ורנר ברגנגרין

ורנר ברגנגרין
Werner Bergengruen
	דיוקן מצויר על ידי אמיל שטומפ בשנת 1929
	דיוקן מצויר על ידי אמיל שטומפ בשנת 1929

ורנר ברגנגרין (בגרמנית: Werner Bergengruen;‏ 16 בספטמבר 1892 - 4 בספטמבר 1964) היה סופר גרמני, יליד ליבוניה.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

ורנר ברגנגרין נולד בשנת 1892 בעיר ריגה שבלטביה, אז בפלך ליבוניה, באימפריה הרוסית כבנם השני של הרופא הגרמני-בלטי ממוצא שוודי פאול אמיל ברגנגרין (1945-1861), בן למשפחה מן המעמד האריסטוקרטי, ושל אשתו, הלנה פון בטליכר. האב, המודאג ממדיניות ההתבוללות - הרוסיפיקציה - שקודמה בתחום החינוך על ידי שלטונות רוסיה, החליט לשלוח את הבן לגרמניה. עם זאת, ברגנגרין הרגיש קשור כל חייו לנוף מכורתו.

בשנים 1903–1908 התחנך ברגנגרין בקתרינאום בליבק, בשנים 1908–1910 בגימנסיית פוליפינום של מרבורג ^[1] ובשנת 1910 התחיל לימודי תאולוגיה לותרנית באוניברסיטת פיליפס במרבורג. במהרה החליף את מגמת הלימודים לשפות גרמאניות ולהיסטוריה של האמנות. בשנת 1910 נרשם כחבר באחוות "נורמניה", אגודת סטודנטים במרבורג^[2]. אגודה זו הפכה בשנים 1927–1928 ל"קורפוס" שנודע כ"קונוונט הבוגרים של רודולשטאדט"^[3]. המשיך לימודיו באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן של מינכן אך לא סיים עם דיפלומה. בימי מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914–1918 התגייס בגנגרין כמתנדב וכלוטננט בכוחות הגרמנים שכבשו את הארצות הבלטיות. בהשפעת רצח קרובי משפחה על ידי הלוחמים הבולשוויקים בשנת 1919 הצטרף ברגנגרין לצבא האצולה הבלטית ה-Baltische Landeswehr שנלחם בצבא האדום.

פעילותו כפובליציסט וסופר

ב-4 באוקטובר 1919 התחתן ברגנגרין במרבורג עם שרלוטה הנזל (1990-1896), בתו של המתמטיקאי קורט הנזל, אחות המשפטן אלברט הנזל, נינתם של הצייר וילהלם הנזל ושל פאני הנזל, אחות המלחין היהודי פליקס מנדלסון-ברתולדי ונכדתו של משה מנדלסון.

החל מ-1920 עבד ברגנגרין כעיתונאי וב-1922 נסע לברלין, שם ניהל את כתב העת "Ost-Informationen". באותה שנה פרסם בעיתון " פרנקפורטר צייטונג" את הרומן שלו עם קווים אוטוביוגרפיים Das Gesetz des Atum (חוקו של אתום). מאוחר יותר התכחש לחיבור זה^[4] ב-1925 התמנה לעורך ראשי של " Baltische Blätter".

הוא חי כסופר עצמאי במינכן ובברלין, בה הצטרף לחוג הספרותי של המו"ל ויקטור אוטו שטומפס והוצאתו לאור "ראבנפרסה". את החוג פקדו גם הפילוסוף ז'אן גבסר (במקור - הנס גבסר) שייסד את ההוצאה לאור, הורסט לאנגה, ואודה שפר, לזמן קצר יואכים מאס, ואלטר אושילבסקי, הרמן קאזאק, רוברט זייץ, ינס היימרייך, רולף בונגס, ורנר הלוויג ואברהרד מקל. ברגנגרין פרסם מאמרים במגזין הספרות "Der weiße Rabe" ("העורב הלבן") שהוצא לאור בשנים 1932–1934 על ידי שטומפס בהוצאה לאור "Rabenpresse".

ברגנגרין נמנה באותה תקופה לאחד הסופרים הצעירים של מה שנקרא "המהפכה השמרנית". פרסם, בין השאר, בהוצאות לאור ימניות כמו הוצאת פרונדסברג (Frundsberg Verlag) או .Verlag Tradition Wilhelm Kolk. בסוף שנת 1922 שני ספרים שלו הופיעו בהוצאת גאורג מילר.

בימי המשטר הנאצי

כמו חברו ריינהולד שניידר, נרתע ברגנגרין מהאידאולוגיה הנאצית. הוא דגל בעמדה לאומית-שמרנית, אבל על יסודות נוצריים-הומניסטיים. הרקע המשפחתי - אשתו נחשבה ל"בת-תערובת יהודייה" (מישלינג) בגלל סבתה היהודייה (גרטרוד לבית האהן - 1866–1954) וגם המוצא היהודי של סבתא-רבתא מצד אביה - גרם גם הוא לברגנגרין להיות מרוחק מהנאציזם, אם כי לא העז להתבטא באופן גלוי נגדו.

הרומן הכי מוצלח שלו, "הטירן הגדול והחצר" משנת 1935 נמכר במיליון עותקים והובן על ידי מבקרי המשטר כרמז להתחשבנות מוסתרת עם המשטר. לעומת זאת עיתון המפלגה הנאצית "פלקישר באובכטר שיבח את היצירה כ"רומן גדול על מנהיג" ^[5]. הרומן שימש להפקת סרט קולנוע ומחזה ותורגם לחמש עשרה שפות.

כעבור שנה, בשנת 1936 המיר ברגנגרין את דתו יחד עם אשתו לנצרות הרומית-קתולית אצל קפלן הסטודנטים לשעבר, יוהנס פינסק. ב-1937 הסופר סולק מאגודת הסופרים של הרייך (Reichsschrifttumskammer) בנימוק ש"אינך מתאים לעזור בבניית התרבות הגרמנית על ידי פרסומיך הספרותיים". בדו"ח של "המשרד הראשי להערכות פוליטיות" (Gaupersonalamt) במינכן נאמר: "לא הוא ולא ילדיו הם חברים בארגון מפלגתי כלשהו. הוא ומשפחתו אינם משתמשים בברכה הגרמנית "הייל היטלר". עד כמה שידוע אינו מנוי על אף עיתון נאציונל-סוציאליסטי. יש גם לציין שהוא מחובר חזק לשייכות דתית".

עם זאת, קיבל ברגנגרין "היתר מיוחד קבוע" לפרסם^[6]. אולם קובץ השירים "Der eternal Kaiser" (1937) משנת והרומן " Am Himmel wie auf Erden" ‏ (1940) נאסרו, כולל להפצה ברדיו או ההקראה. כמה שירים ביקורתיים מתוך קובץ השירים "Der eternal Kaiser" הופצו בהעתקה מיד ליד או פורסמו בכתב העת המונרכיסטי "Weiße Blättern" במהדורות קטנות. כך למשל. כך גם מסתו "Totenspruch auf einen Vogel" בספטמבר 1936, מאמר רוויו לרומן Der Starost ביוני 1938 והשיר Großer Herbst ב-1942.

חבר תנועת ההתנגדות הנס שול שהכיר את ביגרנגרין באמצעות קארל מוט התרשם מיצירותיו^[7]. בשנת 1942 אחרי שביתו במינכן נהרס בהפצצות האוויריות, עבר ברגנגרין לגור באכנקירך בטירול.

אחרי המלחמה

אחרי סיום מלחמת העולם השנייה במאי 1945 סבר ברגנגרין ש"איש אינו יכול להגיד שלא ידע דבר על הזוועות... מה שקרה במחנות הריכוז כל אחד ידע, אם לא עשה מאמץ ממש לעצום עיניים ולהחריש אוזניים" ^[8].

בשנת 1946 היגר ברגנגרין לשווייץ ואחר כך התגורר למשך שנתיים ברומא. החל משנת 1958 ועד סוף חייו חי בגרמניה המערבית בבאדן-באדן.

ב-1952 הופיע ספרו המוכר ביותר שאחרי המלחמה "Der letzte Rittmeister (1952) שבו הביע ספקנות לגבי ההפתחויות שבתקופה שלאחר המלחמה. דיבר, בין היתר, על "עידן התעשייה" ועל "סטנרדיזציה של ההתנהגות". הוא דגל בעקרונות שמרניים כמו "דבקות במסורת" אם כי לא הטיף להיצמדות נוקשה בדגם זה מול המציאות העכשווית.

חייו הפרטיים

מנישואיו עם שרלוטה לבית הנזל נולדו ארבעה ילדים: אולף (שנפטר בינקותו), לואיזה נינו לימים האקלסברגר (ילידת 1924), מריה לימים שיצה-ברגנגרין (2020-1928) ואלכסנדר ברגנבגרין (יליד 1930). בנו של אלכסנדר, מקסימיליאן ברגנגרין הוא ידוע כמבקר ספרות.

ספרים

ספריו

1923: חוקו של אתום ("Das Gesetz des Atum"), רומן
1923 : ורדים על עמוד התלייה (Rosen am Galgenholz) - סיפורים
Schimmelreuter hat mich gossen - סיפורים
1927: Das Kaiserreich in Trümmern ("האימפריה בחורבות"), רומן היסטורי
1930: הדוכס שארל הנמהר ("Herzog Karl der Kühne");
1930: הנזיר המשוגע ("Der tolle Mönch");
1930: קפרי ("Capri");
1930: שבוע במבוך ("Die Woche im Labyrinth");
1931: קולמוס הזהב ("Der goldene Griffel");
1932: העץ הנודד ("Der Wanderbaum");
1933: מבחן האש ("Die Feuerprobe");
1934: מסע גרמני ("Deutsche Reise");
1935: הטירן הגדול והמשפט ("Das Großtyrann und das Gericht"); על איטליה בימי הרנסאנס
1936: שושנת יריחו ("Die Rose von Jericho");
1937: שלושת הבזים ("Die drei Falken");
1938: הפרי המוסתר ("Die verborgene Frucht");
1939: א.ט.א.הופמן ("E.T.A. Hoffmann");
1940: בשמיים וכך גם בארץ ("Am Himmel wie auf Erden");
1942: סיפור מחפשי במטמונים ("Schatzgräbergeschichte");
1946: קללות וברכות ("Zauber- und Segenssprüche");
1946: ורד הסולטאן ("Die Sultansrose");
1949: סימן האש ("Das Feuerzeichen");
1949: השטן בארמון החורף ("Der Teufel im Winterpalais");
1952: קפטן הפרשים האחרון ("Der letzte Rittmeister");
1954: אשת קפטן הפרשים ("Die Rittmeisterin");
1962: העטרה השלישית ("Der dritte Kranz");
1937: הקיסר הנצחי ("Der ewige Kaiser"); - שירים - פורסמו באוסטריה בלי שם המחבר
1945: Dies irae ("Dies irae");- שירים
1952: אלגיה לומברדית ("Lombardische Elegie");
1952: חדשות על עוף החול ("Nachricht vom Vogel Phönix");
1952: הסוד נשאר ("Das Geheimnis verbleibt");
1955: התאומים מצרפת ("Die Zwillinge aus Frankreich");
1959: זעם, זמן ונצח ("Zorn, Zeit und Ewigkeit").
Das große Alkahest, Roman, 1926, 1938
Das Buch Rodenstein, Novellenzyklus, 1927, 1951
Das Kaiserreich in Trümmern, historischer Roman, 1927
Der tolle Mönch, Erzählungen, 1930
Herzog Karl der Kühne oder Gemüt und Schicksal, historischer Roman, 1930, 1943
Die Woche im Labyrinth, Roman, 1930
Capri, Gedichte, 1930
Der goldene Griffel, Roman, 1931
Zwieselchen, Kinderbuch, 1931 ff.
Der Wanderbaum, Gedichte, 1932
Kaschubisches Weihnachtslied, Gedichte
Die Feuerprobe, Novelle, 1933
Die Ostergnade, Erzählung, 1933
Deutsche Reise. Ein Erinnerungsbuch, 1934
Die Schnur um den Hals, 1935
Der Großtyrann und das Gericht, Renaissance-Roman, 1935
- Dramatisierung: Günther Fleckenstein, 1962
- Verfilmung: Günther Fleckenstein, 1966^[9]
Die Rose von Jericho, Gedichte, 1936
Die drei Falken, Erzählung, 1937
Der ewige Kaiser, Gedichte, 1937
Die verborgene Frucht, Gedichte, 1938
E. T. A. Hoffmann, Biographie, 1939
Die Leidenschaftlichen, Erzählung 1939
Der Tod von Reval, Erzählungen, 1939
Am Himmel wie auf Erden, historischer, Roman 1940
Der spanische Rosenstock, Erzählung, 1940
Das Hornunger Heimweh, Erzählung, 1942
Schatzgräbergeschichte, 1942
Dies irae, Gedichte, 1945
Zauber- und Segenssprüche, 1946
Die Sultansrose, Erzählungen, 1946
Das Beichtsiegel, Erzählung, 1946
Jungfräulichkeit, Novelle, 1947
Pelageja, Roman, 1947
Sternenstand, Erzählung, 1947
Die Hände am Mast, Erzählung, 1948
Römisches Erinnerungsbuch, 1949
Das Feuerzeichen, Roman, 1949
Der Teufel im Winterpalais, Erzählung, 1949
Das Tempelchen, Erzählung, 1950
Die heile Welt, Gedichte, 1950
Die letzte Reise, Erzählung, 1950
Zwieselchen, Kinderbuch, 1951
Lombardische Elegie, Lyrik, 1952
Der letzte Rittmeister, Erzählband, 1952
Der Pfauenstrauch, Erzählung, 1952
Nachricht vom Vogel Phönix, Erzählung, 1952
Die Flamme im Säulenholz, Erzählungen, 1952
Das Geheimnis verbleibt, Aufzeichnungen und Bekenntnisse, 1952
Die Sterntaler, Erzählung, 1953
Die Rittmeisterin, Roman, 1954
Die Fahrt des Herrn von Ringen, Erzählungen, 1955
Die Zwillinge aus Frankreich, Erzählungen, 1955
Mit tausend Ranken, Gedichte, 1956
Das Netz, Novelle, 1956
Hubertusnacht, Erzählung, 1957
Bärengeschichten, Erzählung, 1959
Zorn, Zeit und Ewigkeit, Erzählungen, 1959
Der dritte Kranz, Roman, 1962
Die Schwestern aus dem Mohrenland, Erzählung, 1963
Räuberwunder, Erzählung, 1964
Die schönsten Novellen, 1965
Dichtergehäuse, Autobiographie, 1966
Und dein Name ausgelöscht, Erzählungen, 1971
Schnaps mit Sakuska, Baltisches Lesebuch, 1986
Compendium Bergengruenianum, Aufzeichnungen 1940–45, 1992
Von Riga nach anderswo oder Stationen eines Lebens, Bücher, Reisen, Begegnungen, 1992