וייטצ'אפל
.svg){kind=spacer}
וייטצא'פל היא שכונה בלונדון הממוקמת ברובע הלונדוני טאוור המלטס, ממזרח לסיטי של לונדון. השכונה שוכנת 5.5 קילומטרים מזרחית לצ'רינג קרוס וגובלת ברחוב בישופסגייט במערב, רחוב פאשן בצפון, רחובות בריידי וקאוול במזרח, והכביש המהיר בדרום.
השכונה מתאפיינת בגיוון האתני של אוכלוסייתה, הכוללת בעיקר תושבים ממוצא בנגלי (המהווים כ-50% מהתושבים), וכן אירים ויהודים רבים.
השכונה נודעה בין השאר בצפיפות האוכלוסין ובעוני הרב ששררו בה בין המאה ה-17 לתחילת המאה ה-20.
היסטוריה
הרחוב הראשי בשכונה הוא וייטצ'אפל היי סטריט, שמתרחב בהמשכו לוייטצ'אפל רואד. הוא נקרא על שם כנסייה קטנה, שהוקדשה למרי ה"קדושה". ב-1338 הפכה הכנסייה לכנסיית הרובע של וייטצ'אפל. הכנסייה נהרסה בהפצצות על לונדון במהלך מלחמת העולם השנייה ב-1940, והריסותיה פונו ב-1952. כיום שוכן במקומה גן ציבורי, פארק אלטב עלי.
וייטצ'אפל היי סטריט מהווה חלק מכביש A11, והיה בעבר תחילתה של דרך רומית שהובילה מלונדון לקולצ'סטר, לכיוון צפון מזרח.[1] בימי הביניים התאכסנו העוברים בדרך זו בפונדקי הדרכים הרבים שהוקמו בווייטצ'אפל היי סטריט עבורם. במאה ה-16 הושפעה הפעילות בשכונה ממיקומה מחוץ לחומת לונדון, ליד אלדגייט, שהביא לפיקוח מופחת מצד השלטונות, ולפיכך פעלו בה בתי מטבחיים, עיבוד עורות, מבשלות ובתי יציקה (שבהמשך יצקו פעמונים ידועים כגון פעמון הדרור בפילדלפיה ופעמון הביג בן בלונדון).
ב-1680 החליט הרקטור של וייטצ'אפל, רלף דווננט מכנסיית מרי ה"קדושה", להתחיל במסורת של הענקת חינוך לארבעים בנים ושלושים בנות, והקים לשם כך את "מרכז דווננט". המבנה משמש עד היום לפעילות קהילתית בשכונה, אף על פי שבית הספר שהתפתח בעקבותיו עבר ב-1966 ללוטון, בצפון מערב לונדון.
השכונה התרחבה ואוכלוסייתה גדלה מאד בין המאה ה-17 לאמצע המאה ה-19, כאשר תושבים רבים מהפריפריה עברו להתגורר בלונדון ופרבריה. עד 1840 נוצרו בשכונה זו, בדומה לשאר שכונות האיסט אנד הסמוכות לה, בעיות רבות של צפיפות אוכלוסייה ועוני. וייטצ'אפל רואד הפך לאחד הרחובות העניים והמסוכנים ביותר בלונדון. ב-1878 הקים הכומר ויליאם בות' ברחוב זה, בבית מספר 272, את ארגון הצדקה הנוצרי-פרוטסטנסטי "צבא הישע".[2]
בתקופה הוויקטוריאנית היגרו לאזור בעיקר אירים ויהודים רבים. ב-1884 כתב שחקן התיאטרון היידי יעקב אדלר: ”ככל שאנו חודרים יותר אל וייטצ'אפל הזו, ליבנו שוקע; האם זוהי לונדון? לא ברוסיה ולא מאוחר יותר בשכונות המצוקה הגרועות ביותר של ניו יורק, לא ראינו עוני כזה”.[3]. רציחות בשכונה גרמו לתחושת טרור ופחד ברחובות השכונה ובכלל המדינה, ועוררו סערה ודיון ציבורי בקרב רפורמיסטים חברתיים לגבי העוני הרב והעליבות ששררו באיסט אנד.
ב-1902 לבש הסופר הנודע ג'ק לונדון בגדים מרופטים, שוטט בווייטצ'אפל, ותיאר בספרו "The People of the Abyss" את רשמיו וחוויותיו; הוא טען כי אלו הן התוצאות הקשות להן הביא הקפיטליזם בבריטניה. רפורמיסטים ומהפכנים רבים נוספים ביקרו בתקופה זו בשכונה והושפעו ממראות העוני בה, בהם ג'ורג' ברנרד שו וולדימיר איליץ' לנין. בית ההוצאה לאור האנרכיסטי "Freedom Press", שהוקם בווייטצ'אפל ב-1886, פועל בה עד היום.
ג'וזף מריק (1862–1890), איש בעל עיוותים גופניים שנודע בכינוי "איש הפיל", עבד בחנותו בווייטצ'אפל כאשר זכה לעניין ציבורי ולתמיכתו של הרופא פרדריק טרבס מבית החולים הלונדוני המלכותי (שהוקם בשכונה זו ב-1757). מריק זכה לטיפול בבית החולים, ועד היום קיים בו מוזיאון המספר את תולדות חייו ומוצג בו שלדו המשומר.
במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 נותרה וייטצ'אפל ענייה, אך פחות מבעבר. במהלך הבליץ על לונדון במלחמת העולם השנייה, הופצצה השכונה על ידי הנאצים וסבלה מנזקים רבים. במחצית השנייה של המאה ה-20 התנערה השכונה בהדרגה מתדמיתה השלילית, וכיום היא נחשבת לשכונת מהגרים תוססת וססגונית.
ב-1990 הורחב ושופץ בית החולים הלונדוני המלכותי בשכונה, והפך למבנה מודרני. הוא נחשב כיום לבית החולים הגדול ביותר באירופה.
תרבות
בשכונה פעלו במאה ה-19 שני תיאטראות ידועים: "The Effingham" ו-"The Pavilion". בתחילת המאה ה-20 החל לפעול בה התיאטרון היידי, ובו התפתחה תנועת האמנים והסופרים היהודית-בריטית האוונגרדית "נערי וייטצ'אפל". החל משנות ה-70 של המאה ה-20 הפך האזור לבולט בסצנת האמנות, ובמיוחד נודעה בתחום זה "גלריית האמנות וייטצ'אפל" (הוקמה ב-1901). השכונה זכתה להשקעות כספיות של גורמים עירוניים ואף של גורמים מרחבי העולם; הגלריה שופצה והורחבה בעשור הראשון של המאה ה-21, ונפתחה מחדש ב-2009.
מתחילת המאה ה-21 בולטת השכונה גם בסצנת הפאנק רוק של לונדון, עם מספר ברים ומועדונים ידועים, ומספר להקות שפועלות בה וזכו להצלחה מסוימת במצעדי הפזמונים בבריטניה.
השכונה ידועה גם כחממה לאמנות המתאפיינת באקטיביזם פוליטי, במיוחד תנועות אנטי-סמכותניות ואנטי-מלחמתיות. פועלים בה ההוצאה לאור האנרכיסטית "Freedom Press" ליד אלדגייט, ואחד מסניפי "Food Not Bombs" המגיש ארוחות בפארק אלטב עלי. בעבר התגוררו בה אנרכיסטים ידועים כגון הוגה הדעות רודולף רוקר והמוציא לאור צ'ארלס לאר.
בווייטצ'אפל מתגוררת כיום אוכלוסייה אתנית מגוונת. כמחצית התושבים הם ממוצא בנגלי.[4] מסגד מזרח לונדון (הוקם ב-1985), הממוקם בשכונה, הוא אחד הגדולים בבריטניה, ומשרת מדי שבוע אלפי מאמינים מקרב הקהילה.[5] הגן הציבורי אלטב עלי, שהוקם במקום כנסיית מרי ה"קדושה" שנהרסה בבליץ, נקרא על שם יצרן בגדים מבנגלדש שהיה קורבן לפשע שנאה ב-1978, ולזכרם של קורבנות נוספים של תקיפות על רקע גזעני שהתקיימו בשכונה בשנות ה-70.[6]
ספריית "Whitechapel Idea Store", שהוקמה ב-2005 בעיצוב האדריכל דייוויד אדגיי, הייתה מועמדת ב-2006 ל"פרס סטירלינג" הבריטי לאדריכלות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 'Stepney: Communications', A History of the County of Middlesex, Volume 11: Stepney, Bethnal Green (1998), pp. 7–13
- ^ 1878 Foundation Deed Of The Salvation Army
- ^ Jacob Adler, A Life on the Stage: A Memoir. translated and with commentary by Lulla Rosenfeld, Knopf, New York, 1999. p. 232–233
- ^ Ethnic group – Whitechapel (Ward). Neighbourhood Statistics (Office for National Statistics). April 2002
- ^ History of East London Mosque, East London Mosque & London Muslim Centre
- ^ An Aldgate Walk, London footprints
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל לונדון | ||
| טאוור האמלטס | ||
|---|---|---|
| שכונות | אולד פורד • אייל אוף דוגס • בואו • בלקוול • ברומלי שליד בואו • בת'נל גרין • וופינג • וייטצ'אפל • ליימהאוס • מייל אנד • מילוול • פופלאר • רטקליף • סטפני • שיידוול • ספיטלפילדס | |
| אתרים בעלי חשיבות | מצודת לונדון • רציפי סנט קת'רין • מוזיאון הילדות • מוזיאון בדוקלנדס | |
| שווקים | פטיקוט ליין • בריקליין • שוק ספיטלפילדס הישן • שוק ספיטלפילדס החדש | |
| ראו גם | אתרים נוספים בטאוור האמלטס | |
24967935וייטצ'אפל