המשבר הפוליטי בצרפת (2024)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרפובליקה הצרפתית החמישית נכנסה לתקופה של חוסר יציבות פוליטית חסרת תקדים לאחר הבחירות לפרלמנט הצרפתי ב-2024 שאורגנו על ידי הנשיא עמנואל מקרון ביוני 2024, והסתיימו בפרלמנט תלוי (אנ') ובו מפלגת השמאל החזית העממית החדשה (NFP) היא המפלגה הגדולה. ממשלת צרפת הגישה את התפטרותה ב-15 ביולי 2024, אך הנשיא הותיר אותה בתפקידה עד לסיום המשא ומתן למינוי ראש ממשלה חדש והרכבת ממשלה חדשה.

עמנואל מקרון

ב-26 באוגוסט הודיע מקרון על סירובו למנות את מועמד ה-NFP לראשות הממשלה, על אף היותו מנהיג המפלגה הגדולה באספה הלאומית.[1] מקרון רצה להקים קואליציית מרכז וקרא לסבב התייעצויות נוסף עם המפלגות. מפלגת האקולוגים ופלג של המפלגה הסוציאליסטית (PS), שניהם קבוצות מיעוט מתוך ה-NFP, הודיעו על סירובם להשתתף בדיונים נוספים. החלטה זו הכניסה את צרפת למשבר פוליטי[2] ובעקבותיה LFI (אנ'), המפלגה המרכזית ב-NFP, פתחה בהליכי הדחה נגד הנשיא ב-31 באוגוסט.

הממשלה הזמנית נותרה בתפקידה במשך 51 יום, משך זמן חסר תקדים מאז נפילת ממשלת פומפידו ב-1962. אם לא הייתה ממונה ממשלה עד 16 בספטמבר, זו הייתה התקופה הארוכה ביותר תחת ממשלת מעבר בהיסטוריה המודרנית של צרפת.[3]

ב-5 בספטמבר, מינה מקרון את מישל ברנייה לכהן כראש הממשלה. ברנייה הציג את ממשלת המיעוט שלו שהורכבה מאנסמבל (קואליציה פוליטית) (אנ'), הרפובליקנים, התנועה הדמוקרטית (צרפת) (אנ') ואופקים (מפלגה) (אנ'). שלושה חודשים לאחר מכן, בעקבות השימוש בסעיף בחוקה הצרפתית כדי לקדם חוק מימון שירותים חברתיים ללא הצבעה בפרלמנט, הופלה הממשלה בהצעת אי אמון בתמיכה משותפת של מפלגת השמאל NFP ומפלגת הימין האיחוד הלאומי (RN); זו הייתה הממשלה הראשונה שנפלה באופן כזה מאז 1962 והיא רשמה את הכהונה הקצרה ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית.

ב-2025, לאחר הקמתה של ממשלה בראשות פרנסואה ביירו, האספה הלאומית דחתה שוב ושוב הצעות אי אמון בממשלתו בהפרש גדול, ובכך הביאה לסיומו של המשבר הפוליטי.

רקע

בבחירות לפרלמנט האירופי בצרפת (2024) (אנ') השיגה מפלגת הימין האיחוד הלאומי את המקום הראשון עם שלושים מושבים מתוך 81.[4] בתגובה, מקרון פיזר את האספה הלאומית והכריז על עריכת בחירות בזק לפרלמנט ב-30 ביוני וב-7 ביולי.[5] הבחירות הסתיימו בפרלמנט תלוי, כאשר קואליציית מפלגות השמאל החזית העממית החדשה (NFP) ומפלגות נספחות השיגה 193 חברי פרלמנט, קואליציית מפלגות המרכז אנסמבל בהובלת מפלגת רנסאנס של מקרון סיימה במקום השני עם 166 חברי פרלמנט, וקואליציית הימין בהובלת האיחוד הלאומי (RN) סיימה במקום השלישי עם 142 חברים.[6][7]

ממשלתו של גבריאל אטאל הגישה את התפטרותה ב-15 ביולי 2024.[8] במקביל, היא התמודדה עם הפרות הסדר בקלדוניה החדשה, בעקבות הניסיון ליישם רפורמה שנויה במחלוקת בזכויות ההצבעה באי במאי 2024.[9]

אירועים

מישל ברנייה

הקמת ממשלת ברנייה

מקרון עיכב את מינויו של ראש ממשלה חדש עד לאחר אולימפיאדת פריז (2024), והודיע כי יש לכבד את "הפסקת האש האולימפית".[10] באמצע אוגוסט הוא עדיין לא מינה ראש ממשלה, ורק הודיע על כוונתו להתייעץ עם המפלגות השונות, מה שנעשה ב-23 באוגוסט.[11][12]

ב-26 באוגוסט, לאחר שנפגש עם מנהיגי המפלגה הלאומית, מארין לה פן וז'ורדן ברדלה,[13] הודיע מקרון כי בניגוד לנוהג המקובל הוא לא ימנה את לוסי קסטה (אנ'), המועמדת שנבחרה על ידי ה-NFP לראשות הממשלה.[14] החלטה זו החריפה את המשבר,[15] ו-LFI, המפלגה המרכזית ב-NFP, הודיעה על כוונתה לפתוח בהליכי הדחה נגדו.[16][17][18] בעוד מקרון ניסה שוב לגבש קואליציית מרכז וקרא לסבב התייעצויות נוסף, הירוקים וסיעה של המפלגה הסוציאליסטית (PS), שתי קבוצות מיעוט ב-NFP, הודיעו על סירובם להשתתף בדיונים נוספים.[19] ארגונים שונים קראו לקיים הפגנות ושביתות ב-7 בספטמבר.[20]

ב-28 באוגוסט כינה הנשיא לשעבר פרנסואה הולנד, בעצמו חבר ב-NFP, את המשבר "תקלה מוסדית".[21] באותו יום הודיע מקרון כי ייפגש עם נציגי ראשי המחוזות הצרפתיים.[22] באוגוסט פתחה המפלגה הסוציאליסטית את כנס הקיץ שלה, שם היו צפויים להתנגש שני פלגים מנוגדים: אלה המזוהים עם עמדתו הפוליטית של נשיא המפלגה, אוליבייה פורה (אנ'), ותומכים במועמדותה של לוסי קסטה, מול המתנגדים, כמו קרול דלגה (אנ') וברנאר קזנב שתמכו בברית עם מפלגתו של מקרון.[23][24] מקרון שוחח במיוחד עם דלגה בבוקר ה-29 בחודש.[25]

בינתיים, הקונפדרציה הכללית של העבודה (אנ') (CGT), האיגוד המקצועי הגדול ביותר בצרפת, גינתה את התנהלותו ה"כוחנית" של מקרון וקראה ליום של שביתות ומחאות ב-1 באוקטובר נגד התקציב שעליו הכריזה ממשלת המעבר,[26] תוך שהיא מסרבת להשתתף בהפגנות המתוכננות ב-7 בספטמבר, והודיעה כי היא מעדיפה להתמקד בנושאים חברתיים וכלכליים ולא בנושאים פוליטיים.[20] באותו ערב הודיעה סגולן רויאל, מועמדת המפלגה הסוציאליסטית לשעבר בבחירות לנשיאות ב-2007, שעזבה את המפלגה ב-2017 כשמונתה לשגרירה על ידי מקרון, כי היא "זמינה" לתפקיד.[27]

ב-30 באוגוסט קרא הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי למנות ראש ממשלה ימני.[28]

ב-31 באוגוסט פתחה מפלגת NFP באופן רשמי בהליכים להדחתו של עמנואל מקרון,[29] תוך שימוש בסעיף 68 לחוקה הצרפתית, הקובע כי הנשיא "יכול להיות מועבר מתפקידו רק במקרה של הפרת חובות שאינה עולה בקנה אחד עם מימוש המנדט שלו".[30]

פרנסואה ביירו

ב-5 בספטמבר מינה מקרון את מישל ברנייה כראש הממשלה. ברנייה הרכיב את ממשלת המיעוט שלו, בעיקר ממפלגות האנסמבל והרפובליקנים.[31] ה-NFP הכריזה על התנגדותה לממשלה החדשה וקראה להצבעת אי אמון, שנכשלה עקב הימנעותה של ה-RN.

קריסת ממשלת ברנייה

ב-4 בדצמבר הודח ברנייה בהצבעת אי אמון מוצלחת ראשונה מאז 1962, בעקבות מחלוקות תקציביות.[32] גם ה-NFP וגם ה-RN הצביעו בעד הדחתו.[33][34][35] ברנייה התפטר רשמית מתפקידו ב-5 בדצמבר, מה שהפך אותו לראש הממשלה שכיהן הכי מעט זמן ברפובליקה החמישית, 91 יום.[36][37][38]

הקמת ממשלת ביירו

ב-13 בדצמבר מינה מקרון את מנהיג התנועה הדמוקרטית (צרפת) (אנ') פרנסואה ביירו לתפקיד ראש הממשלה.[39] לפי לה מונד, מינויו של ביירו הוחלט ברגע האחרון, לאחר שמקרון אמר לביירו בתחילה שהוא לא ימונה לראשות הממשלה, רק כדי למנות אותו זמן קצר לאחר מכן, כאשר ביירו איים למשוך את תמיכתו ממקרון.[40] בעקבות מינוי ביירו, מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של צרפת.[41]

הערות שוליים

  1. ↑ "France's unprecedented and dangerous political situation" (באנגלית). 2024-08-27. נבדק ב-2025-06-01.
  2. ↑ Prez Macron sparks political crisis in France by refusing to appoint leftwing Prime Minister, The Indian Express, ‏2024-08-27 (באנגלית)
  3. ↑ Romain David, 44 jours de gouvernement démissionnaire : une situation pas totalement inédite, Public Sénat, ‏2024-08-28 (ב־)
  4. ↑ "Européennes 2024 : le Rassemblement national progresse partout et gagne 2,5 millions de voix en cinq ans" (בצרפתית). 2024-06-10. נבדק ב-2025-06-01.
  5. ↑ France's dissolution of parliament, snap elections: What happens next?, France 24, ‏2024-06-11 (באנגלית)
  6. ↑ "Jean-Luc Mélenchon défend la proposition d'Huguette Bello, présidente du conseil régional de La Réunion, pour Matignon, et appelle la gauche à faire « vite »". Le Monde.fr (בצרפתית). נבדק ב-2025-06-01.
  7. ↑ Résultats des législatives 2024: NFP en tête selon les premières estimations, devant les macronistes puis le RN, RMC, ‏2024-07-07 (בצרפתית)
  8. ↑ Romain David, Emmanuel Macron a accepté la démission de Gabriel Attal et de son gouvernement, Public Sénat, ‏2024-07-16 (ב־)
  9. ↑ Gouvernement démissionnaire : l'énorme "Caillou" dans sa chaussure, France Inter, ‏2024-07-16 (בצרפתית)
  10. ↑ DECRYPTAGE. Nouveau Premier ministre : comment Emmanuel Macron "tâtonne" et temporise, ladepeche.fr (בצרפתית)
  11. ↑ "Nouveau premier ministre : ce qu'il faut retenir de la première journée de consultation des forces politiques par Emmanuel Macron". Le Monde.fr (בצרפתית). נבדק ב-2025-06-01.
  12. ↑ הטעות ועונשה: משבר פוליטי שיצר נשיא צרפת אשתקד ירדוף אותו גם ב-2025, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  13. ↑ Emmanuel Macron reçoit Marine Le Pen et Jordan Bardella, France Culture, ‏2024-08-26 (בצרפתית)
  14. ↑ Grégoire POUSSIELGUE, Nouveau gouvernement : Emmanuel Macron refuse de nommer Lucie Castets et lance de nouvelles consultations, LesEchos, ‏26.8.2024
  15. ↑ Georg von Harrach, Political crisis in France as Macron rejects candidates for prime minister, Channel 4 News, ‏2024-08-27 (באנגלית בריטית)
  16. ↑ Sharon Zhang, Macron Refuses to Appoint Left-Wing Prime Minister, Sparking Call for Protest, Truthout, ‏2024-08-27 (באנגלית אמריקאית)
  17. ↑ "En quoi la procédure de destitution d'Emmanuel Macron annoncée par LFI consiste-t-elle ?" (בצרפתית). 2024-08-28. נבדק ב-2025-06-01.
  18. ↑ INVITÉE RTL - Nouveau Premier ministre : "Lucie Castets à Matignon ou alors Macron destitution", prévient Mathilde Panot, www.rtl.fr, ‏2024-08-28 (ב־)
  19. ↑ Bland, Archie (2024-08-28). "Wednesday briefing: Why Emmanuel Macron doesn't want Lucie Castets as France's prime minister". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-06-01.
  20. ^ 20.0 20.1 Nouveau gouvernement: la CGT n'appelle pas à la manifestation du 7 septembre, mais espère qu'elle sera "réussie", BFM BUSINESS, ‏2024-08-28 (בצרפתית)
  21. ↑ Pour François Hollande, la décision d'écarter Lucie Castets est une «faute institutionnelle», RFI, ‏2024-08-28 (בצרפתית)
  22. ↑ INFO FRANCEINFO. Nouveau gouvernement : Emmanuel Macron va recevoir les représentants de Régions de France, Franceinfo, ‏2024-08-28 (ב־)
  23. ↑ Nouveau premier ministre : le PS au bord de l’implosion à l’ouverture de son université d’été, SudOuest.fr, ‏2024-08-29 (ב־)
  24. ↑ Par Julien Duffé Le 28 août 2024 à 21h32, Carole Delga : « Il faut que la gauche s’ouvre aux autres forces républicaines », leparisien.fr, ‏2024-08-28 (ב־)
  25. ↑ Nomination du Premier ministre : "Candidate à rien", la présidente de la Région Occitanie Carole Delga s’est entretenue avec Emmanuel Macron, centrepresseaveyron.fr (בצרפתית)
  26. ↑ La CGT dénonce un "coup de force" d'Emmanuel Macron et appelle à une "puissante journée" de manifestations le 1ᵉʳ octobre, TF1 INFO, ‏2024-08-29 (בצרפתית)
  27. ↑ VIDÉO - Ségolène Royal à Matignon ? Sur LCI, l'ancienne ministre se dit "disponible", TF1 INFO, ‏2024-08-29 (בצרפתית)
  28. ↑ Nicolas Sarkozy : «La droite doit assumer la responsabilité de gouverner», Le Figaro, ‏2024-08-30 (בצרפתית)
  29. ↑ La France insoumise lance une proposition de résolution de destitution d'Emmanuel Macron, BFMTV, ‏2024-08-31 (בצרפתית)
  30. ↑ הנוסח המלא של החוקה הצרפתית
  31. ↑ המשבר הפוליטי בצרפת: מקרון הפתיע ומינה ראש ממשלה מהימין | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2025-03-05
  32. ↑ N12 - הפרלמנט בצרפת העביר הצבעת אי-אמון; הממשלה הצרפתית נפלה, באתר N12, ‏2024-12-04
  33. ↑ staff, Guardian international (2024-12-04). "France in political crisis after no-confidence vote topples government". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-06-01.
  34. ↑ Mathieu Dejean, Pauline Graulle, Le gouvernement Barnier tombe, après un réquisitoire et une motion de censure, Mediapart, ‏2024-12-04 (בצרפתית)
  35. ↑ אוני, אסף (2024-12-04). "תוהו ובוהו פוליטי וכלכלי בצרפת: הממשלה שמינה מקרון הודחה". Globes. נבדק ב-2025-06-01.
  36. ↑ French government collapse turns the screws on Macron, POLITICO, ‏2024-12-04 (באנגלית בריטית)
  37. ↑ והסוכנויות, ynet (2024-12-04). "כאוס פוליטי בצרפת: אחרי 62 שנה הופלה ממשלה, ואי-אפשר לבחור פרלמנט חדש". Ynet. נבדק ב-2025-06-01.
  38. ↑ משבר פוליטי בצרפת: ממשלת ברנייה נפלה בהצבעת אי-אמון, באתר Bizportal, ‏2024-12-05
  39. ↑ Macron picks François Bayrou as prime minister to navigate France’s crisis, POLITICO, ‏2024-12-13 (באנגלית בריטית)
  40. ↑ "How Bayrou, France's new PM, forced Macron to yield" (באנגלית). 2024-12-14. נבדק ב-2025-06-01.
  41. ↑ France’s credit rating cut by Moody’s just hours after new prime minister appointed, POLITICO, ‏2024-12-14 (באנגלית בריטית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

המשבר הפוליטי בצרפת (2024)41161157Q130026824

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המשבר_הפוליטי_בצרפת_(2024)&oldid=2974400"