ונדי לוור
תבנית מדען ריקה
ונדי לוור (באנגלית: Wendy Lower, נולדה ב-1965) היא היסטוריונית אמריקאית וסופרת בנושאי השואה ומלחמת העולם השנייה. מאז שנת 2012 היא משמשת כפרופסור בקתדרה על שם ג'ון ק. רות במכללת קלרמונט מק'קנה (אנ'), קליפורניה, ובשנת 2014 מונתה למנהלת המרכז לזכויות אדם ע"ש מג'רובליאן. באותו מוסד. נכון לשנת 2016 היא משמשת גם כמנהלת בפועל של המרכז ללימודים מתקדמים על השואה ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
ביוגרפיה
לוור נולדה בשנת 1965.[1] בשנת 1987 קיבלה תואר ראשון ממכללת המילטון (אנ'), ובשנת 1999 השלימה תואר דוקטור בהיסטוריה אירופית באמריקן יוניברסיטי.[2]
בשנים 2000-2004 שימשה לוור כמנהלת תוכנית אורחי מחקר במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה. בין השנים 2004–2007 הייתה מרצה בכירה באוניברסיטת טואוסון (אנ').[2]
בחמש השנים שלאחר מכן התגוררה בגרמניה ועבדה כחוקרת בסמינר ההיסטורי של אוניברסיטת מינכן,[3] במקביל לכהונתה כמנהלת מחקרי ההיסטוריה שבעל פה במוזיאון השואה בשנים 2010-2012.[2]
בשנת הלימודים 2011–2012 שימשה כמרצה בכירה במרכז ע"ש משפחת שטרסלר לחקר השואה ורצח העם באוניברסיטת קלארק (אנ').[2]
מאז שנת 2012 היא מחזיקה בקתדרה על שם ג'ון ק. רות במכללת קלרמונט מק'קנה שבקליפורניה. בשנת 2014 מונתה למנהלת המרכז לזכויות אדם ע"ש מג'רובליאן באותו מוסד,[4] פרשה מהתפקיד ב-2025.[5] נכון לשנת 2016 משמשת גם כמנהלת בפועל של המרכז ללימודים מתקדמים על השואה ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.[6]
מחקריה וספריה
על מחקריה בתולדות גרמניה, פולין ואוקראינה זכתה לוור בהוקרה ובפרסים רבים. ספרה Nazi Empire-Building and the Holocaust in Ukraine זכה בשנת 2007 בפרס מטעם כתב העת Choice ובפרס בייקר־ברטון של האגודה ההיסטורית הדרומית על היצירה הראשונה הטובה ביותר בתחום ההיסטוריה האירופית.
הספר מתאר את תולדות אוקראינה בתקופת מלחמת העולם השנייה לאור ניסיונו של היינריך הימלר, ראש האס־אס, לייסד מושבות גרמניות בשטחי הכיבוש, ובוחן את תפקידי הפקידות הגרמנית, הצבא והאוכלוסייה המקומית בביצוע השואה. לוור מצביעה על יהירות, פחד, קנאה ועל עוינות כלפי הסלאבים והקומוניזם כהנחות היסוד המרכזיות של המדיניות האימפריאלית הנאצית במזרח אירופה.
מחקריה בארכיונים בעיר ז'יטומיר, שהייתה בין השנים 1941–1944 חלק מ"נציבות הרייך אוקראינה", הובילו אותה לפרויקט המחקר הבא שלה - בחינת תפקידן של הנשים הגרמניות במדיניות ההשמדה הנאצית בפולין ובברית המועצות הכבושות.[7]
איזבל קירשנר, כתבת הניו יורק טיימס, כתבה כי מחקריה של לוור "מאירים באור חדש את השואה מנקודת מבט מגדרית, ומדגישים את חשיבות תפקידם של הדרגים הנמוכים במנגנון ההשמדה הנאצי".[8]
תוצר מחקר זה היה ספרה רוצחות בשירות היטלר (Hitler’s Furies: German Women in the Nazi Killing Fields) שראה אור באנגלית בשנת 2013 תורגם ל־21 שפות ביניהם עברית (עפר קובר, הוצאת מטר, 2014). בספר זה בחנה לוור כחצי מיליון נשים שפעלו בתקופת מלחמת העולם השנייה - בפולין, באוקראינה, בבלארוס, באסטוניה, בלטביה ובליטא - וניתחה את מעורבותן במימוש הפתרון הסופי. היא גם עסקה בשאלה מדוע מבצעות פשעים אלה כמעט שלא הועמדו לדין לאחר המלחמה.
בארצות הברית היה הספר מועמד לגמר פרס הספר הלאומי והפרס הלאומי לספרים יהודיים. הביקורות בעיתונות ובכתבי העת היו כמעט כולן חיוביות. העיתון הגרדיאן תיאר את הספר כ"מצמרר באמת", אך ציין הסתייגות מסוימת: מחד, לוור היטיבה לתאר את הנוף הפיזי והמוסרי של התקופה, ומאידך, מחקרה לא כלל את העוסקים המקצועיים ברצח - אנשי משרד הביטחון הראשי של הרייך ויחידות האס־אס.[9][10]
ההיסטוריון טימותי סניידר העריך כי "הספר ייזכר כנקודת מפנה הן בלימודי נשים והן בלימוד השואה"; בעיתון הוושינגטון פוסט נכתב כי "בספרה המרתק לוור מביאה למודעות שלנו פן שעדיין לא נחקר בתחום השואה" ובעיתון Los Angeles Review of Books (אנ') נאמר כי לוור הרימה "תרומה מעוררת מחשבה ורבת חשיבות להבנת האופן שבו לאומנות, ותפיסת הנאמנות באופן מיוחד, נהפכות לנורמות, נכפות על ציבור ומוסדרות כעניין של שגרה". מבקרים נוספים ציינו כי אף שהספר מבוסס על מחקר אקדמי מעמיק וממושך, הוא מוגש לקוראים בכתיבה פופולרית נהירה וקולחת.[7]
ספרה מ-2021 The Ravine: A Family, A Photograph, A Holocaust Massacre Revealed זכה בפרס הלאומי לספרים יהודיים בקטגוריית השואה, היה המועמד הסופי לפרס וינגייט ונכלל ברשימת המועמדים הראשונית לפרס PEN.
נכון ל-2015 עורכת את כתב העת העברי־אנגלי "דפים לחקר השואה", המתפרסם באוניברסיטת חיפה.[7]
קישורים חיצוניים
- מידע על ונדי לוור בקטלוג הספרייה הלאומית
אבנר שפירא, למה ההיסטוריה התעלמה מהרוצחות הנאציות הסדיסטיות?, באתר הארץ, 14 באפריל 2015- עמיחי שלו, "רוצחות בשירות היטלר": אכזריות ממבט נשי, באתר ynet, 24 בפברואר 2015
- קארין ארד, האם נשים אלימות כמו גברים? האכזריות של הנשים הנאציות, באתר Sheee, 6 במאי 2024
- מחקר חדש: אלפי גרמניות סייעו להשמדה בשואה, באתר ynet, 19 ביולי 2010
הערות שוליים
- ↑ Wendy Lower, Perlentaucher
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Wendy Lower, Claremont McKenna College
- ↑ Copyright 2016 The University of North Carolina at Chapel Hill, UNC Press - Nazi Empire-Building and the Holocaust in Ukraine, UNC
- ↑ "סגל". Mgrublian Center for Human Rights (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-10-27.
- ↑ Thomas Rozwadowski, Professor Heather Ferguson to Succeed Professor Wendy Lower as Center Director, Mgrublian Center, 2025-04-16 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Wendy Lower - United States Holocaust Memorial Museum, מוזיאון השואה, 2025-10-27 (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 7.2 אבנר שפירא, למה ההיסטוריה התעלמה מהרוצחות הנאציות הסדיסטיות?, באתר הארץ, 14 באפריל 2015
- ↑ Isabel Kershner, Women’s Role in Holocaust May Exceed Old Notions, The New York Times, 17 ביולי 2010
- ↑ Jack Fischel, Hitler's Furies: German Women in the Nazi Killing Fields | Jewish Book Council, jewish book council, 23 בדצמבר 2013 (באנגלית)
- ↑ Ben Shephard, Hitler's Furies: German Women in the Nazi Killing Fields by Wendy Lower – review, The Guardian, 5 באוקטובר 2013
ונדי לוור42084212Q2680156