העיר העתיקה של מילאנו

העיר העתיקה של מילאנו היא אחת מתשע המחוזות המנהליים במילאנו שבאיטליה. היא כוללת בתוכה את המרכז ההיסטורי של העיר, שכמעט ואינו מאוכלס, אך מתויר לרוב וחלק גדול משאר השטח בעיר מוקדש למוזיאונים ולמבני עירייה.

היסטוריה

מהקמת העיר ועד ימי הביניים

ההשערה היא שאת העיר ייסדו שבטים קלטיים כ-600 שנים לפני הספירה. כ-380 שנה לאחר מכן, בסביבות שנת 222 לפני הספירה, כבשו הרומאים את מילאנו, והם אלה שהעניקו לה את השם מדיולאנום (Mediolanum). במאה הרביעית לספירה, כשאמברוזיוס כיהן כהגמון של מילאנו ותאודוסיוס הראשון כיהן כקיסר, הייתה מילאנו, לזמן קצר, לבירת הקיסרות הרומית המערבית. בזמן זה הייתה מילאנו העיר השנייה בגודלה באירופה כולה, עם 300,000 תושבים, אוכלוסייה גדולה מאוד באותו זמן. כיום נחשב אמברוזיוס לפטרון העיר הקדוש ומגינה.

במהלך המאה ה-11 נחשבה מילאנו לעיר גדולה וחשובה בקיסרות הרומית, וזכתה, כמו מספר ערים אחרות באיטליה, במעין עצמאות מדינית ופוליטית מהאימפריה הרומית ה"קדושה". כשהתפרצה מגפת המוות השחור באירופה בשנת 1349, הייתה מילאנו אחת מהערים היחידות באירופה שאליהן לא הגיעה המגפה, אולם מאוחר יותר נפגעה אוכלוסיית העיר קשות מהתפרצויות המגפה ב-1402 (50,000 מקרי מוות), ב-1542 (80,000 מקרי מוות), ב-1576 (17,000 מקרי מוות) וב-1629, הידועה גם כ"שנת המגפה הגדולה של מילאנו" - 70,000 מקרי מוות.

מאז המאה ה-11 הייתה מילאנו עיר חופשית תחת שלטון בית ויסקונטי. ב-1395 רכש ג'אן גָלֵאָצוֹ ויסקונטי תואר דוכס והפך לדוכס הראשון של דוכסות מילאנו.

הרנסאנס

בין 1395 ועד שלהי המאה ה-18 הייתה מילאנו לבירת דוכסות מילאנו ונשלטה על ידי דוכסים מבית ויסקונטי. בין 1447 ל-1450 התקיימה בה רפובליקה קצרת ימים שנקראה הרפובליקה האמברוזית. לאחר 1450 שלטו בעיר דוכסים מבית ספורצה.

במשך תקופת הרנסאנס ופריחתה התרבותית של אירופה כולה ואיטליה בפרט, שלטו במילאנו משפחות הדוכסים ספורצה וויסקונטי, שעודדו את האמנות, הפיסול והתרבות בעיר ועודדו אמנים רבים להגיע אליה, ביניהם גם לאונרדו דה וינצ'י שהתגורר תקופה מסוימת במילאנו. אחרי ניסיון כושל לכבוש את שאר צפון איטליה במהלך המאה ה-15, נכבשה מילאנו בידי צרפת, ולאחר מכן על ידי אוסטריה (בית הבסבורג). בתחילת המאה ה-16 ניתנה השליטה במילאנו לאנשי בית הבסבורג שבספרד. במהלך המאה ה-18 חזרה שוב השליטה בעיר מספרד לאוסטריה, בגלל מותו של שליט ספרד מבית הבסבורג. מאוחר יותר, בזמן המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליוניות, ראו הצרפתים במילאנו חלק מרפובליקת קיסייפלין וסיפחו את מילאנו אל קיספליין, שבעתיד נעשתה לחלק מממלכת איטליה. לאחר תקופה זו הייתה מילאנו לחלק מממלכת לומברדיה-ונטה, תחת שלטון אוסטרי. לבסוף הייתה העיר לאחת ממרכזי הלאומיות והדרישה לחירות באיטליה, וריכזה את הטוענים למען איחוד איטליה ועצמאותה מהשלטון האוסטרי.

ב-1859, לאחר המלחמה השנייה בסדרת מלחמות העצמאות של איטליה, הסתיימו שנות השלטון האוסטרי במילאנו על ידי ממלכת סרדיניה.

המאה ה-20

בזמן מלחמת העולם השנייה הפציצו כוחות בעלות הברית את מילאנו בשיטתיות בשל היותה מרכז תעשייה חשוב באיטליה. ההפצצות נמשכו אפילו לאחר שהמפקד האיטלקי פייטרו באדוליו וצבאו נכנעו לבעלות הברית בשנת 1943, וזאת, בין השאר, בשל כך שכוחות צבא גרמניים רבים רוכזו אז באיטליה. עד שפסקה כליל הלחימה באיטליה, ב-25 באפריל 1945, נגרמו לעיר נזקים כבדים: שכונות שלמות, ביניהן אזורים היסטוריים בעלי חשיבות עולמית, נחרבו. כשליש מבתי העיר נהרסו ויצירות אמנות רבות אבדו.

לאחר המלחמה החל תהליך שיקום העיר, שחזרה בהדרגה והייתה למוקד תעשייתי-כספי חשוב באיטליה.