ועידת אלג'יר
 | |
| עיר | אלג'יר |
|---|---|
| מדינה | אלג'יריה |
| תאריכים | 26 בנובמבר 1973 – 28 בנובמבר 1973 (3 ימים) |
| עילה | גיבוש עמדה משותפת לקראת שיחות השלום בז'נבה |
| תוצאה | החלטה להעניק לאש"ף ייצוג בלעדי של העם הפלסטיני, על חשבונה של ממלכת ירדן |
| משתתפים | |
|
→ פסגת הליגה הערבית החמישית פסגת הליגה הערבית השביעית- ועידת רבאט ← | |
ועידת אלג'יר הייתה פסגת הליגה הערבית השישית, שנערכה בין ה-26 ל-28 בנובמבר 1973 באלג'יר, אלג'יריה[1]. הוועידה התקיימה זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים באוקטובר של אותה שנה. השתתפו בה 16 מדינות ערביות, אך עיראק ולוב החרימו אותה, מאחר שהתנגדו להסכם הפסקת האש (הסכם 6 הנקודות) ותבעו את המשך הלחימה נגד ישראל[2]. הפסגה סימנה גם את הצטרפותה של הרפובליקה של מאוריטניה כחברה רשמית בליגה הערבית.
מהלך הוועידה והחלטותיה
מטרות הוועידה הייתה לעצב אסטרטגיה משותפת לשיחות השלום בין מדינות ערב וישראל, במסגרת ועידת ז'נבה שהתכנסה כחודש אחר כך. את דיוני הוועידה הובילו נשיא מצרים אנואר סאדאת פייסל, מלך ערב הסעודית[3].
בוועידה אמר נשיא סוריה חאפז אל-אסד: "סוריה אינה תולה תקוות גדולות בסיכויי השלום. משום שישראל היא מדינה תוקפנית ושוחרת התפשטות ואיננה רוצה בשלום. ישראל עושה כל מאמץ כדי לטרפד אח סיכויי השלום". נשיא תוניסיה חביב בורגיבה הציעה ש"הפתרון לסכסוך הישראל-ערבי הוא בהקמת מדינה ישראליות-פלסטינית פדרלית אשר תקיף את מכלול שטחי פלסטין"[1]. מועמר קדאפי לא השתתף בוועידה ואף גינה אותה ואת המאמצים להשגת שלום, קרא למנהיגי ערב הסעודית ומצרים בוגדים באומה הערבית וטען כי "על היהודים בישראל לחזור לארצות מוצאם" ולהחזיר את פלסטין לערבים[4].
ההחלטה הסופית גינתה את מדיניות התוקפנות של ישראל, קבעה הכרה רשמית בלגיטימיות הבלעדית של אש"ף, והתחייבה להמשך תמיכה בעם הפלסטיני למען אחדות ערבית. הפסגה קראה גם לישראל לוותר על השליטה בכל השטחים שנכבשו לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967, כולל: רמת הגולן, הגדה המערבית, מזרח ירושלים, רצועת עזה וסיני. בנוסף, הליגה הערבית החלה במספר יוזמות לקידום אחדות ערבית ואסלאמית ולקידום זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים[5].
הכרת המדינות הערביות באש"ף כמייצג הפלסטינים, וביאסר ערפאת כדובר היחיד של עמדתם, הביא לזעם ואכזבה מצד חוסיין, מלך ירדן, שבאותה עת ראה בגדה חלק ממלכתו ובמרץ 1972 אף העלה את תוכנית הפדרציה כפשרה בה היא תהיה מחוז אוטונומי בתוך הממלכה ההאשמית[6].
ההחלטה נוספת קראה להגברת שיתוף הפעולה הערבי־אפריקני בכל התחומים וניתוק כל הקשרים עם דרום אפריקה ורודזיה עקב משטר האפרטהייד בהם; ועם פורטוגל, עקב המאבק שלה נגד עצמאות אנגולה[7].
תוצאות הוועידה
ועידת אלג'יר נתנה גושפנקה לכוחות המתונים בליגה הערבית, לדגול בפתרון לסכסוך הישראלי-ערבי בדרך של משא ומתן מדיני, לאור שני עקרונות: נסיגת ישראל מכל השטחים, כולל מזרח ירושלים, ומימוש הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני[8].
ועידת המדינות הבלתי-מזדהות
כחודשיים וחצי לפני הוועידה של הליגה הערבית, בתחילת ספטמבר 1973, נערכה באלג'יר גם הוועידה הרביעית של המדינות הבלתי-מזדהות (אנ') (שגם מכונה לעיתים "ועידת אלג'יר"). בוועידה השתתפו 76 מדינות ובין הבאים היו: אינדירה גנדי מהודו, אנואר סאדאת ממצרים, מועמר קדאפי מלוב, אידי אמין מאוגנדה, יוסיפ ברוז טיטו מיוגוסלביה, היילה סלאסי מאתיופיה, יעקובו גואון מניגריה, פידל קסטרו מקובה, מוג'יבור רחמן מבנגלדש, פייסל, מלך ערב הסעודית וכן מזכיר האו״ם ויאסר ערפאת[9].
לקראת הוועידה אלג'יריה ניסחה הצעת ההחלטה שהציעה כי המדינות הבלתי מזדהות המשתתפות בוועידה יחליטו על צעדים אינדיבידואליים או קולקטיביים נגד ישראל. והודיעה כי "היא מביעה דאגה עמוקה על המצב במזרח־התיכון, וקובעת שסירובה העיקש של ישראל לפנות את השטחים הכבושים מהווה התעלמות ממגילת האו״ם ואיום לשלום ולביטחון הבינלאומיים". בנוסף, "דרשה מכל הארצות, ובייחוד ארצות הברית להימנע מלספק לישראל נשק, או כל תמיכה פוליטית, כלכלית או פיננסית העשויה לאפשר לה להמשיך במדיניות התוקפנות וההתפשטות שלה". מצרים מצדה קראה להטלת "הסגר כלכלי על ישראל", עד שתיסוג מהשטחים שכבשה ב-1967[10]. לבסוף החליטו המדינות על קריאה לניתוק היחסים עם ישראל, כפי שרבים מהן, שעוד קיימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, עשו באותה עת, כולל רוב מדינות אפריקה[11].
קישורים חיצוניים
- אי.פי., יופ"י, ק״ר, ע״צ, כתבי חוץ המסקרים ועידת אלג'יר - הפיסגה הערבית תמליץ לקיים ועידת השלום בשלושה שלבים, על המשמר, 27 בנובמבר 1973
- הוועדה המוסלמית בירושלים תומכת בהחלטת פיסגת אלג'יר, על המשמר, 6 בדצמבר 1973
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ננעלה פיסגת אלג'יר-ההודעה מתעלמת מוועידת ג'נבה ומייצוג הפלשתינים, על המשמר, 29 בנובמבר 1973
- ↑ ראובן מרוז, הפלשתינאים הולכים לוועידה השלום, על המשמר, 7 בדצמבר 1973
- ↑ ג'ון סט. ג'ור, ביירות, מה צפוי בוועידת אלגיר, על המשמר, 26 בנובמבר 1973
- ↑ יופ"י, ע"ר, ע"צ, קדאפי תוקף את סאדאת "המעלים את האמת" - "על היהודים בישראל לחזור לארצות מוצאם", על המשמר, 26 בנובמבר 1973
- ↑ פיסגת אלג'יר ננעלה באיום המשך הקרבות, דבר, 29 בנובמבר 1973
- ↑ עתי"ם, חוסיין זועם על ההכרה בערפאת בוועידת אלג'יר - נכבדי הגדה חלוקים בדעותיהם, דבר, 5 בדצמבר 1973
ע"ץ, חוסיין מגדיר עמדתו מחדש – כועס על פיסגת אלג'יר, על המשמר, 30 בנובמבר 1973 - ↑ ע"ץ, "קטלוג הדרישות" של פיסגת אלג'יר, על המשמר, 29 בנובמבר 1973
- ↑ אברהם סלע, אחדות בתוך פירוד: ועידות הפסגה הערביות 1982-1964 (ירושלים: הוצאת מגנס, 1983), 129 עמ'
- ↑ ראשי מדינות וממשלות באו ל"פיסגת" אלג'יר, על המשמר, 5 בספטמבר 1973
- ↑ עתי"ם-רויטרס, מצרים תדרוש בועידת אלג'יר להטיל "הסגר כלכלי על ישראל", על המשמר, 2 בספטמבר 1973
- ↑ חרם וניתוק יחסים עם ישראל -בהצעת החלטה לועידת אלג'יר, על המשמר, 9 בספטמבר 1973
ועידת אלג'יר42697292Q20407562