הנרי רייבורן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. סר הנרי רייבורןאנגלית: Henry Raeburn;‏ 4 במרץ 17568 ביולי 1823) היה צייר דיוקנאות סקוטי. הוא שימש כצייר דיוקנאות של המלך ג'ורג' הרביעי בסקוטלנד.[1][2]

ביוגרפיה

רייבורן נולד לתעשיין בסטוקברידג', בהווה בתוך העיר אדינבורו. כנראה אבותיו היו חיילים, וייתכן שלקחו את השם "רייבורן" מחווה באנאנדייל, שהוחזקה על ידי משפחתו של סר וולטר סקוט. בגיל חמש עשרה הוא למד אצל הצורף תכשיטים ג'יימס גילילנד מאדינבורו. התכשיטים היו מעוטרים בציורים זעירים על שנהב וחלקם עדיין קיימים.

עד מהרה החל הנרי להפיק מיניאטורות של דיוקנאות שנעשו בקפידה. הוא זכה להצלחה, והרחיב את העיסוק שלו לציורי שמן, שבו הוא היה אוטודידקט. גילילנד צפה בהתקדמות של תלמידו, והכיר לו את דייוויד מרטין, שהיה העוזר האהוב על אלן רמזי - צייר הדיוקנאות המוביל באדינבורו. עד מהרה רייבורן צבר מיומנות מספקת כדי שיחליט להתמסר אך ורק לציור.

בשנות העשרים המוקדמות לחייו התבקש רייבורן לצייר דיוקן של גברת צעירה שהבחין בה כאשר שרטט בשדות. היא הייתה בתו של פיטר אדגר מברידג'לנדס, ואלמנתו של הרוזן ג'יימס לסלי מדינהאוג. היא הוקסמה מהאמן הצעיר והאינטלקטואלי, והפכה לאשתו תוך חודש, והביאה לו הון רב. העושר שקיבל לא השפיע על התלהבותו או על עיסוקו, אלא דרבנה אותו לרכוש ידע מעמיק במלאכתו.

היה שכיח באותה תקופה שאמנים ביקרו באיטליה, ולכן רייבורן יצא לדרך עם אשתו. בלונדון קיבל אותו בחביבות סר ג'ושוע ריינולדס, נשיא האקדמיה המלכותית, שיעץ לו מה ללמוד ברומא, המליץ במיוחד על יצירותיו של מיכלאנג'לו, ונתן לרייבורן מכתבי המלצה לאיטליה. ברומא הוא פגש את עמיתו הסקוטי גאווין המילטון. לאחר שנתיים של לימודים באיטליה חזר לאדינבורו ב-1787, והחל בקריירה מצליחה כצייר פורטרטים.

דוגמאות לדיוקנאות הראשונים שלו כוללות דיוקן של גברת ג'ונסטון מבלדובי ודמות של ד"ר ג'יימס האטון. הדיוקנאות של ג'ון קלרק, לורד אלדין ושל היל המנהל מסנט אנדרוס שייכים לתקופה מאוחרת יותר. לרייבורן היה מזל בתקופה שבה עסק בציור דיוקנאות. סר וולטר סקוט, יו בלייר, הנרי מקנזי, לורד וודהאוסלי, ויליאם רוברטסון, ג'ון הום, רוברט פרגוסון ודוגלד סטיוארט היו תושבי אדינבורו, וכולם צוירו על ידי רייבורן.

יצירותיו הבוגרות כוללות את דיוקנו שלו ושל הכומר סר הנרי מונקריף וולווד. מלבד דיוקן עצמי, ריבורן צייר רק שני אמנים, אחד מהם היה סר פרנסיס לגאט צ'נטרי, הפסל הבריטי החשוב ביותר במחצית הראשונה של המאה ה-19.[3]

נהוג היה להאמין שרייבורן הצליח פחות בציור דיוקנאות נשיים, אבל הדמות המופלאה באורך מלא של אשתו, דמותה הקטנה יותר של גברת ר' סקוט מונקריף בגלריה הלאומית של סקוטלנד, ושל גברת רוברט בל סותרות טענה זו.

הוא היה מבקר בלונדון רק לעיתים רחוקות, ולתקופות קצרות. בכך שימר את האינדיבידואליות שלו. הוא הפך לדמות מרכזית של האסכולה שצמחה בסקוטלנד בתחילת המאה ה-19, ולהשפעתו בתקופה הקריטית הייתה חשיבות רבה.

ב-1812 הוא נבחר לנשיא אגודת האמנים באדינבורו; ובשנת 1814 חבר, ובשנה שלאחר מכן חבר מלא, באקדמיה הסקוטית המלכותית. ב-29 באוגוסט 1822 הוא קיבל תואר אבירות במהלך ביקורו של המלך ג'ורג' הרביעי בסקוטלנד.[4]

לרייבורן היו כל התכונות החיוניות של צייר פורטרטים פופולרי ומצליח. הוא היה מסוגל לייצר דמיון גבוה עם האישיות. עבודתו מובחנת בעוצמתה, ריאליזם חזק, אפקטי תאורה דרמטיים ויוצאי דופן, וטיפול רחב ונחוש ביותר. דייוויד וילקי תיעד שבזמן שטייל בספרד ולמד את יצירותיו של דייגו ולסקס, עבודת המכחול הזכירה לו ללא הרף את "המגע" של רייבורן.[5]

רייבורן תואר כצייר דיוקנאות "אינטואיטיבי מפורסם".[6] הוא היה יוצא דופן בקרב רבים מבני דורו, כמו ריינולדס, הוא נהג לצייר ישירות מהחיים ולא עשה סקיצות ראשוניות.[3] גישה זו מסבירה חלקית את הדוגמנות הגסות לעיתים קרובות ואת שילובי הצבעים בהם השתמש, בניגוד לסגנון המעודן יותר של תומאס גיינסבורו וריינולדס. עם זאת תכונות אלו מקדימות את ההתפתחויות המאוחרות בציור של המאה ה-19 מרומנטיקה לאימפרסיוניזם.

הוא מת באדינבורו זמן לא רב לאחר מכן ב-8 ביולי 1823

על הסטודיו שלו ביורק פלייס השתלט האמן קולווין סמית'.

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי רייבורן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Waterston, Charles; Macmillan Shearer, A. (July 2006). Former Fellows of the Royal Society of Edinburgh 1783–2002: Biographical Index (PDF). Vol. II. Edinburgh: The Royal Society of Edinburgh
  2. ^ Andrew, William Raeburn. Life of Sir Henry Raeburn, R. A. (London: W. H. Allen & co., 1886)
  3. ^ 3.0 3.1 David Wilson, '‘Chantrey's solar face': An intriguing mystery about Raeburn's portraits of a great sculptor', The British Art Journal, Vol. XIV, No. 3 [2013/14], pp. 45–57.
  4. ^ The New Annual Register, for year 1822, London, 1823, p. 166.
  5. ^ Muirhead, James Patrick (1859). The Life of James Watt: With selections from his correspondence. London: J. Murray. p. 519.
  6. ^ Coltman, V. (2013). Henry Raeburn's Portraits of Distant Sons in the Global British Empire. Art Bulletin, 95(2), 294–311.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36242197הנרי רייבורן