לדלג לתוכן

המשבר בהאיטי (2018–היום)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

תבנית מאבק אזרחי ריקה המשבר המתמשך בתחומים הפוליטי, הכלכלי והחברתי בהאיטי בא לידי ביטוי בהפגנות שהחלו ב-7 ביולי 2018 בערים שונות במדינה, בתגובה להעלאת מחירי הדלק. עם הזמן, התרחבו ההפגנות וקריאות המפגינים כללו דרישה להתפטרותו של נשיא האיטי, ז'ובנל מואיז. בהנהגתו של איש האופוזיציה ז'אן-שארל מואיז (שאינו קרוב משפחתו), דרשו המפגינים להקים ממשלת מעבר, ליישם תוכניות חברתיות ולהעמיד לדין פקידים מושחתים. בין השנים 2019 ל-2021 נערכו הפגנות נרחבות בדרישה לסיום שלטונו של מואיז.[1][2]

מואיז נבחר לנשיאות בבחירות שנערכו בנובמבר 2016, שבהן שיעור ההצבעה היה 21% בלבד. הבחירות הקודמות, שנערכו בשנת 2015, בוטלו בעקבות טענות לזיופים.[3] הבחירות הללו נערכו לאחר שבחירות קודמות, שהתקיימו ב-2015, בוטלו בעקבות טענות להונאה.

במהלך כהונתו, המתיחות בין השלטון לאופוזיציה החריפה. ב-7 בפברואר 2021, לפי דיווחים שונים, ניסתה האופוזיציה לבצע הפיכה – ניסיון שכשל והוביל למעצרם של 23 בני אדם ולעימותים אלימים עם כוחות הביטחון.

כמה חודשים לאחר מכן, ב-7 ביולי 2021, התרחש אירוע דרמטי נוסף כשמואיז נרצח בביתו, ככל הנראה בידי קבוצה בת 28 שכירי חרב זרים. שלושה מהחשודים חוסלו במקום, 20 אחרים נעצרו, והמשטרה פתחה במצוד אחר חשודים נוספים, לרבות מארגני ההתנקשות.[4][5]

בעקבות הרצח, מונה אריאל אנרי לראש ממשלת האיטי בפועל ב-20 ביולי 2021, בניסיון להשיב את היציבות הפוליטית למדינה.

בספטמבר 2022 פרצו הפגנות נוספות בעקבות עליית מחירי האנרגיה. פדרציה של כנופיות חסמה את הגישה למחסן הדלק המרכזי במדינה. בצירוף עם התפרצות של כולרה ורעב המוני, המשבר הביא את מועצת הביטחון של האומות המאוחדות להטיל סנקציות על ג'ימי שריזייה, אחד ממנהיגי הכנופיות המרכזיים במדינה.[6]

במרץ 2024, לא שב ראש הממשלה אריאל אנרי להאיטי לאחר ביקור שנועד לגבש כוח שמירת שלום של משטרת קניה, שנועד לסייע במאבק באלימות הכנופיות במדינה.[7] היעדרותו יצרה ריק שלטוני, שהובילה לכינוס פגישת חירום של קהילת מדינות הקריבים (קריקום) ב-11 במרץ. באותו היום, הודיע אנרי על כוונתו להתפטר, בעקבות לחץ כבד מצד המפגינים, הכנופיות והקהילה הבינלאומית. ההתפטרות צפויה להיכנס לתוקף עם הקמת ממשלת מעבר, שתמונה על ידי מועצת מעבר שהוקמה במיוחד למטרה זו.[8][9]

מאז נסיגת כוחות האומות המאוחדות בשנת 2017, מילאו כנופיות את החלל השלטוני במדינה. חלק מהן זכו לתמיכה, מימון ואפילו יזמה ישירה מצד נשיא האיטי לשעבר מישל מרטלי,[10] הידוע גם כזמר בעל האלבום Bandi légal משנת 2008, וכמי שקיים קשרים עם גורמים ימניים בקרב כוחות המשטרה.[8][9]

בפברואר 2021 התחדש גל של הפגנות בהאיטי, בעקבות מחלוקת חריפה בנוגע לתוקף כהונתו של הנשיא ז'ובנל מואיז. המפגינים טענו כי כהונתו הגיעה לסיומה הרשמי ב-7 בפברואר אותה שנה, ודרשו את התפטרותו. מואיז, מצדו, טען כי על פי החוקה נשיא האיטי מכהן חמש שנים, וכי מאחר שנכנס לתפקידו רק בפברואר 2017 – לאחר עיכוב בבחירות – נותרה לו שנה נוספת בתפקיד.

הציבור הביע גם דאגה נרחבת מהיוזמה של מואיז לערוך משאל עם חוקתי בשנת 2021 – מהלך שנועד, על פי דיווחים, לבטל את ההגבלה על כהונות נשיאותיות רצופות ולאפשר לו להתמודד שוב.[11]

בשנים 2017 עד 2021, על רקע שיתוק בזירה הפוליטית, שותקה למעשה גם מערכת המינהל הציבורי בשל מחסור חמור במימון, ואילו מערכת המשפט התפוררה כמעט לחלוטין. את החלל שנוצר תפסו כנופיות חמושות, שרכשו השפעה פוליטית באמצעות קשרים עם פוליטיקאים משתפי פעולה, והשתלטו על מוקדי כוח כלכליים בתמיכת גורמים מהאליטה העסקית – תוך שימוש בסחיטות, חטיפות ואף מעשי רצח.

היסטוריה (2018–2019)

מחאות 2018

במרץ 2018, כאשר ונצואלה הפסיקה לספק נפט להאיטי, נוצרו במדינה מחסורי דלק. ביולי אותה שנה, עם הסרת הסובסידיות הממשלתיות, זינקו מחירי הקרוסין ביותר מ-50%, יחד עם עליות דומות במחירי דלקים מאובנים אחרים.[12] העלאות מס אלה על בנזין, סולר וקרוסין, שהחלו ב-7 ביולי 2018, הובילו את תושבי האיטי לצאת להפגנות ברחבי המדינה. חברות תעופה אמריקאיות ביטלו טיסות מהאיטי ואליה.[13][14] בעקבות הלחץ הציבורי, נסוגה הממשלה מהעלאות המס, והנשיא קיבל את התפטרותו של ראש הממשלה חסר הניסיון, ז'אק גי לפונטן, ב-14 ביולי 2018. כחודש לאחר מכן מונה ז'אן-אנרי סיאן לראש הממשלה.[15][16]

באמצע אוגוסט 2018, פרסם ז'ילבר מירמבו הבן, אזרח האיטי-קנדי, ציוץ שבו נראתה תמונתו כשעיניו מכוסות והוא מחזיק שלט קרטון עם הכיתוב "Kot kòb PetwoKaribe a ?" ("לאן נעלם הכסף פטרוקריב?"). זמן קצר לאחר מכן החלה התגית petrocaribechallenge# להתפשט ברשתות החברתיות.[16][17] לפי שירון רוברטס, מסרים אלה נועדו בתחילה להעביר לקהילה הבינלאומית את המסר כי מתרחש ניסיון לשינוי שלטוני בהאיטי. התקשורת המקומית במדינה הפיצה את התגית גם מעבר לרשת, ובכך הגבירה את הדהוד המסר בקרב הציבור המקומי.[18]

מחאות 2019

בפברואר 2019 פרצו בהאיטי מחאות רחבות היקף בעקבות פרסום דו"ח בית המשפט לביקורת החשבונות בחקירת פרשת פטרוקריב, שהצביע על חשדות לניהול כושל ושחיתות בכספי המדינה.[19][20] משבר כלכלי חריף, שכלל אינפלציה גבוהה ועלייה ביוקר המחיה, חיזק את זעמם של המוחים כלפי השלטון.[19]

ב־7 בפברואר החריפו המוחים את העימותים: כלי רכב הובערו ונגרם נזק לתשתיות עירוניות, במסגרת תסיסה נגד האליטות הכלכליות והשלטון הנוכחי.[19] למחרת, ב־8 בפברואר, הודיעו ראשי פטיון-וויל ופורט-או-פרנס על ביטול אירועי קדם־קרנבל מחשש לביטחון הציבור ולמתיחות ברחובות.[21]

ב־9 בפברואר התפתחו עימותים בין מפגינים לכוחות המשטרה, שכללו יידוי אבנים לעבר מעונו של הנשיא ז'ובנל מואיז, בתגובה לדיווחים על תקיפה לכאורה של מקורב הנשיא כלפי אזרחית וכלי רכבה.[22] ב־12 בפברואר הציתו המוחים שוק פופולרי וביזזו חנויות, ואף סייעו בהברחת 78 אסירים מבית הכלא באקין, תקרית שהחריפה את תחושת הכאוס והאי־יציבות.[23]

במקביל נבזז בניין הקונסוליות של איטליה ופרו בפורט־או־פרנס: סימני ירי ונזקים לתכולה הראו עד כמה האלימות התפשטה גם למוסדות זרים ולסמלים דיפלומטיים.[22] ב־14 בפברואר נשא הנשיא מואיז נאום טלוויזיוני שבו הדגיש כי לא יתפטר וכי לא "ימסור את המדינה לכנופיות חמושות וסוחרי סמים", קרא לדיאלוג והצהיר על נחישותו להמשיך בתפקיד.[19]

המחאות פגעו בתפקוד היומיומי: עסקים ובתי ספר נסגרו, דרכים נחסמו במחסומים בוערים ועימותים עם המשטרה המשיכו, בעוד מאמצי הפשרה לא הצליחו להביא לפתרון מיידי למשבר הכלכלי־חברתי.[22] גל המחאות עורר דיון נרחב על כישלון המוסדות והצורך ברפורמות מבניות, והעמיק את חוסר האמון בניהול המדינה ובתהליכי הבחירות העתידיים.[19]

היסטוריה (2019–2022)

2019

מרץ

שלושה ימים לאחר שהבית התחתון של הפרלמנט בהאיטי העביר הצעת אי-אמון נגד ממשלתו של ראש הממשלה ז'אן-אנרי סאנט ב-18 במרץ 2019,[24] מינה הנשיא ז'ובנל מואיז את ז'אן-מישל לאפן לראש ממשלה זמני.[25] עד נובמבר 2019, מינויו לא אושר בפרלמנט. בשל המבוי הסתום, נבלמה העברת סיוע חוץ בהיקף של מאות מיליוני דולרים, מאחר שממשל מתפקד היה תנאי מוקדם לקבלתו.[26]

יוני

במהלך מחאות ב-10 ביוני, נורה למוות העיתונאי רוספיד פטיון בתוך רכבו בדרכו חזרה מ"רדיו סאן פן" בפורט-או-פרנס, לאחר שביקר את הממשלה בשידורו האחרון.[27]

אוקטובר

ב-4 באוקטובר 2019 התרחשו הפגנות המוניות ברחבי האיטי. ראש עיריית פורט-או-פרנס הביע תמיכה בדרישת המפגינים להתפטרותו של הנשיא ז'ובנל מואיז. יומיים קודם לכן שלחה האופוזיציה מכתב למזכ"ל האומות המאוחדות, ובו גינתה את מעורבותו של מואיז בפרשת "פטרוקריב" ובטבח שהתרחש בשכונת לה סאלין.[28][29]

ליאונל טרוייו, כותב בעיתון "L'Humanité", כתב כי "גם בלי להיגרר לתיאוריות קונספירציה, יש משהו מדאיג בשתיקת הקהילה הבינלאומית לנוכח המצב בהאיטי".[30][31]

ב-11 באוקטובר נמצאה גופתו של העיתונאי נהמי ז'וזף בתא המטען של רכבו בעיר מירבלה. כשבוע לאחר מכן, ב-22 באוקטובר, נערכה בבירה הפגנת ענק שבה השתתפו אלפי מאמינים קתולים. הארכיבישוף מקס לרוי מסידור קרא להנהגה "להקשיב לעם שאינו יכול לשאת עוד את המציאות הזו".[32][33]

משבר האנרגיה, החסימות בכבישים והמהומות גרמו לפגיעה קשה בענף התיירות ולהשבתת בתי מלון רבים, בהם "בסט ווסטרן פרמייר" שבפטיון-ויל ומלון "מונט ז'ולי" בעיר קפ-האיטיין.

ב-27 באוקטובר נהרגו שני בני אדם במהלך הפגנות בבירה. באותו יום הפגינו גם שוטרים רעולי פנים, במחאה על שכר נמוך והיעדר ביטוח בריאות.[34]

אף על פי שהחוקה קובעת כי יש לקיים בחירות לפרלמנט באוקטובר 2019, אלו לא התקיימו.[26] לפי נתוני האו"ם, מאז אמצע ספטמבר נהרגו לפחות 42 בני אדם ו-86 נוספים נפצעו.[35]

נובמבר

המונח "פיי לוק" ("נעילת המדינה" בקריאולית האיטית)[32] תיאר את המציאות בנובמבר 2019, לאחר חודשיים וחצי של שיתוק כללי, בהם נסגרו מוסדות חינוך, מערכת המשפט, עסקים ושירותים ציבוריים.[32][36]

דצמבר

למרות מחסומים וירי, מוסדות חינוך במדינה החלו להיפתח מחדש בדצמבר.[37][38]

ב-6 בדצמבר ביקר בהאיטי סגן מזכיר המדינה של ארצות הברית לעניינים פוליטיים, דייוויד הייל, בעקבות ביקור קודם של שגרירת ארצות הברית באו"ם, קלי קרפט.[39] הייל נפגש עם הנשיא ועם מנהיגי אופוזיציה, בהם פנמי לאוואלאס ופוסיון-מאשה קונטרה, שסירבו לשתף פעולה עם הנשיא.[40]

ב-10 בדצמבר, החלה ועדת החוץ של בית הנבחרים של ארצות הברית שימועים בנושא האיטי, ביוזמת פרדריקה וילסון. במהלך השימוע, ביקרה מקסין ווטרס בחריפות את התמיכה האמריקאית בנשיא מואיז. נציגי מחלקת המדינה ו-USAID נעדרו מהדיון.[41]

פעולות 2019

ממשלת מואיז

במהלך 2019 קרא הנשיא ז'ובנל מואיז לאופוזיציה לדיאלוג של שלום וטען כי "בעיות המדינה אינן רק פוליטיות. הבעיות של המדינה הן חברתיות, כלכליות ופוליטיות," בעוד שהמשטרה הלאומית הזהירה כי "אנשים זדוניים" מנצלים את ההפגנות כדי לעורר מהומות ולהפר סדר ציבורי.[42] האופוזיציה, בראשות ג’אן-שרל מואיז ודמויות נוספות, דחתה את הצעות הדיאלוג, ארגנה שביתות כלל-ארציות ותבעה את התפטרותו של מואיז תוך שמציעה ממשלת מעבר אם לא ייענה לכך.[43] מצב זה יצר עקביות פוליטית רעועה שכללה חילופי ראשי ממשלה שלא אושרו בפרלמנט, השעיית סיוע בינלאומי בשל היעדר ממשלה מאושרת, והתגברות תסכול הציבור בעקבות מחקרים וחשדות לשימוש לרעה בכספי PetroCaribe ולשחיתות נוספת במנגנונים השלטוניים. תקריות נוספות כללו מעצר קבוצה של שומרים זרים בתחילת 2019 בחשד לתכנון שנועד להגן על גורמים פוליטיים, מה שהעמיק את החשדות לשימוש בכוח חיצוני במאבקי הכוח הפוליטיים. בסך הכל, משבר זה סימן הרעה משמעותית במצב הכלכלי והפוליטי של האיטי, כשאחד מהגורמים המרכזיים היה הקושי לשלב בין משבר ציבורי-חברתי עמוק לבין משא ומתן פוליטי תקין בתוך מוסדות שהיו פגיעים ושיתקו לעיתים קרובות פעולות ממשלתיות קריטיות.

האופוזיציה

את האופוזיציה הוביל ז'אן-שארל מואיז. היא סירבה להצעות לדיאלוג עם הנשיא, דרשה את התפטרותו, ואף ארגנה שביתה כללית לאומית בניסיון להביא לפרישתו מהתפקיד. יחד עם מחוקקי אופוזיציה נוספים, מואיז קרא להקמת ממשלת מעבר שתחליף את מואיז בתפקיד: "אם ז'ובנל מואיז לא יסכים להתפטר, אנו נמנה נשיא זמני בתוך ימים ספורים."[44]

מעצר של שכירי חרב זרים

ב-18 בפברואר 2019 דיווח העיתון ההאיטיאני לה נובליסט כי בעיר פורט-או-פרנס נעצרו שבעה זרים ואזרח האיטי, לאחר שברכבם נמצאו רובים, אקדחים, רחפנים וטלפונים לווייניים – כאשר הרכב עצמו היה ללא לוחיות זיהוי. שר החוץ של האיטי, בוקשיט אדמונד, מסר כי בין העצורים נמנו חמישה אזרחים אמריקאים.[45] עורך העיתון "ליברטה" דיווח כי הקבוצה כללה שני חיילים לשעבר של חיל הנחתים של ארצות הברית, עובד לשעבר בחברת בלאקווטר, ושני שכירי חרב ממוצא סרבי שהתגוררו בארצות הברית. על פי הדיווח, הקבוצה נשכרה לשמש כאבטחה לראש רשות הלוטו הלאומי לשעבר, שהיה מעורב בהעברת 80 מיליון דולר מקרן "פטרוקריב" – קרן שנוהלה במשותף בידי נשיא האיטי, ראש הממשלה ונשיא הבנק המרכזי – לחשבון בנק שנמצא בשליטתו הבלעדית של הנשיא.

היסטוריה (2020–2022)

מחאות 2020

בספטמבר ואוקטובר 2020 נערכו מחאות נוספות ברחבי האיטי, במחאה על תחושת אוזלת היד של הממשלה בטיפול במשבר הכלכלי שפרץ בעקבות מגפת הקורונה בהאיטי, ובמיוחד בשל חוסר התמיכה הכלכלית באזרחים שאיבדו את עבודתם עקב הסגר. מאחר שלא התקיימו בחירות לפרלמנט, שלט הנשיא ז'ובנל מואיז באמצעות צווים נשיאותיים.[46]

במקביל, שוטרי המשטרה הלאומית קיימו הפגנות בדרישה לשיפור תנאי שכרם ועבודתם. בחודש פברואר, התפתח עימות חמוש בין שוטרים לבין חיילים האיטיים מחוץ לארמון הלאומי בעת מחאת שוטרים. בתחילת השנה, דו"ח של האו"ם קבע כי המשטרה מושחתת ואינה מצליחה להגן על הציבור.[46]

ב-4 בדצמבר 2020, קיימה המשטרה הלאומית את המבצע הראשון שלה תחת מפקדה החדש, לאון שארל, בשכונת ווילאז' דה דיו שבפורט-או-פרנס, במטרה לדכא את כנופיית "בסיס חמש השניות" באמצעות טנקים. בעוד שראש המשטרה טען להצלחת המבצע, עדי ראייה הטילו ספק בכך.[47]

מחאות 2021

ינואר

ב־14 בינואר 2021 התקיימו הפגנות המוניות בערים פורט-או-פרנס, קאפ האיטיין, ז'קמל, סן-מארק וגונאייב נגד הנשיא ז'ובנל מואיז. רוב ההפגנות התנהלו בדרכי שלום, אך דווח גם על מקרי אלימות בודדים.[48] ב־20 בינואר, מאות הפגינו שוב בפורט-או-פרנס ובקאפ האיטיין בדרישה להתפטרותו של מואיז. אישה אחת נפצעה מכדורי גומי, וכמה מפגינים נוספים נפצעו.[49] ב־28 בינואר, עיתונאים, מחוקקים, שוטרים, גמלאים, שוטרים לשעבר ושופטים לזכויות אדם הובילו הפגנות במחאה על הפרות זכויות אדם, אלימות משטרתית ודיכוי של מפגינים. הם קראו: "כשהם לא משלמים להם, אנחנו אלה שהם קוראים להם!"[50]

פברואר

ב־7 בפברואר 2021 ניסו מתנגדי הנשיא מואיז לבצע לכאורה הפיכה על רקע טענות כי מנדט הנשיאות שלו הסתיים חמש שנים לאחר תום כהונתו של מישל מרטלי – כלומר ב־7 בפברואר 2016 – למרות העובדה שמואיז הושבע לתפקיד רק בשנת 2017.[51][52][53] מואיז טען כי היה יעד לניסיון התנקשות והורה על מעצרם של 23 איש, בהם שלושה שופטי בית המשפט העליון.[54] במהלך חודש פברואר התרחשו עימותים בין מפגינים לכוחות הביטחון בפורט-או-פרנס,[55][56] ובז'קמל.[57] ב־25 בפברואר נהרגו לפחות 25 בני אדם ונפצעו רבים נוספים במהלך בריחה מבית הכלא קרואה-דה-בוקה, שבמהלכה נמלט מנהיג הכנופיה ארנל ז'וזף.[58] ז'וזף נורה למוות מאוחר יותר בעיר ל'אסטרה.[59][60]

מרץ

ב־7 וב־9 במרץ הפגינו אלפי אזרחים האיטיים, בהם רופאים ועורכי דין, בדרכי שלום בפורט-או-פרנס, תחת ההאשטאג #FreeOurCountry, בדרישה להתפטרות הנשיא מואיז וראש הממשלה ז'וזף ז'וט, וכן לנקיטת צעדים נגד חטיפות.[61][62] ב־15 במרץ, תחת ההאשטאג "FreeHaiti", נערכו הפגנות מחאה בעקבות רציחתם של ארבעה שוטרים בכפר בפורט-או-פרנס, נגד שחיתות ושלטון כנופיות חמושות בערים.[63] ב־17 במרץ, מיליציית "פנטום 509" ביצעה פריצה לבית כלא במטרה לשחרר ארבעה שוטרים שנעצרו.[64] בסוף החודש התמקדו ההפגנות במשאל העם על תיקון החוקה, שתוכנן ל־27 ביוני, לפני קיום בחירות לפרלמנט, מקומיות ונשיאותיות שתוכננו לסתיו.[65]

אפריל

באפריל הקיפו מפגינים את הארמון הנשיאותי שבע פעמים, וציירו סמלים של וודו בגיר על הקרקע, כמחאה סמלית שנועדה לשחרר את המדינה ממכת החטיפות בידי כנופיות. ההפגנה נתקלה בירי גז מדמיע על ידי כוחות המשטרה.[66]

יולי: רצח ז'ובנל מואיז

ב־7 ביולי 2021 נרצח הנשיא ז'ובנל מואיז, ככל הנראה בידי קבוצה של 28 שכירי חרב זרים. מאוחר יותר באותו יום חיסלה יחידת האבטחה הכללית של הארמון הלאומי (USGPN) שלושה מהחשודים בהתנקשות ועצרה 20 נוספים. ב־20 ביולי מונה אריאל אנרי לראש ממשלת האיטי.[67] בספטמבר 2021 פיטר אנרי תובע שתכנן לחקור אותו בנוגע לרישום שיחות טלפון, שלטענתו לא קיבל, שעות לאחר ההתנקשות מז'וזף פליקס באדיו, החשוד במעורבות ברצח.[68][69]

ב־19 באוקטובר 2023 נעצר באדיו על ידי משטרת האיטי בקשר לרצח.[70] בשנת 2023, הסנאטור ההאיטי לשעבר ז'וזף ז'ואל ז'ון, שקיווה להפוך לנשיא,[71] קצין צבא קולומביאני בדימוס ז'רמן אלחנדרו ריברה גרסיה, איש העסקים ההאיטי רודולף ז'אר, וב־2024 גם מודיע לשעבר של המנהל לאכיפת הסמים, ז'וזף וינסנט – כולם נידונו למאסר עולם בבית משפט במיאמי בגין מעורבותם ברצח.[72]

בפברואר 2024, השופט החמישי שמונה לחקור את ההתנקשות האשים את אלמנתו של מואיז, מרטין, ואת ראש הממשלה לשעבר קלוד ז'וזף בקשירת קשר לרצח, בין היתר על בסיס עדותו של באדיו. ז'וזף טען כי אריאל אנרי "מנשל את מערכת המשפט ההאיטית" וכי ההאשמות נגדו ונגד מרטין מואיז מונעות ממניעים פוליטיים. במקביל, ראש המשטרה לשעבר לאון שארל הואשם ברצח ובניסיון לרצח.[73]

היסטוריה (מאז 2023)

מלחמת הכנופיות

עימותים בין 2023 ל־2024

בשנת 2023 המשיך מצבה של האיטי להידרדר, כאשר נבחרי הציבור האחרונים שנותרו בתפקידם הדמוקרטי סיימו את כהונתם, והמדינה נותרה ללא ממשל נבחר.[74] ארבעה שוטרים נהרגו על ידי כנופיית ויטלום אינוסנט בפטיון-וויל, ושבעה נוספים על ידי כנופיית סאוויין ב־25 בינואר בליאנקור, מה שהוביל שוטרים זועמים לתקוף את מעונו של ראש הממשלה אריאל הנרי. המהומות שככו לאחר מספר ימים.[75] ב־6 בפברואר הודיעה קנדה כי תבצע טיסות מעקב בשמי האיטי לצורך ניטור המצב במדינה.[76] לפי מסמכים אמריקניים שהודלפו בסוף פברואר, קבוצת וגנר הביעה עניין לבחון אפשרויות להתערבות בהאיטי.[77]

סדרת קרבות בין כנופיות בתחילת מרץ גרמה למותם של 208 בני אדם, וחלה עלייה של 72% במספר החטיפות בהשוואה לרבעון הראשון של השנה הקודמת.[78] רופאים, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים אחרים נחטפו ונכלאו תמורת כופר.[79] בין הדוגמאות: ז'אן-דיקנס ואביגייל טוסן, זוג אזרחים אמריקנים ממוצא האיטי שנחטף ב־18 במרץ ושוחרר לאחר זמן מה,[80] רובר דני, מנכ"ל ערוץ הטלוויזיה קנאל בלו, שנחטף ב־11 באפריל,[81] והרולד מרזוקה, סגן הקונסול של סנט קיטס ונוויס ומנכ"ל Haiti Plastics, שנחטף ב־15 באפריל.[82] קורבנות רבים נרצחו כאשר דרישות הכופר לא מולאו, והדבר גרם לכך שאזרחים בעלי אמצעים נמלטו מהמדינה, מה שפגע עוד יותר ביכולת לשקם אותה.[79] האלימות נמשכה גם באפריל, כאשר שלושה שוטרים נהרגו ב־9 בחודש במארב של כנופיית טי מקאק בשכונת תומסין.[83] 13 חברי כנופיה הוצתו חיים על ידי המון בעת שהוחזקו במעצר על ידי המשטרה.[84]

2024

דו"ח של האו"ם שפורסם ב־15 בינואר ציין כי בשנה הקודמת דווחו 2,490 מקרים של חטיפה ו־4,789 רציחות. ב־1 בפברואר, ג'ולי ז'רמין, מנהיג כנופיית 400 מאווזו, הודה באשמה בבית המשפט הפדרלי בארצות הברית בהברחת נשק כגון AK-47, AR-15, רובה M4, רובה M1A ורובה במקלע קליבר 0.50, שתואר על ידי ה־ATF כנשק צבאי, להאיטי, בעודו מנהל את המבצע מתוך בית כלא בהאיטי.[85]

ב־13 במרץ נחטף הבלוגר האמריקאי אדיסון פייר מאלוף על ידי כנופיית 400 מאווזו, לאחר שהתעלם מההמלצות של מחלקת המדינה האמריקאית לא לנסוע להאיטי וניסה לראיין את ג'ימי שריזייה. מאלוף האשים שוטרים מושחתים במארב שהוביל ל־17 ימי שבי ולתשלום כופר בסך 50,000 דולר, שלטענתו הבטיח את שחרורו.[86] לפי דברי אביו של מאלוף, שהעביר את הכופר, לחץ שהפעיל שריזייה על מנהיגת הכנופיה נמו סאנז'ו (שפירוש שמה: "מות ללא יום") סייע להבטיח את שחרורו.[87]

הדחת אריאל אנרי

החל בינואר 2024, לאחר שחרורו מבית כלא בארצות הברית, הוביל הסנאטור לשעבר גאי פיליפ בתמיכת המיליציה המשוריינת הפגנות אזרחיות בדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה אריאל אנרי.[88]

ב־26 בינואר עצר שופט מבית המשפט העליון בקניה את פריסת שומרי השלום הקנייתים להאיטי, בטענה כי למועצה לביטחון לאומי אין סמכות לשלוח כוח משטרה לחו"ל. ממשלת קניה הודיעה שתערער על ההחלטה ושקלה דרכים לעקוף את הפסיקה.[89]

ב־25 בפברואר 2024 נטל מישל פטריק בואוור את המנהיגות הזמנית של ממשלת האיטי, בזמן שראש הממשלה אנרי נסע לקניה לנהל משא ומתן על פריסת כוחות משטרה קנייתיים.[90]

ב־29 בפברואר פרץ גל אלימות שבו נורו שירים[דרושה הבהרה] בנמל התעופה הראשי, נבזזו עסקים רבים באזור, ושתי תחנות משטרה נפלו לשליטת הכנופיות, מה שהצית ספקולציות על ברית זמנית בין כנופיות יריבות להפלת הממשלה. מנהיג הכנופיה ג'ימי שריזייה פרסם סרטון שבו טען שמטרת המבצע היא למנוע מאנרי לשוב להאיטי, תוך שהוא מתבסס על תמיכת כנופיות נוספות במסגרת קואליציית "Viv Ansanm" ("לחיות יחד"). הקואליציה פרקה את עצמה במהירות, אך התקפות מתואמות המשיכו להתבצע בשיתוף עם כנופיית G9 של שריזייה.[91]

כנופיות פרצו לבתי הסוהר לאחר שתקפו תחנות משטרה כמסיחה, ושחררו אלפי אסירים[92] וב־3 במרץ הכריז ראש הממשלה הזמני בואוור על מצב חירום במדינה.[93]

ב־5 במרץ, כאשר נמל התעופה בפורט־או־פרינס נסגר עקב מתקפות כנופיות, מטוסו השכור של אנרי נמנע מלהנחית בסנטו דומינגו והוסט לסן חואן, פוארטו ריקו.[94][95]

בימים שלאחר מכן פינה הצבא האמריקני את עובדי השגרירות בארצו[96] והאיחוד האירופי פינה את כל אנשי השגרירות שלו מהאיטי.[97] ב־8 במרץ הופגזו מתקפות כנופיות על ארמון הלאומי, בתי ספר ומשרדי ממשלה, ושדות תעופה, בתי חולים ובתי משפט המשיכו להיסגר או להתפנות.[98]

ב־11 במרץ 2024 הכריז אנרי על כוונתו להתפטר, והודיע כי מועצה מעברית, שתורכב בישיבת חירום של הקהילייה הקריבית בקינגסטון אשר תבחר ראש ממשלה זמני. ממשלת קניה השעתה את פריסת שומרי השלום עד שתוקם ממשלה חדשה בהאיטי.[99] מישל פטריק בואוור מונה לראש ממשלה זמני על ידי אנרי ומועצת השרים, והמועצה המעברית החלה להתכנס בקינגסטון.

מועצת המעבר

ב־13 במרץ פרשה מפלגת פיטיט דסאלין בראשות ז'אן-שארל מואיז ממועצת המעבר כדי להקים מועצה נפרדת, שתכלול את גאי פיליפ;[100] פיליפ קרא אף לחנינה עבור חלק מהכנופיות שלטענתו סייעו להפלת ממשלת אנרי.[101]

כעבור שבוע, לאחר התערבות "מדינה גדולה", מואיז שינה את החלטתו ומינה את עמנואל ורטילייר, בהמלצת הרשת הלאומית של החקלאים.[102] דווח כי פיליפ איבד חלק ניכר מתמיכתו בהאיטי עד אמצע אפריל.[103]

ב־24 במרץ התפטרה דומיניק דופוי, שהייתה האישה היחידה במועצה לאחר שהחליפה ארבעה ימים קודם לכן את מארי ז'יסליין מומפרמייר,[102] בעקבות איומים על חייה ותקיפות מילוליות מיזוגיניות. דופוי הוחלפה על ידי סמית' אוגוסטין.[104]

לאחר שבועות של משא ומתן נשלחה ב־7 באפריל הצעה לקהילייה הקריבית להקמת ממשלה זמנית שתכהן עד ה־7 בפברואר 2026. אחת מהמשימות הייתה מינוי ראש ממשלה שאינו חבר במועצה או בממשלה הזמנית.[105]

ב־12 באפריל 2024 פרסמה הממשלה צו בעיתון הרשמי לה מוניטר שהקים רשמית את המועצה המעברית וציין את תפקידיה, אך השמיט את שמות הנציגים של שבע המפלגות, בכפוף לאישור ממשלתי.[106] למחרת דחתה המועצה המעברית את הצו וקראה לפרסום ההסכם המקורי ללא שינוי.[107]

ההבדלים בצו כללו החרגה למינוי למועצה של מי שהוטלו עליהם סנקציות של האו"ם, עומדים כתבי אישום פליליים או נמצאו אשמים בפשע מכל רשות שיפוט, וכי חברי המועצה יידרשו לתמוך במשימת התמיכה הביטחונית הרב־לאומית בהאיטי.[108] ב־16 באפריל פרסמה הממשלה צו שני שהחזיר את שמות המועמדים המקוריים.[109] החברים הושבעו ב־25 באפריל.[110]

ב־28 במאי כינסה המועצה פגישה לבחירת ראש הממשלה הבא. גארי קוניל, שכיהן לזמן קצר כראש ממשלה בממשל מרטלי ועבד כראש הסגל של השליח המיוחד לשעבר של האו"ם ביל קלינטון, נבחר פה אחד על ידי ששת חברי המועצה שנכחו.[111]

השפעות על ביטחון רפואי וביטחון מזון

ב-15 במרץ פתחה המשטרה במבצע באזור דלמאס, בניסיון ללכוד את מנהיג הכנופיה הידוע בכינויו "ברבקיו", ג'ימי שריזייה. למחרת ניסו כוחות הביטחון לאבטח את הנמל המרכזי של פורט-או-פרנס, אשר נחסם מאז 7 במרץ עקב גל האלימות הגובר.[112]

ב-17 במרץ נבזזה מכולה של ארגון יוניצ"ף שכללה תרופות וציוד רפואי חיוני ליולדות ולתינוקות, בעוד ש-60% מבתי החולים במדינה לא פעלו עקב מחסור חמור בדלק ובתרופות.[113] בבית החולים סן-פרנסיס דה סאלס בבירה נגרם נזק בשווי מוערך של כ-3 מיליון דולר בעקבות ביזה והשחתה, וכ-20% מהצוות הרפואי במדינה עזב את האיטי עד לתחילת השנה.[114] גם לפני החרפת האלימות, שכתוצאה ממנה נסגרו כמעט כל בתי החולים בבירה פרט לאחד, נרשמו בהאיטי שיעורי תמותה בלידה מהגבוהים ביותר באמריקה הלטינית והקריביים – שיעורים הגבוהים אף ממדינות מוכות מלחמה כמו סודאן ותימן.[115]

בתחילת מרץ תקפו כנופיות גם את תחנת הכוח המרכזית ואת ארבע תחנות המשנה, גנבו ציוד והותירו אזורים נרחבים בפורט-או-פרנס ללא חשמל.[116] ב-18 במרץ נמצאו 14 גופות לאחר מתקפה על שכונת פטיון-ויל, מהאזור היוקרתי של פרברי הבירה. המשטרה הצליחה לחלץ שופט מינהלי שביתו הותקף. בכירי יוניצ"ף, ובהם המנכ"לית קתרין ראסל, תיארו את המצב כ"אנרכיה המזכירה את סצנות הסרט מקס הזועם".[117]

ב-19 במרץ דיווח עיתון "לה נובליסט" כי באזורים שמחוץ לפורט-או-פרנס כדוגמת קאפ-האיסיין, ז'קמל וז'רמי מוסדות חינוך ואוניברסיטאות נותרו פתוחים, וחיי היום-יום התנהלו באופן יחסי כבשגרה. עם זאת, מחירי המזון זינקו, תוצרת חקלאית התקלקלה במחסנים, בנקים סבלו ממחסור חמור במזומנים, והשירותים בתחבורה ובבריאות הושבתו ברובם.[118]

מנהיגי איגודי התחבורה הציבורית תיארו גביית דמי מעבר על ידי כנופיות ותקיפות תכופות בדרכים, כאשר השליטה ברוב רשת הדרכים הראשיות במדינה נתונה בידן מזה כשלוש שנים.[119][120] בעקבות סגירת שדה התעופה הבינלאומי בבירה, נאלצו הנוסעים לעשות את דרכם דרך הדרכים המסוכנות.[119] מבין כ-33,000 איש שברחו מהבירה בשבועיים שלאחר ההסלמה, כ-90% עשו זאת באמצעות תחבורה יבשתית.[121]

הערות שוליים

  1. ↑ "Haiti: Thousands protest against corruption". Deutsche Welle. 8 בפברואר 2019. ארכיון מ-9 בספטמבר 2019. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ↑ "Haiti's Protests: Images Reflect Latest Power Struggle". Council of Foreign Relations. 3 במרץ 2021. ארכיון מ-25 במאי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ↑ Charles, Jacqueline (2024-03-17). "Banana farmer wins Haiti presidency, according to preliminary results". Miami Herald. ארכיון מ-29 בנובמבר 2016. נבדק ב-2016-11-29. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ↑ Gonzalez, Oriana (7 ביולי 2021). "Police arrest "presumed assassins" of Haitian president". Axios. ארכיון מ-8 ביולי 2021. נבדק ב-20 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ↑ Merancourt, Wildmore; Faiola, Anthony; Boburg, Shawn (9 ביולי 2021). "Assassination of Haitian president becomes complex international web". וושינגטון פוסט. ארכיון מ-9 ביולי 2021. נבדק ב-20 באוקטובר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ↑ Nichols, Michelle and Garcia, David Alire (21 באוקטובר 2022). "U.N. unanimously passes Haiti sanctions, targets gang leader". רויטרס (באנגלית). ארכיון מ-21 באוקטובר 2022. נבדק ב-21 באוקטובר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ↑ Phillips, Tom; Taylor, Luke (10 במרץ 2024). "Is the feared gang boss 'Barbecue' now the most powerful man in Haiti?". הגרדיאן. ארכיון מ-10 במרץ 2024. נבדק ב-2024-03-10. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 Charles, Jacqueline (15 בנובמבר 2017). "Haiti owes Venezuela $2 billion – and much of it was embezzled, Senate report says". Miami Herald. ארכיון מ-12 בנובמבר 2019. נבדק ב-5 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 9.0 9.1 Johnston, Jake (7 במרץ 2018). "Haitian Government on the Defensive Following UN Welcoming of Corruption Investigation". Center for Economic Policy and Research. ארכיון מ-3 באפריל 2024. נבדק ב-3 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ↑ Charles, Jacqueline (2023-10-19). "Swimming pools, foundations: Haiti gangs interwoven in society, U.N. sanctions report says". Miami Herald. ארכיון מ-1 בנובמבר 2023. נבדק ב-17 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ↑ Clesca, Monique (20 במאי 2021). "Haiti's Critical Weeks Ahead". Americas Quarterly. ארכיון מ-31 ביולי 2021. נבדק ב-31 ביולי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ↑ Perry, Keston K. (30 בספטמבר 2019). "What is really behind the crisis in Haiti?". Al Jazeera. ארכיון מ-19 בנובמבר 2019. נבדק ב-19 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ↑ Charles, Jacqueline (7 ביולי 2018). "As violent protests continue over gas prices, U.S. airlines cancel all flights to Haiti Saturday". מיאמי הראלד. ארכיון מ-19 באוקטובר 2019. נבדק ב-5 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ↑ Danticat, Edwidge (19 באוקטובר 2018), "Haitians Want to Know What the Government Has Done with Missing Oil Money", The New Yorker, ארכיון מ-24 באוקטובר 2019, נבדק ב-19 בנובמבר 2019 {{citation}}: (עזרה)
  15. ↑ Charles, Jacqueline (15 ביולי 2018). "Haiti's latest government falls after six months as lawmakers fire prime minister". מיאמי הראלד. ארכיון מ-16 ביוני 2019. נבדק ב-19 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 16.0 16.1 Charles, Jacqueline (23 באוגוסט 2018). "'Where did the money go?' Haitians denounce corruption in social media campaign". מיאמי הראלד (באנגלית). ארכיון מ-13 באוקטובר 2019. נבדק ב-5 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ↑ Délisca, Alain (8 ביוני 2019). "Les meneurs du dossier PetroCaribe" [The leaders of the PetroCaribe file]. balistrad.com (בצרפתית). ארכיון מ-20 ביוני 2019. נבדק ב-5 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ↑ Roberts, Shearon (2023), "Haiti: Building Social Capital through Media Connectivity", in Waldron-Moore, Pamela (ed.), Designing Knowledge Economies for Disaster Resilience (PDF) (באנגלית), Berghahn Books, pp. 120–126, ארכיון (PDF) מ-9 באפריל 2024, נבדק ב-17 במרץ 2024 {{citation}}: (עזרה)
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 Thousands protest against corruption in Haiti, DW, ‏8 בפברואר 2019 (באנגלית)
  20. ↑ "Haiti vows to trim expenses and investigate PetroCaribe amid protests". Reuters (באנגלית). 2019-02-18. נבדק ב-2025-06-21.
  21. ↑ As protests and deaths escalate in Haiti, mayors cancel pre-Carnival parties, Miami Herald, ‏8 בפברואר 2019
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 Haiti Protesters March to Presidential Palace, Voice of America, ‏13 בפברואר 2019 (באנגלית)
  23. ↑ Several dead, dozens escape prison amid Haiti protests, France 24, ‏13 בפברואר 2019 (באנגלית)
  24. ↑ "Haitian lawmakers censure prime minister". EFE. 18 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-10 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ↑ "En Haïti, Jean-Michel Lapin devient Premier ministre par intérim" [בהאיטי, ז'אן-מישל לאפן הופך לראש ממשלה זמני]. France 24 (בצרפתית). 22 במרץ 2019. ארכיון מ-3 באפריל 2019. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ 26.0 26.1 Marsh, Sarah; Paultre, Andre (17 בנובמבר 2019). "Haiti's president warns of humanitarian crisis, calls for support". The Globe and Mail. ארכיון מ-10 בדצמבר 2019. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ↑ "Journalist shot to death in Haiti amid escalating attacks". CBC News. Associated Press. 11 ביוני 2019. ארכיון מ-13 ביוני 2019. נבדק ב-22 ביוני 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ↑ Charles, Jacqueline (4 באוקטובר 2019). "Haiti protesters ask international community to stop supporting their president". מייאמי הראלד. ארכיון מ-5 באוקטובר 2019. נבדק ב-5 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ↑ Paultre, Andre (4 באוקטובר 2019). "Haitian protesters clash with police in new push for president's ouster". רויטרס. ארכיון מ-5 באוקטובר 2019. נבדק ב-5 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ↑ "Les manifestations en Haïti, ou la "solitude des morts sans importance"". France Culture (בצרפתית). 11 באוקטובר 2019. ארכיון מ-28 באוקטובר 2019. נבדק ב-28 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ↑ Trouillot, Lyonel (2 באוקטובר 2019). "Lyonel Trouillot. Silence complice sur Haïti: solitude des morts sans importance". L'Humanité (בצרפתית). ארכיון מ-14 באוגוסט 2022. נבדק ב-15 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 Erikson, Daniel P. (11 בדצמבר 2019). "Congressional Testimony: Haiti on the Brink – Assessing US Policy Toward a Country in Crisis". The Dialogue. ארכיון מ-17 בדצמבר 2019. נבדק ב-17 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ↑ Charles, Jacqueline (22 באוקטובר 2019). "Aftershock of Haiti protests: Best Western shutting down, other hotels temporarily closing". מייאמי הראלד. ארכיון מ-24 באוקטובר 2019. נבדק ב-28 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ↑ Baron, Amélie (28 באוקטובר 2019). "Haïti: la colère ne faiblit pas, la police défile à son tour". RFI (בצרפתית). ארכיון מ-28 באוקטובר 2019. נבדק ב-28 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ↑ "En Haïti, au moins 42 personnes sont mortes depuis la nouvelle vague de contestation mi-septembre". Le Monde (בצרפתית). 1 בנובמבר 2019. ארכיון מ-19 בנובמבר 2019. נבדק ב-20 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ↑ Bourcier, Nicolas (18 בנובמבר 2019). "« La vie nous a quittés » : Haïti paralysé par la contestation". Le Monde (בצרפתית). ארכיון מ-19 בנובמבר 2019. נבדק ב-20 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ↑ Paultre, Andre; Marsh, Sarah (4 בדצמבר 2019). "In Haiti, Protests Wane, Some Schools Open but Crisis Far From Over". Reuters. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ↑ Herlinger, Chris (2 בדצמבר 2019). "Haiti's civil unrest reaches chaotic, disruptive point". Global Sisters Report. ארכיון מ-7 בדצמבר 2019. נבדק ב-7 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ↑ Sénat, Jean Daniel (5 בדצמבר 2019). "Les diplomates américains se bousculent à Port-au-Prince". לה נובליסט (בצרפתית). ארכיון מ-7 בדצמבר 2019. נבדק ב-7 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ↑ Geffrard, Robensen (6 בדצמבר 2019). "David Hale a rencontré Jovenel Moïse et l'opposition, les lignes n'ont toujours pas bougé..." לה נובליסט (בצרפתית). ארכיון מ-7 בדצמבר 2019. נבדק ב-7 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ↑ Charles, Jacqueline; Daugherty, Alex (10 בדצמבר 2019). "Congress holds first hearing on Haiti in 20 years amid political". מייאמי הראלד. ארכיון מ-9 ביולי 2021. נבדק ב-11 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ↑ Hillary Leung, Haiti's President Says He Won't Step Down Despite Unrest, TIME, ‏2019-02-15 (באנגלית)
  43. ↑ Haiti Protesters March to Presidential Palace, Voice of America, ‏2019-02-13 (באנגלית)
  44. ↑ Lemaire, Sandra; Vilme, Matiado (12 בפברואר 2019). "Angry Haitians Demand Regime Change". קול אמריקה. ארכיון מ-12 בפברואר 2019. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ↑ Marquez, Miguel (18 בפברואר 2019). "5 Americans arrested in Haiti". CNN. ארכיון מ-6 במאי 2019. נבדק ב-18 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ 46.0 46.1 "In Pictures: Rubber bullets, tear gas at Haiti protests". Al Jazeera. 18 בנובמבר 2020. ארכיון מ-13 בנובמבר 2020. נבדק ב-20 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ↑ Ives, Kim (2020-12-09). "Loyal to Washington, New Police Chief Léon Charles Specializes in Counter-Insurgency Intelligence Gathering and Repression". האיטי ליברטה. ארכיון מ-3 באפריל 2024. נבדק ב-3 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ↑ Sanon, Evens and Coto, Dánica (14 בינואר 2021). "Haiti braces for unrest as opposition demands new president". Associated Press. ארכיון מ-15 בינואר 2021. נבדק ב-15 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ↑ "Hundreds in Haiti protest to demand leader's resignation". ABC News. ABC News. 20 בינואר 2021. אורכב מ-המקור ב-2 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ↑ Lemaire, Sandra; Vilme, Matiado (28 בינואר 2021). "Haitian Journalists Protest Police Brutality". קול אמריקה. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-26 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ↑ "Many arrested as Haiti president alleges coup conspiracy, assassination attempt". CBC News. Associated Press. 7 בפברואר 2021. ארכיון מ-8 בפברואר 2021. נבדק ב-8 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ↑ "Haiti president alleges attempted coup amid dispute over term". Al Jazeera. 7 בפברואר 2021. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ↑ "Haiti political turmoil: Judge and police officer among 23 arrested for 'coup attempt'". BBC News. 7 בפברואר 2021. ארכיון מ-7 ביוני 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ↑ Beaumont, Peter and Borger, Julian (10 בפברואר 2021). "Haiti in fresh crisis amid coup claims and dispute over president's term". The Guardian. ארכיון מ-27 בפברואר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ↑ "'Down with the dictatorship': Protests continue in Haiti". Al Jazeera. 15 בפברואר 2021. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ↑ Joseph, Ralph Thomassaint (28 בפברואר 2021). "What is happening in Haiti, where political crisis persists?". Al Jazeera. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ↑ Hu, Caitlin; Dupain, Etant (22 בפברואר 2021). "Protests in Haiti as political standoff continues". CNN. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ↑ Sanon, Evens (25 בפברואר 2021). "7 dead, 1 injured after prison outbreak in Haiti's capital". ABC News (באנגלית). AP. אורכב מ-המקור ב-26 בפברואר 2021. נבדק ב-25 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ↑ "Prison director and gang leader among 25 killed in Haitian jailbreak". The Guardian. Associated Press. 27 בפברואר 2021. ארכיון מ-27 בפברואר 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ↑ Sanon, Evens (26 בפברואר 2021). "Officials: 400 escape, 25 dead after Haiti prison breakout". Associated Press. ארכיון מ-26 בפברואר 2021. נבדק ב-26 בפברואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ↑ Lemaire, Sandra; Toussaint, Renan; Vilme, Matiado (9 במרץ 2021). "Haiti's Doctors, Lawyers and Handicapped Join Pro-Democracy, Anti-Kidnapping Protest". קול אמריקה. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ↑ "Thousands take to streets in Haiti to protest against kidnappings, president". France24. 1 במרץ 2021. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ↑ "Haitians Barricade Streets to Protest Insecurity After Gang Murders of Police". USNews. 15 במרץ 2021. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ↑ Paultre, Andre; Marsh, Sarah (17 במרץ 2021). Pullin, Richard (ed.). "Protesters stage jail break as demonstrations rack Haitian capital". Reuters. ארכיון מ-28 ביולי 2021. נבדק ב-31 ביולי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ↑ "Haitians march in favor of constitution as it turns 34 and president seeks overhaul". מייאמי הראלד. 28 במרץ 2021. ארכיון מ-30 במרץ 2021. נבדק ב-28 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ↑ Lemaire, Sandra; Toussaint, Renan (22 באפריל 2021). "Haitian Protesters Use Vodou to Persuade the President to Step Down". קול אמריקה. ארכיון מ-31 ביולי 2021. נבדק ב-31 ביולי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ↑ "Haiti appoints Ariel Henry as new prime minister after president's assassination". France 24. 2021-07-20. ארכיון מ-20 ביולי 2021. נבדק ב-2021-07-20. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ↑ "Haiti PM sacks prosecutor who accused him of links to president's murder". France 24 (באנגלית). AFP. 2021-09-14. ארכיון מ-20 במרץ 2024. נבדק ב-20 במרץ 2024. ראש ממשלה לא יכול להיחקר באופן חוקי אלא אם כן הנשיא מאשר זאת, אך לאחר רצח מואיז, אין נשיא בהאיטי. {{cite news}}: (עזרה)
  69. ↑ Buschschlüter, Vanessa (2024-02-20). "Martine Moïse: Wife of Haiti's murdered president charged over his killing". BBC News. ארכיון מ-19 במרץ 2024. נבדק ב-20 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ↑ "Haïti: arrestation de Joseph Félix Badio, suspect clé dans l'assassinat du président Jovenel Moïse" [האיטי: מעצר של ז'וזף פליקס באדיו, חשוד מרכזי ברצח הנשיא ז'ובנל מואיז]. RFI (בצרפתית). 2023-10-20.
  71. ↑ Weaver, Jay (2023-10-10). "Former Haitian senator pleads guilty in Miami to conspiring in presidential assassination". מייאמי הראלד. ארכיון מ-9 באפריל 2024. נבדק ב-19 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ↑ Weaver, Jay (2024-02-09). "Former federal informant gets life for role in assassination of Haiti's president". מייאמי הראלד. ארכיון מ-9 באפריל 2024. נבדק ב-19 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  73. ↑ Coto, Dánica and Sanon, Evens (2024-02-19). "Widow, ex-prime minister and former police chief indicted in 2021 assassination of Haiti's president". AP News (באנגלית). ארכיון מ-20 בפברואר 2024. נבדק ב-2024-03-20. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ↑ Sullivan, Becky (18 בינואר 2023). "Panic Grips Haiti as Police Attack PM's Residence, Storm Airport". NPR. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ↑ Lemaire, Sandra; Vilme, Matiado (2023-01-26). "Panic Grips Haiti as Police Attack PM's Residence, Storm Airport". VOA (באנגלית). ארכיון מ-18 בפברואר 2023. נבדק ב-2023-06-15. {{cite news}}: (עזרה)
  76. ↑ "Canada sends military aircraft to monitor "dire situation" in Haiti". Caribbean National Weekly. 6 בפברואר 2023. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  77. ↑ DeLuce, Dan (12 באפריל 2023). "Leaked documents: Russian Wagner Group mercenaries look for business close to U.S." NBC News. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ↑ Phillips, Tom (21 במרץ 2023). "UN calls for foreign intervention in Haiti as violence surges". The Guardian. ארכיון מ-28 במרץ 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ 79.0 79.1 Wilentz, Amy (17 באפריל 2023). "Haiti, April 2023: Soon There Will Be No One Left to Kidnap". The Nation. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ↑ El Hammar Castano, Aicha; Pereira, Ivan (13 באפריל 2023). "American couple held for ransom in Haiti released nearly a month later". ABC News. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ↑ Zéphyr, Daniel (2023-04-12). "Kidnapping: L'Association Nationale des Médias Haïtiens (ANMH) exige la libération de Robert Denis" [Kidnapping: The National Association of Haitian Media (ANMH) demands the release of Robert Denis]. Gazette Haiti (בצרפתית). ארכיון מ-15 במרץ 2024. נבדק ב-2024-03-14. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ↑ "Harold Marzouka, Vice-Consul of Saint-Kitts and Nevis and CEO of Haiti Plastics, kidnapped". Times Caribbean Online. 17 באפריל 2023. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ↑ "Haiti gang ambushes, kills 3 policemen as violence soars". Associated Press. San Juan. 9 באפריל 2023. ארכיון מ-26 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ↑ Armstrong, Kathryn (25 באפריל 2023). "Haiti crisis: Mob burns suspected gang members to death". BBC News. ארכיון מ-25 באפריל 2023. נבדק ב-26 באפריל 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  85. ↑ "'King' of Violent Haitian Gang Pleads Guilty To Gun Smuggling and Money Laundering After Government's Case". Office of Public Affairs. U.S. Department of Justice. 2024-02-01. ארכיון מ-26 במרץ 2024. נבדק ב-26 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ↑ Lemaire, Sandra; Manuel, Yves (2024-03-31). "YouTube influencer blames 'corrupt policemen' for his kidnapping in Haiti". VOA. ארכיון מ-1 באפריל 2024. נבדק ב-1 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ↑ Adams, David C.; Paultre, Andre (2024-04-01). "American YouTube Personality Released After Being Kidnapped in Haiti". New York Times. ארכיון מ-5 באפריל 2024. נבדק ב-5 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ↑ Onz Chéry, In new bid for power, Guy Philippe vows to ‘fix’ Haiti’s gangs in 90 days, The Haitian Times, ‏2024-01-03 (באנגלית אמריקאית)
  89. ↑ Wafula, Ian (2024-01-26). "Kenya court blocks police deployment to Haiti". BBC News (באנגלית בריטית). אורכב מ-המקור ב-29 בפברואר 2024. נבדק ב-2024-03-01. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ↑ "Haiti – FLASH : The PM will go to Nairobi to sign the agreement for the Support Mission to the PNH". Haiti Libre. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2024. נבדק ב-19 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ↑ "Haiti's capital paralysed by gunfire as gang boss threatens police chief and ministers". The Guardian (באנגלית בריטית). Port-au-Prince. 29 בפברואר 2024. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2024. נבדק ב-5 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ↑ Astier, Henri; Avagnina, Gianluca (2024-03-03). "Haiti violence: Gangs free 4,000 inmates in mass jailbreak". BBC News (באנגלית בריטית). אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2024. נבדק ב-2024-03-04. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ↑ Meredith, Sam (4 במרץ 2024). "Haiti declares state of emergency after armed gangs storm two of the country's largest prisons". CNBC. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ↑ Ives, Kim (2024-03-06). "Ariel Henry: An Itinerant Ex-Prime Minister Without a Country". Haïti Liberté. ארכיון מ-9 במרץ 2024. נבדק ב-9 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  95. ↑ Sanon, Evens; Goodman, Joshua; Coto, Dánica (5 במרץ 2024). "Haitian prime minister lands in Puerto Rico as he tries to return home to quell gang violence". AP News (באנגלית). The Associated Press. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2024. נבדק ב-5 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  96. ↑ "US military airlifts embassy personnel from Haiti, bolsters security". Reuters. 10 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ↑ Ahmatović, Šejla (12 במרץ 2024). "As Haiti gang violence rages, EU evacuates all diplomatic staff". POLITICO. אורכב מ-המקור ב-11 במרץ 2024. נבדק ב-12 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  98. ↑ "La situation humanitaire toujours plus précaire à Port-au-Prince". La Presse (בצרפתית). AFP. 2024-03-09. אורכב מ-המקור ב-17 במרץ 2024. נבדק ב-17 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  99. ↑ Odigène, Jonasson (2024-03-15). "La mission du Kenya en Haïti n'est pas pour demain". Le Nouvelliste (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-16 במרץ 2024. נבדק ב-16 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  100. ↑ Pamuk, Humeyra; Psaledakis, Daphne (2024-03-16). "Most of Haiti transition council has been named, Blinken says". Reuters.
  101. ↑ Abi-Habib, Maria; Kitroeff, Natalie; Robles, Frances (2024-03-14). "Why Everything Changed in Haiti: The Gangs United". The New York Times (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-16 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  102. ^ 102.0 102.1 Geffrard, Robenson (2024-03-20). "Frinel Joseph, Emmanuel Vertilaire et l'ambassadeur Dominique Dupuy complètent le Conseil présidentiel de transition". Le Nouvelliste (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2024. נבדק ב-26 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  103. ↑ Johnston, Jake; François, Chris (12 באפריל 2024). "Presidential Council Awaits Installation After Weeks of Delays". Center for Economic and Policy Research (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-15 באפריל 2024. נבדק ב-14 באפריל 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  104. ↑ Geffrard, Robenson (2024-03-24). "Smith Augustin remplace Dominique Dupuy au sein du Conseil présidentiel de transition". Le Nouvelliste (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2024. נבדק ב-26 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  105. ↑ "Haiti finalises deal to form transitional council in bid to end gang chaos". France 24. 2024-04-09. ארכיון מ-9 באפריל 2024. נבדק ב-9 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  106. ↑ Geffrard, Robenson (2024-04-12). "Haïti dispose officiellement d'un Conseil présidentiel pour diriger la transition jusqu'au 7 février 2026". Le Nouvelliste (בצרפתית). אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2024. נבדק ב-12 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  107. ↑ Geffrard, Robenson (2024-04-14). "Haiti: Stakeholders Reject Government Henry's Decree Establishing the Presidential Transition Council". Le Nouvelliste (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2024. נבדק ב-15 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  108. ↑ "Le décret MODIFIÉ de création du Conseil présidentiel publié". Haiti Libre (בצרפתית). 2024-04-13. אורכב מ-המקור ב-15 באפריל 2024. נבדק ב-2024-04-15. {{cite news}}: (עזרה)
  109. ↑ "Errata: Arrêté nommant les membre du Conseil présidentiel de transition" (PDF). Le Moniteur: Journal officiel de la République d'Haïti (בצרפתית). Port-au-Prince. 179 (15). 2024-04-16. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 באפריל 2024. נבדק ב-20 באפריל 2024. {{cite journal}}: (עזרה)
  110. ↑ Geffrard, Robenson (2024-04-25). "Les membres du Conseil présidentiel de transition ont prêté serment, tôt jeudi 25 avril 2024, au Palais national". Le Nouvelliste (בצרפתית).
  111. ↑ Alphonse, Roberson (2024-05-28). "L'itinéraire de Gary Conille". Le Nouvelliste (בצרפתית).
  112. ↑ "Police operation in Haiti capital against 'Barbecue' gang". RFI. AFP. 2024-03-16. ארכיון מ-17 במרץ 2024. נבדק ב-17 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  113. ↑ Hu, Caitlin; Rios, Michael; Chen, Heather; Suri, Manveena (2024-03-17). "UN maternity aid looted in Port-au-Prince as Haiti crisis deepens". CNN. ארכיון מ-17 במרץ 2024. נבדק ב-17 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  114. ↑ Adams, David C. and Robles, Frances (2024-03-17). "Haiti's Hospitals Survived Cholera and Covid. Gangs Are Closing Them". The New York Times. ארכיון מ-17 במרץ 2024. נבדק ב-17 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  115. ↑ Taylor, Luke (2024-04-12). "'It is simply best not to get pregnant': women left terrified as Haiti's maternity services collapse". The Guardian. ארכיון מ-13 באפריל 2024. נבדק ב-13 באפריל 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  116. ↑ Adams, Char and Louis, Fredlyn Pierre (2024-03-18). "Parts of Haiti left in darkness after armed groups attack power stations". NBC News. ארכיון מ-26 במרץ 2024. נבדק ב-26 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  117. ↑ Mélan, Héloïse (2023-08-18). "Haïti : quatorze corps retrouvés dans une banlieue de Port-au-Prince attaquée par les gangs" [Haiti: fourteen bodies found in a suburb of Port-au-Prince attacked by gangs]. France 24 (בצרפתית). ארכיון מ-19 במרץ 2024. נבדק ב-19 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  118. ↑ "Les conséquences de l'offensive des gangs à Port-au-Prince se font sentir dans les villes de province" [The consequences of the gang offensive in Port-au-Prince are felt in provincial towns]. Le Nouvelliste (בצרפתית). 2024-03-19. ארכיון מ-21 במרץ 2024. נבדק ב-21 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  119. ^ 119.0 119.1 Jonasson, Odigène (2024-03-21). "Le point sur les routes nationales en ces temps de troubles". Le Nouvelliste (בצרפתית). ארכיון מ-23 במרץ 2024. נבדק ב-23 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  120. ↑ Veron, Arnault (2024-03-22). "Le secteur du transport en commun en chute libre". Le National (בצרפתית). ארכיון מ-23 במרץ 2024. נבדק ב-23 במרץ 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  121. ↑ "Haiti: Over 33,000 people have fled the capital in 13 days" (באנגלית). 2024-03-23. נבדק ב-2025-06-18.

המשבר בהאיטי (2018–היום)42177650Q61742338

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המשבר_בהאיטי_(2018–היום)&oldid=3542244"