השטחים המוחזרים

השטחים המוחזרים (בפולנית: Ziemie Odzyskane) היה המונח הרשמי שהיה בשימוש הרפובליקה העממית הפולנית כדי לתאר את הטריטוריות לשעבר שהיו שייכות לגרמניה והועברו לפולין בסיום מלחמת העולם השנייה. הרציונל מאחורי המונח "מוחזרים" היה עיקרון פייסט על פיו השטחים הללו היו שייכים למדינה הפולנית לפני כ-900 שנה. הם היו חלק ממדינה פולנית שהתקיימה בימי הביניים המוקדמות ואשר נשלטה על ידי שושלת פיאסט. לאורך המאות שלאחר מכן, הם עברו תהליך גרמניזציה במסגרת תהליך ההתיישבות הגרמנית לכיוון המזרח (Ostsiedlung) והתרחבות פוליטית (Drang nach Osten) ורוב הזמן לא כללו אוכלוסייה דוברת פולנית. בנוסף, חלק מהטריטוריות הללו, כגון פומרניה המערבית נשלטו על ידי מלכים פולנים רק למשך כ-50 שנה במהלך ימי הביניים המוקדמות ולאחר מכן היו תחת שלטון גרמני למשך 800 שנה, דבר שהופך את הטיעון של "השטחים המסורתיים של המדינה הפולנית" לכזה בעל פן לאומני יותר מאשר עובדות היסטוריות. בימינו המונח "השטחים המערביים" (פולנית: Ziemie Zachodnie) פופולרי יותר כיוון שהוא יותר נייטרלי מבחינה אידאולוגית. רובם הגדול של התושבים הגרמנים בשטחים הללו ברחו או גורשו לקראת סוף המלחמה ובתקופה שלאחריה, אם כי מיעוט גרמני קטן נשאר במספר מקומות. השטחים יושבו מחדש בפולנים שעברו מרצון מאזורים אחרים בפולין, כמו גם בפולנים שגורשו מאזורי מזרח פולין - הקרסי שסופחו לברית המועצות לאחר המלחמה, וגם באוקראינים ומיעוטים אחרים שאולצו לעבור לשם במסגרת "מבצע וויסטולה". השלטונות הקומוניסטיים שביצעו את היישוב מחדש גם עשו מאמצים להסיר סממנים של התרבות הגרמנית כגון שינוי שמות המקומות והסרת כיתובים היסטוריים מבניינים בשטחים הללו. הגבול החדש בין פולין לגרמניה שנקבע אחרי המלחמה (קו אודר-נייסה) הוכר על ידי גרמניה המזרחית ב-1950, על ידי גרמניה המערבית ב-1970 (במסגרת הפשרת היחסים בין הגרמניות- האוסטפוליטיק) ואושרר והוכר שוב במסגרת הסכם הגבול הגרמני-פולני שנחתם ב-1990 בין הרפובליקה של פולין לגרמניה המאוחדת .

היסטוריה לפני 1945

מפה המראה את גבולות פולין לפני המלחמה ואחריה. בצד מזרח אזור ה"קרסי" שסופח לברית המועצות ובצד מערב "השטחים המוחזרים"

מספר שבטים סלאביים מערביים יישבו את רוב אזור פולין המודרנית החל מהמאה ה-6 לספירה. הדוכס מיישקו הראשון של הפולנים ממעוזו באזור גנייזנו איחד מספר שבטים שכנים במחצית השנייה של המאה העשירית ובכך יצר את המדינה הפולנית הראשונה והיה לנסיך הראשון (המתועד היסטורית) לבית האצולה פיאסט. אזור שלטונו כלל בקירוב את כל האזור שאחר כך ייקרא "השטחים המוחזרים" חוץ מאזור וורמיה-מזוריה של פרוסיה הישנה ומזרח לוסטיה.

בנו ויורשו של מיישקו, בולסלאב הראשון, דוכס פולין, במסגרת הסכם באוצן של 1018, הרחיב את גבולותיה הדרומיים של הממלכה אך איבד שליטה על השטחים של פומרניה המערבית שעל חוף הים הבלטי. לאחר תהליך התפרקות, מרידות פגניות ופלישה בוהמית בשנות ה-1030, הנסיך קז'ימייז' הראשון שוב איחד את השטחים שהיו בשליטת בית פיאסט, כולל אזור שלזיה ולובש בשני הצדדים של נהר האודר, אבל ללא פומרניה המערבית שהייתה שוב לחלק מהמדינה הפולנית תחת בולסלאב השלישי "עקום הפה", בין השנים 1116 עד 1121, כאשר בית האצולה גריפין ייסד את נסיכות פומרניה. לאחר מותו של בולסלאב ב-1138, פולין במשך כ-200 שנה התפרקה לגורמים ונשלטה על ידי בניו של בולסלאב ויורשיהם שלעיתים קרובות היו בקונפליקטים אחד עם השני. Władysław I Łokietek הומלך ב-1320 השיג איחוד חלקי, אף על פי שנסיכויות שלזיה ומזוביה נשארו ישויות עצמאיות בשלטון שושלת פיאסט.

לאורך המאות ה-12 עד ה-14, שבטים גרמאניים, הולנדיים ופלמיים עברו לחלק המזרחי של מרכז אירופה, כמו גם למזרח אירופה, בתהליך הגירה שנודע בשם Ostsiedlung, או יישוב המזרח. בפומגרניה, ברנדנבורג, מזרח פרוסיה ושלזיה, השבטים הסלאביים המערביים, פולאבים ופולנים והאוכלוסייה הבלטית היו למיעוט, אף על פי שאוכלוסייה מקומית במספרים משמעותיים נשארה באזורים כמו שלזיה העליונה. באזורים כמו פולין גדול (Wielkopolska) ומזרח פומרניה (פומרליה), המתיישבים הגרמנים היוו מיעוט.

על אף האובדן של מספר מחוזות, המשפטנים בממלכת פולין של ימי הביניים טענו בעלות על כל השטחים שלא אוחדו עם יתר המדינה הפולנית ב-1320. הם בנו על תאוריית כתר המלכות הפולני (פולנית: Korona Królestwa Polskiego) לפיה המדינה כלומר הכתר והאינטרסים שלה לא קשורים עם השליט עצמו. כתוצאה מכך, שום שליט פולני לא יכול לוותר על הדרישה להחזרת הטריטוריות הפולניות האלה. חלק מהטריטוריות הללו כגון פומרליה ומזוביה אוחדו עם המדינה הפולנית במאות ה-15 וה-16. אך בכל מקרה, כל מלכי פולין עד סוף קיומו של האיחוד הפולני-ליטאי ב-1795 התחייבו להבטיח ולעשות הכל על מנת לאחד את השטחים הללו עם המדינה הפולנית.

השטחים המוחזרים מתחלקים לשלוש קטגוריות:

• אלו שהיו חלק מהמדינה הפולנית בשלטון שושלת פיאסט.
• אלו שלא היה חלק מפולין, אבל היו חלק מפייפים של הכתר הפולני במאות ה-15, 16 ו-17 (דוכסות פרוסיה).
• שטחים שהיו חלק מפולין עד לחלוקת פולין (חלקים של פרוסיה המלכותית כולל וורמיה, כמו גם מחוזות ורמיה, פילה, וואלץ' וזלוטוב שעברו לפרוסיה לאחר חלוקת פולין הראשונה ב-1772, גדנסק, מיינדזיז'ץ' ווסחובה שעברו לאחר חלוקות פולין השנייה ב-1793.

המקור והשימוש במונח

במונח "השטחים המוחזרים" נעשה שימוש רשמי בפעם הראשונה בצו נשיא פולין מ-11 באוקטובר 1938, לאחר הסיפוח של חבל זלוז'ה. במונח נעשה שימוש רב לאחר סיום מלחמת העולם השנייה והקמתה של פולין הקומוניסטית, על מנת לתאר את השטחים המזרחיים לשעבר של גרמניה שהועברו לפולין. הקונספט היה להגדיר את פולין של אחרי המלחמה כיורשת של שטחי בית פיאסט של ימי הביניים, בתהליך שפושט לכדי תמונה של מדינה הומוגנית מבחינה אתנית שהתאימה לגבולות החדשים וזאת בניגוד לפולין היגיילונית, שהייתה רב אתנית ומוקמה יותר לכיוון מזרח. אחת הסיבות לכך שהממשלה הפולנית הדגישה את המורשת של בית פיאסט במקום השושלת היגיילונית הייתה סירובה של ברית המועצות לסגת מקו קרזון, הקו שהגדיר את הגבול החדש בין ברית המועצות לפולין לאחר המלחמה ובמסגרתו איבדה פולין שטחים רבים במזרחה- אדמות הקרסי לטובת אוקראינה, בלארוס וליטא, מחד, והנכונות של בעלות הברית לפצות אותה במתן שטחים מצד מערב. שאלת השטחים המוחזרים היה אחד הנושאים הבודדים בהם היה אחדות דעים בין הקומוניסטים לבין האופוזיציה. אפילו המחתרת האנטי קומוניסטית קידמה בברכה את הגבולות החדשים וסיום הגרמניזציה ו-Drang nach Osten. מאמצים גדולים נעשו על מנת לקדם את רעיון השטחים המוחזרים וקונספט פיאסט, והדבר גם נתמך על ידי הכנסייה הקתולית. ב-1945 נוסד המכון המערבי על מנת לתאם פעולות מדעיות הקשורות בפיתוח וחקר התפישה הזו. מנהל המכון, זיגמונט וייצ'יכובסקי הגדיר את משימתו כמאמץ להציג את ההיסטוריה הפולנית של האזור וכזה של הצגת מציאות בת זמנינו על בסיס ההיסטוריה הפולנית של המקום. ארכאולוגים, חוקרי שפה היסטוריונים ואתנולוגים עמלו על מנת להעניק לגיטימציה לגבולות החדשים. ב-1949 נשמט השימוש במונח הזה בתעמולה הרשמית של מפלגת הפועלים המאוחדת אך עדיין נעשה בו שימוש בשפת היום-יום. על מנת להדגיש שהשטחים הללו לא יוצאי דופן בתוך פולין, השלטונות החלו להשתמש במונח "השטחים המערביים והצפוניים".

פולוניזציה של השטחים המוחזרים

עבודות סימון הגבול החדש בין גרמניה לפולין, 1945

עם סיפוח השטחים הללו לפולין, היא החלה במדיניות רחבת היקף להעביר לשם אזרחים פולנים. בכך ששטחי הקרסי סופחו לברית המועצות (על בסיס קו קרזון מינוס ביאליסטוק שהושארה לפולין), פולין למעשה "הוזזה" מערבה ואיבדה כ-20% משטחה, מ-389,000 קמ"ר לפני המלחמה ל-312,000 קמ"ר אחריה. מיליוני לא פולנים- בעיקר גרמנים בשטחים שנוספו לפולין בצד מערב, וגם אוקראינים במזרחה של המדינה, גורשו מפולין החדשה, בעוד שמספר רב של פולנים שגורשו מאזור הקרסי (שטחיה המזרחיים שסופחו לברית המועצות) היו צריכים להיות מיושבים מחדש בפולין. התוצאה הייתה חילופי אוכלוסייה מהגדולות בהיסטוריה של אירופה.

גירוש גרמנים והסרת סממנים של תרבות גרמנית

לאחר העבר הברוטלי של שלטון גרמני, חלק מהפולנים ביקשו למחוק שרידים להיסטוריה והתרבות הגרמנית, שהזכירה להם את הפשעים שנעשו נגד פולין ועמה. "השטחים המוחזרים", גם לאחר הסיפוח לפולין, עדיין כללו אוכלוסייה גרמנית. הממשל הפולני יצר משרד ממשלתי בשם "המשרד לשטחים המוחזרים" שבראשו עמד סגן ראש הממשלה ולימים מנהיג פולין, ולדיסלאב גומולקה. "לשכת שיבה" נוסדה על מנת לנהל את הגירוש של הגרמנים והשיבה של הפולנים. על פי מפקד האוכלוסין של 14 בפברואר 1946, אוכלוסיית פולין כללה עדיין 2,288,000 גרמנים, ש-91% מתוכם גרו בשטחים המוחזרים. עד 1950, היו רק 200,000 גרמנים בפולין, וב-1957 המספר צנח ל-65,000. הבריחה וגירושם של הגרמנים הנותרים בתקופה של אחרי המלחמה היה חלק מהקמפיין הרחב להסיר סמלים של התרבות והשלטון הגרמניים. יותר מ-30,000 שמות מקומות גרמניים הוחלפו לשמות פולניים המקוריים. במקרים בהם לא היה שם פולני שקדם לגרמני, נעשו תרגומים לפולנית או שהומצאו שמות חדשים.

ראו גם

• היסטוריה של פולין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא השטחים המוחזרים בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26817002השטחים המוחזרים