זאהי חורי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית אישיות ריקה זאהי וו. ח'ורי (בערבית: زاهي خوري) הוא איש עסקים ויזם פלסטיני-אמריקאי, הידוע בעיקר בזכות מעורבותו במיזמים עסקיים רבים בשטחים הפלסטיניים.

ביוגרפיה

ראשית חייו וחינוכו

חורי נולד בשנת 1938 בשכונת עג'מי שביפו, למשפחה פלסטינית נוצרית עשירה, שהחזיקה פרדסים וקרקעות רבות במישור החוף. בריאיון עיתונאי אמר "גידלנו תפוזי ג'אפה הרבה לפני שהגיעו לכאן היהודים...סבא שלי הביא לכאן את זן הוולנסיה, ולמשפחתי היו עסקים עם משפחת רוקח מתל אביב, היינו שותפים לעסקים"[1].

משפחתו נמלטה מיפו במהלך מלחמת ישראל-ערב בשנת 1948, יחד עם רוב תושביה הערבים. הוא ובני משפחתו הפכו לפליטים בלבנון השכנה. חורי תיאר את עצמו כ"נוצרי מאמין"[2]. חורי חי בלבנון עד שנות ה-60, אז עבר לגרמניה כדי ללמוד הנדסה. שם קיבל תואר שני בהנדסה מהמכון הטכנולוגי של שטוטגרט. בתום לימודיו עבד בקבוצת הפלדה הגרמנית קרופ, והיה מעורב בפרויקטים במדינות ערב[1].

בשנת 1967 התקבל לבית ספר היוקרתי למנהל עסקים INSEAD בפונטנבלו, צרפת. שם קיבל תואר שני במנהל עסקים - MBA.

קריירה

לאחר שסיים את לימודיו בצרפת עבר לארצות הברית, שם החל את דרכו כאיש עסקים. הוא השתקע בריצ'מונד, וירג'יניה. ב-1972 הוא מונה למנכ"ל חברת ההשקעות הסעודית אוליאן, שם עבד במשך למעלה מ-20 שנה. הוא גם כהן במספר תפקידים ציבוריים, ביניהם יו"ר מרכז הפיתוח של ארגונים לא ממשלתיים (NDC) בירושלים, "ועדת העסקים הפלסטינית לשלום ורפורמה" (PBCPR - The Palestinian Business Committee for Peace and Reform) בוושינגטון, יו"ר הסניף המקומי של יוזמת "שותפים להתחלה חדשה" (Partners for a New Beginning) (אנ') ויושב ראש "הפורום הבינלאומי של אנשי העסקים הפלסטינים", בו היו שותפים גם אנשי עסקים ישראלים[3].

לאחר חתימת הסכמי אוסלו בין ישראל לארגון השחרור הפלסטיני בשנת 1993, אשר העניקו ריבונות מוגבלת לפלסטינים בחלקים מהגדה המערבית ומרצועת עזה, ח'ורי חזר לפלסטין, כדי להקים מיזמים עסקיים יחד עם מספר יזמים פלסטינים נוספים (בהם מוניב אל-מסרי ומשפחתו). זאת במטרה שבאמצעות השקעות, תתפתח הכלכלה הפלסטינית, תקל מצוקת האבטלה הקשה וכדי לעודד שיתוף פעולה כלכלי אזורי ככלי לתמיכה בפיתוח יחסי שלום ונורמליזציה[4]. הקבוצה הקימה את חברת השקעות "פדיקו" (Palestine Development & Investment Company - PADICO) שגייסה 180 מיליון דולר, בעיקר מאנשי עסקים פלסטינים ומבנקים ערביים; שבין השאר הקימה את חברת שירותי טלקומוניקציה הפלסטינית "פלטל" בה שימש כיושב ראש. הוא היה גם מנכ"ל חברת הבת "ג'וואל", הספקית הפלסטינית הראשונה של שירותי תקשורת סלולרית[5]; והקימה את מלון "אינטרקונטיננטל בבית לחם". המלון הוקם בהשקעה של כ-50 מיליון דולר סביב אחוזה פלסטינית היסטורית[6], באמצעות חברת הבת של "פדיקו" - "חברת פלסטין להשקעות בתיירות", בה שימש חורי כיושב ראש[7]. המלון נפתח זמן קצר לפני האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, נסגר לחמש שנים, ונפתח מחדש תחת השם "מלון ג'אסיר פאלאס"[8].

בנוסף הקים חורי את "חברת המשקאות הלאומית הפלסטינית", המייצרת ומשווקת מוצרי קוקה-קולה תחת זיכיון רשמי בגדה המערבית וברצועת עזה; החברה הקימה מפעלים ברמאללה, ביריחו ובכפר זיבאד, שם מיוצרים מיצים תחת המותג Cappy (אנ') (מותג של חברת קוקה-קולה העולמית). את הזיכיון קיבל לאחר מאבק במוזי ורטהיים בעלי החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, הזכיינית של קוקה-קולה בישראל שפעל נגד מתן הזיכיון לחורי. לבסוף הגיעו השניים להבנה לפיה "חברת המשקאות הלאומית הפלסטינית" לא תמכור את מוצרי קוקה-רולה בשטחי ישראל[9]. חורי גם החל לרכוש את פחיות המשקה מחברת "קניאל תעשיות" הישראלית[10].

מאחר שהוא נושא דרכון אמריקאי, התאפשר לו לנוע בחופשיות יחסית בשטחי הרשות הפלסטינית ובישראל. הוא רכש בית מידות במזרח ירושלים, אך מחצית מזמנו שהה גם בניו יורק או בפלורידה, שם יש לו גם עסקים והשקעות. בשנת 2006 החלה מדינת ישראל להצר את צעדיו, שלראשונה קיבל ויזה לשבוע בלבד, בעת שחזר מביקור בארצות הברית[11], בהמשך נמנה ממנו במשך שנים ארוכות להקים מפעל של קוקה-קולה בעזה[12]. את המפעל ביקש להקים כבר ב-1998 באזור התעשייה קרני[13], אך רק בסוף 2014 אישרה מדינת ישראל העברת המשאיות שבהן הציוד למפעל וכניסת חומרי בנייה; בנוסף נאסר על המפעל למכור תוצרת מחוץ לעזה[14]. את האישור קיבל לאחר שהפעיל לחץ על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, באמצאות שני חברי קונגרס רפובליקנים לינדזי גרהאם, אולי הסנאטור המקורב ביותר לנתניהו, ואד רויס, יו"ר ועדת יחסי החוץ בבית הנבחרים[15][16]. המפעל נפתח בתחילת 2016 והעסיק כ-500 עובדים[15]. המפעל יחד עם כל אזור התעשייה קרני הוחרב עד הייסוד במלחמת חרבות ברזל[17].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הדר חורש, בסכסוך הישראלי-פלשתיני גם התקשורת היא זירת מאבק, באתר הארץ, 26 ביוני 2002
  2. ↑ Khouri, Zahi (2012-08-09). "The Palestine Romney doesn't know". The Washington Post. נבדק ב-2016-03-01.
  3. ↑ אורה קורן, החברות פאוור פייפר ופרובינציה מפינלנד מציעות להקים מפעלים בשטחים, באתר TheMarker‏, 16 במאי 2007
    אורה קורן, שטוקהולם, כלנית-כרמון במגעים ראשוניים להקמת מרכז לתמיכה טכנית ברשות הפלשתינית, באתר הארץ, 15 במאי 2007
  4. ↑ ליאור גרינבאום, ‏כלכלן פלשתיני: לקיים מו"מ להסדרי יחסים כלכליים, שבבסיסם הסכמי פריז, באתר גלובס, 8 בדצמבר 2003
  5. ↑ הדר חורש, חברת הסלולר הפלשתינית פלסל: משא ומתן מתקדם להכנסת שותף אסטרטגי בינלאומי, באתר הארץ, 26 ביוני 2002
  6. ↑ אינטרקונטיננטל תנהל מלון חדש בבית לחם, באתר גלובס, 9 באוגוסט 1999
  7. ↑ ליאור גרינבאום, ‏"רצינו שתיירים יעברו ישירות מתל אביב לבית לחם", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2002
  8. ↑ Elizabeth MacBride, The billionaire who is saving Bethlehem, CNBC, ‏3 Mar 2017
  9. ↑ אורה קורן, ‏פלשתין טלקום תיקח את התדר, באתר גלובס, 11 בפברואר 1999
    עופר לוי, ‏קול פלסטין, באתר גלובס, 31 ביולי 2003
  10. ↑ אורה קורן, מזרח תיכון חדש בראי הפחית, באתר הארץ, 13 במרץ 2007
  11. ↑ עמירה הס, המשקיעים הפלשתינאים אינם מבינים למה ישראל לא רוצה בכניסתם לשטחים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2006
  12. ↑ הדס מגן, ‏טעם החיים בעזה, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2014
  13. ↑ אורה קורן, ‏שר המסחר האמריקני: קוקה קולה במגעים להקמת מרכז הפצה באיזור התעשיה עזה, באתר גלובס, 15 בדצמבר 1998
  14. ↑ גילי כהן, החלה הקמת מפעל "קוקה קולה" בעזה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2014
  15. ^ 15.0 15.1 צבי בראל, האיש שמביא את קוקה קולה לעזה: כך הפעלתי לחץ על נתניהו - באמצעות האמריקאים, באתר TheMarker‏, 7 במרץ 2015
  16. ↑ Elizabeth MacBride, The story of Coke's rise on the Gaza Strip, BBC, ‏3 בפברואר 2016
  17. ↑ Charles Arthur, End of the line for the Gaza Industrial Estate, ‏22 May 2024
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

זאהי חורי41878016Q8064649

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=זאהי_חורי&oldid=3472365"