הרמה הסיבירית המרכזית

הרמה הסיבירית המרכזית (ברוסית: Среднесибирское плоскогорье) הוא אזור הררי עצום בסיביר, אחד האזורים הרוסיים הגדולים.

גאוגרפיה

הרמה תופסת חלק גדול ממרכז סיביר בין הנהרות יניסיי ולנה. הוא ממוקם בקראטון סיביר (אנ') ומשתרע על שטח של 3,500,000 קמ"ר, בין יניסיי במערב לשפלת יקוטיה המרכזית (אנ') במזרח. מדרום היא גובלת בהרי אלטאי, רכס סאלייר (אנ'), קוזנצק אלאטאו (אנ'), הרי סייאן המזרחיים והמערביים והרים אחרים של טובה, כמו גם הרי באיקל הצפוניים (אנ') והרי באיקל. מצפון לרמה שוכנת השפלה הסיבירית הצפונית (אנ') וממזרח הרמה מפנה את מקומה לשפלת יקוטיה המרכזית ורמת לנה (אנ').^[1]

פני השטח של הרמה הסיבירית המרכזית מאופיינים בתחלופה של מישורים ורכסים רחבים, חלקם משוננים בחדות. הרמה המרכזית של סיביר מכסה שליש משטחה של סיביר.^[2]

המערכת של הרמה הסיבירית המרכזית כוללת מספר רמות ותת-רכסים קטנים יותר, הכוללים, בין היתר, את הרשימה הבאה:^[1]

רמת פוטוראנה, הנקודה הצפון-מערבית הגבוהה ביותר היא בהר קאמן (אנ') (הגבוהה ביותר בכל מערכת הרמה) בגובה 1,678 מטר.
רמת אנבאר (אנ') בקצה הצפוני, הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 905 מטר.
רמת וילוי (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 962 מטר.
רמת סיברמה (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר היא בנקסון (Nakson) בגובה 1,035 מטר.
רמת טונגוסקה (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 866 מטר.
רמת לנה (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 700 מטר.
רמת לנה-אנגארה (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר בנמאי בגובה 1,509 מטר.
רכס יניסיי (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 1,125 מטר.
רכס אנגארה (אנ'), הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה 1,022 מטר.

האקלים הוא יבשתי עם קיץ קצר וחם וחורפים ארוכים וקרים מאוד. רוב השטח מכוסה ביערות מחטנאים, כאשר ארזית נפוץ במיוחד. הנהר העיקרי של הרמה הוא טונגוסקה תחתונה. משאבי הטבע שלה, הידועים בשם המלכודות הסיביריות (אנ'), עשירים מאוד וכוללים פחם, עפרות ברזל, זהב, פלטינה, יהלומים וגז טבעי.

מדיה וקבצים בנושא הרמה הסיבירית המרכזית בוויקישיתוף

הרמה הסיבירית המרכזית41778262Q155197