצרי תהרקה. יומני החפירה של האתר אבדו בעת מלחמת העולם השנייה.
באוגוסט 2006 החלה חפירה חדשה באתר של משלחת המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו בניהולו של דיוויד שלואן (David Schloen), שמתוכננת להימשך שנים רבות.
האסטלה של כותמו
כותמו (כותמווה) היה פקיד בית המלוכה שחי במאה ה-8 לפנה"ס בשמאל. בשנת 2008 נמצאה באתר אסטלה שהוא הורה לחקוק לאחר מותו. האסטלה ביקשה שהמתאבלים עליו ינציחו לאחר מותו את חייו ויחגגו את "את נשמתו הנמצאת באסטלה הזאת". אזכור הנשמה באסטלה, הוא אחד האזכורים המוקדמים בתרבות המזרח הקרוב של נשמה כישות נפרדת מהגוף. האסטלה עשויה מבזלת ומשקלה כ-363 ק"ג. גובהה כ-91 ס"מ ורוחבה 61 ס"מ.[13]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
 |
- The Neubauer Expedition to Zincirli באתר אוניברסיטת שיקגו
- Yadiya באתר The History files
- יגאל ידין, על סמלי ה"אלים" בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, א/ד (תשכ"ז / 1967), עמ' 63-29, באתר JSTOR
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 הערך "שמאל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 308
- ^ 2.0 2.1 Site and Setting באתר אוניברסיטת שיקגו
- ^ 3.0 3.1 Settlement History באתר אוניברסיטת שיקגו
- ^ הערך "שמאל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 309
- ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 9, עמ' 36 - 37
- ^ הערך "שמאל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 311
- ^ הערך "שמאל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 312
- ^ הערך "שמאל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 310
- ^ Panamu I and the Hadad Statue באתר WSRP
- ^ Panamu II, Assyrian Vassal באתר WSRP
- ^ 11.0 11.1 הערך "שמאל", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח', עמ' 315
- ^ Yesemek Quarry and Sculpture Workshop באתר אונסק"ו
- ^ Found: An Ancient Monument to the Soul באתר הניו יורק טיימס, 17 בנובמבר 2008