הנס שול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הנס פריץ שול (גרמנית: Hans Fritz Scholl;‏ 22 בספטמבר 1918 - 22 בפברואר 1943) היה אחד מהחברים המייסדים של קבוצת "הוורד הלבן", שהיוותה פרק חשוב בתולדות ההתנגדות הגרמנית לנאציזם. הוא נידון למוות על פעילותו בקבוצה, והוצא להורג, יחד עם אחותו סופי שול ועם חברים נוספים בקבוצה, בעריפה בגיליוטינה. כיום נחשב שול בגרמניה, ביחד עם יתר חברי הקבוצה, כמופת לאומץ לב ולהומאניות אל מול משטר האימים הנאצי.

ביוגרפיה

קברם של הנס שול, סופי שול וכריסטוף פרובסט במינכן

שול נולד באינגרסהיים, הילד השני מתוך שישה של משפחה לותראנית. אביו היה לימים ראש העיר של פורכטנברג שעל נהר קוכר. ב-1930 המשפחה עברה ללודוויגסבורג, ושנתיים לאחר מכן לאולם, שם שימש אביו כרואה חשבון. בשנת 1933 הצטרף שול לנוער ההיטלראי, על אף שאביו התנגד לאידאולוגיה הנאצית. משהתאכזב מהאידאולוגיה הנאצית ב-1934 הצטרף שול יחד עם עוד חברים לתנועת הנוער ההיטלראית בעיר אולם לתנועת הנוער "d.j.1.11". תנועה שמזוהה עם תנועות הנוער בונדיש (Bündisch). בשנת 1937 בהיותו בן 16 נעצר שול על השתייכותו לתנועת נוער זו ועל חשדות בהפרת "סעיף 175" בחוק הענישה הנאצי. תמלילי חקירת הגסטפו מגלים ניצני אופיו העתידי כמבוגר, כאדם המוכן להיאבק על אידאלים ואף להקריב עצמו למען אחרים. הוא הודה באשמה וביקש לקחת אחריות מלאה על מנת שלא יאשימו את חבריו. .

בקיץ 1939 החל שול ללמוד רפואה באוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן במינכן. שם היה בין מייסדי הוורד הלבן. מחתרת סטודנטים שהתנגדה לשלטון הנאצי. על אף שהאוניברסיטאות היו מעוז אליטיסטי ועל כן נאצי באותה תקופה. שול הושפע מהדרשות אשר נשא הבישוף קלמנס פון גאלן בשנת 1941 כנגד הגסטפו וכנגד התוכנית הנאצית תוכנית T4 - אותנסיה. בשנת 1942 בזמן חופשה מהלימודים הוא נשלח כאח לחזית המזרחית. שם חזה במו עיניו, כמו אחרים בקבוצת הוורד הלבן, בזוועות המלחמה, ובפשעי המלחמה שבוצעו על ידי הוורמאכט, הן בשדה הקרב והן כנגד אזרחים חסרי מגן. באותה שנה אביו, רוברט שול, נעצר במשך ארבעה חודשים על כך שאמר בפני מזכירתו "היטלר הוא העונש של אלקים לבני האדם, ואם המלחמה לא מסתיימת בקרוב הרוסים ישבו בברלין"[1]. ב-22 בפברואר נמצא הנס שול אשם בבגידה במשטר הנאצי והוצא להורג עוד באותו יום.

הוא היה בן 24 במותו.

אנדרטה לזכר "הוורד הלבן" במינכן, בצורת עלונים מפוזרים על המדרכה.

הוורד הלבן

ערך מורחב – הוורד הלבן

הוורד הלבן (בגרמנית: Die Weiße Rose) הייתה קבוצת סטודנטים שהתנגדה לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה. קבוצת "הוורד הלבן" כללה התאגדות של חמישה סטודנטים, כולם בתחילת שנות העשרים לחייהם, באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. בין יוני 1942 ופברואר 1943 הכינה הקבוצה והפיצה שישה עלונים שונים וגרפיטי בהם קראו לסיום שלטון הרודנות הנאצי באמצעות התנגדות פעילה של העם הגרמני. העלונים קראו להתנגדות עממית לשלטון הדיקטטורה הנאצית, בטענה כי תבוסתה של גרמניה היא רק עניין של זמן, וכי קרוב היום בו ישלם העם הגרמני על פשעי המשטר. על פי התמלילים של חקירתו בגסטפו לקח שול אחריות מלאה על ציורי הגרפיטי אשר יוחסו לוורד הלבן[2]. סביר כי הוא לקח אחריות מלאה, כפי שעשה עוד בהיותו בן 16 במעצרו הקודם, על מנת למנוע צער וענישת חבריו. שלוש פעמים במהלך חודש פברואר 1943 כתבו חברי הקבוצה את הסיסמה "חירות" ו"הלאה היטלר" על קירות האוניברסיטה ובניינים אחרים במינכן. הכתובות נכתבו באמצעות זפת. גרפיטי דומה הופיע במקומות שונים בערים הסמוכות, ונראה כי צויר על ידי אנשים שאינם קשורים לקבוצה, שקיבלו עידוד ממעשי הקבוצה.

שול ואחותו סופי נעצרו ראשונים במסגרת פעילותם בקבוצה והפכו לסמל. שאר החברים בקבוצה היו כריסטוף פרובסט, אלכסנדר שמורל ווילי גראף. אליהם הצטרף מרצה בשם קורט הובר אשר ניסח את שני העלונים האחרונים. כל ששת חברי הקבוצה נעצרו, נשפטו, והוצאו להורג בעריפה באמצעות הגיליוטינה. ב-18 בפברואר 1943 נאסרו שול ואחותו לאחר שנתפסו מפיצים את העלון השישי במספר באוניברסיטת מינכן. טיוטה של עלון שביעי נמצאה על שול בעת מעצרו.

המשטר הנאצי ראה את ההתפרצות הספונטנית של הוורד הלבן כמדאיגה, שכן אפילו בימים שלפני עליית הנאצים לשלטון היו האוניברסיטאות מעוז אידאולוגי לנאציזם. בה במידה עודדה פעילותם של אנשי "הוורד הלבן" את קבוצות ההתנגדות האחרות.

מאסר ומשפט

האולם הראשי באוניברסיטה היכן שהנס וסופי נתפסו בעת פיזור עלונים

ב-18 בפברואר 1943, אותו היום עצמו בו נשא שר התעמולה יוזף גבלס את נאומו המפורסם ב"ארמון הספורט", נאום בו קרא לעם הגרמני ל"מלחמה טוטאלית", הביאו סופי והנס שול מזוודה מלאה בעלונים אל האוניברסיטה. הם פיזרו ערימות של עלונים במסדרונות הריקים, במטרה שיימצאו על ידי הסטודנטים כאשר אלו יצאו מכיתות הלימוד. כאשר התכוונו לעזוב את המקום החליטו לנסות ולהפיץ כמה עותקים נוספים שנותרו במזוודתם. הם שבו על עקבותיהם, עלו בגרם המדרגות אל הקומה העליונה, וסופי פיזרה את העלונים באוויר. פעולה זו נצפתה על ידי משגיח בשם יאקוב שמיד. שמיד הזעיק את המשטרה, והנס וסופי שול נעצרו על ידי הגסטפו. עד מהרה נעצרו יתר חברי ההתאגדות, ורבים אחרים הקשורים עמם, והובאו לחקירה.

הנס וסופי שול, ופרובסט, היו הראשונים שעמדו למשפט בפני ה"פולקסגריכט" בית הדין העממי הידוע לשמצה, שדן בפשעים פוליטיים כנגד המשטר הנאצי. ב-22 בפברואר נמצאו השלושה אשמים בבגידה, וראש בית הדין, רולנד פרייזלר דן אותם לעונש מוות. השלושה נערפו באמצעות הגיליוטינה עוד באותו היום. כל השלושה גילו אומץ כאשר הובלו אל מותם.

מילותיו האחרונות של שול היו "יחי החופש" (Es lebe die Freiheit)‏[3].

ב-13 ביולי 1943 נערפו אלכסנדר שמורל וקורט הובר, וב-12 באוקטובר 1943 נערף וילי גראף. ידידים ועמיתים של אנשי הוורד הלבן, שסייעו בהכנת הכרוזים והפצתם, ובאיסוף כסף עבור מחייתם של אלמנתו של פרובסט וילדיו הקטנים, נדונו לעונשי מאסר שבין שישה חודשים לעשר שנים.

נוסח העלון השישי הוברח אל מחוץ לגרמניה, דרך סקנדינביה והגיע לאנגליה. באמצע שנת 1943 הופצו בגרמניה מיליוני עותקים של עלון זה באמצעות מטוסי בעלות הברית, בכותרת "מניפסט הסטודנטים של מינכן".

מורשת

כיכר האחים שול

כיום נחשבים אנשי הקבוצה בגרמניה למופת לאומץ לב והומניות גם אל מול שלטון אימים דיקטטורי. חברי הקבוצה נחשבים כיום בגרמניה לאישים דגולים, ופועלם מוערך בציבור הגרמני. בתוכנית טלוויזיה ששודרה בגרמניה בשנת 2003 בערוץ הפופולרי ZDF, נקראו הגרמנים לבחור ב"עשרת הגרמנים הגדולים בהיסטוריה". בקבוצת הגיל שמתחת ל-40 נבחרו הנס וסופי שול במקום הרביעי, כאשר מתחתיהם דורגו אישים כבאך, גתה, גוטנברג ואיינשטיין. באותה השנה בחרו קוראי מגזין הנשים "בריגיטה" בסופי שול כ"אישה הגדולה ביותר במאה ה-20".

אוניברסיטת מינכן, בה פעלו חברי הקבוצה קראה למכון למדע המדינה המצוי בשטחה על שם האחים שול.

ב-22 בפברואר 2003 הוצב פסל של סופי שול, אחותו של הנס, באנדרטת ולהאלה, בית זיכרון לאנשי שם בבווריה, על ידי ממשלת בווריה.

חייהם של האחים שול היו נושא לשלושה סרטים. בשנת 1982 יצר הבמאי פרסי אדלון שנודע בסרטו "קפה בגדד" את הסרט "חמשת הימים האחרונים" (Fünf letzte Tage), המתאר את ימיהם האחרונים של האחים שול, מנקודת ראותה של חברתה לתא הכלא של סופי. את סופי שול גילמה לנה שטולצה. באותה השנה חזרה סטולצה לגלם את שול בסרטו של מיכאל ורהובן "הוורד הלבן" (Die Weiße Rose).

בפברואר 2005 הוקרן לראשונה הסרט סופי שול - הימים האחרונים (Sophie Scholl – Die letzten Tage), בו גילם השחקן פביאן הינריכס את הנס שול. השחקנית יוליה ינטש גילמה את סופי שול. הסרט מבוסס על ראיונות עם מקורבים לקבוצה ששרדו, ועל פרוטוקולים שנותרו בארכיבים בגרמניה המזרחית. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר כסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2006.

הפרס הספרותי "פרס האחים שול" קרוי על שמם של הנס וסופי.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל גרמניה

לקריאה נוספת

  • ינינה אלטמן, הוורד הלבן, הוצאת פרדס, 2007.
  • דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.
  • קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי - הקשר נגד היטלר, הוצאת מערכות.
  • אגון לארסן, לוחמי חירות, הוצאת מסדה בע"מ, 1964, עמודים 110-131
  • Peter Hoffmann, History of the German Resistance.
  • Michael Balfour, Withstanding Hitler in Germany.
  • Joachim Fest, Plotting Hitler's Death.
  • Fabian von Schlabrendorff, The Secret War against Hitler.
  • Hans B. Gisevius, To the Bitter End.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הוורד הלבן

הערות שוליים

  1. ^ "The White Rose: A Lesson in Dissent", Jewish Virtual Library.
  2. ^ Gestapo interrogation transcripts: Willi Graf, Alexander Schmorell, Hans Scholl and Sophie Scholl, Volumes 1-16 By Ruth Sachs
  3. ^ Helga Pfoertner "Mahnmale, Gedenkstätten, Erinnerungsorte"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הנס_שול&oldid=1301417"