לדלג לתוכן

המשבר בתימן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
המשבר בתימן
الأزمة اليمنية
מלחמה: מלחמת האזרחים בתימן (2014–הווה)
סוג העימות מלחמת אזרחים
תאריכים 15 בספטמבר 2014 – הווה (11 שנים)
מקום תימן
עילה הפלת השלטון המרכזי, שליטה פוליטית, סכסוכים עדתיים ואתניים, התערבות חיצונית
שינויים בטריטוריות צפון תימן בשליטת החות'ים, דרום תימן בשליטת ממשלת האדי, אזורים בשליטת מועצת המעבר הדרומית וארגונים נוספים
הצדדים הלוחמים

חות'יםחות'ים חות'ים
איראןאיראן איראן (תמיכה)
הוועדה המהפכנית (תימן) תומכי סאלח (עד 2017)

מנהיגים
עבד רבו מנסור האדי (עד 2022), רשיד אל-עלימי (מ-2022), מנהיגי מועצת המעבר הדרומית, מוחמד בן סלמאן (ערב הסעודית)  עבד אל-מלכ אל-חות'י, עלי עבדאללה סאלח (עד 2017) 
אבדות

עשרות אלפים הרוגים (כולל אזרחים וחיילים); נתוני האו"ם: מעל 150,000 הרוגים (כולל אזרחים)[1]

עשרות אלפים הרוגים

המשבר בתימן החל בעקבות ההפיכה בתימן בשנת 2011, אשר הופנתה נגד הנשיא עלי עבדאללה סאלח, שכיהן בתפקיד במשך 33 שנים.[2][3]

לאחר פרישתו של עלי עבדאללה סאלח בראשית 2012, במסגרת הסכם בתיווך בין ממשלת תימן לאופוזיציה, מונה סגנו לשעבר, עבד רבו מנסור האדי, לראש המדינה. בתקופת כהונתו התמודדה ממשלתו עם מערכת פוליטית מפולגת, פעילות חמושה של אל-קאעדה בחצי האי ערב, ומרד של החות'ים בצפון המדינה.[4][5][6]

בספטמבר 2014 החריף הסכסוך במדינה ובכך החלה מלחמת האזרחים בתימן, כאשר כוחות החות'ים נכנסו לצנעא ודרשו מעבד רבו מנסור האדי להקים ממשלת אחדות עם פלגים פוליטיים נוספים.[4] החות'ים הרחיבו את שליטתם, ובינואר 2015 כוחות המזוהים עמם תקפו את הארמון הנשיאותי ומעונו של האדי, מה שהוביל להתפטרותו יחד עם שרי ממשלתו.[7][8]

בפברואר 2015 הכריזו החות'ים על השתלטותם על מוסדות השלטון, פיזרו את הפרלמנט והקימו ועדה מהפכנית זמנית בראשות מוחמד עלי אל-חות'י, קרוב משפחתו של מנהיג התנועה עבד אל-מלכ אל-חות'י.[7][8]

בהמשך נמלט האדי לעדן, שם הכריז כי הוא נותר הנשיא החוקי של תימן, קבע את עדן כבירת המדינה הזמנית, וקרא לפקידי הממשלה ולחברי הצבא לתמוך בו.[9][10]

ב-27 במרץ 2015 דווח ב-BBC כי האדי עזב את עדן והגיע לריאד, בירת ערב הסעודית, בזמן שכוחות סעודיים פתחו בתקיפות אוויריות בתימן.[11] מאז 2017 משתתפת גם מועצת המעבר הדרומית הבדלנית בלחימה נגד ממשלת תימן.[4]

רקע

גל המחאות שכונה האביב הערבי הגיע לתימן בעקבות המהפכה בתוניסיה (2011). תימן הייתה מהמדינות העניות באזור, והתמודדה עם בעיות של שחיתות שלטונית ורמת נשק גבוהה בקרב אזרחים. עד לשנת 2011 נתקלה המדינה באתגרים ביטחוניים מצד ארגונים חמושים המזוהים עם אל-קאעדה, התנועה הדרומית הבדלנית בדרום, ומרד של שיעים זיידים בצפון.

איחוד תימן התרחש ב-1990, אולם נמשכו פערים פוליטיים, כלכליים וחברתיים בין אזורי הצפון והדרום.[4]

משבר סביבתי ואקולוגי

חוסר היציבות הפוליטית בתימן הועמק גם בשל משבר מים חמור. נכון ל-2023, זמינות המים לנפש במדינה עומדת על 86 מטרים מעוקבים לשנה, לעומת ממוצע אזורי של כ-631 מטרים מעוקבים. שני הערכים נמוכים מהסף הבינלאומי למצוקת מים, המוגדר ב-1,700 מטרים מעוקבים לנפש לשנה.[12][13][14]

מקור המים המרכזי במדינה הוא מי תהום, שמפלסיהם ירד באופן משמעותי מאז שנות ה-70. לדוגמה, בצנעא ירד מפלס המים מ-30 מטרים לכ-1,200 מטרים עד 2012. השימוש במקורות המים לא הוסדר על ידי השלטון.[15]

כ-90% מהמים בתימן מוקצים לחקלאות, אף שזו מהווה רק כ-6% מהתוצר המקומי הגולמי. מחצית מהמים החקלאיים משמשים לגידול קאת, המשמש בעיקר לצריכה עצמית ואינו תורם משמעותית לתזונה. מצב זה נחשב בעייתי, במדינה שבה שיעור ניכר מהאוכלוסייה סובל מחוסר ביטחון תזונתי.[15]

על פי העיתון התימני אל-ת'אורה, בין 70% ל-80% מהסכסוכים באזורים הכפריים נובעים ממחלוקות על מים. משרד הפנים של תימן דיווח כי כ-4,000 בני אדם נהרגים מדי שנה בעימותים סביב מים וקרקעות – יותר ממספר ההרוגים כתוצאה מטרור.[16] במחוז אל-ג'וף התפתח סכסוך על מיקום באר לנקמת דם שנמשכת עשרות שנים.[15]

בשנת 2007 התריע שר המים של תימן כי ייתכן שיהיה צורך לפנות את צנעא עקב הידלדלות המים.[17] בפועל, המלחמה וחוסר היציבות הפוליטית הביאו לעזיבה נרחבת של האוכלוסייה.

אסונות טבע תרמו להחרפת המצב. בסוף 2015 פקדו את תימן שני ציקלונים חזקים, בהם ציקלון צ'פלה שפגע באי סוקוטרה ובחופי הדרום, וגרם להצפות נרחבות.[18] בעקבותיהם נרשמה התרבות של ארבה, שגרמה לנזק חקלאי נוסף.[19]

היסטוריה

המהפכה בתימן (2011–2012)

המשבר הפוליטי בתימן החל בשנת 2011, על רקע האביב הערבי והמרידות שהובלו בידי החות'ים, גורמים בדלניים בדרום תימן וארגונים המזוהים עם אל-קאעדה.

מחאות נגד סאלח

בינואר 2011 פרצו מחאות רחבות נגד ממשלת תימן, בהובלת קבוצות אופוזיציה חילוניות ואסלאמיסטיות.[20] למחאות הצטרפו גם קבוצות חמושות כמו החות'ים והתנועה הדרומית.[21][22]

הנשיא עלי עבדאללה סאלח הפעיל אמצעים אלימים לפיזור המחאות. במרץ 2011 החלו עריקות בצבא התימני, וחלק מהקצינים הצטרפו למוחים, דבר שהוביל להחרפת המשבר הפוליטי במדינה.[23][24]

ב-3 ביוני 2011 נפצע סאלח בפיצוץ במסגד שבארמון הנשיאות, ככל הנראה בהתנקשות.[25][26] לאחר מכן קיבל טיפול רפואי בערב הסעודית וחזר לתימן בספטמבר.[27] בתקופת היעדרותו מינה את סגנו, עבד רבו מנסור האדי, לנשיא בפועל. האדי ניהל מגעים עם גורמי אופוזיציה, אך לא הסכים להדחת סאלח ללא הסכמתו.[28]

הסכם בתיווך מועצת המפרץ

מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ פעלה להביא לסיום המשבר באמצעות משא ומתן, במסגרתו הסכים סאלח בנובמבר 2011 לפרוש מתפקידו תמורת חסינות.[29] האופוזיציה הסכימה לאפשר להאדי להתמודד כמועמד יחיד בבחירות לנשיאות ב-2012.[30]

העימות בדמאג'

במקביל, הטילו החות'ים מצור על העיר הסלפית דמאג' שבמחוז סעדה. הקרבות החריפו בנובמבר–דצמבר 2011, והצבא התימני לא הצליח להשיב את הסדר בשל המשבר במקומות אחרים במדינה.[31]

תקופת המעבר (2012–2014)

המהפכה בתימן הסתיימה עם פרישתו של סאלח ב-2012, אך חוסר היציבות נמשך בצפון ובדרום.

בחירת האדי לנשיאות

עבד רבו מנסור האדי, נשיא תימן השני.

ב-24 בפברואר 2012 נבחר עבד רבו מנסור האדי לנשיא תימן בבחירות בהן היה מועמד יחיד.[32] האדי, יליד הדרום, זכה לתמיכה בדרום תימן, אם כי התנועה הדרומית והחות'ים החרימו את הבחירות.[33][34] החות'ים לא קיבלו ייצוג בממשלה.[2]

העימות בדמאג' נמשך

העימותים בדמאג' התחדשו באפריל 2012 בקרבות בין שבטים חות'ים לתלמידים סלפים. הצדדים האשימו זה את זה בהפרת הפסקת האש.[35]

מהלכים מדיניים ומצב ביטחוני

נערכו שיחות פיוס לאומיות בהשתתפות גורמים בדלניים והחות'ים.[2][33] ביוני 2013 הועברו שרידיו של חוסיין בדר א-דין אל-חות'י לקבורה בצפון תימן, בנוכחות נציג ממשל האדי.[36] במקביל, ערב הסעודית גירשה בשנת 2013 מאות אלפי עובדים מהגרים תימנים, מה שהוביל לזרם של מהגרים עניים לצפון תימן.[37]

עימותים מחודשים

הסכסוך בין החות'ים לסלפים במחוז סעדה התחדש באוקטובר–נובמבר 2013. גורמים ממשלתיים בסעדה דיווחו כי לוחמי חות'ים תקפו מסגד סלפי בדמאג', במקביל להאשמות מצד החות'ים כי הסלפים עשו שימוש במוסד הדתי ללוחמה. הממשלה ניסתה להביא להפסקת הלחימה.[38] עימותים עדתיים התרחשו גם במחוז אל-ג'וף ובמחוז ד'מאר במהלך אותה שנה.[39] עימותים נוספים התרחשו במחוזות נוספים בצפון תימן, והביאו להחרפת חוסר היציבות במדינה.

מרד החות'ים (2014–2015)

בשנת 2014 הרחיבו החות'ים את שליטתם על חלקים נרחבים מצפון תימן, כולל העיר צנעא, במה שהיווה מפנה משמעותי בהתפתחות המשבר.

התרחבות העימותים העדתיים

העימותים סביב דמאג' התפשטו בינואר 2014 למחוז עמראן.[40] החות'ים השיגו שליטה במחוז סעדה לאחר הסכם תיווך שמסגרתו פונו לוחמים סלפים ומשפחותיהם למחוז אל-חודיידה. לפי דיווחים, כוחות החות'ים מנעו מהממשלה התימנית להתפרס באופן מלא באזור, למרות הסכם הפסקת האש.[41] במהלך 2014 התגברו הקרבות במחוז עמראן, כאשר התמודדות בין כוחות החות'ים לבין תומכי מפלגת אל-אסלאח הובילה להשתלטות החות'ים על המחוז כולו. עד יולי 2014 התפשט העימות גם למחוז צנעא.[39]

כיבוש צנעא על ידי החות'ים

החות'ים החלו במחאות נגד ממשלתו של האדי בדרישה להטבות במטרה לפתור את המרד הממושך שהם ניהלו נגד המדינה התימנית באמצע 2014.[42] המרד התעצם באופן דרמטי כאשר לוחמי החות'ים פרצו אל צנעא, בירת תימן, והשתלטו על העיר מידי הצבא התימני בתוך ימים ספורים בספטמבר. כוחותיו של הגנרל עלי מוחסן אל-אחמר נכנעו לחות'ים לאחר קרב קצר.[43]

הנשיא לשעבר, עלי עבדאללה סאלח, נחשד באופן נרחב בסיוע לחות'ים מאחורי הקלעים ובסלילת הדרך להשתלטותם.[44] ראש הממשלה מוחמד באסינדווה התפטר ב-21 בספטמבר כחלק מהסכם שנועד לשים קץ למבוי הסתום.[45]

הקמת ממשלת אחדות

החות'ים והממשלה הסכימו ב-21 בספטמבר להקים ממשלת אחדות בתוך חודש.[46] עם זאת, החות'ים דחו את בחירתו הראשונית של האדי לראש הממשלה, אחמד עוואד בן מבארכ,[47] ושר הנפט חאלד באחאח מונה במקומו בהסכמת הקבוצה החמושה.[48] החות'ים והקונגרס העממי הכללי בראשות סאלח הודיעו בפתאומיות ב-8 בנובמבר כי לא ישתתפו בממשלת האחדות, בטענה שהיא בלתי מקובלת עליהם.[49] החרם הוביל להטלת סנקציות על סאלח ומנהיגים נוספים של החות'ים מצד מועצת הביטחון של האומות המאוחדות ומשרד האוצר של ארצות הברית.[50]

מלחמת האזרחים בתימן (2014–הווה)

בשנת 2015 נקרעה תימן לשניים, כאשר החות'ים הקימו ממשלה חדשה בצנעא, והאדי נסוג עם תומכיו לעדן, ולאחר מכן לסעודיה. הליגה הערבית, בראשות הסעודים, פתחה במסע הפצצות והתגייסות של כוחות חמושים שונים באזור לקראת פלישה אפשרית.

החות'ים מגבשים את שלטונם

החות'ים הגבירו את הלחץ על ממשלתו המוחלשת של האדי, תוך השתלטות על ארמון הנשיאות ומתקנים צבאיים אסטרטגיים בצנעא והפגזת מעונו הפרטי של הנשיא ב-20 בינואר. למחרת, הם השתלטו על ביתו של האדי, והציבו שומרים חמושים בחוץ כדי להחזיקו במעצר בית וירטואלי.[51]

האדי, ראש הממשלה חאלד באחאח, והקבינט התפטרו למחרת, בטענה כי לא יוכלו להמשיך לעבוד בתנאים שהטילו החות'ים. הקבוצה המורדת קיבלה בברכה את התפטרותו של האדי, אך המשיכה להחזיקו במעצר בית. החדשות גרמו לארבעה מחוזות דרומיים להכריז כי יתעלמו מכל הוראות מצנעא.[52]

בית הנבחרים היה אמור להתכנס ב-25 בינואר כדי לדון האם לקבל או לדחות את התפטרותו של האדי לפי חוקת תימן, אך הישיבה בוטלה לאחר שהחות'ים השתלטו על בניין הפרלמנט. האומות המאוחדות התערבו בניסיון להגיע לפתרון מוסכם למה שנחשב בתימן כהפיכה חות'ית.[53]

המשא ומתן של האו"ם לא צלח, ואולטימטום של החות'ים לפלגים הפוליטיים בתימן למצוא פתרון לא נענה. ב-6 בפברואר הכריזו החות'ים על השתלטות מלאה על ממשלת תימן, פיזרו את הפרלמנט והקימו ועדה מהפכנית בראשות מוחמד עלי אל-חות'י לניהול המדינה באופן זמני. ההכרזה עוררה מחאות בצנעא ובערים אחרות, במיוחד בדרום.[54][55]

התפתחויות לאחר ההפיכה

התגובות להשתלטות החות'ית היו שליליות באופן נרחב, כאשר הליגה הערבית, מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, האומות המאוחדות, וארצות הברית סירבו להכיר בהצהרה החוקתית של החות'ים, וכמה מחוזות דחו את סמכותם. עם ביקורת מצד רוב המפלגות הפוליטיות, ג'מאל בנעמר, שליח האו"ם לתימן, הכריז על חידוש השיחות הלאומיות על עתיד תימן ב-8 בפברואר. בנעמר ציין כי החות'ים הסכימו להשתתף בשיחות.[56] מזכ"ל האו"ם באן קי-מון קרא להחזרת האדי לנשיאות.[57]

החות'ים ופלגים אחרים הגיעו להסכם זמני, שהוכרז ב-20 בפברואר, לשמור על בית הנבחרים במקומו למרות ההצהרה החוקתית שפיזרה אותו שבועיים קודם לכן. ההסכם גם קבע כי תוקם "מועצת מעבר עממית" לייצוג הדרום, נשים, צעירים ומיעוטים פוליטיים אחרים.[58] למחרת, האדי נסע לעדן, שם הכריז כי כל הפעולות שביצעו החות'ים מאז 21 בספטמבר 2014 אינן חוקיות, וגינה את ההפיכה.[59][60]

פרוץ מלחמת האזרחים

קרבות פרצו על נמל התעופה הבין-לאומי עדן ב-19 במרץ, כאשר כוחות מיוחדים נאמנים לנשיא לשעבר עלי עבדאללה סאלח ניסו להשתלט על שדה התעופה לפני שהובסו על ידי חיילים ומיליציות תחת פיקוד ממשל האדי.[61] למחרת, באירוע שלא נראה קשור לכאורה, ארבעה מחבלים מתאבדים פוצצו את עצמם במסגדים בצנעא מלאים במתפללים חות'ים, והרגו לפחות 142 בני אדם. הקבוצה הסונית המדינה האסלאמית במחוז תימן קיבלה עליה את האחריות.[62][63]

האדי הכריז על עדן כבירתה הזמנית של תימן ב-21 במרץ, בעוד צנעא נותרה בשליטת החות'ים.[64] למחרת, כוחות החות'ים התקדמו לעבר עדן, וכבשו חלקים מרכזיים מהעיר השלישית בגודלה בתימן, תעז.[65] הם חיזקו את שליטתם על חלק ניכר מהדרום וכבשו חלקים נרחבים מעדן עצמה עד תחילת אפריל.[66]

התערבות בהובלת ערב הסעודית בתימן

ב-26 במרץ 2015, ערב הסעודית וכמה מדינות נוספות הכריזו על תחילת פעולות צבאיות בתימן נגד המורדים החות'ים. בחריין, כווית, קטר ואיחוד האמירויות הערביות פרסמו הצהרה יחד עם ערב הסעודית, לפיה מטרתם היא "לדחות את התוקפנות החות'ית" בתימן. מצרים, ירדן, מרוקו וסודאן הן גם חברות בקואליציה.[67]

בנוסף לתקיפות אוויריות נגד מטרות ברחבי תימן, שהקונגרס העממי הכללי האשים אותם בגרימת עשרות נפגעים אזרחיים,[68] ספינות מלחמה מצריות דווחו כמי שהפגיזו טור חות'י שהתקדם לעבר עדן ב-30 במרץ,[69] וכוחות סעודיים וחות'ים החליפו אש תותחים ורקטות מעבר לגבול בין ערב הסעודית לתימן.[70]

התקפה ב-8 באוקטובר 2016 על ידי הקואליציה בהובלת ערב הסעודית הרגה לפחות 140 בני אדם ופצעה למעלה מ-600 בצנעא. זה היה אחד ממניין ההרוגים הגבוהים ביותר במלחמה בת השנתיים. ערב הסעודית ובעלות בריתה קיבלו את ממצאי הבדיקה הפנימית של צוות הערכת התקריות המשותף (JIAT), לפיה ההפצצה של הקואליציה על טקס הלוויה התבססה על מידע שגוי, כלומר, שהיה מדובר בהתכנסות של מנהיגים חות'ים חמושים.[71][72]

משבר הומניטרי

המשבר בתימן נחשב לאחד המשברים ההומניטריים החמורים בעולם.[73] בין השנים 2015 ל-2020 נעקרו ממקום מגוריהם למעלה ממיליון בני אדם מתוך כשלושה מיליון עקורים פנימיים.[74] כ-80% מאוכלוסיית המדינה, לרבות למעלה מ-12 מיליון ילדים, נזקקו לסיוע הומניטרי.[73]

בשנת 2020, כ-7.8 מיליון ילדים לא היו מחוברים למסגרת חינוכית, ו-10 מיליון לא היו מחוברים לתשתיות מים ותברואה תקינות.[75] בנוסף לכך, דווח על גיוס ילדים ללחימה על ידי קבוצות חמושות שונות.[76]

ירי בנשק על ידי קטינים נחשב לתופעה רווחת בתימן, וילדים מגויסים לעיתים בתמורה לרווח כספי או מעמד חברתי. מיליציות רבות מתייחסות לילדים כמשאב בעל ערך בלחימה. תימן חתומה על מספר אמנות בינלאומיות בנושא זכויות הילד, לרבות אמנת זכויות הילד,[77] שאושרה על ידי העצרת הכללית של האו"ם בשנת 1989. אף על פי כן, במהלך המשבר ילדים רבים לא זוכים להגנה, טיפול או גישה לשירותים בסיסיים.

באפריל 2021 דווח כי תימן מצויה ב"משבר ההומניטרי החמור ביותר במאה השנים האחרונות", וכי כ-80% מתושביה, מתוך אוכלוסייה של למעלה מ-30 מיליון, תלויים בסיוע הומניטרי.[78]

מגפת הכולרה

מגפת כולרה קשה החלה בתימן במהלך מלחמת האזרחים. ביולי 2017, מתאם הסיוע ההומניטרי של האומות המאוחדות אמר כי דווחו על למעלה מ-320,000 מקרים.[79] הוא גם האשים את המלחמה ואת הכוחות הבינלאומיים התומכים בלוחמים במגפה.[79] נכון לאוקטובר 2017, היא תוארה כהתפרצות הכולרה החמורה ביותר בהיסטוריה המתועדת, עם למעלה מ-800,000 מקרים.[80]

הערות שוליים

  1. ↑ דו"ח מועצת הביטחון של האו"ם, ינואר 2022
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Hendawi, Hamza (12 אוקטובר 2014). "Yemen's crisis reflects arc of Arab Spring revolts". Yahoo! News. ארכיון מ-9 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  3. ↑ al-Naggar, Mona (6 פברואר 2015). "In Yemen, Hard Times Remain a Constant as Rebels Take Charge". The New York Times. The New York Times. ארכיון מ-9 פברואר 2015. נבדק ב-6 פברואר 2015.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Knights, Michael; al-Gabarni, Adnan; Coombs, Casey (21 באוקטובר 2022). Cruickshank, Paul; Hummel, Kristina (eds.). "The Houthi Jihad Council: Command and Control in 'the Other Hezbollah'" (PDF). CTC Sentinel. West Point, New York: Combating Terrorism Center. 15 (10): 1–23. ארכיון (PDF) מ-21 באוקטובר 2022. נבדק ב-5 בדצמבר 2022. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ↑ "Meet The Group That Now Rules Yemen". BuzzFeed. 6 פברואר 2015. ארכיון מ-6 פברואר 2015. נבדק ב-6 פברואר 2015.
  6. ↑ "Al-Qaeda thrives in Yemen amid weak security, stalled dialogue". Al Arabiya. 6 פברואר 2015. ארכיון מ-9 פברואר 2015. נבדק ב-6 פברואר 2015.
  7. ^ 7.0 7.1 al-Haj, Ahmed (6 פברואר 2015). "Yemen's Shiite rebels announce takeover of country". The Columbian. ארכיון מ-7 פברואר 2015. נבדק ב-6 פברואר 2015.
  8. ^ 8.0 8.1 "Houthi militia installs 'presidential council' to run Yemen". Middle East Eye. 6 פברואר 2015. ארכיון מ-1 ינואר 2016. נבדק ב-6 פברואר 2015.
  9. ↑ "Yemen's Hadi denies Aden secession". Anadolu Agency. 21 מרץ 2015. ארכיון מ-20 יוני 2015. נבדק ב-22 מרץ 2015.
  10. ↑ Kerr, Simeon (26 פברואר 2015). "UN and Gulf back Yemeni president Hadi amid fears of civil war". Financial Times. ארכיון מ-2 מרץ 2015. נבדק ב-22 מרץ 2015.
  11. ↑ "President Hadi leaves Yemen as Saudi-led raids continue". BBC. 27 מרץ 2015. ארכיון מ-24 אפריל 2015. נבדק ב-27 מאי 2015.
  12. ↑ Gadain, Hussein (22 במרץ 2023). "Being the Change in Yemen: Improving Integrated water Resources Management for Food Security". Food and Agriculture Organization. נבדק ב-19 באפריל 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ↑ Shaban, Amin (באוקטובר 2022). "Water Resources in the Middle East". Water Resources in the Middle East. Springer Water. p. 18. doi:10.1007/978-3-031-15549-9_2. ISBN 978-3-031-15548-2. נבדק ב-19 באפריל 2025. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ↑ "Water scarcity". United Nations. אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2025. נבדק ב-19 באפריל 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 "YEMEN: Time running out for solution to water crisis". IRIN. 13 באוגוסט 2012. ארכיון מ-18 באפריל 2015. נבדק ב-17 באפריל 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ↑ Heffez, Adam (23 יולי 2013). "How Yemen Chewed Itself Dry Run Out of Water?". Country to. ארכיון מ-10 אפריל 2015. נבדק ב-17 אפריל 2015.
  17. ↑ Kirby, Alex. "Yemen's khat habit soaks up water." (אורכב 12.10.2014 בארכיון Wayback Machine) BBC News, 7 April 2007
  18. ↑ Fritz, Angela (3 נובמבר 2015). "Historic Cyclone Chapala ravages coastal Yemen with catastrophic flash flooding". Washington Post. ארכיון מ-24 דצמבר 2015. נבדק ב-12 דצמבר 2015.
  19. ↑ Oakford, Samuel (12 נובמבר 2015). "Battered By Civil War and Historic Cyclones, Yemen Now Faces Swarms of Locusts". Vice News. ארכיון מ-22 דצמבר 2015. נבדק ב-12 דצמבר 2015.
  20. ↑ Bakri, Nada; Goodman, J. David (27 ינואר 2011). "Thousands in Yemen Protest Against the Government". The New York Times. The New York Times. ארכיון מ-9 נובמבר 2016. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  21. ↑ "As Mubarak resigns, Yemenis call for a revolution of their own". Christian Science Monitor. 11 פברואר 2011. ארכיון מ-18 ינואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  22. ↑ "Yemen's Houthi movement and the revolution". Foreign Policy. 27 פברואר 2012. ארכיון מ-24 ינואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  23. ↑ "Top army commanders defect in Yemen". Al Jazeera. 21 מרץ 2011. ארכיון מ-14 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  24. ↑ "Yemen's Crackdown on Protesters Escalates to Air Strikes, Risking War". The Atlantic. 18 מאי 2011. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  25. ↑ "Yemen's Saleh injured by planted bomb – source". Reuters. 26 יוני 2011. אורכב מ-המקור ב-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  26. ↑ "Yemen: President Saleh 'was injured by palace bomb'". BBC News. 23 יוני 2011. ארכיון מ-18 אפריל 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  27. ↑ "Yemeni President Ali Abdullah Saleh makes unexpected return from Saudi Arabia". The Washington Post. 24 ספטמבר 2011. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  28. ↑ Raghavan, Sudarsan (13 יוני 2011). "Yemen's opposition meets with acting president". The Washington Post. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  29. ↑ Al Qadhi, Mohammed (8 אפריל 2011). "GCC 'expects end to Yemen crisis' as pressure builds on Saleh to depart". The National. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  30. ↑ "Yemen president Saleh to step down; Bahrain acknowledges that crackdown used torture, excessive force". The Washington Post. 23 נובמבר 2011. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  31. ↑ "A Militia, a Madrassa, and the Story Behind a Siege in Yemen". The New Republic. 30 ינואר 2012. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  32. ↑ Kasinof, Laura (24 פברואר 2012). "Yemen Gets New Leader as Struggle Ends Calmly". The New York Times. The New York Times. ארכיון מ-9 אוקטובר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  33. ^ 33.0 33.1 Mukhashaf, Mohammed (20 דצמבר 2012). "Some Yemeni separatists to join national dialogue". Reuters. ארכיון מ-9 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  34. ↑ "Houthis and Southern Movement to boycott February election". Yemen Times. 30 ינואר 2012. ארכיון מ-24 מרץ 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  35. ↑ "Houthi-Salafi confrontations renewed in Sa'ada". Yemen Times. 22 אפריל 2012. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  36. ↑ "Yemen's Houthi rebel leader laid to rest". Al Jazeera. 6 יוני 2013. ארכיון מ-21 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  37. ↑ "Down and out". The Economist. 10 דצמבר 2013. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  38. ↑ "Yemen: Sectarian fighting kills dozens". CNN. 3 נובמבר 2013. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  39. ^ 39.0 39.1 "THE HOUTHIS: FROM A LOCAL GROUP TO A NATIONAL POWER". Yemen Times. 4 ספטמבר 2014. ארכיון מ-2 אפריל 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  40. ↑ "Clashes kill at least 23 in north Yemen". The Daily Star. 5 ינואר 2014. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  41. ↑ "Salafis forced to flee Dammaj, government forces unable to protect them, they say". ReliefWeb. 15 ינואר 2014. ארכיון מ-8 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  42. ↑ "Houthis block roads in Sana'a". 4 ספטמבר 2014. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  43. ↑ Al-Batiti, Saeed (ספטמבר 2014). "Yemenis are shocked by Houthis' quick capture of Sana'a". Middle East Eye. ארכיון מ-4 אפריל 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  44. ↑ El-Naggar, Mona (25 ינואר 2015). "Shifting Alliances Play Out Behind Closed Doors in Yemen". The New York Times. The New York Times. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  45. ↑ "Houthis sign deal with Sanaa to end Yemen crisis". Al Arabiya. 21 ספטמבר 2014. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  46. ↑ Ghobari, Mohammed (21 ספטמבר 2014). "Houthi rebels sign deal with Yemen parties to form new government". Reuters. ארכיון מ-11 אפריל 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  47. ↑ "Yemen's Houthi rebels reject Ahmed Awad bin Mubarak as PM". BBC News. 7 אוקטובר 2014. ארכיון מ-1 דצמבר 2014. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  48. ↑ "Yemen appoints new PM to end crisis". Al Jazeera. 13 אוקטובר 2014. ארכיון מ-14 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  49. ↑ "Yemen's GPC, Houthis oppose new gov't". KUNA. 11 אוקטובר 2014. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  50. ↑ "US blacklists Yemen ex-president Saleh, Houthi commanders". Middle East Eye. 9 נובמבר 2014. ארכיון מ-2 אפריל 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  51. ↑ "Yemen rebels seize presidential palace". Al Jazeera. 21 ינואר 2015. ארכיון מ-20 ינואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  52. ↑ "Yemeni President Hadi resigns from office". Al Arabiya. 22 ינואר 2015. ארכיון מ-11 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  53. ↑ "Protests in Yemen Support President as Factions Negotiate His Future". The Wall Street Journal. 25 ינואר 2015. ארכיון מ-29 ינואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  54. ↑ al-Haj, Ahmed (6 פברואר 2015). "Yemen's Shiite rebels say they're in charge now". CTV News. ארכיון מ-6 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  55. ↑ "Thousands protest against Houthi coup in Yemen". Al Jazeera. 7 פברואר 2015. ארכיון מ-8 פברואר 2015. נבדק ב-7 פברואר 2015.
  56. ↑ al-Haj, Ahmed (8 פברואר 2015). "UN Envoy Says Yemen National Talks Will Resume Amid Crisis". ABC News. ארכיון מ-15 פברואר 2015. נבדק ב-8 פברואר 2015.
  57. ↑ "UN calls for Yemen President Hadi's reinstatement". Gulfnews.com. 8 פברואר 2015. ארכיון מ-13 פברואר 2015. נבדק ב-9 פברואר 2015.
  58. ↑ "Yemen Parties Agree to Transitional Council, U.N. Envoy Says". The Wall Street Journal. 20 פברואר 2015. ארכיון מ-21 פברואר 2015. נבדק ב-21 פברואר 2015.
  59. ↑ "Yemen's Hadi says Houthis decisions unconstitutional". Al Jazeera. 21 פברואר 2015. ארכיון מ-22 פברואר 2015. נבדק ב-21 פברואר 2015.
  60. ↑ "Yemen's ousted president Hadi calls for Houthis to quit capital". The Star Online. 22 פברואר 2015. ארכיון מ-21 פברואר 2015. נבדק ב-21 פברואר 2015.
  61. ↑ Al-Batati, Saeed; Fahim, Kareem (19 מרץ 2015). "Battle for Aden Airport Stokes Fears of Wider Conflict in Yemen". The New York Times. The New York Times. ארכיון מ-2 אפריל 2015. נבדק ב-20 מרץ 2015.
  62. ↑ "BREAKING: Death toll hits 137 from suicide bomb attacks in Yemen mosques". Albawaba News. 20 מרץ 2015. ארכיון מ-22 מרץ 2015. נבדק ב-20 מרץ 2015.
  63. ↑ "Death toll in Yemen bombing rises to 142". Al Arabiya. 20 מרץ 2015. ארכיון מ-21 מרץ 2015. נבדק ב-20 מרץ 2015.
  64. ↑ "Yemen's President Hadi declares new 'temporary capital'". Deutsche Welle. 21 מרץ 2015. ארכיון מ-23 מרץ 2015. נבדק ב-21 מרץ 2015.
  65. ↑ Al-Batati, Saeed; Fahim, Kareem (22 מרץ 2015). "Rebels Seize Key Parts of Yemen's Third-Largest City, Taiz". The New York Times. The New York Times. ארכיון מ-25 מרץ 2015. נבדק ב-22 מרץ 2015.
  66. ↑ "The Crisis in Yemen Intensifies as Houthi Fighters Push Deeper Into Aden", Time, 6 אפריל 2015, ארכיון מ-6 אפריל 2015, נבדק ב-6 אפריל 2015
  67. ↑ "Saudi Arabia launches military operation in Yemen - envoy". BBC News. 26 מרץ 2015. ארכיון מ-26 מרץ 2015. נבדק ב-26 מרץ 2015.
  68. ↑ "Saudi-led coalition strikes rebels in Yemen, inflaming tensions in region". CNN. 26 מרץ 2015. ארכיון מ-30 מרץ 2015. נבדק ב-1 אפריל 2015.
  69. ↑ "Egyptian warships shell Houthis outside Yemeni city of Aden: Reports". Ahram Online. 30 מרץ 2015. ארכיון מ-1 אפריל 2015. נבדק ב-1 אפריל 2015.
  70. ↑ Bora, Kukil (1 אפריל 2015). "Yemen Crisis: Saudi Arabia Forces, Houthi Rebels Clash On Border As Yemen Calls For Ground Troops". International Business Times. ארכיון מ-2 אפריל 2015. נבדק ב-1 אפריל 2015.
  71. ↑ "Yemen conflict: 'Saudi-led coalition plane' hit funeral (BBC)". BBC News. 10 באוקטובר 2016. ארכיון מ-2018-07-04. נבדק ב-2018-07-21. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ↑ "JIAT: Yemen funeral targeted based on wrong information; Coalition accepts findings". Arab News. 15 אוקטובר 2016. ארכיון מ-15 אוקטובר 2016. נבדק ב-16 אוקטובר 2016.
  73. ^ 73.0 73.1 "Yemen crisis". www.unicef.org (באנגלית). ארכיון מ-2019-03-02. נבדק ב-2020-08-04.
  74. ↑ "Yemen in Crisis". Council on Foreign Relations (באנגלית). ארכיון מ-2020-08-10. נבדק ב-2020-08-04.
  75. ↑ "Yemen: millions of children facing deadly hunger, amidst aid shortages and COVID-19". UN News (באנגלית). 2020-06-25. ארכיון מ-2020-08-15. נבדק ב-2020-08-04.
  76. ↑ "Children as young as 10 fight, kill and die in Yemen's war". NBC News (באנגלית). 19 בדצמבר 2018. ארכיון מ-2020-11-20. נבדק ב-2020-11-20. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ↑ "Treaty bodies Treaties". tbinternet.ohchr.org. ארכיון מ-2020-11-28. נבדק ב-2020-11-20.
  78. ↑ "Yemen facing 'worst humanitarian crisis in 100 years' as Ramadan appeal launched". Arab News (באנגלית). 2021-04-15. נבדק ב-2021-04-16.
  79. ^ 79.0 79.1 Falk, Pamela (13 יולי 2017). "U.N. warned "we should all feel deeply guilty" as Yemenis die". CBS News (באנגלית). ארכיון מ-4 מרץ 2018. נבדק ב-3 מרץ 2018.
  80. ↑ Lyons, Kate (12 אוקטובר 2017). "Yemen's cholera outbreak now the worst in history as millionth case looms". The Guardian (באנגלית). ארכיון מ-23 מרץ 2018. נבדק ב-3 מרץ 2018.

המשבר בתימן41685786Q15946570

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המשבר_בתימן&oldid=3542245"