הרצאה על אתיקה
הרצאה על אתיקה (באנגלית: Lecture on Ethics) היא הרצאה שנשא הפילוסוף האוסטרי-בריטי לודוויג ויטגנשטיין ב-17 בנובמבר 1929, בפני קבוצת דיון פילוסופית בשם Heretics Society באוניברסיטת קיימברידג'. ההרצאה פורסמה לראשונה רק לאחר מותו, בשנת 1965, על ידי תלמידיו.
ההרצאה מהווה עיון קצר ויוצא דופן של ויטגנשטיין בתחום האתיקה, נושא שאותו ראה כחורג מגבולות השפה והלוגיקה.
תוכן ההרצאה
בראשית דבריו מבחין ויטגנשטיין בין שני מובנים של המילה "אתיקה": הראשון הוא המובן התיאורי – למשל, חקירה אודות ערכים מוסריים מקובלים או עקרונות מוסריים של קבוצות או יחידים. השני, שהוא המובן המרכזי עבורו, הוא "אתיקה" כחקירה על ה"טוב המוחלט", על "מה שיש לו ערך מוחלט", כלומר – מה שמעבר לעובדות ולשפה.
אליבא דויטגנשטיין, בניתוח הזה של משפטים אתיים, אתיקה איננה יכולה להיות מדע או שדה של ידע, משום שאינה עוסקת בעובדות אמפיריות כלל. העולם, כפי שאנו מתארים אותו, אינו מכיל איכויות אתיות מוחלטות. כל ניסיון לדבר על אמיתות אלו בשפה הוא לדעתו ניסיון לומר את הבלתי ניתן לאמירה, ולכן – מנקודת מבט לוגית – חסר משמעות (nonsense) ואף שימוש לרעה בשפה. עם זאת, הוא מדגיש כי ניסיונות אלה לבטא את הבלתי ניתן לאמירה (והוא נותן מספר דוגמאות למשפטים כאלו, כגון: "אני תוהה על קיום העולם", "כמה זה יוצא דופן שקיים משהו" ו-"אני מרגיש בטוח לחלוטין ששום דבר לא יכולה לפגוע בי לא משנה מה יקרה") חושפים את השאיפה האנושית העמוקה להביע את משמעות החיים, יראת הכבוד, או מהות הערכים המוחלטים.
ויטגנשטיין טוען שהמניע הבסיסי לאתיקה, כמו גם לדת ואסתטיקה, הוא הרצון "לרוץ אל הקצה", כלומר – לדחוף את השפה אל מעבר לגבול של מה שניתן לומר, אף על פי שברגע שנעשה זאת, אנו גולשים אל תחום האבסורד. לכן, לדבריו, אתיקה איננה ניתנת למסירה או ללימוד כשם שמעבירים ידע אחר.
השפעה ופרשנות
ההרצאה מציינת רגע מפתח בהתפתחות מחשבתו המאוחרת של ויטגנשטיין, שבו הוא החל לעסוק יותר באי-האפשרות לדבר על משמעות, ערכים או רוחניות באמצעות השפה הפילוסופית המסורתית. נושאים אלה יהפכו מרכזיים גם בהמחברות הפילוסופיות המאוחרות ובחקירות הפילוסופיות שלו.
ההרצאה זכתה להתעניינות רבה מצד פרשני ויטגנשטיין, כיוון שהיא נדירה בנכונות שלה לעסוק ישירות במשמעות החיים ובמוסר, נושאים שויטגנשטיין נמנע מלעסוק בהם בדרך כלל בצורה ישירה. למשל, הפילוסופית קורה דיימונד הציעה בעקבות ויטגנשטיין פרשנות בה לביטויים אתיים חסרי משמעות יש "מובן משני", מובן המשמש כניסיון לבטא את מלוא החוויה האנושית שמתעלה מעבר לשפה הרגילה, אף על פי שלביטויים אלה אין משמעות סטנדרטית. היא טוענת שהבנתם כרוכה בהבנת השימוש בהם בשפה ובהתייחסותם ליישומים הליטרליים הראשוניים שלהם. דיימונד נסמכת על תפיסתו המאוחרת של ויטגנשטיין ש"משמעות היא שימוש בשפה".
לקריאה נוספת
- Rush Rhees (ed.), Lectures and Conversations on Aesthetics, Psychology and Religious Belief, Blackwell, 1966.
- Cora Diamond, Reading Wittgenstein with Anscombe, Going On to Ethics, Harvard University Press, 2019.
קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של ההרצאה (באנגלית)
הרצאה על אתיקה40947170Q106448158