התנועה לפירוק נשק גרעיני

סמל תנועת ה-CND, שעוצב על ידי ג'רלד הולטום ב-1958 והפך לסמל שלום ברחבי העולם

התנועה לפירוק נשק גרעיני (באנגלית: Campaign for Nuclear Disarmament, בראשי תיבות: CND) היא תנועת מחאה הקוראת לפירוק נשק גרעיני בכל מדינות העולם. התנועה דוגלת בהסכמי שלום בינלאומיים דוגמת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. היא מתנגדת לפעולות צבאיות שעלולות להוביל לשימוש בנשק גרעיני, כימי או ביולוגי. בבריטניה, פעילי התנועה מתנגדים לבניית תחנות כוח גרעיניות.

התנועה הוקמה בשנת 1957 והייתה לחוד החנית של תנועות השלום בבריטניה. בשנות השישים ערכו פעילי התנועה צעדת מחאה מדי שנה, מהקריה למחקר גרעיני באלדרמסטון, ברקשייר, עד לכיכר טרפלגר בלונדון.

מטרות התנועה

מטרות תנועת ה-CND הן:

• פירוק הנשק הגרעיני בבריטניה ובשאר מדינות העולם.
• ביטול התוכנית לחימוש גרעיני "טריידנט" בבריטניה.
• פירוק הנשק להשמדה המונית, בפרט נשק כימי וביולוגי.
• איסור ייצור, ניסוי ושימוש בנשק המכיל אורניום מדולדל.
• פירוק מדינות אירופה מנשק גרעיני, והפיכתה לפחות מיליטריסטית ויותר בטוחה. תנועת ה-CND תומכת בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE). היא מתנגדת להימצאות בסיסי צבא אמריקאים באירופה ולחברות בריטית בנאט"ו.
• חיסול תעשיית תחנות הכוח הגרעיניות.

התנועה ארגנה מספר הפגנות נגד מלחמת עיראק, ומאז היא מתנגדת בפומבי למדיניות ארצות הברית ובריטניה במזרח התיכון. בעבר הפגינה התנועה נגד מלחמת וייטנאם.

בשנת 2007 ארגנה התנועה מספר הפגנות נגד תוכנית "טריידנט", בתמיכתם של מספר חברי פרלמנט ממפלגת הלייבור. התוכנית אושרה לבסוף בקולות המפלגה השמרנית.

מבנה ארגוני

התנועה פעילה בעיקר בבריטניה. מרכזה בלונדון, וקיימות קבוצות תמיכה ברחבי בריטניה.

בתנועה מספר קבוצות ייחודיות הפועלות במגזרים שונים: לובי בפרלמנט, לובי במפלגת הלייבור, לובי אקולוגי ("ירוק"), תנועת נוער, תנועת סטודנטים, ארגון עובדים, וכן תת-תנועה בעלת צביון דתי-נוצרי.

היסטוריה

בשנות החמישים הפכה בריטניה למעצמה הגרעינית השלישית, לאחר ארצות הברית וברית המועצות, וביצעה ניסוי גרעיני בפצצת מימן. התנועה לפירוק נשק גרעיני נוסדה בשנת 1957 עקב חששות כבדים מעימות גרעיני ומהשפעותיהם של ניסויים גרעיניים.

המחזאי ג'יי בי פריסטלי פרסם מאמר בנובמבר 1957 הקורא לבריטניה לפרק את הנשק הגרעיני שברשותה. בעקבות המאמר החלו מפגשים של פעילי שלום, שהובילו להקמת התנועה. ההכרזה הפומבית על הקמת התנועה הייתה ב-17 בפברואר 1958 בהשתתפות 5,000 איש, באולם הסיטי של וסטמינסטר. ברטרנד ראסל נבחר לנשיא התנועה. לאחר האספה פנו המשתתפים להפגין מול רחוב דאונינג.

התנועה צברה פופולריות בשנות השישים, ובין תומכיה נמנו פגי אשקרופט, בנג'מין בריטן, אדית אוונס, בן ניקולסון, מייקל טיפט ותנועת הקווייקרים.

הקמת תנועת ה-CND היוותה שינוי משמעותי יחסית לתנועות השלום הבינלאומיות, מכיוון שרוב פעילות המחאה האנטי-מלחמתית עד אז נעשתה בעיקר על ידי המועצה לשלום עולמי , ארגון אנטי-מערבי שנוהל על ידי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. הקמת CND ייצגה את צמיחתה של תנועת שלום עולמית שאינה קשורה ל-WPC ואינה נתונה להשפעתה של אף מעצמה ("unaligned").

בחג הפסחא של 1958 ארגנה התנועה צעדת מחאה מלונדון עד לקריה למחקר גרעיני באלדרמסטון, ברקשייר, מרחק של 52 קילומטר. הצעדה נמשכה ארבעה ימים. צעדה זו הפכה לאירוע שנתי של התנועה, עד 1965.

סמל תנועת ה-CND עוצב ב-21 בפברואר 1958 על ידי ג'רלד הולטום והוא מורכב משילוב הסמפור של האות "N" עם הסמפור של האות "D" - ראשי תיבות של "Nuclear Disarmament" - "פירוז גרעיני". הולטום ציין מאוחר יותר שהסמל מייצג גם "אדם מיואש, בידיים מושטות מטה, העומד בפני כיתת יורים", בהשראתו של הציור שלושה במאי 1808 של פרנסיסקו גויה.

תנועת ה-CND זכתה לתמיכתם של רבים מחברי מפלגת הלייבור. בכנס של המפלגה ב-1960 הוחלט לקרוא לפירוק גרעיני חד-צדדי בבריטניה. זה היה שיא התמיכה של הלייבור בתנועה; ההחלטה בוטלה בכנס של המפלגה ב-1961.

בשנת 1960 פרש ברטרנד ראסל מראשות התנועה, והקים תנועת שלום נפרדת בשם "ארגון המאה". תנועה זו חדלה לפעול ב-1968.

בשנת 1963, לאחר שנחתמה האמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים, הייתה תחושה בציבור שאחת המטרות החשובות של תנועת ה-CND הושגה, והתנועה החלה לפעול גם בנושאים אחרים, בהם מחאה נגד משבר הטילים בקובה, מלחמת ביאפרה ומלחמת וייטנאם.

לקראת סוף שנות השישים דעכה פעילות התנועה. היא חודשה רק בשנת 1980, בעקבות המלחמה הקרה והמתח בין המעצמות לאחר פריסת טילי SS-20 Saber במדינות הגוש הסובייטי.

במהלך השנים, מאות אלפי בריטים נרשמו כחברי התנועה. בהפגנה למען פירוק נשק גרעיני בשנת 1981 בלונדון השתתפו 250,000 איש. באוקטובר 1983 התקיימו הפגנות רבות נגד הצבת טילי פרשינג באירופה בהשתתפות מיליוני אנשים ממדינות מערב אירופה, ובהם 300,000 מפגינים בלונדון. בין המפגינים בלונדון היו גם נציגי מפלגת הלייבור.

בשנת 1983 נבחרה מרגרט תאצ'ר לכהונה שנייה בראשות ממשלת הממלכה המאוחדת, תוך שהיא מנצחת את יריבה, מייקל פוט, שתמך בפירוק מנשק גרעיני. עקב הכישלון בבחירות מפלגת הלייבור חדלה לתמוך בפירוק הנשק הגרעיני, וחלה ירידה בתמיכה הציבורית בתנועת ה-CND.

תנועת CND עדיין קיימת בבריטניה, אך אינה בולטת בנוף הפוליטי. בשנת 2006 היו 32,000 חברים רשומים בתנועה.

התנגדות לתנועה

חלק מהפעילים בתנועה היו גם פעילים במפלגה הקומוניסטית של בריטניה. בשנת 1960 הצהיר ה-MI5 שנבדק קשר בין CND לתנועות קומוניסטיות בברית המועצות, אך לא נמצאו ראיות לקשר כזה.

בשנות השמונים מספר ארגונים מחו נגד פעילות ה-CND. גם ממשלת בריטניה נזעקה מפעילות התנועה, ומשרד ההגנה מימן הפגנות וקמפיינים פרסומיים נגדה, וכן הפעיל אמצעי מודיעין נגד מנהיגיה. באחת ההפגנות נגד התנועה הונפה כרזה מוטסת ובה נכתב "עזרו לסובייטים, תמכו ב-CND!"

סוכנת של MI5 שחשפה את מעקבי הארגון אחר פעילות התנועה אמרה בשנת 1985 שהתנועה לא היוותה איום ביטחוני, והמעקבים נעשו בגלל שיקולים פוליטיים. בין השאר סיפרה שהוחדרו מספר חפרפרות לתנועה.

בישראל

לעיתים קרובות מובעת מחאה נגד תוכנית הגרעין הישראלית על ידי ארגוני שמאל בישראל. בדצמבר 1960 הוקם הוועד לפירוז גרעיני של המזרח התיכון, שבו השתתפו אליעזר ליבנה וישעיהו ליבוביץ. הוועד חדל מפעילותו לאחר מלחמת ששת הימים.

בשנת 2008 קבוצת פעילי שמאל בראשותו של גדעון ספירו הקימה ארגון בשם "הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי", וכן אתר אינטרנט בשם "ארמגדון" ובו מידע ודיונים בנושאים הקשורים לנשק להשמדה המונית. ארגון זה קיבל מימון מתנועת ה-CND הבריטית.

ראו גם

• האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התנועה לפירוק נשק גרעיני בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23195398התנועה לפירוק נשק גרעיני