לדלג לתוכן

המשבר בוונצואלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

המשבר הכלכלי והחברתי המתמשך בוונצואלה החל בתקופת נשיאותו של הוגו צ'אווס והחמיר בתקופת כהונתו של יורשו, ניקולאס מדורו. מאפייני המשבר כוללים היפר-אינפלציה, עלייה ברעב בקרב האוכלוסייה,[1] מחלות, גידול בשיעורי הפשיעה והתמותה, והגירה המונית.[2]

המשבר נחשב לחמור ביותר בהיסטוריה של ונצואלה ולחמור ביותר שחוותה מדינה מחוץ לתקופת מלחמה מאז אמצע המאה ה-20.[3] חוקרים השוו את המשבר למצבים כלכליים במדינות כגון בוסניה והרצגובינה לאחר מלחמת בוסניה (1992–1995), רוסיה בשנות ה-90, קובה בתקופה שלאחר התפרקות ברית המועצות, ואלבניה לאחר סתיו העמים.[4][5]

ב-2010 הכריז צ'אווס על "מלחמה כלכלית" נוכח מחסור הולך וגובר במוצרים. תחת מדורו המשבר החריף, בין היתר עקב ירידת מחירי הנפט ב-2015,[6] וצניחה חדה בייצור הנפט בשל מחסור בתחזוקה ובהשקעות.[7]

בינואר 2016 הכריזה האספה הלאומית על "משבר הומניטרי בתחום הבריאות".[8] הממשלה סירבה להכיר בקיומו של המשבר,[9] ונקטה בדיכוי אלים נגד מתנגדיה.[7][10] לפי דיווחי האו"ם, כוחות הביטחון הרגו אלפי אזרחים, לרבות הוצאות להורג ללא משפט.[11]

בין הגורמים למשבר נמנים שחיתות, מחסור במזון ותרופות, סגירת עסקים, אבטלה, פגיעה בפריון, משטר סמכותני, הפרות זכויות אדם, מדיניות כלכלית כושלת ותלות גבוהה ביצוא נפט.[12][13]

האיחוד האירופי, קבוצת לימה (אנ'), ארצות הברית ומדינות נוספות הטילו סנקציות על בכירים בממשלת ונצואלה ובכוחות הצבא והביטחון, בעקבות הפרות זכויות האדם, פגיעה בשלטון החוק ושחיתות שלטונית.[14]

ארצות הברית הרחיבה את הסנקציות גם למגזר הנפט. ממשלת ונצואלה ותומכיה טענו כי הסנקציות, ירידת מחירי הנפט ו"מלחמה כלכלית" שמנהלות מדינות זרות, הן שגרמו למשבר הכלכלי החריף במדינה.[15][16] מנגד, מבקרי הממשלה ייחסו את המשבר לשחיתות ולניהול כלכלי כושל.[17]

מרבית הכלכלנים טוענים כי הגורמים העיקריים למשבר הם שלטון אנטי-דמוקרטי,[18][19] שחיתות[12][20] וניהול מדיניות כלכלית לקוי.[13][21]

חוקרים וכלי תקשורת ייחסו את המשבר גם למדיניות "סוציאליסטית" או פופוליסטית של ממשלות צ'אווס ומדורו,[22][23] אשר נועדו לשמר את שלטון המפלגה.[24][25]

המשבר השפיע משמעותית על תנאי החיים של האוכלוסייה. עד 2017, כ-75% מהאוכלוסייה ירדו במשקל בשל רעב, ולרוב המשפחות לא היו הכנסות מספיקות לרכישת מזון בסיסי.[26][27] כ-5.4 מיליון אזרחים עזבו את המדינה עד 2021.[28][29]

ב-2022, לאחר רפורמות כלכליות חלקיות, חלה התאוששות מסוימת, אך שיעורי האי-שוויון נותרו מהגבוהים באמריקה הלטינית.[30]

היסטוריה

נשיאות צ'אווס

לאחר ניסיון ההפיכה הצבאי ב־1992 וקבלת חנינה מנשיא ונצואלה, רפאל קלדרה, נבחר הוגו צ'אווס לנשיא בשנת 1998 וכיהן בתפקידו משנת 1999 ועד מותו בשנת 2013.[31] עליית מחירי הנפט בתחילת העשור הראשון של המאה ה־21 הביאה לגידול ניכר בהכנסות המדינה.

במהלך כהונתו, יזם צ'אווס את "המשימות הבוליבריות" (Misiones Bolivarianas), שמטרתן הייתה לספק שירותים ציבוריים בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה, ולהפחית את שיעורי העוני[32][33]. במסגרת זו הוקמו מרפאות רפואיות חינמיות, ניתנו סובסידיות למזון ולדיור.

דו"ח של הנציבות הבין-אמריקאית לזכויות אדם מ־2010 ציין שיפורים במדדים כגון שיעור האנאלפביתיות, הנגישות לשירותי בריאות וצמצום העוני.[34] מדד איכות החיים של האו"ם הצביע אף הוא על מגמת שיפור במהלך תקופה זו[35].

לצד הישגים אלה, החלו להצטבר קשיים כלכליים לקראת סוף כהונתו של צ'אווס. אנליסטים ומקורות תקשורת זיהו את הגורמים ככוללים מדיניות פופוליסטית, הוצאות ממשלתיות גבוהות, סבסוד רחב־היקף, פיקוח מחירים, ניהול כלכלי לקוי ותלות גבוהה בהכנסות מנפט – תופעה המזוהה עם המחלה ההולנדית[36].

משבר כלכלי עמוק התגבש סביב תחילת העשור השני של המאה ה־21, שהתאפיין באינפלציה, גידול בעוני ובאבטלה, מחסור כרוני במזון ותרופות, ושחיתות שלטונית[37]. חוקרים טענו כי המשבר הכלכלי החריף תחת מחליפו של צ'אווס, אך היה מתרחש גם אילו נשאר בשלטון.[38]

נשיאות מדורו

לאחר מותו של הוגו צ'אווס בשנת 2013, נבחר ניקולאס מדורו לנשיא ונצואלה, לאחר שגבר על יריבו אנריקה קפרילס רדונסקי בהפרש של כ־1.5% מהקולות.[39] עם כניסתו לתפקיד, המשיך מדורו את רוב המדיניות הכלכלית של קודמו והתמודד עם אינפלציה גבוהה, מחסור בסחורות וקשיים מבניים נוספים שהחריפו את המשבר הכלכלי.[40]

ממשלו של מדורו ייחס את המשבר הכלכלי ל"ספקולציה קפיטליסטית" ולקונספירציה כלכלית בינלאומית נגד המדינה. תחת עילה זו, ננקטו צעדים כלכליים נגד עסקים ומתנגדים פוליטיים.[41] מבקרים טענו כי מדיניותו מתמקדת בהישרדות פוליטית ודיכוי אופוזיציה, ולא בהתמודדות עם בעיות מבניות.[42]

החל מ־2014 נכנסה ונצואלה למיתון חריף, ובשנת 2016 הגיע שיעור האינפלציה ל־800% – הגבוה בתולדות המדינה.[43] המשבר הוחמר בעקבות ירידה במחירי הנפט וירידה בתפוקה, שנגרמה בין היתר ממחסור בהשקעות ותחזוקה.[44]

על רקע המשבר, סירב ממשל מדורו להכיר בקיומו או לאפשר סיוע הומניטרי, ולטענת האו"ם נקט בדיכוי אלים של מתנגדים פוליטיים. דו"ח של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם תיעד אלפי הרוגים בפעולות כוחות הפעולה המיוחדים (FAES) והצביע על הוצאות להורג חוץ־משפטיות.[45]

בינואר 2016 הכריזה האספה הלאומית של ונצואלה על משבר בריאותי ובאוגוסט אותה שנה הצהיר באן קי-מון, מזכ"ל האומות המאוחדות כי מתקיים משבר הומניטרי כולל במדינה, הנובע ממחסור במזון, מים, תברואה ותרופות.[46]

בשנים הבאות דווח כי משטר מדורו השתמש בחלוקות מזון והטבות ככלי להשגת תמיכה פוליטית, ואף מימן את פעולתו ממקורות בלתי חוקיים, בהם כריית זהב לא מפוקחת.[47]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המשבר בוונצואלה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ "One in three Venezuelans not getting enough to eat, UN finds". The Guardian. 24 בפברואר 2020. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ↑ Larmer, Brook (1 בנובמבר 2018). "What 52,000 Percent Inflation Can Do to a Country". The New York Times. נבדק ב-2 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ↑ Kurmanaev, Anatoly (17 במאי 2019). "Venezuela's Collapse Is the Worst Outside of War in Decades, Economists Say". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-18 במאי 2019. Venezuela's fall is the single largest economic collapse outside of war in at least 45 years, economists say. ... economists say, the poor governance, corruption and misguided policies of President Nicolás Maduro and his predecessor, Hugo Chávez, have fueled runaway inflation, shuttered businesses and brought the country to its knees. ... most independent economists say the recession began years before the sanctions, ... {{cite news}}: (עזרה)
  4. ↑ Biller, David and Patricia Laya (9 באפריל 2019). "Venezuela unemployment nears that of war-ruined Bosnia, IMF says". Bloomberg. נבדק ב-9 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ↑ * Krauze, Enrique (8 במרץ 2018). "Hell of a Fiesta". New York Review of Books. 65 (4). נבדק ב-23 באפריל 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ↑ * Mariana Zuñiga and Anthony Faiola. "Even sex is in crisis in Venezuela, where contraceptives are growing scarce".
  7. ^ 7.0 7.1 Larmer, Brook (1 בנובמבר 2018). "What 52,000 Percent Inflation Can Do to a Country". The New York Times. נבדק ב-2 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ↑ "Asamblea Nacional de Venezuela declara "crisis humanitaria de salud" por escasez de medicamentos" [Venezuela's National Assembly declares "humanitarian health crisis" due to medicine shortage] (בספרדית). BBC. 27 בינואר 2016. נבדק ב-20 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ↑ * "Delcy Rodríguez: No existe crisis humanitaria en Venezuela". El Nacional (בספרדית). 31 באוגוסט 2018. נבדק ב-2 בספטמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ↑ "Venezuela blackout, in 2nd day, threatens food supplies and patient lives". The New York Times. 8 במרץ 2019. נבדק ב-18 במרץ 2019. The Maduro administration has been responsible for grossly mismanaging the economy and plunging the country into a deep humanitarian crisis in which many people lack food and medical care. He has also attempted to crush the opposition by jailing or exiling critics, and using lethal force against antigovernment protesters. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ↑ "Venezuela Forces Killed Thousands, Then Covered It Up, U.N. Says." New York Times. 5 July 2019.
  12. ^ 12.0 12.1 Brian Loughman; Richard A. Sibery (2012). Bribery and corruption: navigating the global risks. Hoboken, N.J.: Wiley. ISBN 978-1-118-01136-2.
  13. ^ 13.0 13.1 "Venezuela deve continuar como economia mais miseravel do mundo". economia.uol.com.br. 4 בפברואר 2016. נבדק ב-3 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ↑ * "EU extends Venezuela sanctions over democracy, rights violations". Reuters. 6 בנובמבר 2018. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה) *"Grupo de Lima prohibirá entrada a sus países a miembros del Gobierno de Maduro". El Comercio (בספרדית). נבדק ב-2021-02-13. *"Swiss impose sanctions on seven senior Venezuelan officials". Reuters. 28 במרץ 2018. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה) Also at Diario Las Americas. *"Canada imposes sanctions on key Venezuelan officials". CBC Canada. Thomson Reuters. 22 בספטמבר 2017. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה) *"Qué significa que EE.UU. considere a Venezuela 'una amenaza para la seguridad nacional'". BBC Mundo. 10 במרץ 2015. נבדק ב-2 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה) *Lane, Sylvan; Rafael Bernal (26 ביולי 2017). "Treasury sanctions target Venezuela president's allies". The Hill. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה) Sullivan, Andy; Lisa Lambert (15 בפברואר 2019). "U.S. sanctions five Venezuelans, ratcheting up pressure on Maduro". Reuters. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ↑ "Venezuela 2016 inflation hits 800 percent, GDP shrinks 19 percent: document". Reuters. 20 בינואר 2017. נבדק ב-1 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ↑ "The human cost of the US sanctions on Venezuela". DW.COM (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-09-22.
  17. ↑ Melimopoulos, Elizabeth (21 בינואר 2019). "Venezuela in crisis: How did the country get here?". Al Jazeera. נבדק ב-23 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ↑ Toro, Francisco (21 באוגוסט 2018). "No, Venezuela doesn't prove anything about socialism". The Washington Post. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ↑ "Socialismo de Maduro ha convertido a Venezuela en un estado de pobreza y desesperación: Trump". El Financiero. 5 בפברואר 2019. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ↑ López Maya, Margarita (14 בדצמבר 2018). "Populism, 21st-century socialism and corruption in Venezuela". Thesis Eleven. 149: 67–83. doi:10.1177/0725513618818727. S2CID 150327831. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ↑ Rabouin, Dion (19 במאי 2018). "Here's why you can't blame socialism for Venezuela's crisis". Yahoo! Finance. נבדק ב-4 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ↑ Cusack, Asa. "Is socialism to blame for Venezuela's never-ending crisis?". Aljazeera. נבדק ב-2021-09-08.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  23. ↑ Faiola, Anthony. "In socialist Venezuela, a crisis of faith not in just their leader but their economic model". The Washington Post. No. 11 February 2019. נבדק ב-31 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ↑ Corrales, Javier (7 במרץ 2013). "The House That Chavez Built". Foreign Policy. נבדק ב-6 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ↑ "Venezuela's Expensive Friendships". Stratfor. 2 בינואר 2016. נבדק ב-20 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ↑ Caraballo-Arias, Yohama; Madrid, Jesús; Barrios, Marcial (25 בספטמבר 2018). "Working in Venezuela: How the Crisis has Affected the Labor Conditions". Annals of Global Health. 84 (3): 512–522. doi:10.29024/aogh.2325. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ↑ Nichols, Michelle (29 במרץ 2019). "Venezuelans facing 'unprecedented challenges,' many need aid - internal U.N. report". Reuters. נבדק ב-6 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ↑ "Venezuela situation". United Nations High Commissioner for Refugees. נבדק ב-2021-05-12.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  29. ↑ Wyss, Jim (13 באוגוסט 2019). "A nation is vanishing: Has Venezuela lost almost 20 percent of its population?". The Miami Herald. נבדק ב-15 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ↑ Frangie-Mawad, Tony (2023-01-19). "Venezuela's Modest Economic Liberalization Has Created a 'Hellscape of Inequality'". Foreign Policy (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-07-10.
  31. ↑ Volume 57 / Social Sciences. Government and Politics: Venezuela - René Salgado
  32. ↑ "Estrategia de Cooperación de OPS/OMS con Venezuela 2006–2008" (PDF) (בספרדית). Pan American Health Organization. ביוני 2006. נבדק ב-31 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ↑ "Fact Sheet. Social Missions in Venezuela" (PDF). Embassy of Venezuela to the United States. 12 בנובמבר 2009. נבדק ב-3 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ↑ "IACHR publishes report on Venezuela" (Press release). Organization of American States. 24 בפברואר 2010. {{cite press release}}: (עזרה)
  35. ↑ Charlie Devereux & Raymond Colitt. "Venezuelans' Quality of Life Improved in UN Index Under Chavez", Bloomberg, 7 March 2013.
  36. ↑ Corrales, Javier (7 במרץ 2013). "The House That Chavez Built". נבדק ב-6 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ↑ Siegel, Robert (25 בדצמבר 2014). "For Venezuela, Drop In Global Oil Prices Could Be Catastrophic". נבדק ב-4 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ↑ "Post-Chavez, Venezuela Enters a Downward Spiral". Wharton School of the University of Pennsylvania. 4 באפריל 2014. נבדק ב-21 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ↑ Corrales, Javier (2015). "Autocratic Legalism in Venezuela". Journal of Democracy. 26 (2): 37–51. doi:10.1353/jod.2015.0031.
  40. ↑ "Venezuela's April inflation jumps to 5.7 percent: report". נבדק ב-18 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ↑ "Mr. Maduro in His Labyrinth". The New York Times. נבדק ב-26 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ↑ Gupta, Girish (3 בנובמבר 2014), "Could Low Oil Prices End Venezuela's Revolution?", The New Yorker {{citation}}: (עזרה)
  43. ↑ Pons, Corina (20 בינואר 2017). "Venezuela 2016 inflation hits 800 percent, GDP shrinks 19 percent". {{cite news}}: (עזרה)
  44. ↑ "What 52,000 Percent Inflation Can Do to a Country". The New York Times. נבדק ב-2 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ↑ "Venezuela Forces Killed Thousands, Then Covered It Up, U.N. Says". The New York Times. 5 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ↑ "Ban Ki-moon: "There is a humanitarian crisis in Venezuela"". נבדק ב-18 בספטמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ↑ "More dollars and fewer protests in Venezuela". The Economist. 18 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)

המשבר בוונצואלה41265634Q28485502

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המשבר_בוונצואלה&oldid=3570487"