הסתדרות פועלי יהודה

הסתדרות פועלי יהודה או הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה הייתה אחת משלוש הסתדרויות הפועלים מהם הורכבה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל.

היסטוריה

ההסתדרות הוקמה ב-1911 במושבה עין גנים (כיום בגבולות פתח תקווה) על ידי קבוצות פועלים חקלאיים מהמושבה ומהחוות הלאומיות בבן שמן וחולדה שביקשו להקים ארגון לא-מפלגתי וזאת בניגוד לקופת פועלי ארץ ישראל (קפא"י) שקמה שנה קודם לכן והייתה שייכת למפלגת פועלי ציון.

ב-יוני 1911 התכנסה, ביזמת "הבלתי מפלגתיים" ובהסכמת נציגי המפלגות "פועלי ציון" ו"הפועל הצעיר", ועידת הייסוד של ההסתדרות החדשה. בוועידה השתתפו 17 צירים. בנוסף לנושאים אידאולוגיים בנוגע לאופי הקואופרציה הועלתה באופן נוקב סוגיית הביטוח ההדדי והסיוע לחברים שנפלו למשכב או שנפגעו בתאונת עבודה.

בדצמבר 1911 נערכה בפתח תקווה הוועידה השנייה והחשובה ביותר. בישיבה זו הוקמה קופת חולים^{[דרושה הבהרה]} לפועלי יהודה, שנקראה קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה, הקופה החלה בפעילותה ב- 1913 ונוהלה על ידי יצחק איצקוביץ ויעקב אפטר, בנוסף, הוחלט על הקמת קבוצות עבודה שיעסקו בנטיעות, קפא"י הוכפפה במידה מסוימת להסתדרות, הוקמו סניפים נוספים במושבות ראשון לציון ורחובות ומקומות נוספים.

בדצמבר 1912 נערכה בבן שמן הוועידה השלישית. מספר חברי ההסתדרות היה כבר 260. בוועידה זו הוחלט על הצורך להקמת מושבי פועלים על אדמת הלאום. כן הוחלט שפועלים חקלאיים שכירים וחברי מושבים שמקיימים חובת עבודה עצמית יוכלו להיות חברי הסתדרות. כמו כן דנו סביב נושאי השעה ובהם העבודה הקבלנית במושבות והסדרת היחסים עם לשכת העבודה של קפא"י.

עד תום מלחמת העולם הראשונה נערכו ועידות סדירות בהן הוחלט על הקמת מחסן חיטה שיתופי למשקי יהודה (גרעין ראשוני למשביר המרכזי שהוקם ב-1916 ועל דרכי החלוקה והפיקוח של כספי יהודי אמריקה שהוזרמו דרך "קרן אמריקה", הוקמה ועדת תרבות להפצת הלשון העברית ולהכשרה חקלאית והודק הקשר עם שתי ההסתדרויות המקבילות, הסתדרות פועלי השומרון והסתדרות פועלי הגליל ואף גובשה הצעה ראשונית להקמת "ועד פועל" שיתאם בין השלוש.

בשנת 1918 נערכה ועידה חשובה נוספת, הוועידה השביעית. בין ההחלטות החשובות של ועידה זו היו הדרישה ש"כל האדמות הנגאלות בארץ ישראל תועמדנה לרשות הקרן הקיימת לישראל כמוסד ציוני מרכזי" והדרישה להקמת קרן מרכזית למימון ההתיישבות. כמו כן נקבע ש"על ההסתדרות להרחיב את תחומי אחריותה ופעילותה לכל העניינים המשותפים לכלל ציבור הפועלים - כלכליים, רוחניים ואזרחיים."

בשנת 1919 הוקמה מפלגת אחדות העבודה, אשר הקימה מסגרת שנקראה "הסתדרות הפועלים החקלאיים" שכללה בתוכה את הסתדרות פועלי יהודה, פרט לאנשי "הפועל הצעיר" שהתנגדו לאיחוד. בדצמבר 1920 הוקמה בחיפה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, שאיגדה את כל ההסתדרויות הנפרדות ומנעה בכך את הפיצול המפלגתי.

ראו גם

• הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל

לקריאה נוספת

• 1913 שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, פרק שלישי : "קופת-חולים במלחמת העולם הראשונה", עמודים 38-47.

קישורים חיצוניים

• הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה, באתר תנועת העבודה הישראלית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23100926הסתדרות פועלי יהודה