הפטיש והסדן
טקטיקת הפטיש והסדן (באנגלית: Hammer and anvil) היא טקטיקה צבאית הכוללת שימוש בשני כוחות עיקריים: האחד משמש כדי לרתק את האויב, והשני נועד למחוץ או להביס אותו באמצעות תמרון כיתור. הטקטיקה עשויה לכלול מתקפה חזיתית של חלק אחד מהכוח, אשר ממלא תפקיד איטי יותר או סטטי יותר. השלב השני כולל כוח נייד יותר המתמרן סביב האויב ותוקף אותו מאחור או מהאגף כדי להנחית מכה מכרעת.[1]
טקטיקת "הפטיש והסדן" היא ביסודה איגוף יחיד, ויש להבדילה מכיתור פשוט שבו קבוצה אחת רק מעסיקה את האויב, בעוד כוח מאגף מנחית את המכה המכרעת. הצורה החזקה ביותר של הטקטיקה היא כאשר שני הרכיבים הן הפטיש והן הסדן מסוגלים כל אחד לבדו להנחית מכה מכרעת. במקרה זה, כוח הסדן אינו משמש כהסחת דעת בלבד, אלא ככוח משמעותי שפוגע באויב בעוצמה, קובע את מקומו בשדה הקרב, ושוחק את כוחו. הפטיש, שהוא רכיב התמרון, מצליח בזכות התרומה המהותית של הסדן להחלשת האויב, שמונעת ממנו להגיב כראוי לאיום באגפו או בעורפו.[2] גרסאות אחרות של הרעיון כוללות שימוש בכוח חסימה או עיכוב משמעותי כדי לקבע את האויב במקומו, בעוד רכיב התקפי אחר; הפטיש מנחית את המכה המכרעת. בכל המקרים, הן הפטיש והן הסדן הם כוחות משמעותיים שמסוגלים לגרום נזק ממשי, בניגוד לכוחות קטנים או הסחות דעת מקומיות.[3]
העת העתיקה
קרב איסוס
הטקטיקה הייתה בשימוש בעת העתיקה, שכן מקורותיה נעוצים בשימוש בפרשים קלים, שהיו נפוצים בעולם העתיק. בהמשך יושמה הטקטיקה גם באמצעות הקטפרקטים הכבדים של העולם המזרחי. היא הופיעה במספר קרבות של היוונים והרומאים העתיקים. בנוסף לשימוש ברבים מקרבותיו של אלכסנדר הגדול, היא יושמה גם במהלך המלחמה הפונית השנייה בקרב קאנאי ובקרב זאמה.[4]
קרב פרסלוס
בשנת 48 לפנה"ס ניסה פומפיוס הגדול ליישם את טקטיקת "הפטיש והסדן" נגד יוליוס קיסר בקרב פרסלוס, שהיה אמור להכריע את גורל מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר. בתוכניתו של פומפיוס, חיל הרגלים שימש כסדן, שתפקידו היה לבלום את כוחות קיסר, בעוד כוח הפרשים (הפטיש) נועד לאגף את צד שמאל של קיסר ולהנחית את המכה המכרעת. קיסר סיכל את המהלך באמצעות הצבת מארב לכוח הפרשים של פומפיוס, שכלל קו חיל רגלים רביעי מוסתר שהונח בעורף מערך הלגיונות שלו.[5]
כאשר חיל הרגלים של קיסר התקדם, הורה פומפיוס לאנשיו לא להסתער, אלא להמתין עד שלגיונותיו של קיסר יגיעו לטווח קרוב. יועצו של פומפיוס, גאיוס טריאריוס, האמין שחיל הרגלים של קיסר יותש ויאבד את סדרו אם ייאלץ לעבור מרחק כפול מהצפוי. בנוסף, חיילים נייחים צפויים להתגונן טוב יותר מפני הטלות פילום. לפתע, פרשי פומפיוס הסתערו. קיסר חשף את קו חיל הרגלים הרביעי והמוסתר שלו והפתיע את פרשי פומפיוס; אנשיו של קיסר קיבלו פקודה לדקור את פרשי פומפיוס בפילומים שלהם במקום להטיל אותם. פרשי פומפיוס נתקפו בפאניקה וספגו מאות אבדות, בעוד פרשיו של קיסר התארגנו מחדש[6] ורדפו אחריהם. לאחר שנכשלו בניסיון להתארגן מחדש, שאר פרשי פומפיוס נסוגו לגבעות, והותירו את האגף השמאלי של לגיונות פומפיוס חשוף לחיילים המוסתרים, בעוד פרשיו של קיסר איגפו אותם. אז הורה קיסר לקו השלישי שלו, שהכיל את החיילים למודי הקרבות והמנוסים ביותר שלו לתקוף. מהלך זה שבר את כוחות אגף שמאל של פומפיוס, שנמלטו משדה הקרב.[7]
לאחר שהדף את פרשי פומפיוס, שלח קיסר את קו העתודה האחרון שלו לתקוף. פומפיוס איבד את הרצון להילחם כשצפה בפרשיו ובלגיונותיו נשברים ונמלטים והוא נסוג למחנהו. הוא הותיר את שאר חייליו במרכז ובאגף ימין לגורלם והורה לחיל המצב להגן על המחנה בזמן שהוא נמלט. תוך כדי כך דחק קיסר באנשיו לסיים את הקרב על ידי הבסת שאר חיילי פומפיוס וכיבוש המחנה והם מילאו את רצונו; לאחר שחיסלו את שרידי אנשיו של פומפיוס, הם הסתערו בזעם על חומות המחנה. התראקים ושאר כוחות העזר שנותרו במחנה (בסך הכל שבע קוהורטות) הגנו עליו באומץ, אך לא הצליחו להדוף את ההתקפה.
מהעת המודרנית עד מלחמת העולם הראשונה
האשנטי נגד הבריטים – 1874
במלחמות הקולוניאליות של המאה ה-19, צבאות אפריקאיים מסוימים השתמשו בטקטיקת הפטיש והסדן. כאשר בשנת 1874, כוח בריטי חזק בפיקודו של סר גרנט ג'וזף וולסלי, חמוש ברובים מודרניים ובארטילריה פלש לשטחה של האימפריה האשנטית. צבא האשנטי לא התעמת עם הבריטים באופן מיידי, ולא עשה מאמץ משמעותי לשבש את קווי התקשורת הארוכים והפגיעים שלהם דרך הג'ונגל. תוכניתם הייתה למשוך את הבריטים עמוק לשטחם, אל מול "סדן" הגנתי חזק שהתבסס בעיירה אמאופול. שם, הבריטים היו אמורים להיתקע, בעוד כוחות אגף מתמרנים יכתרו אותם מאחור וינתקו אותם מאספקה. היסטוריונים מסוימים, כמו ביירון פארוול, מציינים כי גישה זו הייתה אסטרטגיית קרב מסורתית של האשנטי, והייתה נפוצה גם בצבאות אפריקאיים אחרים.[8] כאשר הבריטים הגיעו לכפר אמאופול, האשנטי הצליחו למשוך את יריביהם קדימה, אך לא הצליחו להתקדם מול כוח האש המודרני של הכוחות הבריטיים, שיצרו מסך אש לליווי התקדמות חיל הרגלים במבני הריבועים. ירי ארטילרי זה גבה מחיר כבד מהאשנטי, אך הם הותירו כוח חוסם במרכז סביב הכפר, תוך כדי התקפת איגוף גדולה משמאל, שכמעט הקיפה את הקו הבריטי והצליחה לפרוץ לכמה מריבועי חיל הרגלים. עם זאת, נשקם של האשנטי היה נחות בהשוואה לנשק המודרני של הבריטים, וכוח האש העדיף סייע לבריטים להדוף את תמרוני הכיתור המסוכנים של האשנטי.[9]
כפי שציין אחד המשתתפים:
האשנטי עמדו באומץ יוצא דופן, ושמרו על אחת הרמות הגבוהות ביותר של אש שהייתי נתון לה אי פעם. בעודם מתנגדים להתקפתנו שהיו עדיפים מספרית, הם המשיכו לאגף את שמאלנו בסדרה מתמדת של התקפות אגף מכוונות היטב.[10]
וולסלי למד וצפה את תצורות "הפרסה" של האשנטי, וחיזק את האגפים הבריטיים עם היחידות הטובות ביותר וכוח אש מתוגבר. הוא הצליח להעביר את כוח האש הזה לאזורים מאוימים כדי לסכל את תמרוני האויב, להביס את רכיבי הפטיש והסדן שלהם, ולאלץ את יריביו לסגת.[11]
מלחמת העולם השנייה
הקרב על קן
מרגע נחיתת בעלות הברית בנורמנדי, האסטרטגיה של מפקד כוחות היבשה ביום הפלישה, פילדמרשל מונטגומרי, הייתה להתעמת עם כוחות הפאנצר הגרמניים המאיימים באמצעות התקפות מתמידות של הצבאות הבריטיים באגף המזרחי של ראש החוף. תפקידם של הכוחות הבריטיים היה לשמש כמגן עבור הנחיתה של בעלות הברית, למשוך כל הזמן את השריון הגרמני אל "סדן" גדול במזרח, ולשחוק אותו ללא הרף בהרעשות ארטילריות, והתקפות של טנקים ומטוסים של בעלות הברית.[12] בזמן שהסדן ריתק את עיקר השריון הגרמני, נפתחה הדרך לאמריקאים להפעלת תמרון "פטיש" גדול במערב, באגף הימני של קו בעלות הברית, ולפרוץ דרך ההגנות הגרמניות. תפקידם של הבריטים היה זוהר פחות וכלל בעיקר קרב קשה ושוחק בעיר המפתח קן וסביבתה.[13]
המתקפה הגרמנית על ראש החוף בנורמנדי החלה עם כוחות פאנצר וחי"ר ממוכן חזקים, בתקווה לפרוץ לחוף על ידי תקיעת טריז בין הצבאות האמריקאי והבריטי. לאחר שכשלו בכך, הם נאלצו להתמודד עם התקדמות בריטית מסיבית לעבר העיר האסטרטגית קן, שאיימה להקריס חלק גדול מקו החזית שלהם. הדיוויזיות הבריטיות והקנדיות לא היוו כוח משני, הגנתי או הסחתי, אלא חיפשו באגרסיביות לחדור ולהשמיד את הקו הגרמנית. הגרמנים נאלצו אפוא להקצות את הדרגים החזקים ביותר שלהם בזירה, יחידות הפאנצר והאס אס הניידות, כדי למנוע סכנה זו. יחידות אלו העמיקו עוד ועוד לתוך ה"סדן" השוחק באגף המזרחי, אשר שחק אט אט את כוחם ויכולתם של הגרמנים. העימות המר ריתק והחליש את הורמאכט, ובכך סלל את הדרך לפריצה אמריקאית מוחצת במערב.
המפקד העליון של בעלות הברית באירופה, דווייט אייזנהאואר, אישר את האסטרטגיה הכוללת של מונטגומרי בהודעה מ-10 ביולי, ודחף למאמצים עוצמתיים יותר:
אני מודע לתוכניתך לאחוז בעוצמה באגף השמאלי, ולמשוך לשם את עיקר כוחות השריון של האויב, בעוד הימין לוחץ דרומה בחצי האי ומאיים על עורפם ואגפם של הכוחות העומדים מול הארמייה הבריטית השנייה... לדעתי, עלינו לרכז את כל מרצנו במאמץ נחוש למנוע קיפאון או להיקלע לצורך לנהל קרב הגנתי גדול, דווקא בעומק המצומצם שברשותנו בראש החוף...
תפיסת "הפטיש והסדן" הכוללת של מונטגומרי בקרב הובילה בסופו של דבר להצלחה, אך הדבר דרש חודשיים של לחימה מרה בעיר קן וסביבתה.[14]
לאחר מלחמת העולם השנייה
המרד הקומוניסטי בדרום קוריאה
בתחילת 1950, לפני התקדמות צבא העם הקוריאני דרומה אל מעבר לקו רוחב 38, קוריאה הצפונית פתחה לעיתים קרובות במתקפות קטנות לאורך הגבול והחדירה במהלכן אלפי לוחמי גרילה לקוריאה הדרומית, עד לאי צ'ג'ו, בתקווה להפיל את הנשיא לי סינג-מן ולהשליט ממשלה קומוניסטית.[15] לאחר מספר הצלחות של צבא קוריאה הדרומית בלוחמה נגד גרילה, פתחו הצפון-קוריאנים בניסיונם האחרון לעורר מהפכה על ידי שליחת שתי יחידות בסדר גודל של גדוד אשר הורכבו כולן מלוחמי גרילה. היחידה הראשונה הושמדה במהלך מספר קרבות עם דיוויזיית החי"ר ה-6 של צבא דרום קוריאה, ונותר ממנה ניצול אחד בלבד. היחידה השנייה הושמדה אף היא בתמרון פטיש וסדן של שני גדודים גם הן מיחידות דיוויזיית החי"ר ה-6. לוחמי הגרילה של צבא העם הקוריאני איבדו 584 איש (480 הרוגים, 104 שבויים) וחיילי צבא דרום קוריאה דיווחו על 69 הרוגים ו-184 פצועים. מאמץ זה היה המאמץ הגדול האחרון של הצפון הקומוניסטי לספח את הדרום עד לפלישתו אליו ב-25 ביוני 1950.[16]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Gat, Azar. War In Human Civilisation. Oxford: Oxford University Press, 2006. 340.
- ↑ Allan Millet and Williamson Murray, ed. 2010. Military Effectiveness, vol 3. p 302
- ↑ Millet and Williamson, Military Effectiveness, vol 3
- ↑ Gat, Azar. War In Human Civilization. Oxford: Oxford University Press, 2006. 340.
- ↑ Battle of Pharsalus
- ↑ Roman Armageddon at Pharsalus, 14 בדצמבר 2016
- ↑ (PDF) 48 BC: The Battle of Pharsalus, ג'יימס סטיבן
- ↑ Byron Farwell. 2001. The encyclopedia of nineteenth-century land warfare. WW Norton. p 56.
- ↑ The Victorians at war, 1815–1914: an encyclopedia of British military history. By Harold E. Raugh. ACL-CLIO: pp. 21–37
- ↑ Charles Rathbone Low, A Memoir of Lieutenant-General Sir Garnet J. Wolseley, R. Bentley: 1878, pp. 57–176
- ↑ The Victorians at war, 1815–1914: pp. 21–37
- ↑ Nigel Hamilton, 1983. Master of the Battlefield pg 628-769
- ↑ Hamilton, 1983. Master of the Battlefield pg 628-769
- ↑ Alexander McKee's Caen: Anvil of Victory, 2012.
- ↑ רוי אפלמן, South to the Naktong, North to the Yalu, וושינגטון די.סי: Center of Military History, United States Army, 1992, עמ' 5, מסת"ב 0-16-035958-9
- ↑ בריאן גיבי, Will to Win: American Military Advisors in Korea, 1946–1953, אלבמה: הוצאת אוניברסיטת אלבמה, 2012, עמ' 80–82, מסת"ב 978-0817317645
הפטיש והסדן41766467Q5645645