הפזורה האיראנית
התפוצה האיראנית (או הגולים האיראניים) היא אוכלוסיית אזרחים איראניים או אנשים ממוצא איראני החיים מחוץ לאיראן.[1]
ראשית היווצרותה נעשתה לאחר המהפכה האסלאמית של 1979 אז ברחו רבים מתושבי איראן עקב רדיפות פוליטיות תחת משטר הרפובליקה האסלאמית. מגמה זו נמשכה והתעצמה בשנות ה-2020 עקב חוסר יציבות כלכלית ואי שקט פוליטי במדינה.[1]
בשנת 2021, פרסם משרד החוץ האיראני נתונים סטטיסטיים המראים כי 4,037,258 איראנים התגוררו מחוץ לאיראן. עד דצמבר 2025, נתוני האו"ם הצביעו על כך שיש 1.6 מיליון מבקשי מקלט איראנים ברחבי העולם, דבר המצביע על כך שכ-1 מכל 15 איראנים עזב את המדינה.[1]
כיום, למעלה ממיליון איראנים חיים בארצות הברית, עם אוכלוסיות משמעותיות (בין 100,000 ל-500,000) באוסטרליה, קנדה, גרמניה, ישראל, שוודיה, טורקיה ובריטניה.[2] בתחילת 2026, התפוצה האיראנית החלה לקיים עצרות ברחבי העולם לתמיכה במחאות האיראניות בשנים 2025–2026.[1][3]
גלי הגירה
איראן חוותה גלי הגירה מאז 1979. הממשלה הציעה את הקמתו של משרד הגירה בעקבות דיווחים המצביעים על סטטיסטיקות הגירה קריטיות, המונעות בעיקר על ידי חוסר יציבות פוליטית וסנקציות כלכליות.[4][4][4]
_change_according_to_Ministry_of_Foreign_affairs_Iran_.png)
.svg)
שיוך דתי
בני התפוצה האיראנית הם בדרך כלל חילונים. רוב גדול של הציבור לא מקפיד על טקסים אסלאמיים בסיסיים, כגון תפילות יומיות או צום, ואימצו במידה רבה את החילוניות המערבית.[4] על פי סקר משנת 2008, 42% מהאמריקאים האיראנים הזדהו כמוסלמים, 9% כנוצרים, 6% כיהודים, 5% כזורואסטרים, 7% כבהאים ו-31% כאחרים או לא דתיים.[6][7][8][9] מספר המוסלמים ירד מ-42% בשנת 2008 ל-31% בשנת 2012.[9][10]
בארצות הברית
בתקופה שבין 1961 ל-2005, ארצות הברית הפכה ליעד העיקרי של מהגרים איראנים. כ-378,995 איראנים היגרו לארצות הברית בתקופה זו, כאשר קליפורניה הייתה היעד הנפוץ ביותר (158,613 ילידי איראן בשנת 2000), ניו יורק (17,323), טקסס (15,581), וירג'יניה (10,889), ומרילנד (9,733). לוס אנג'לס רבתי הוערכה כביתם של כ-114,712 מהגרים איראנים, מה שזיכה את אזור ווסטווד בלוס אנג'לס בכינוי "טהראנג'לס".[11]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- היסטוריה של התפוצה האיראנית - אנציקלופדיה איראניקה
- פרופיל מדינה - המכון למדיניות הגירה איראנית (כולל היסטוריה מודרנית של הגירה איראנית)
- התפוצה האיראנית בתקופה שלפני האסלאם
- המועצה העליונה של האיראנים בחו"ל - "חיזוק הזהות הלאומית של האיראנים מחוץ לאיראן והגנה על זכויותיהם, סיוע בהפצת הקליגרפיה והשפה הפרסית, והקלה על ההשתתפות בביטחון הלאומי."
- איראנים בחו"ל - משאבים וקישורים parstimes.com
- בריתות איראניות מעבר לגבולות (IAAB) (ללא מטרות רווח, לא מפלגתית ולא דתית)
- התפוצה האיראנית (אורכב 09.07.2010 בארכיון Wayback Machine) - מאמר עיתונאי (2009)
- סמינר לאיראנים בחו"ל שנערך בטהרן באוגוסט 2010. (אורכב 17.08.2010 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 electricpulp.com, DIASPORA – Encyclopaedia Iranica, www.iranicaonline.org (באנגלית)
- ↑ "Migration Information Source - Iran: A Vast Diaspora Abroad and Millions of Refugees at Home". Migrationinformation.org. ארכיון מ-2014-02-15. נבדק ב-2012-12-10.
- ↑ Amirhadi Anvari, 168 protests, 73 cities: Iranian diaspora takes uprising message worldwide, www.iranintl.com, 2026-01-21 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 "Diaspora". Iranicaonline.org. Encyclopædia Iranica. 15 בדצמבר 1995. pp. 370–387. ארכיון מ-9 בפברואר 2015. נבדק ב-8 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ McKeever, Amy (2022-11-29). "Why Iran's flag is at the center of controversy at the World Cup". National Geographic. ארכיון מ-2025-09-05. נבדק ב-2026-01-03.
- ↑ "Persian NYers Show Their Pride at Murray Hill Parade" (באנגלית). נבדק ב-2026-01-23.
- ↑ "Persian NYers Show Their Pride at Murray Hill Parade". Time Warner Cable News. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2014. נבדק ב-20 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Disparaging Islam and the Iranian-American Identity: To Snuggle or to Struggle". Payvand.com. 21 בספטמבר 2009. ארכיון מ-8 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 "2012 NATIONAL PUBLIC OPINION SURVEY of IRANIAN AMERICANS regarding Potential Military Strike Against Iran" (PDF). paaia.org. 2012. נבדק ב-2013-07-20.
- ↑ Wayback Machine, paaia.org
- ↑ "Migration Information Source - Spotlight on the Iranian Foreign Born". Migrationinformation.org. ארכיון מ-2012-12-14. נבדק ב-2012-12-10.
הפזורה האיראנית42617287Q3026380