ז'ניה טברסקי
| לידה |
16 באוגוסט 1904 ברנוביץ', האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1964 (בגיל 59) ירושלים, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1923 | ||||
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים | ||||
| השכלה | אוניברסיטת ורשה, מכללת אליס סלומון לעבודה סוציאלית ומדעי החברה של ברלין | ||||
| סיעה | מפא"י | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
זֶ'ניה טבֶרסקי () הייתה עובדת סוציאלית ועסקנית ציבור ישראלית, מחלוצות העבודה הסוציאלית בארץ ישראל, מפעילות תנועת הפועלות וחברת הכנסת מטעם מפא"י בחמש הכנסות הראשונות.
ביוגרפיה
ז'ניה גינצבורג נולדה ב-1904 בברנוביץ' שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית, למשפחת עסקנים ציוניים. כבר בהיותה בת 16 לקחה חלק בפעילותו של אביה לסייע לפליטים יהודים, ובהמשך למדה משפטים באוניברסיטת ורשה. באביב 1923 נישאה לד"ר יוסף טברסקי בוורשה ובני הזוג עלו לארץ ישראל. נסעה ללמוד עבודה סוציאלית בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש אליס סלומון בברלין ובשנת 1932 שבה ארצה כעובדת סוציאלית מן המניין.
יחד עם הנרייטה סאלד, סידי ורונסקי ורחל כהן-כגן הייתה ממייסדות ההכשרה המקצועית לעבודה סוציאלית בארץ. בשנים 1932–1942 עמדה בראש המחלקה הסוציאלית של ועד הקהילה בחיפה, ולאחר מכן, עד לקום המדינה, בירושלים. במקביל עסקה בפעילות ציבורית במפא"י, בהסתדרות ובמועצת הפועלות. בשנת 1945 יצאה לסייע במחנות הפליטים של ניצולי השואה באירופה.
בשנת 1951 נכנסה לראשונה לכנסת, בעקבות התפטרותו של חבר הכנסת השל פרומקין. כהונתה בכנסת נמשכה בכנסת השנייה. אל הכנסת השלישית נכנסה במקומו של שלמה הלל, והמשיכה לכהן בכנסת הרביעית. אל הכנסת החמישית נכנסה במקומו של מאיר ארגוב, ופעלה בה עד לפטירתה. בוועדות הכנסת הייתה פעילה בוועדה לשירותים ציבוריים ובוועדת חוקה, חוק ומשפט, כאשר עיקר פעילותה נגעה לתחומי הרווחה והסעד, תוך קידום מעמד העבודה הסוציאלית ברמה הפוליטית והחוקתית, בהכריזה כי 'אם נוטלים ממני את הטיפול בשירותים הסוציאליים, אין לי מה לעשות בכנסת'[1]. לאורך זמן המשיכה להילחם בתופעת האלימות כלפי עובדות סוציאליות, ונאבקה לשיפור מעמדן וקביעת רף של מקרים לטיפול בלשכות: 'התרגלנו יתר על המידה לסבל של הזולת, ואין הוא מזעזע אותנו עוד. יש בזה גם ביטוי לתקציבו ולמעמדו של משרד הסעד (רווחה)... מיעוט האמצעים העומדים לרשות העובדים הסוציאליים, מונע מהם לא פעם מלתת טיפול נאות ופתרון מתאים...העזרה הניתנת על ידי משרד הסעד (הרווחה) לאלו שנכנסו למעגל הביטוח הלאומי באופן בלתי מחייב ובלתי מספיק למחיה פוגעת על ידי אפסותה בכבוד האדם ולא פותרת כלום...על ידי חקיקה מתאימה וטיפול נאות נוכל לתת לציבור הנעזרים את הרגשת ההכרה והחובה למדינה, שלא הפקירה אותם'[1].
מעבר לכך, פרסמה מאמרים ורשימות בעיתון "דבר", "דבר הפועלת" ועוד. בשנת 1960 כיהנה כיו"ר וועדת משנה לטיפול בקשישים והצליחה להגדיל את התקציב לאלו שלא היו זכאים לביטוח לאומי מפאת גילם, ובשנת 1963 ייצגה את ישראל בקונגרס הנשים למען השלום במוסקבה.
ז'ניה טברסקי נפטרה ב-1964 בתום מחלה קשה, בגיל 59. הניחה את בן-זוגה, את ילדיה ונכדה.
על שמה רחוב בחיפה (רחוב ג'ניה טברסקי).
משפחתה
בן-זוגה, ד"ר יוסף טברסקי, היה וטרינר, הרופא הראשי של חברת "חקלאית". בני הזוג היו הורים לשניים: רות אריאל, בוגרת בית הספר לסיעוד הדסה, ופרופ' עמוס טברסקי, מחלוצי המחקר בתחום ההטיות הקוגניטיביות בעולם.
אחותה רוחמה זלינגר הייתה ממייסדות כפר אז"ר. אחותה יהודית גינצבורג-לוריא, אחות במקצועה, הייתה אף היא עסקנית ציבור, פעילה בכירה בהסתדרות, חברת מזכירות מועצת פועלי ירושלים וחברת מועצת עיריית ירושלים[2], אשתו של בן-ציון לוריא, מחנך, סייר וסופר, ממייסדי החוג לחקר המקרא באוניברסיטה העברית בירושלים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הערך "ז'ניה טברסקי" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 180, 2018, חיפה.
קישורים חיצוניים
ז'ניה טברסקי, באתר הכנסת - ז'ניה טברסקי, באתר כנסת פתוחה
- טברסקי ז'ניה (גינצבורג), באתר תנועת העבודה הישראלית
- אמציה פלד, רחוב ג'ניה טברסקי, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
- תקוה ויינשטוק, תגבורת למין היפה בכנסת: ג'ניה טברסקי נכנסת לכנסת השלישית בשעה ה-12, מעריב, 22 במאי 1959
- עפרה אליגון, חברות הכנסת מספרות: האדם קודם לכל, דבר, 30 באוקטובר 1959
- ז'ניה טברסקי (נקרולוג; הספד מאת א. ח. א.), דבר, 12 באפריל 1964
- רבקה כצנלסון, ז'ניה טברסקי ז"ל, מעריב, 17 באפריל 1964
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רותי אריאל, חוברת לזכר ז'ניה טברסקי, הוצאה פרטית
- ^ יהודית גינזבורג – למנוחות, דבר, 2 באוקטובר 1972.
24822962ז'ניה טברסקי