ז'אן ז'וזף מונייה

ז'אן ז'וזף מונייה
Jean-Joseph Mounier

ז'אן ז'וזף מונייה
לידה	12 בנובמבר 1758 גרנובל, צרפת
פטירה	27 בינואר 1806 (בגיל 47) פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פר לשז, פריז
מדינה
פעילות בולטת	מראשי המהפכה הצרפתית יושב ראש האספה הלאומית.
תקופת פעילות	1779–1806 (כ־27 שנים)
עיסוק	עורך דין פוליטיקאי
מפלגה	מלוכתיים.
פרסים והוקרה	אביר לגיון הכבוד

ז'אן ז'וזף מונייה (בצרפתית: Jean-Joseph Mounier; ‏12 בנובמבר 1758 – 27 בינואר 1806) היה עורך דין ופוליטיקאי צרפתי שמילא תפקיד משמעותי בשלביה הראשונים של המהפכה הצרפתית.

מונייה, שתמך במהפכה בתחילת דרכה, ראה לנגד עיניו מודל של שלטון מאוזן המשלב דמוקרטיה ומונרכיה. עמדותיו המתונות של מונייה ותמיכתו בהמשך השלטון המלוכני (גם אם מוחלש) לא זכו לפופולריות בקרב הנהגת המהפכה שהכתיבה גישה רדיקלית קיצונית. ההתנגדות לעמדותיו הביאה את מונייה לפרוש מהנהגת המהפכה ולעזוב את צרפת לתקופה ארוכה. בהסתכלות היסטורית שימשו עבודותיו של מונייה (כמו מגילת זכויות האזרח) כבסיס לעיצוב השלטון הרפובליקני הצרפתי.

ביוגרפיה

נעורים

ז'אן ז'וזף מונייה נולד ב-1758 בעיר גרנובל, צרפת לפרנסואה אנטואן מונייה, שהיה סוחר, ולמארי קתרין לבית פריז (Priez). היה האח הבוגר מבין 10 ילדים שנולדו לזוג. בצעירותו למד אצל דודו הכומר ובהמשך החל ללמוד בתיכון סטנדהל (צר') בגרנובל. עם סיום לימודיו שירת תקופה קצרה בצבא אך בגלל חולשה גופנית לא המשך בשירות.

פעילות ציבורית בגרנובל

ב-1779 החל לעבוד כעורך דין בפרלמנט של גרנובל. ב-1783 קנה את משרת "שופט המלוכה" בפרלמנט של גרנובל. מונייה תמך בעקרונות הספר רוח החוקים של מונטסקייה (ששימש כבסיס לכינון דמוקרטיות) ונחשב לרודף צדק ומעריץ של מוסדות דמוקרטיים (ובמיוחד בריטיים). בפעילותו הציבורית הפך לאחת מהדמויות הפוליטיות המרכזיות של גרנובל.

נציג המעמד השלישי באספת המעמדות

מונייה היה בין הדוחפים לחידוש הפגישות של אספת המעמדות. ביולי 1788 התכנסה האספה בעיר ויסיל (צר') בדרום מזרח צרפת כדי לבחור את הצירים/נציגים של המחוז והגיעו אליה נציגי שלושת המעמדות (אנשי הדת, האצילים ונציגי המעמד השלישי - פשוטי העם).

חלוקת האוכלוסין בין שלושת המעמדות הייתה כ-1% אנשי הדת, כ-2% אצילים וכ-97% בני המעמד השלישי. מלכתחילה, כשמלך צרפת הקים את אספת המעמדות הוא קבע ייצוג שווה לכל מעמד אך נציגי המעמד השלישי דרשו כל הזמן ייצוג עודף התואם למשקלם באוכלוסייה. בהתכנסות של 1788 דרשו ייצוג של 50% (במקום 33%) כשלפי דרישה זו הייצוג של שאר המעמדות היה 25% לכל מעמד.

בשלהי 1788 נתן מלך צרפת, לואי השישה עשר את הסכמתו להסדר זה. על פי הסכמה זו נערכו בינואר 1789 בחירת הצירים של אזור דופינה לאספת המעמדות ומונייה נבחר ראשון כנציג המעמד השלישי. במעמדו זה שלח תזכירים רבים לממשלה וקרא לביטול זכויות היתר של במעמדות האחרים ואימוץ חוקה לפי המודל האנגלי תוך שמירת חלק מזכויות בית המלוכה.

במרץ 1789 הגיע מונייה לפריז ובמאי השתתף באספת המעמדות בורסאי בתקווה להשיג השגים עבור המעמד השלישי לאור משקל היתר של נציגי אותו מעמד. במהרה הסתבר שלמרות ההבטחות לגבי הייצוג המועדף, זכות ההצבעה נשארה 33% לכל מעמד. דבר זה גרם למרד של נציגי המעמד השלישי ובהובלתם של מונייה, ז'אן סילבן באיי ואונורה מיראבו ארגנו את שבועת מגרש הטניס וכוננו את האספה הלאומית.

מונייה ושאר נציגי המעמד השלישי ניהלו משא ומתן עם שאר שני המעמדות כדי לשכנעם להצטרף לאספה הלאומית. נציגים אלו סירבו, בדרך כלל, להצטרף כדי לא לוותר על הפריווילגיות שלהם ובסופו של דבר המלך היה זה שהכריח אותם להצטרף.

באספה הלאומית

בתחילת יולי 1789, לאחר שהצטרף לאספה הלאומית ונבחר ליושב ראש האספה, החל מונייה לפעול במסגרת ועדת החוקה של האספה. במסגרת זו קידם חוקה לצרפת והצהרת זכויות אזרח.

במקביל הגיעו תהליכי המרד של המעמד השלישי ב-14 ביולי לשיא עם נפילת הבסטיליה והקמת הקומונה הפריזאית והמשמר הלאומי, בפיקודו של המרקיז דה לה פאייט.

תהליכים רדיקליים אלו היו למורת רוחו של מונייה שתמך במודל מאוזן יותר, בסגנון הבריטי, של "בתים" המייצגים את העם לצד בית מלוכה המוגבל בכוחו. מונייה ועקרונותיו הביאו לייסוד תנועת המלוכתיים. תנועה זו זכתה, תחילה, לתמיכה רבה בקרב העם.

בליל 4 באוגוסט 1789 התכנסה האספה המכוננת הלאומית ומונייה הציג בה את תפיסתו בנוגע לדמוקרטיה בצרפת וביטול המעמדות. ב-20 באוגוסט 1789, הציג מונייה בפני האספה המכוננת את שלושת הסעיפים הראשונים של הצהרת זכויות האדם והאזרח עליה עבד מוקדם יותר.

בשלהי אוגוסט 1789 החל מונייה לנהל שיחות על יישום גישתו לדמוקרטיה מלוכנית וקבלת הצהרת זכויות האזרח. ההתנגדות לרעיונותיו הביא לכך שבתחילת ספטמבר עזב מונייה את ועדת החוקה של האספה. על אף ההתנגדות לרעיונותיו נבחר ב-28 בספטמבר לראש ועדת החוקה וב-1 באוקטובר הוסמך על ידי האספה להיפגש עם המלך הגולה ולהציג לו את סעיפי זכויות האזרח. הפגישה התקיימה ב-5 באוקטובר כשמונייה מנסה מצד אחד לשמר את שלטון המלך ומצד שני לקבל את ברכתו לשינויים המוצעים על ידי האספה. המלך הסכים להסיר את התנגדותו להצעות האספה ובתמורה הותר לו לחזור לפריז תחת שמירה של המשמר הלאומי.

על אף פעולותיו של מונייה ורום תפקידו, התגברה ההתנגדות לרעיונותיו. ההתנגדות זו וההקצנה של ראשי המהפכה הצרפתית אכזבו את מונייה שפרש מתפקידו כיו"ר האספה ב-8 באוקטובר וב-10 בנובמבר שלח מכתב התפטרות לאספה. בהמשך להתפטרותו הביע מחאה על הכוון בו צועדת המהפכה. פרישתו של מונייה גרמה להתפרקות תנועת המלוכתיים.

ההגירה מצרפת

במאי 1790 עזב מונייה את צרפת ועבר לדוכסות סבויה באיטליה שם חיכתה לו משפחתו. בהמשך נדד לשווייץ, אנגליה וגרמניה. בתקופה זו פרסם דברי ביקורת על התנהלותה של המהפכה הצרפתית.

ב-1797, כשגר בגרמניה, מונה על ידי קרל אוגוסט, הדוכס הגדול של סקסוניה-ויימאר-אייזנך לנהל בית ספר למנהל ציבורי בדוכסות סקסוניה-ויימאר. על אף הצלחת בית הספר החל מונייה לתכנן את חזרתו לצרפת. החלטה זו נלקחה על אף הפיכת 18 בברימר שהביאה להשתלטות נפוליאון בונפרטה על צרפת וביטול מוסדות דמוקרטיים.

החזרה לצרפת

ב-1802 מינה אותו נפוליאון לנציב ממשלתי במחוז איל ווילן ומטעם מחוז זה היה מועמד לסנאט של צרפת(צר').

ב-1805 מינה אותו נפוליאון למועצת המדינה של צרפת, גוף שייסד נפוליאון ב-1799.

פטירתו

בינואר 1806 נפטר מונייה עקב מחלת כבד. תחילה נקבר בבית הקברות ווגירר (צר') שבפריז ובהמשך הועבר לבית הקברות פר לשז.

אותות כבוד

• אביר לגיון הכבוד (1804)

פרסומים

מונייה פרסם מספר רב של מאמרים בהם פירט את דעותיו ותפיסתו על האופן שבו יש ליישם שלטון, חוקה, וזכויות אזרח בצרפת:

• Projet des premiers articles de la Constitution (1789)
• Déclaration des droits de l'homme et du citoyen (1789)
• Nouvelles observations sur les États généraux de France
• Considérations sur les gouvernements (1789)
• Lettre écrite à la municipalité & au comité du bourg de Veynes (1789)
• Rapport du comité chargé du travail sur la constitution (1789)
• Appel au tribunal de l'opinion publique du rapport de M. Chabroud, et du décret rendu par l'Assemblée nationale le 2 octobre 1790. Examen du mémoire du duc d'Orléans, et du plaidoyer du comte de Mirabeau, et nouveaux éclaircissements sur les crimes du 5 et du 6 octobre 1789 (1790)
• Réflexions politiques sur les circonstances présentes (1790)
• Observations sur l'état passé, présent et futur de la nation, et de l'influence du publiciste Mably sur la Révolution (1791)
• De l’influence attribuée aux philosophes, aux francs-maçons et aux illuminés sur la Révolution de France (1801)
• Mémoire de M. Mounier, sur les gouvernements et principalement sur celui qui convient à la France, lors de la séance du 12 aout 1789

משפחתו

מונייה נישא למארי פיליפין לבית בורל (1795-1762) ולזוג נולדו שלושה בנים ושתי בנות.

הנצחה

• פסל של ראשו של מונייה מוצב בארמון ורסאי
• פסל נוסף של הראש מוצב במוזיאון בעיר גרנובל
• במספר ערים בצרפת נקראו רחובות על שמו של מונייה.

ראו גם

• דוקטרינרים

לקריאה נוספת

• René Bourgeois, Jean-Joseph Mounier: un oublié de la Révolution, Grenoble, Presses universitaires de Grenoble, coll. « L'Empreinte du temps », 1998, 262 p. (מסת"ב 2-7061-0775-8).
• Jean Egret, La Révolution des Notables: Mounier et les monarchiens, 1789, Paris, Armand Colin, 1950, 244 p.
• Jean Egret, La Révolution des notables : Mounier et les monarchiens, 1789, Paris, Armand Colin, 1989, 2e éd., 248 p. (מסת"ב 2-200-37179-9)
• Patrick H. Hutton, Jean-Joseph Mounier: A Study of a Moderate Politician in the French Revolution, Madison, University of Wisconsin, 1964.
• François Vermale, « Les années de jeunesse de Mounier (1758-1787): documents inédits », Annales historiques de la Révolution française, no 91, janvier-février 1939, p. 1-24
• Adolphe Robert, Gaston Cougny, Dictionnaire des parlementaires français de 1789 à 1889, Paris, Bourloton, 1889, tome 4, de Mortemart à Mousnier-Buisson, p. 447-449

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן ז'וזף מונייה בוויקישיתוף

• ז'אן ז'וזף מונייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'אן ז'וזף מונייה, באתר alphahistory.com
• ז'אן ז'וזף מונייה, בספר "אישים במהפכה הצרפתית", עמוד 114 (בצרפתית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ז'אן ז'וזף מונייה41641153Q1340801